משנה עדיות ה ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ה · משנה ו | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים.

אמרו לו, עקביא, חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל.

אמר להן, מוטב לי להקרא שוטה כל ימי, ולא לעשות שעה אחת רשע לפני המקום, שלא ז יהיו אומרים, בשביל שררה חזר בו.

הוא היה מטמא שער הפקדה ודם הירוק.

וחכמים מטהרין.

הוא היה מתיר שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו, וחכמים אוסרין.

הוא היה אומר, אין משקין לא את הגיורת ולא את שפחה המשחררת.

וחכמים אומרים, משקין.

אמרו לו, מעשה בכרכמית ט שפחה משחררת שהיתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון.

אמר להם, דגמא השקוה.

ונדוהו, ומת בנדויו, וסקלו בית דין את ארונו.

אמר רבי יהודה, חס ושלום יב שעקביא נתנדה, שאין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל.

ואת מי נדו, אלעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים יד.

וכשמת, שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו.

מלמד שכל המתנדה ומת בנדויו, סוקלין את ארונו.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

עקביה בן מהללאל העיד ארבעה דברים אמרו לו עקביה חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל אמר להם מוטב לי להיקרות שוטה כל ימיי ולא להיעשות שעה אחת רשע לפני המקום שלא יאמרו בשביל שררה חזר בו הוא היה מטמא שיער פקודה ודם הירוק וחכמים מטהרין הוא היה מתיר שיער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו וחכמים אוסרין הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את שפחה משוחררת וחכמים אומרין משקין אמרו לו מעשה בכורכמית שפחה משוחררת שהייתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון אמר להם דוגמא השקוה ונידוהו ומת בנידויו וסקלו בית דין את ארונו אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביה נתנדה שאין עזרה ננעלת על אדם בישראל בחכמה וביראת חטא כעקביה בן מהללאל ואת מי נידו את אלעזר בן הנוד שפיקפק בטהרת הידים וכשמת שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו ללמד שכל המנודה ומת בנידויו בית דין סוקלין את ארונו.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

שער פקודה - לשון פקדון, שהפקידה הבהרת את השער בעור הבשר והלכה לה, כגון שהיתה בו בהרת ובה שער לבן, הלכה הבהרת והניחה לשער לבן במקומו, ואח"כ חזרה הבהרת. עקביא בן מהללאל מטמא, כיון שנהפך שער לבן בבהרת אע"פ שזו הבהרת שהיא עכשיו אינה אותה שהפכה אותו לשער לבן, טמא:

וחכמים מטהרין - דכתיב (ויקרא יג) והיא הפכה שער לבן, שהפכתו היא ולא שהפכתו חברתה:

ודם הירוק - עקביא בן מהללאל מטמא, דסבר כקרן כרכום היה שהוא מן הדמים הטמאים אלא שלקה:

היה מתיר שער בכור בעל מום שנשר - הצמר שנשר מן הבכור בעל מום, היה מתירו בהנאה לכהן:

וחכמים אומרים - דאי שריית ליה צמר הנושר מחיים, אתי לאשהויי לבכור כדי שישיר צמרו כל שעה, ואתו בה לידי תקלה שיגזוז ויעבוד בו, ופסולי המוקדשים אסירי בגיזה ועבודה, דכתיב (דברים יב) תזבח ואכלת בשר, תזבח ולא גיזה וכו'. ועקביא שרי, דמגו ח דמהניא שחיטה לצמר המחובר בו להתירו לאחר שחיטה, מהני נמי לצמר התלוש ומונח בחלון:

אין משקין - מי סוטה:

לא את הגיורת ולא את המשוחררת - דכתיב (במדבר ה) לאלה ולשבועה בתוך עמך, פרט לאלו שאינן בתוך עמם:

דוגמא השקוה - מפני שהיו דוגמתה, כלומר גרים כמותה לפיכך השקוה, ולא מן הדין. פירוש אחר, דוגמא השקוה, עשו דוגמא ודמיון והראו לה כאילו משקים אותה מי המרים, אבל לא השקוה י:

ונדוהו - לפי שזלזל בכבודן יא של שמעיה ואבטליון:

שאין עזרה ננעלת - בערבי פסחים כשנכנסים לשחוט פסחיהם. דאמרינן נכנסה כת ראשונה ננעלו דלתות העזרה וכו', וכן בכת שניה וכן בכת שלישית, לא היה נמצא בכל העזרה מוכתר בענוה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל:

שפקפק - שזלזל יג:

מוקלים את ארונו - לאו דוקא סוקלים, אלא מניחים אבן בלבד להיכר שחביריו היו בדילים ממנו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ז) (על המשנה) שלא כו'. חדא ועוד קאמר. כלומר, אפילו כשאחזור בי שלא משום השררה ולא אהא נעשה רשע לפני המקום כי הוא בוחן לבות, אפ"ה לא אתמנה לאב"ד, שלא יהיו אומרים כו'. נראה לי:

(ח) (על הברטנורא) לשונו מגומגם ומהופך. ולשון הר"א, ועקביא סבר לא גזרינן:

(ט) (על המשנה) בכרכמית. כך שמה. או על שם מקומה. רש"י:

(י) (על הברטנורא) ר"ל שלא השקוה מי המרים, אלא מים אחרים היו שהשקוה. וכלומר, שלא כתבו מגילת סוטה ומחקוה, אלא מגילה בעלמא כתבו ומחקו והשקוה. הר"מ. הר"א והתוספ':

(יא) (על הברטנורא) דגם לפירוש השני שאמר שעשאו דוגמא ודמיון כו', היה ג"כ ענינו לומר שלכך עשו דוגמא וסימן לפי שהיתה גיורת והן גרים וכאלו הם לא סברו להרחיקה להסתפחה בדת ישראל. ועתוי"ט:

(יב) (על המשנה) ח"ו וכו'. וא"ת, וכי משוא פנים יש בדבר, שאע"פ שאין גדול ממנו בדורו אם יחטא ואשם ופללו אלהים זה השופט אשר יהיה בימים ההם כו'. וי"ל, דס"ל דהא דאמר דוגמא לא נתכוין לזלזל בכבודן כלל. ועוד נראה לי, דלא פליגי בלשון דוגמא, ואף לר"י היה זלזול בדבר, ואפ"ה אמר ח"ו שנתנדה (והיינו שלא אמר ח"ו שזלזל) מפני שס"ל דלאדם גדול אין הב"ד הקטן ממנו יכולין לנדותו. וכן מוכח מלשון רש"י תענית דף כ"ג. ופסחים דף נ"ג. ועתוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) ופירש מלת פקפוק על בוריו, הוא הדבר שאין לו קיום והוא רופף. והביא אותו בכאן על דרך הדמיון באותו שהקל בטהרת הידים שהיא מדרבנן. ונתקיימה בישראל ונתחזקה. הר"מ:

(יד) (על המשנה) בטהרת ידים. ר"ל שהידים מיטמאות מבלי שאר הגוף, בדבר פלוני ובדבר פלוני. כמו שנתבאר במסכת ידים. הר"מ: