משנה פאה ח ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ח · משנה ח | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מי שיש לו מאתים זוז, לא יטל לקט שכחה ופאה ומעשר עני.

היו לו מאתים חסר דינר כב, אפלו אלף כג נותנין לו כאחת, הרי זה יטל.

היו ממשכנין לבעל חובו או לכתבת אשתו, הרי זה יטל.

אין מחיבין אותו למכר את ביתו ואת כלי תשמישו.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

מי שיש לו מאתיים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני היו לו מאתיים חסר דינר אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול היו ממושכנין בכתובת אשתו לבעל חובו הרי זה יטול אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מאתים זוז - קים להו לרבנן שאלו מספיקים לשנה אחת לכסות ולמזונות:

או לכתובת אשתו - ואפילו היא יושבת תחתיו:

ואת כלי תשמישו - כלים יפים שמשתמש בהם בשבתות וברגלים. והני מילי כשבא ליטול לקט שכחה ופאה ואינו נוטל מקופה של צדקה שמתפרנס בצנעה ואינו נוטל ממה שביד גבאי, אבל אם נוטל מקופה של צדקה אז אין מניחין אותו ליטול אפילו לקט שכחה ופאה עד שימכור כלי תשמישו כד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כב) (על המשנה) חסר. לפי שדינר שיעור חשוב ולכך כשחיסר דינר אפי' אלף נוטל וכן נמצא שמדת הלח הוי גסה בדינר:

(כג) (על המשנה) אפילו אלף. וה"ה נמי לדיני המשנה דלעיל כשחסר לו מזון ב' סעודות:

(כד) (על הברטנורא) כ"כ הר"ש. ופירש שאם מתפרנס מקרוביו ע"י מתנות עניים שמצילין מהגורן לביתם לתת לקרוביהם כדלעיל ובא ליטול לקט שכחה ופאה אין מוחין בידו הואיל ומילי דהפקר הן ואין מחייבין אותו למכור כו'. אבל אם נוטל מהגבאי ויהיה בכלל עניי העיר אז אפילו לקט כו' אין מניחין אותו ליטול שלא ימעיט מתנות שאר עניים. תוי"ט: