משנה עבודה זרה א ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק א · משנה ד | >>
עיר שיש בה עבודה זרה, חוצה לה מותר.
היה חוצה לה עבודה זרה, תוכה מותר.
מהו לילך לשםיג, בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום, אסור.
ואם היה יכול להלך בה למקום אחר, מותר.
עיר שיש בה עבודה זרה והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות, זה היה מעשה בבית שאן, ואמרו חכמים, המעוטרות אסורות יד ושאינן מעוטרות מותרות.
משנה מנוקדת
עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה,
- חוּצָה לָהּ מֻתָּר.
- הָיָה חוּצָה לָהּ עֲבוֹדָה זָרָה,
- תּוֹכָהּ מֻתָּר.
- מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם?
- בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיֻחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם, אָסוּר;
- וְאִם הָיָה יָכוֹל לְהַלֵּךְ בָּהּ לְמָקוֹם אַחֵר, מֻתָּר.
- עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה,
- וְהָיוּ בָּהּ חֲנוּיוֹת מְעֻטָּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת,
- זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁאָן,
- וְאָמְרוּ חֲכָמִים:
- הַמְּעֻטָּרוֹת אֲסוּרוֹת,
- וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת מֻתָּרוֹת:
נוסח הרמב"ם
עיר שיש בה עבודה זרה -
- חוצה לה - מותר.
- היה חוצה לה עבודה זרה - תוכה מותר.
- מהו לילך לשם?
- בזמן שהדרך מיוחדת לאותו המקום - אסור.
- ואם יכול לילך בה ממקום אחר - מותר.
- עיר שיש בה עבודה זרה,
- והיו בה חניות מעוטרות, ושאינן מעוטרות -
- זה היה מעשה בבית שאן, ואמרו חכמים:
- המעוטרות - אסורות,
- ושאינן מעוטרות - מותרות.
פירוש הרמב"ם
אמרו מהו לילך לשם - שישים אותה דרך לילך משם לזולתה, לפי שאסור ליכנס לעיר שיש בה עבודה זרה, כל שכן לדור בה וכל שכן לסחור בה.
וחנויות מעוטרות - חנויות העיר שמייפין אותם באיזה מין ממיני הנוי, שיעשו הכל הוא לעבודה זרה, ולפיכך כל מה שיש בה אסור בהנאה.
ולפיכך יוודע לך, שכל עיר של אומה שיהיה להם בה בית תיפלה שהוא בית עבודה זרה בלא ספק, אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה וכל שכן לדור בה. אבל אנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים, ונתקיים בנו מה שנאמר "ועבדתם שם אלהים (אחרים) מעשה ידי אדם עץ ואבן"(דברים ד, כח). ואם העיר דינה כן, קל וחומר דין בית עבודה זרה עצמו, שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן ליכנס בו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
עיר שיש בה ע"ז - שיום איד [יש] לבני העיר היום לע"ז שבעיר:
חוצה לה - ואפילו סמוך לעיר מאד מותר לשאת ולתת עם היושבים חוץ לעיר, שאין נמשכים אחר אותה ע"ז. שכן מנהגם יום איד של אלו אינו כיום איד של אלו:
מהו לילך שם - באותה העיר ביום ע"ז שלהם:
בזמן שהדרר מיוחדת לאותה העיר - שהדרך הכבושה מכאן לאותה העיר, מיוחדת לאותה העיר לבדה. אסור לילך שם, מפני שנראה כמהלך שם לעבוד ע"ז. ואם היה דרך מסלול הולך גם לעיר אחרת, מותר, שהרואה אומר למקום אחר הוא הולך:
היו בה חנויות מעוטרות - וסימן הוא להם שאותם חנויות של ע"ז, ליטול הכומרים מהם מכס:
ושאינן מעוטרות מותרות - דבאותם שאינם מעוטרות לא שקלי מיניה מכס לע"ז ולא מטי לע"ז הנאה מנייהו. ולמזבן מנייהו דבר המתקיים, שרי ביום אידם, שסתמו המוכר עצב ולא אזיל ומודה טו:
פירוש תוספות יום טוב
מהו לילך לשם. לאותו העיר ביום ע"ז שלהם לספר עם א' מבני העיר. רש"י:
המעוטרות אסורות. משום דכיון דנהנה משל ע"ז. אסור. דכתיב (דברים יג, יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. כל שכן למהנה לע"ז דאסור והכי אמר רבי יוחנן בגמ'. הר"ן. ועיין מה שאכתוב במשנה ג' פ"ד בס"ד:
ושאינן מעוטרות מותרות. כתב הר"ב דבאותם וכו' לא שקלי מיניה וכו' ולמזבן מינייהו דבר המתקיים וכו' וז"ל רש"י ואי משום דנושא ונותן ביום אידם ה"מ לזבוני להו דלמא מזבן ליה בהמה ואזיל ומקריב לה לע"ז. אי נמי דרך לוקח להיות שמח ואזיל ומודה. אבל למזבן מנייהו דבר המתקיים שרי דסתם מוכר עצב הוא. ע"כ. ואע"פ שהר"ב פירש בריש פרקין לשאת ולתת למכור ולקנות לא קשיא כדמסיק הרא"ש דלרש"י יש במכירה צד איסור וצד היתר. וכן בלקיחה. כלומר צד איסור דמכירה דבר המתקיים וצד היתר דידה דבר שאינו מתקיים. צד איסור דלקיחה דבר שאינו מתקיים. וצד היתר דידה דבר המתקיים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יג) (על המשנה) לשם. לאותה העיר ביום ע"ז שלהם לספר עם אחד מבני העיר. רש"י:
(יד) (על המשנה) אסורות. משום דנהנה משל ע"ז אסור, כדכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, כ"ש למהנה לע"ז דאסור. הר"ן:
(טו) (על הברטנורא) ואי משום דנושא ונותן ביום אידם, הני מילי לזבוני להו, דלמא מזבן ליה בהמה ואזיל ומקריב לה לעבודה זרה. א"נ דרך לוקח להיות שמח ואזיל ומודה. אבל למזבן מניה דבר המתקיים שרי, דסתם מוכר עצב הוא. רש"י. ואע"פ שהר"ב פירש בריש פרקין למכור ולקנות, ל"ק כדפירש הרא"ש דלרש"י יש במכירה צד איסור וצד היתר וכן בלקיחה. כלומר צד איסור דמכירה דבר המתקיים, וצד היתר שאינו מתקיים. ודלקיחה הוא בהיפך:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
עיר שיש בה ע"ז חוצה לה מותר: ביד פ"ט דהלכות עכו"ם סי' ז' ח'. ובטור י"ד סי' קמ"ח וסימן קמ"ט. והעלה הר"ן לדעת הרי"ף דחוצה לה מותר ואפילו סמוכה מאד וכך פירש רעז"ל. והרמב"ם ז"ל מפרש דמהו לילך לשם לעבור דרך שם לארץ אחרת וכ"ש לדור בה וכ"ש לסחור בה ועיין בהשגת הראב"ד ז"ל שם פ"ט:
מתו לילך לשם: לאותה העיר ביום ע"ז שלהם לספר עם אחד מבני העיר רש"י ז"ל:
בזמן שהדרך מיוחדת וכו': ר"מ פליג עלייהו דרבנן בברייתא דבכל גוונא אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת אלא שרש"י והר"ן ז"ל פירשו שם הטעם שאסור ליכנס לתוכה משום חשד שמא יאמרו דאיהו נמי אזיל למיפלחה. ולפי זה אפשר שאינה מענין משנתנו. ומפרש בירושלמי שלא אסרו אלא באכסנאי אבל בן עיר שהיה חוץ לעיר והולך לביתו מותר ואם הולך בשיירא אפילו אכסנאי מותר:
עיר שיש בה ע"ז: ודרך העו"ג להיות להם יום שוק ויריד ביום אידם:
והיו בה חנויות מעוטרות: ביד שם פ"ט סימן ו'. ובגמרא מפרש ריש לקיש דוקא מעוטרות בורד והדס אסורות אבל בפירות מותרות ור' יוחנן מפרש דאפילו בפירות נמי אסורות. ועיטור עצמו ודאי אסור בהנאה אבל לענין חנויות עצמן אנו באין לדון אם מותר ליקח מהן מפני שמהנה לע"ז:
מעוטרות אסורות: משום דכיון דנהנה משל ע"ז אסור כדכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם כ"ש למהנה לע"ז דאסור:
ושאינם מעוטרות: מותרות דלא שקלי מיכסא ואי משום דנושא ונותן ביום אידם הני מילי לזבוני להו דילמא מזבן ליה בהמה ואזיל ומקריב לע"ז אי נמי דרך לוקח להיות שמח ואזיל ומודה אבל למיזבן מינייהו דבר שהוא מתקיים שרי דסתם מוכר עצב הוא רש"י ז"ל. וכתבו תוס' ז"ל הכא משמע שחזר בו רש"י ז"ל ממה שהיה מפרש לעיל דלשאת ולתת היינו מקח וממכר ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל וכבר כתבנו למעלה שדברי הגאונים ז"ל עיקר ודבר המתקיים נמי אסור ליקח ביום אידם ולפי זה קשיא אשמעתין לכך פירשו דמתני' הכי קתני עיר שיש בה ע"ז ויש שם יריד שמתחיל ביום הע"ז דהיינו ביום אידם ונמשך לאחר מכאן חנויות שיצאו מעוטרות ביום האיד אסורות כל ימי היריד משום דשקלי מיניה מיכסא לע"ז ושאינם מעוטרות שאין עליהם מיכסא מותרות והוא שיהא נושא ונותן עמהם שלא ביום אידם וכי תימא אי הכי פשיטא דשרי אפילו למכור ואמאי איצטריכינן לטעמא דמשום מעוטינהו כדאיתא בגמ' הא אפילו לזבונינהו כיון דלא שקלי מיניה מיכסא ואינו נושא ונותן ביום אידם שרי י"ל דאפ"ה כל היכא דלא ממעט להו אסור שכיון שיריד זה התחלתו מיום ע"ז וע"ז שקלא מיניה מיכסא על שמה הוא נקרא וכשהן מתאספין ומביאין סחורה ובאין למכור ליריד של הע"ז מתעלה בכך אבל ליקח מהן כל היכא דמממט להו לא מתחשבא. ותדע שיש אומרים שאפילו ביום האיד עצמו מותר ליקח מן היריד כל מה שהוא צריך משום דדילמא לא משכת ליה אלא ביריד וה"ל לגבי דידיה דבר האבד וגבי דידהי ליכא רווחא דיריד זיילי ביה תרעי טפי משאר יומי והיינו דאמרינן בגמ' משום מעוטינהו כלומר דממעט להו רווחא והראיה מדאמרינן בפ"ק דמ"ק רבינא היה מסיק זוזי בבני אקרא דשנוותא אתא לקמיה דרב אשי א"ל כיון דהאידנא משכחת להו וביומא אוחרא לא משכחת להו כפרקמטיא האבודה דמי ושרי ותניא נמי גבי ע"ז כי ה"ג הולכין ליריד של עו"ג ולוקחין מהם וכו' מפני שהוא כמציל מידם אלמא טעמא דיריד משום דבר האבד הוא ושמעינן מהא שאם היתה לו פרקטיא האבודה מוכרה ביריד וכן כתב רבינו האיי גאון ז"ל בתשובה ומיהו כי שרו משום דבר האבד היינו דוקא בדברים שהוא צריך להם לעצמו אבל להשתכר בהם לא משום דהנחת רוח לא מיקרי דבר האבד והכי מוכח בפ"ק דמועד קטן והיינו דאמרינן פשיטא עבד ישראל דאי עבד עו"ג למאי מיבעי ליה אע"ג דלא סליק הכי בגמ' עכ"ל ז"ל בקיצור קצת:
תפארת ישראל
יכין
עיר שיש בה ע"ז: שחוגגין בה היום לע"ז שבה:
חוצה לה מותר: לשאת ולתת עמהן, דכך נהגו דרק היושבים בה יחוגו לע"ז:
מהו לילך לשם: לעיר שיחוגו בה היום לע"ז דרישא מיירי בשדר שם:
אסור: דנראה כמהלך לחוג עמהן:
ואם היה יכול להלך בה למקום אחר מותר: [ואילה"ק. הרי בבשר בחלב שקדים אסור, וחיישינן לחשדא אף דאפשר שעושה בהיתר [כי"ד פ"ז]. ואת"ל התם משום דחלב שקדים לא שכיח לא יתלו בו. ליתא, דה"נ מי שכיח שילך ישראל לחוג לע"ז ואפ"ה קאסר ברישא. ותו דעכ"פ הרי גם בהמה לא תצא בזוג שבצוארה דמחזי כאזלא לחינגי [שבת נ"ד ב']. אף דאפשר ושכיח שיוצאת בזוג כדרכה בהיתירא. וכ"כ חצר שיש לה ב' פתחים, צריך להדליק בשני הן משום חשדא, [שבת כ"ג א'], אף דאפשר בהיתר. ונ"ל דהכא הוה כעין ספק ספיקא. דיחשבו שמא לעיר אחרת הולך. ואת"ל שילך לאותו העיר, שמא לא יחוג עמהן. עוי"ל דכל לעשות מעשה רבה כי הך לחוג עמהם, דנראה ככופר. וודאי כל שאפש' לדונו לזכות לא חיישינן לחשדא. כמו ביהכ"נ שיש לה ב' פתחים, דמותר לעבור מה"ט לפני הפתח בשעה שמתפללין [ברכות ד"ח ב']. וה"נ הכא. אם לא שאין משם דרך לעיר אחרת, אז יש קצת הוכחה להחשד]:
עיר שיש בה ע"ז: חג לע"ז:
ושאינן מעוטרות: כך היה להן סימן שהקונה במעוטרות, צריך ליתן מס לע"ז. ובחנויות חוץ לעיר מיירי:
ולא גזרינן הא אטו הא:
משנה ה
אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים: לעולם. דלהקרבה בעי להו:
אצטרובלין: צירבעלניסע:
ובנות שוח: תאנים לבנות, והן חשובות:
ופטוטרותיהן: ר"ל בפטוטרותיהן. ור"ל התאנים שיש בהן עדיין העוקצין, לתלותן בהן סביב לע"ז לתקרובת.
ולבונה: [וויירוך]:
רבי יהודה אומר מותר למכור לו לבן בין התרנגולין: דמדלוקח גם תרנגולים אחרים, ולא הקפיד על לבן, להכי מוכח שהוא מהרוב דלאו לע"ז קבעו [כע"ז דל"ד ב']:
ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו ומוכרו לו: משא"כ במוכר לבן בין שאר תרנגולים לא יקטע כדי לצאת מן הספק, דמדמסתבר לתלות בהיתר, אסור לקטע משום צעב"ח שאסור מדאורייתא [כח"מ רע"ב ס"ט]:
ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן: שפירש שקונה לע"ז:
רבי מאיר אומר אף דקל טב: מין דקל חשוב:
וחצב: י"א שהוא הקנה של [הצוקקער]. וי"א שהוא מין עשב שבו תיחם יהושע את ארצות השבטים בין גבול זה לזה, מדשרשיו יורדין בעומק בשוה [כב"ב דכ"ו א']:
ונקליבם: י"א מין תמרה חשובה, וי"א מין עשב חשוב ויקר:
משנה ו
מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעכו"ם: ולא חששו להרבעה:
וככל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה: דגזרינן מכירה אטו שאלה ושכירות, ויעבוד בה עכו"ם בשבת. או להכי אסרו מכירה, דשמא ימכרנה בע"ש בין השמשות, ואחר שיטעננה העכו"ם, יגער בה ישראל שמכרה ומכרת קולו כדי שתלך, והו"ל מחמר אחר בהמה בשבת. מיהו ע"י סרסור ישראל שרי למכור, דאין סרסור בשכירות, ולפיכך ליכא למגזר מכירה אטו שכירות. גם אין הבהמה מכרת קול הסרסור דניחוש שתלך ע"י גערתו:
עגלים וסייחים שלמים ושבורין: דנמי חזו למלאכה כל דהו, [כך כ' הרמב"ם והר"ב. ותמהני הרי בריש בכורות אמרינן דאפילו עובר אינו רשאי למכור, אע"ג דלא חזי למלאכה כלל [ועי' בכורות ד"ב ב'] ודו"ק. אבל רש"י כאן פירש, דשבורה אסור משום אטו שלימה, ולא הו"ל גזרה לגזרה, משום דבבת אחת כך גזרו [כתוס' חולין ק"ח א']:
ובן בתירה מתיר בסוס: דסתמיה לרכיבה צריך, וחי נושא א"ע, ואפילו סוס שמושיב עליו עוף שצדין בו מותר מה"ט. ולרבנן דוקא אדם חי נושא א"ע, ולא שאר בעל חי. והאידנא דפרנסתינו מצומצמת, סמכו אהא דקאמר בש"ס [דט"ז] דחיטי ושערי שרי למכור להם מדלא אפשר, ה"נ לא אפשר, ואפ"ה בעל נפש יחמיר [י"ד קנ"א ד']:
משנה ז
אין בונין עמהם בסילקי: ארמון לדייניהן:
גרדום: גראדום בלשון לאטיין הוא בניין ברחוב עם מעלות סביב. ועליו יושבין הדיינין לשפוט. והן חשודין לדון שלא כדין:
ואצטדיא: [טהיערהעצצע], שלוחמין שם שוורים פראים עם אדם שנתחייב מיתה בדינם:
ובימה: מגדל גבוה לדחוף משם הנידון:
אבל בונים עמהם בימוסיאות: כמין [טהעאטער], שלא לע"ז ולא למשפט רק לשעשוע בני אדם בונין איתו:
הגיעו לכיפה: [געוועלב] שעל [הנישע] והוא כמין חלון עמוק שבכותל וסתום מאחוריו:
שמעמידין בה ע"ז: אפילו במרחץ:
משנה ח
קוטלאות: [האלזבענדער]:
בשכר מותר: דהזמנה לאו מלתא היא. וכבשר לקמן [פ"ב מ"ג] ויש של"ג הך כולה בבא במתניתין דלא מסתבר שיתיר שום תנא לעשות קשוטין לע"ז:
אין מוכרין להם: בארץ ישראל:
במחובר לקרקע: ר"ל כל דבר שמחובר לקרקע. דכתיב לא תחנם, לא תתן להם חנייה בא"י בקרקע:
אבל מוכר הוא משיקצץ: ר"ל לאחר שנקצץ הדבר המחובר, מותר למכרו:
רבי יהודה אומר מוכר הוא לו על מנת לקוץ: והכי קיי"ל [קנ"א ז']:
אין משכירין להם בתים בארץ ישראל: דגזרינן שכירות אטו מכירה דאסור מדאורייתא:
ואין צריך לומר שדות: דאיכא גבייהו תרתי, דמפקיע השדה נמי ממעשרות שהיא חובת קרקע. ואף דבבית נמי איכא ב' דמפקיעו ממזוזה. לאו חובת הבית רק חובת הדר היא:
ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו: והכי סיי"ל [שם]:
משנה ט
לא תביא תועבה אל ביתך: מיהו האידנא, אף דקיי"ל שכירות לא קניא והו"ל בית ישראל, עכ"פ דינא דמלכותא היא דשכירות קניא כמכר, שהרי אפילו נפל בית המשכיר אינו יכול להוציאו, להכי הו"ל שכירות כמכר. עוד י"ל מדנותנין לעולם מס קרקעות להשר, אינו גופו של ישראל, ושרי [ש"ך שם ס"ק י"ז]:
מפני שהוא נקרא על שמו: על שם בעליה ישראל. ונמצא כשיחממו עכו"ם בשבת, יחשדוהו שהעכו"ם שכירו של ישראל. מיהו האידנא שדרך להשכיר מרחץ כשדה למחצה, שליש, או רביע. מותר להשכיר כולם. [ואף שנאסר במניין. נ"ל דשאני הכא דטעם האיסור ידוע, כמו שאין נזהרין בגלוי משקין מה"ט בזה"ז מדאין נחשים מצויין בינינו [כי"ד קט"ז. ומג"א א"ח ל' סק"ז, וסי' תס"ח סק"א]:
בועז
הלכתא גבירתא
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת