משנה נזיר ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


נזיר פרק ג', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק שלישי ("מי שאמר") · >>

פרקי מסכת נזיר: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

מי שאמר הריני נזיר, מגלח יום שלשים ואחד.

ואם גילח ליום שלשים, יצא.

הריני נזיר שלשים יום, אם גילח ליום שלשים לא יצא.

משנה ב

מי שנזר שתי נזירויות, מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד, ואת השניה יום שישים ואחד.

ואם גילח את הראשונה יום שלשים, מגלח את השניה יום שישים.

ואם גילח יום שישים חסר אחד, יצא.

וזו עדות העיד רבי פפייס על מי שנזר שתי נזיריות, שאם גילח את הראשונה שלשים יום, מגלח את השניה יום שישים;

ואם גילח ליום שישים חסר אחד, יצא, שיום שלשים עולה לו מן המניין.

משנה ג

מי שאמר הריני נזיר, נטמא יום שלשים, סותר את הכל.

רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה.

הריני נזיר שלשים יום, נטמא יום שלשים, סותר את הכל.

משנה ד

הריני נזיר מאה יום, נטמא יום מאה, סותר את הכל.

רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שלשים.

נטמא יום מאה ואחד, סותר שלשים יום.

רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה.

משנה ה

מי שנזר והוא בבית הקברות, אפילו היה שם שלשים יום, אין עולין לו מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה.

יצא ונכנס, עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה.

רבי אליעזר אומר: לא בו ביום, שנאמר (במדבר ו): והימים הראשונים יפלו, עד שיהיו לו ימים ראשונים.

משנה ו

מי שנזר נזירות הרבה והשלים את נזירותו, ואחר כך בא לארץ, בית שמאי אומרים: נזיר שלשים יום, ובית הלל אומרים: נזיר בתחילה.

מעשה בהילני המלכה, שהלך בנה למלחמה, ואמרה: אם יבוא בני מן המלחמה בשלום, אהא נזירה שבע שנים, ובא בנה מן המלחמה, והיתה נזירה שבע שנים.

ובסוף שבע שנים עלתה לארץ, והורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות.

ובסוף שבע שנים נטמאת, ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה.

אמר רבי יהודה: לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה.

משנה ז

מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו, אלו מעידים שנזר שתים, ואלו מעידים שנזר חמש, בית שמאי אומרים: נחלקה העדות ואין כאן נזירות.

ובית הלל אומרים: יש בכלל חמש שתים, שיהא נזיר שתים.

(א)

מִי שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי נָזִיר,

מְגַלֵּחַ יוֹם שְׁלשִׁים וְאֶחָד.
וְאִם גִּלַּח לְיוֹם שְׁלשִׁים, יָצָא.
הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם,
אִם גִלַּח לְיוֹם שְׁלשִׁים, לֹא יָצָא:
(ב)

מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירֻיּוֹת,

מְגַלֵּחַ אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלשִׁים וְאֶחָד,
וְאֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים וְאֶחָד.
וְאִם גִּלַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלשִׁים,
מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים;
וְאִם גִּלַּח יוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד, יָצָא.
וְזוֹ עֵדוּת הֵעִיד רַבִּי פַּפַּיָּס עַל מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירֻיּוֹת,
שֶׁאִם גִּלַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה שְׁלשִׁים יוֹם,
מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים;
וְאִם גִּלַּח לְיוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד, יָצָא,
שֶׁיּוֹם שְׁלשִׁים עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן:
(ג)

מִי שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי נָזִיר,

נִטְמָא יוֹם שְׁלשִׁים,
סוֹתֵר אֶת הַכֹּל.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה.
הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם,
נִטְמָא יוֹם שְׁלשִׁים,
סוֹתֵר אֶת הַכֹּל:
(ד)

הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם,

נִטְמָא יוֹם מֵאָה,
סוֹתֵר אֶת הַכֹּל.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שְׁלשִׁים.
נִטְמָא יוֹם מֵאָה וְאֶחָד,
סוֹתֵר שְׁלשִׁים יוֹם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה:
(ה)

מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת,

אֲפִלּוּ הָיָה שָׁם שְׁלשִׁים יוֹם,
אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן,
וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה.
יָצָא וְנִכְנַס,
עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן,
וּמֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
לֹא בּוֹ בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו יב):
וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ;
עַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ יָמִים רִאשׁוֹנִים:
(ו)

מִי שֶׁנָּזַר נְזִירוּת הַרְבֵּה וְהִשְׁלִים אֶת נְזִירוּתוֹ,

וְאַחַר כָּךְ בָּא לָאָרֶץ,
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נָזִיר בַּתְּחִלָּה.
מַעֲשֶׂה בְּהֶילֵּנִי הַמַּלְכָּה,
שֶׁהָלַךְ בְּנָהּ לַמִּלְחָמָה, וְאָמְרָה:
אִם יָבוֹא בְּנִי מִן הַמִּלְחָמָה בְּשָׁלוֹם, אֱהֵא נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים;
וּבָא בְּנָהּ מִן הַמִּלְחָמָה, וְהָיְתָה נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים.
וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים עָלְתָה לָאָרֶץ,
וְהוֹרוּהָ בֵּית הִלֵּל שֶׁתְּהֵא נְזִירָה עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת.
וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים נִטְמֵאת,
וְנִמְצֵאת נְזִירָה עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
לֹא הָיְתָה נְזִירָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה:
(ז)

מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים מְעִידוֹת אוֹתוֹ,

אֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר שְׁתַּיִם,
וְאֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר חָמֵשׁ,
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
נֶחְלְקָה הָעֵדוּת, וְאֵין כָּאן נְזִירוּת.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
יֵשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם,
שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם:


נוסח הרמב"ם

(א) מי שאמר הריני נזיר -

מגלח יום שלשים ואחד.
אם גילח יום שלשים - יצא.
הריני נזיר - שלשים יום,
אם גילח יום שלשים - לא יצא.


(ב) מי שנזר שתי נזירות -

מגלח את הראשונה - יום שלשים ואחד,
ואת השניה - יום ששים ואחד.
ואם גילח את הראשונה - יום שלשים,
מגלח את השניה - יום ששים.
אם גילח יום ששים חסר אחד - יצא.
זו עדות העיד רבי פפיס,
על מי שנזר שתי נזירות,
שאם גילח את הראשונה - יום שלשים,
מגלח את השניה - יום ששים,
ואם גילח יום ששים חסר אחד - יצא,
שיום שלשים - עולה לו מן המנין.


(ג) מי שאמר הריני נזיר -

נטמא יום שלשים - סתר את הכל.
רבי אליעזר אומר:
לא סתר - אלא שבעה.
הריני נזיר - שלשים יום,
נטמא יום שלשים - סתר את הכל.


(ד) הריני נזיר - מאה יום,

נטמא יום מאה - סתר את הכל.
רבי אליעזר אומר:
לא סתר - אלא שלשים.
נטמא יום מאה ואחד - סתר שלשים.
רבי אליעזר אומר:
לא סתר - אלא שבעה.


(ה) [ד] *הערה 1: מי שנזר - והוא בין הקברות,

אפילו הוא שם - שלשים יום,
אינן עולין לו מן המנין,
ואינו מביא קרבן טומאה.
יצא, ונכנס -
עולין לו מן המנין,
ומביא קרבן טומאה.
רבי אליעזר אומר:
לא - בו ביום,
שנאמר "והימים הראשונים יפלו" (במדבר ו יב),
שהיו לו ימים ראשונים.


(ו) [ה] מי שנזר - נזירות מרובה,

והשלים את נזירותו,
ואחר כך - בא לארץ,
בית שמאי אומרין: נזיר - שלשים יום.
בית הלל אומרין: נזיר - כתחילה.
מעשה בהילני המלכה,
שהלך בנה למלחמה,
ואמרה: אם יבוא בני מן המלחמה, בשלום - הריני נזירה שבע שנים,
ובא בנה מן המלחמה - והיתה נזירה שבע שנים,
ולסוף שבע שנים - עלת לארץ,
והורוה בית הלל,
שתהא נזירה - עוד שבע שנים אחרות,
ולסוף שבע שנים - נטמאת,
ונמצאת נזירה - עשרים ואחת שנה.
אמר רבי יהודה:
לא היתה נזירה - אלא ארבע עשרה שנה.


(ז) [ו] מי שהיו שתי כיתי עדים - מעידין אותו,

אלו מעידין - שנזר שתים,
ואלו מעידין - שנזר חמש,
בית שמאי אומרין:
נחלקה העדות - ואין כאן נזירות.
בית הלל אומרין:
יש בכלל חמש, שתים - שיהא נזיר שתים.

הערות

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

פירושים