משנה עירובין א א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ערובין · פרק א · משנה א | >>
מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה, ימעט.
רבי יהודה אומר, אינו צריך.
והרחב מעשר אמות, ימעט.
ואם יש לו צורת הפתח, אף על פי שהוא רחב מעשר אמות, אין צריך למעט.
נוסח הרמב"ם
מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט רבי יהודה אומר אינו צריך הרחב מעשר אמות ימעט אם יש לו צורת פתח אף על פי שהוא רחב מעשר אמות אינו צריך למעט.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מבוי - שאינו רחב שש עשרה אמה אעפ"י שהוא פתוח משני ראשיו לרה"ר, אי נמי רחב שש עשרה אמה ואינו מפולש אלא ראשו אחד פתוח לרה"ר וראשו אחד סתום. ומן התורה שרי לטלטולי ביה בלא שום תקון , ורבנן הוא דגזור עליה דלמא אתי לטלטולי ברשות הרבים גמור, ושריוה בתקנתא דלחי או קורה דתיהוי ליה הכירא. ואם הניח את הקורה למעלה מעשרים אמה ימעט, כלומר ישפיל את הקורה עד שתהיה למטה מעשרים, דלמעלה מעשרים לא שלטא בה עינא. ואם יש בקורה [זו] אמלתרא פירוש ציורים ופתוחים, אפילו למעלה מעשרים אמה א"צ למעט, שע"י אותם הציורים שלטא בה עינא:
רבי יהודה אומר א"צ - דטעמא דקורה לאו משום הכירא אלא משום מחיצה, דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, וכיון שכן הוא מה לי בתוך עשרים מה לי למעלה מעשרים. ואין הלכה כר"י:
והרחב מעשר אמות ימעט - דטפי מעשר אמות לא מקרי פתח אלא פרצה , ואנן פתח בעינן, הלכך ימעט רוחב כניסתו ויעמידנו על עשר או על פחות:
ואם יש לו צורת פתח - בכל מקום שאמרו חכמים צורת פתח הוא אפילו קנה מכאן וקנה מכאן גבוהים עשרה טפחים או יותר וקנה על גביהן ואע"פ שאינו נוגע בהן ואע"פ שגבוה מהן יותר משלשה טפחים. וכל האמות השנויות במשנה זו ובכל עירובין וסוכה וכלאים, הם אמה בת ששה טפחים, וכל טפח ארבע אצבעות בגודל, אלא שפעמים צריך למדוד בטפח עצב, כלומר שלא ישים ריוח באצבעות הגודל בין זו לזו אלא יהיו מצומצמות ונוגעות זו בזו, ופעמים צריך ליתן ריוח בין גודל לגודל שלא יהיו נוגעים זה בזה, וזהו הנקרא טפח שוחק. כיצד, בזמן שהמדידה בטפח עצב היא לחומרא, כגון מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט, וסוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה פסולה, מודדים בטפח עצב. ובזמן שהמדידה בטפח שוחק הוא לחומרא, כגון מבוי אין גבהו פחות מעשרה טפחים, סוכה אין גבהה פחות מעשרה טפחים, מודדין בטפח שוחק, וכן לעולם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) מבוי. פירוש הר"ר יונתן הכהן שהוא מלשון מבוא העיר:
(ב) (על הברטנורא) כלומר כדין הכרמלית שהזכיר ברפי"א דשבת אבל לא שיהיה דינו כרה"י גמור לחייב הזורק מרה"ר לתוכו וכמ"ש במשנה דלקמן דאפילו הוכשר בקורה לא הוי כרה"י גמורה:
(ג) (על הברטנורא) ולא יועיל בה הכירא דקורה ולר'י דקורה משום מחיצה א"צ למעט כדאיתא בברייתא. הרי"כ:
(ד) (על המשנה) שהוא רחב. ואפילו היתה גבוה יותר מכ' אמה. הר"מ:
