משנה קידושין א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק א · משנה א | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

האשה נקנית א בשלש דרכים ג, וקונה ד את עצמה בשתי ה דרכים.

נקנית בכסף ו, בשטר, ובביאה.

בכסף, בית שמאי אומרים, בדינר ט ובשוה דינר י.

ובית הלל אומרים, בפרוטה ובשוה פרוטה.

וכמה יא היא פרוטה, אחד משמונה באסר האיטלקי יב.

וקונה את עצמה בגט יג ובמיתת הבעל.

היבמה נקנית בביאה.

וקונה את עצמה בחליצה טו ובמיתת היבם טז.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

האישה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים נקנית בכסף ובשטר ובביאה בכסף בית שמאי אומרין בדינר ובשוה דינר ובית הלל אומרין בפרוטה ובשוה פרוטה כמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל היבמה נקנית בביאה וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

האשה נקנית - לפי שאין האשה מתקדשת אלא מדעתה, תנא האשה נקנית ולא תנא האיש קונה ב. ואיידי דתנא רישא האשה נקנית, תנא סיפא היבמה נקנית, ואע"ג דיבמה נקנית ליבם בין מדעתה בין שלא מדעתה:

נקנית בכסף - דגמרינן קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא (דבריט כד) כי יקח איש אשה, וכתיב התם (בראשית כו) נתתי כסך השדה קח ממני:

בשטר - כגון שכתב לה על הנייר או על החרס ואע"פ שאין בו שוה פרוטה, בתך מקודשת לי ז, בתך מאורסת לי, בתך לי לאנתו, ונתנו לה בפני עדים. וילפינן לה דכתיב (דברים כד) ויצאה והיתה, מה יציאה בשטר, כדכתיב (שם) וכתב לה ספר כריתות, אך הויה בשטר:

ובביאה - בא עליה ח בפני עדים לשם קדושין, דכתיב (שם) כי יקח איש אשה ובעלה. ואע"פ שאין לך קדושין מפורשים בתורה יותר מקדושי ביאה, אמרו חכמים שהמקדש בביאה מכין אותו מכת מרדות, שלא יהיו בני ישראל פרוצין:

בפרוטה - היא חצי שעורה של כסף:

היבמה נקנית - ליבם להיות כאשתו לכל דבר, בביאה. אבל כסף ושטר לא מהנו בה מדאורייתא יד ש אלא רבנן הוא דתקון דמהני בה מאמר לפסלה על שאר האחין, אבל לא לפטרה מן החליצה, ולא להטמא לה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על המשנה) נקנית. לבעלה להצריכה ממנו גט. הר"נ:

(ב) (על הברטנורא) ואכתי קשיא דליתני מתקדשת ומתרץ בגמרא משום דקא בעי למתני כסף דילפינן קיחה קיחה וקיחה אקרי קנין דכתיב השדה אשר קנה אברהם. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) בג' כו'. מנינא למעוטי חליפין. דלא תימא הואיל וגמרינן משדה עפרון מה התם בחליפין אף כאן בחליפין קמ"ל דלא. דאשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה, וחליפין אפילו בפחות מש"פ. ולא דבר הכתוב בקיחה דאשה אלא בקנין דמים. גמרא:

(ד) (על המשנה) וקונה. להיות ברשותה להנשא לאחר. רש"י:

(ה) (על המשנה) בב'. מנינא למעוטי חליצה דלא תיתי ק"ו מיבמה שאינה יוצאה בגט כו' ת"ל כו'. גמרא:

(ו) (על המשנה) בכסף. וצריך שיהיה לשם קדושין ולפני עדים. ותימא על הר"ב והר"מ שלא פירשו. ועתוי"ט:

(ז) (על הברטנורא) איברא דבגמרא הכי איתא אבל הר"ב מסיים ונתנו לה משום דה"ה במתקדשת ע"י אביה איירי. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) ולאו דוקא אלא נתייחד עמה:

(ט) (על המשנה) בדינר. טעמייהו דב"ש שלא יהו בנות ישראל כהפקר גמרא. ומצאנו שיעור דינר שהוא שיעור חשוב:

(י) (על המשנה) ובשוה. והטעם דכיון שהיא מתרצית בדבר וניחא לה בשוה כסף ככסף דמי ואין צריך קרא לרבויי:

(יא) (על המשנה) וכמה כו'. הא דלא מפרש כמה הוא דינר משום דדינר היו יודעים כמה היה כו'. ועוד. דדברי ב"ה דקיי"ל כוותיה אבעי ליה לפרושי טפי. תוספ':

(יב) (על המשנה) האיטלקי. הוא אטליא של יון:

(יג) (על המשנה) בגט כו'. בגמרא ילפינן להו מקראי:

(יד) (על הברטנורא) כדיליף לה בגמרא מקרא:

(טו) (על המשנה) בחליצה. יליף ליה בגמרא מקרא:

(טז) (על המשנה) ובמיתת כו'. ק"ו ומה א"א שהיא בחנק מיתת הבעל מתירתה, יבמה שהיא בלאו לא כ"ש כו':





העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).

יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו.


האשה נקנית בשלוש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים.
נקנית: בכסף, בשטר ובביאה.
בכסף - בית שמאי אומרים: בדינר ובשווה דינר. ובית הלל אומרים: בפרוטה ובשווה פרוטה.
וכמה היא פרוטה? אחד משמונה באיסר האיטלקי.
וקונה את עצמה: בגט ובמיתת הבעל.
היבמה נקנית בביאה, וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם.


פירוש הרמב"ם

דרך נופל בין על לשון זכר בין על לשון נקבה- כתוב בתורה "את הדרך אשר ילכו בה", וכתוב "בדרך אחד יצאו אליך".

ומה שאמר "האישה נקנית" ולא אמר "האיש קונה" ללמדינו שהיא אינה נישאת ותהיה אשת איש אלא ברצונה, אבל אם קדשה בעל כרחה אינה מקודשת.


ולמדנו שהיא מתקדשת:

  • בכסף- לפי שנאמר "כי יקח איש אשה" ונאמר בעפרון "נתתי כסף השדה קח ממני" וגמר קיחה קיחה.
  • והקדושין בשטר - הוא שיכתוב לה על איזה דבר שיזדמן, ואפילו על גב החרס או על עלי הצמחים, "הרי את מקודשת לי", או "הרי את מאורסת לי", ומה שדומה לזה העניין. ויתן לה זה הדבר הכתוב בפני שני עדים. והראיה על זה מה שאמר "ויצאה והיתה- מקיש הויה ליציאה, מה יציאה בשטר [כמו שנאמר בתורה "וכתב לה ספר כריתות"] אף הויה בשטר".
  • ועניין הקדושין בביאה- הוא שיבוא עליה בפני שני עדים לשם קדושין, ואין שם דרך מבואר בקדושין יותר מזו, והוא הכתוב בתורה שנאמר "ובא אליה ובעלה" - בביאה נעשית בעולת בעל, אבל מי שמקדש בביאה או בלא שדוכין שקדמו לקדושין יש לו לדיין להלקותו מכת מרדות, כדי שלא יהיו בני אדם פרוצין, ואע"פ שהם נשואים קיימין ויכנוס את אשתו.


ומשקל הדינר ששה ותשעים גרעיני שעורה מכסף. ואיסא הוא רובע הדרכמון נקרא דרהם בערבי. והדינר ששה דרכמונים- א"כ משקל האיסא ארבעה גרעינין ופרוטה חצי גרעין מכסף.


ומפני שאמר "האשה נקנית" אמר ג"כ "היבמה נקנית" והיה מן הדין שיאמר "היבם קונה" לפי שהעיקר אצלינו שהאונס יבמתו ובא עליה בלא כוונה - שקנאה, כמו שנתבאר בסוף פרק ששי מיבמות.