משנה סוטה ט יד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ט · משנה יד | >>
בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים, ועל האירוס.
בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות, ושלא ילמד אדם את בנו יוונית.
בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר, ורבותינו לה התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר.
משנה מנוקדת
בַּפֻּלְמוּס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים, וְעַל הָאֵרוּס.
- בַּפֻּלְמוּס שֶׁל טִיטוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת,
- וְשֶׁלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ יְוָנִית.
- בַּפֻּלְמוּס הָאַחֲרוֹן גָּזְרוּ,
- שֶׁלֹּא תֵּצֵא הַכַּלָּה בְּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר;
- וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶׁתֵּצֵא הַכַּלָּה בְּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר:
נוסח הרמב"ם
בפולמוס של אספסינוס -
- גזרו על עטרות חתנים, ועל האירוס.
- בפולמוס של טיטוס -
- גזרו על עטרות הכלה,
- ושלא ילמד אדם את בנו - יוונית.
- בפולמוס האחרון -
- גזרו שלא תצא כלה באפריון בתוך העיר.
- רבותינו התירו - שתצא הכלה באפריון בתוך העיר.
פירוש הרמב"ם
פולמוס - הוא זמן זה האיש וזמן ממשלתו.
וארוס - צורת אסטואה. והיתה חלולה, וקושרין על אחת מצדדיה עור עבה, ומכין בו והוא מין מהשחוק והגעגועין, קורין אותו בארץ המערב "אל-טר".
ועטרות הכלה - עיר של זהב, וכבר בארנו זה בשבת (פרק ו הלכה א'), וכמו כן העטרה וכל כיוצא בה.
אפריון - הוא כמו אהל, והתירו שתצא הכלה בזה האהל מפני שיש בו הסתרה וצניעות.
ומה שאמר פולמוס האחרון - רוצה לומר הממשלה שהיתה בימיו.
ורבותינו ז"ל - רוצה לומר רבינו הקדוש המחבר.
ומה שאמר יוונית - רוצה לומר חכמה יוונית. וזה שהם קורין חכמה יוונית, הרמזים שהם בלשונות והלשונות שנוטים מדרך הישרה לפי הנראה מהם ויש להם פנים. ובתלמוד אמרו רבי משתעי בלשון חכמה, וכבר בא לנו בלשונות ובחידות כמו שמבואר בגמרא. והיו אצל היוונים לשונות מזה העניין מיוסדין באומתם, שהיו נושאין ונותנין בהם כל מה שהיו רוצים כמו הרמזים והחידות.
וטעם שאסרו זה, מפני שבזמן בית שני צר אחד ממלכות בית חשמונאי ירושלים, והיו אנשי ירושלים משלשלים להם במחנה קופה של דינרין בכל יום, והיו נותנין להם בה שני תמידין לקרבן. והיה שם איש אחד שהיה יודע אלו הלשונות שבדו מלבם היוונים, ודבר להם בם. וזה העניין, אין ספק שנאבד ולא נשאר ממנו היום בעולם לא מעט ולא הרבה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בפולמוס של אספסיינוס - חיל לא שהביא אספסיינוס על ירושלים:
גזרו על עטרות חתנים - היו עושים לחתנים עטרות מאבן מלח לב שהוא צלול כעין הבדולח וצובעין אותה בגפרית כעין ציורין שקורין ניי"ל. ואית דמפרשי עטרות של הדס ושל ורד. ושניהם אסורים, ואין מותר אלא עטרות של קנים:
ועל האירוס - עשוי כמין נפה שדפנותיה עגולות ושוטחים על פיה עור דק ומכין עליו במקל דק ומוציא קול צלול. ובלע"ז קורין לו טנבורו:
עטרות כלות - כעין עיר עשויה מזהב:
ושלא ילמד אדם את בנו יונית - פירוש, חכמה יונית. והם רמזים וחידות שהיו ליונים, ולא היו מכירים בהם אלא הרגילים בהם. ובגמרא מפרש טעמא משום מעשה שהיה (כשיצאו) [צ"ל כשצרו] מלכי חשמונאי לג זה על זה, היו אותן שבפנים משלשלים לאותן שבחוץ בכל יום דינרין בקופה ומעלין להן תמידין, היה שם זקן אחד ולעז להם בחכמה יונית, כל זמן שהם עסוקין בעבודה אין נמסרין בידכם. אותו היום שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר. באותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזיר לד, וארור אדם שילמד לבנו חכמה יונית:
בפולמוס האחרון - הוא חורבן הבית. ושל טיטוס נמי הוה:
באפריון - כמו אהל של מעילין וטליתות מוזהבות:
ורבותינו התירו שתצא כלה באפריון - משום צניעותא. וכן הלכה:
פירוש תוספות יום טוב
בפולמוס. פירש הר"ב חיל וכן פירש"י. ובאיוב ה' ואל מצנים יקחהו מתורגם ופולמסין במאני זיינא ידבריניה:
עטרות חתנים. פי' הר"ב מאבן מלח כו'. גמ'. ובפ"ק דגיטין דף ז' מייתי לה ופי' התוס' עטרות שעושין כעין כיפה למעלה מראשו. אבל בראשו לא דהא של קנים אמרי' נמי דעושין ואין דרך לשום עטרה של קנים בראש האדם:
עטרות כלות. פירש הר"ב כעין עיר כו'. ועיין מ"ש בשם התוספות ברפ"ו דשבת:
ושלא ילמד אדם את בנו יונית. כתב הר"ב מפרש בגמרא משום מעשה שהיה (כשיצאו) [צ"ל כשצרו] מלכי חשמונאי זה על זה כו' ותימה דהא בפולמוס של טיטוס תנן והוא החריב הבית כמ"ש הר"ב. ואע"פ שזה לא היה בפולמוס האחרון שהוא החורבן. מ"מ הוא שהחריב ותנן בספ"ז אגריפס המלך וכו' ופירש הר"ב מזרעו של הורדוס היה ובימיו נחרב בית שני. ומצאתי בתוספות ספ"ז דב"ק שהקשו כן. דטיטוס היה בשעת החורבן כדאמרי' בהניזקין ומלכי בית חשמונאי קדמו טובא. כדאמרינן בפרק קמא דעבודה זרה. ותירצו די"ל דמעיקרא גזרו ולא קבלו מנייהו. א"נ אי הוה בעי למיקם [בארור] לא היה מקרי עבריין. אבל לבסוף איכא גזירה דרבנן ע"כ. [ובמנחות פרק ר' ישמעאל דף ס"ד מסיימי. ומיהו קשה דהא אמרינן [שבועות דף ל"ז] ארור בו קללה בו נדוי]. ומ"ש הר"ב באותה שעה אמרו ארור שיגדל חזיר. גמרא. ותימה דלא תנן לה נמי וי"ל דשנויה היא בהדי איסור גדולין דספ"ז דב"ק [ד' פ"ב] ולא הוצרך לשנותה בכאן. ועי' מ"ש שם בשם התוספות:
ורבותינו. ר"ל רבינו הקדוש המחבר. רמב"ם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(לא) (על הברטנורא) ואל מצנים יקחהו, מתורגם פולמסן במאני זיינא ידברוניה:
(לב) (על הברטנורא) ופירשו התוספ' עטרות שעושין כעין כיפה למעלה מראשו. ועתוי"ט:
(לג) (על הברטנורא) ותימא דקדמו טובא לטיטוס כו', וי"ל דמעיקרא גזרו ולא קבלו מינייהו כו'. תוספ':
(לד) (על הברטנורא) ותימא דלא תנן לה נמי. וי"ל דשנויה הוא בהדי איסור גדולין דסוף פ"ז דב"ק ולא הוצרך לשנותה בכאן:
(לה) (על המשנה) ורבותינו. ר"ל רבינו הקדוש המחבר. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בפולמוס של אספסיינוס: תוס' שבת דף נ"ט פ' במה אשה ודגיטין פ"ק דף ז'. ובגמ' דנדה פ' האשה שהיא עושה (נדה דף ס"א) ואמרי' התם דבקשו לגזור על בגדי צבעונין של אשה אלא שהתירום כדי להקל על כתמיהם שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמיר ע"כ. וביד פ"ה דהלכות תעניות סי' ט"ו ובטו' א"ח סי' תק"ס. ושם בגמ' דגיטין מסמיך ליה רב חסדא אקרא דכתיב הסר המצנפת והרים העטרה וכו' מה ענין מצנפת אצל עטרה אלא לומר לך בזמן שמצנפת בראש כ"ג עטרה בראש כל אדם נסתלקה מצנפת מראש כ"ג נסתלקה עטרה מראש כל אדם א"ל רב הונא האלהים מדרבנן דקראי בעטרה של מלך מיירי שהיה מתנבא שתתבטל הכהונה ויגלה צדקיהו בגילה אלא חסדא שמך וחסדאין מילך וכן נמי בירושלמי שמע ר' יותנן ואמר הוא חסד ומילוי חסד:
על עטרות: תנא אף על חופות חתנים גזרו דהיינו טלית צביעה שני וקבועין בה טסי זהב:
ועל האירוס: פי' סמ"ג בהלכות ט' באב דף רמ"ט אירוס הוא זג המקשקש:
ושלא ילמד: וכו' תוס' דס"פ מרובה ודפ' ר' ישמעאל דמנחות דף ס"ד והעלו שם תוס' דמעיקרא בימי מלכות בית חשמונאי דקדמו טובא כדמוכח בפ"ק דע"ז דף ט' גזור כדפירש רע"ב ז"ל ולא קבלו מינייהו ולבסוף בימי טיטוס גזור כדתנן במתני' וקבלו מינייהו א"נ בתחלה אי הוה בעי למיקם בארור לא הוה מיקרי עברייין אבל לבסוף איכא גזרה דרבנן ונראה דלא יגדל דמיתני' היא היתה גזרה דפולמוס של טיטוס ע"כ. ונלע"ד שרצונם לומר ז"ל דלפי התירוץ השני שתרצו גבי חכמה יונית א"כ גבי אין מגדלין חזירים דלא אשכחן בה גזרה בזמן אחר אחר חשמונאי קשה דא"כ לית בה רק ארור ולית בה גזרה דרבנן לזה אמרו דנראה דגם לא יגדל אדם חזירים היתה גזרה ג"כ בפולמוס של טיטוס וההיא דע"ז קשיא לפי רש"י ז"ל שהוא ז"ל פי' בפולמוס של טיטוס שהביאו הורקנוס על אריסטובלוס אחיו וכן קשה ג"כ על מה ששירש בסמוך והביא עמו חיל רומיים כנוו שאעתיק בסמוך דהתם בע"ז מוכח דבית חשמונאי קדמו טובא:
את בנו יונית: משום מעשה שהיה כשצרו מלכי חשמונאי זה על זה שהיו שני אחים מתקוטטים על דבר המלוכה הורקנוס ואריסטובלוס והיה הורקנוס צר מבחוץ על ירושלים והביא עמו חיל רומיים והיו אותם שבפנים וכו' כדאיתא הכא בגמ' וגם ס"פ מרובה היה שם זקן אחד מבפנים ולעז להם לאותם שבחוץ וכו' רש"י ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
בפולמוס: חיל מלחמה:
של אספסיינוס: כשצר על ירושלים בעת החורבן:
גזרו על עטרות חתנים: שנהגו לעטר החתן ביום החופה. וגזרו למעט השמחה אפילו על עטרה מהדס ופרחים וכדומה ומדלא היתה הצרה עדיין גדולה כ"כ לא רצו לגזור גם על הכלות, כדי שלא תתגנה על בעלה:
ועל האירוס: שלא להכות [בטראממעל], דאווש מילי דשמחה:
בפולמוס של טיטוס: שנחרב הבית על ידו, והיתה הצרה יותר גדולה, לכן גזרו ג"כ על קישוט הנשים:
גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יונית: לשון יוונית מותר [כש"ס], רק חכמת [זאפיסטען] הוא, שמפורסם שכל דבריהם בחידות. וגזרו בה מפני מעשה שהיה, כשהביא הורקנוס חיל רומי על ירושלים, וצרו על אריסתובלוס בירושלים, גילה א' בפנים מעל החומה לאותן שבחוץ בלשון חידה, שכשלא ישלשלו להם קרבנות לפנים, תמסר העיר בידם. וכן עשו וכבשו הרומיים אז ע"י פאמפעיוס את עיר הקודש. ואף שאז לא נחרבה ירושלים, עכ"פ כשראו אח"כ בימי טיטוס מה התגלגל ע"י דבר זה שהוכנסו תחת ממשלת רומי, גזרו שלא ילמדו אותה חכמה [ומתורץ קו' תוס' ב"ק דפ"ב ב' ד"ה ואסור]:
בפולמוס האחרון: כשכבר חרבה ירושלים ע"י טיטוס. ולי נראה דהיינו כשבא האדריאן על בן כוזיבה בביתר וכבשה [כירושלמי תענית פ"ד די"ב ב'] ונהרגו אז חצי מילליאן ישראל:
גזרו שלא תצא הכלה באפריון: כמין אהל ממשי אדום עם [בארטען] זהב:
ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר: משום צניעות עשוהו לה, מדיוצאת וראשה פרוע. גם בל"ז כלה בושה משיסתכלו בה הכל [כפסחים פ"ו א']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
תוספות שאנץ |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש