משנה מעשרות א ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק א · משנה ה | >>

איזהו גרנן למעשרות? הקישואים והדלועים, משיפקסו.

ואם אינו מפקס, משיעמיד ערימה.

אבטיח, משישלק.

ואם אינו משלק, עד שיעשה מוקצה.

ירק הנאגד, משיאגד.

אם אינו אוגד, עד שימלא את הכלי.

ואם אינו ממלא את הכלי, עד שילקוט כל צרכו.

כלכלה, עד שיחפהד.

ואם אינו מחפה, עד שימלא את הכלי.

ואם אינו ממלא את הכלי, עד שילקוט כל צרכו.

במה דברים אמורים? במוליך לשוק; אבל במוליך לביתו, אוכל מהם עראי עד שהוא מגיע לביתו.

משנה מנוקדת

אֵיזֶהוּ גָּרְנָן לְמַעַשְׂרוֹת?

הַקִּשּׁוּאִים וְהַדְּלוּעִים, מִשֶּׁיְּפַקֵּסוּ;
וְאִם אֵינוֹ מְפַקֵּס, מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה.
אֲבַטִּיחַ, מִשֶּׁיְּשַׁלֵּק;
וְאִם אֵינוֹ מְשַׁלֵּק, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מֻקְצֶה.
יָרָק הַנֶּאֱגָד, מִשֶּׁיֹּאגַד.
אִם אֵינוֹ אוֹגֵד, עַד שֶׁיְּמַלֵּא אֶת הַכְּלִי;
וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי, עַד שֶׁיִּלְקוֹט כָּל צָרְכּוֹ.
כַּלְכָּלָה, עַד שֶׁיְּחַפֶּה.
וְאִם אֵינוֹ מְחַפֶּה, עַד שֶׁיְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי;
וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי,
עַד שֶׁיִּלְקוֹט כָּל צָרְכּוֹ.
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּמוֹלִיךְ לַשּׁוּק;
אֲבָל בְּמוֹלִיךְ לְבֵיתוֹ, אוֹכֵל מֵהֶם עֲרַאי עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ:

נוסח הרמב"ם

איזה הוא, גורנן של מעשרות? -

הקישואים, והדלועים - משיפקס.
אם אינו מפקס - עד שיעמיד ערימה.
האבטיח - משישלק.
אם אינו משלק - עד שיעשה מוקצה.
הירק הנאגד - משיאגוד.
אם אינו אוגד - משימלא את הכלי.
אם אינו ממלא את הכלי - עד שילקוט כל צורכו.
כלכלה - משיחפה.
אם אינו מחפה - עד שימלא את הכלי.
אם אינו ממלא את הכלי - עד שילקוט כל צורכו.
במה דברים אמורים? - במוליך לשוק.
אבל במוליך לביתו - אוכל מהן עראי,
עד שהוא מגיע לביתו.

פירוש הרמב"ם

גרנן למעשרות - כמו מילה מושאלת, והכוונה ששאל התנא, אימתי יהיו הפירות כמו התבואה כשהיא בגורן, שאסור לאכול ממנה אכילת עראי לפי שכבר נקבעה למעשר, כי קודם "גורנן של מעשרות" אף על פי שהגיעו לעונת המעשרות מותר לאכול מהם אכילת עראי.

ודרך הקשואים והדלועין שיעלה עליהם כמו שער או כמו קוץ דק מאד והוא נקרא "פקס", וכן יעלה על האבטיחים כמו שער ויקרא "שלק". ואמרם משיפקסו ומשישלקו רוצים בו מעת שיפול מהם אותו השער כשיקנחם בידו, וכן אמרו בתלמוד "מעת שירים שלף וקיא".

עד שיעשה מוקצה - עניינו עד שישטח אותם ויסדר אותם, והמקום ששוטחין בו הפירות נקרא "מוקצה", כי האבטיחין אין עושין מהם ערימה לפי שהם משתברים זה עם זה.

משיחפה - פירוש משיכסה, כמו שדרך בני אדם האוספים את הפירות, שמכסין אותן בעלי האילן ודומיהן.

במה דברים אמורים, שכשיגיעו לעת הזאת שקבעו למעשרות ואסור לאכול מהם עראי, במוליך לשוק למכור, אבל במוליך לביתו אוכל עראי עד שהוא מגיע לבית. וכבר קדם לך זה העיקר בפרק שמיני (מ"ג) ממסכת תרומות, כי הטבל אינו מתחייב במעשרות עד שהוא רואה פני הבית, שנאמר "בערתי הקדש מן הבית"(דברים כו, יג):

פירוש רבינו שמשון

איזהו גרנן למעשרות. עד השתא איירינן בגודל בגידולין פירות הבאות לתורת אוכל להתחייב במעשר כשמגיעין לשיעור שאמרנו מכאן ואילך איירי לאחר שנתבשלו כל צרכן ונתלשו אימתי באו לידי דיגון וחיוב משום דכתיב דגנך דיגונך שיתמרח בכרי:

משיפקסו. בפרק הפועלים (פח:) אמר רב אשי משינטל פקס שלהן שיער הצומח בהן כעין נוצה כשהן קטנים וכשמתגדלים הרבה נושר מאליהם וכשתולשן בינונים עדיין נוצה עליהן והמוכרן בשוק מסיר הנוצה ונקרא פקס ופעמים שנמכרין בפיקוסן משום הכי תני ואם אינו מפקס ובפ"ב דעוקצין (מ"א) קרי ליה כשות של קישות ובפרק הפועלים (פח:) פריך הכא לר' ינאי דאמר אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית ולר' יוחנן דאמר אפילו חצר קובעת והכא משיפקסו מאי לאו אפי' בשדה ומשני לא בבית והשתא כולה מתניתין דפרקין דגורנן למעשר בבית לרבי ינאי ולחצר לרבי יוחנן ואם תאמר כשיפקסו בבית להוי כמכניס התבואה במוץ שלה דפטר רבי אושעיא בפרק קמא דפסחים (דף ט.) ואפילו חזר ומירחן בבית לא דמי כלל דהתם בעינן שיראו פני הבית בכניסתן וכל זמן שהן במוץ ליכא ראיה אבל הכא דאיירי אף על פי שלא נטל פקס שלהן תדע דהא קתני ואם אינו מפקס משיעמיד ערימה ומיהו קשה היכי מיתוקמא מתני' בבית הא קתני סיפא בד"א במוליך לשוק אבל במוליך לבית אוכל עראי עד שיגיע לביתו אלמא מוליך בשוק מחייב בירק משיאגד בלא ראיית פני הבית ולמאי דמסיק התם דלא אמרו אלא בזיתים וענבים ניחא:

משיעמיד ערימה. כרי:

משישלק. שילוק לאבטיח כפיקוס לקישואין ובירו' (הל' ד') קאמר מן די ירים פקסוסיה או די ירים שליקוקי':

מוקצה. שמגדישין אותן למכור בשוק:

משיאגד. מפרש בירושלמי (שם) אגדו צינוק גדול בשדה והיה עתיד לאוגדו צינוק קטן לשוק נטבל:

משילקט כל צרכו. אבל עד שלא ליקט כל צרכו אוכל עראי ופטור:

כלכלה ליקט ירק ומכניס בכלכלה:

שיחפה מנהגן לכסות יש נוהגין לכסות ויש שאין נוהגין לכסות ויש שנוהגין למלאות הכלי כגון בכפר קטן שאין כלכלה מליאה נמכרת בו ביום:

עד שמגיע לביתו. גבי שוק לא אמר עד שהוא מגיע לשוק ומפרש בירושלמי (שם) מה בין המוליך לשוק למוליך לביתו [בשעה שהוא מוליך לביתו] בדעתו הדבר תלוי המוליך לשוק לא בדעתו הדבר תלוי אלא בדעת לקוחות שמא ימצא לקוחות ויטבלו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

איזהו גרנן למעשרות - אימתי הוקבעו הפירות למעשר ואסור לאכול מהן עראי, כמו התבואה בגורן. שאף על פי שהגיעו הפירות לעונת המעשרות עדיין מותר לאכול מהן עראי עד שיהא גרנן למעשרות:

משיפקסו - משינטל פיקס שלהם והוא שער הצומח בהן כשהן קטנים וכשנתבשלו כל צרכן נושר:

משיעמיד ערימה - שיעשה מהן כרי:

משישלק - שילוק לאבטיח כמו פיקוס לדלועים:

מוקצה - לפי שאין עושים ערימה מן האבטיחים אלא שוטחים אותם, ומקום ששוטחים בו הפירות קרוי מוקצה:

ירק הנאגד - שדרכו למכרו אגודות:

ואם אינו ממלא את הכלי - כגון שרוצה למלאות שנים או שלשה כלים, אוכל מכל אחד עראי עד שימלא את האחרון:

כלכלה - המלקט ירק לתוך הכלכלה דהיינו סל:

משיחפה - את הירק בהוצין או בעלין שדרכן לכסות בו:

בד"א - שזהו גרנן למעשרות:

במוליר לשוק - למכור, דלאו בדעתו הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות ויהיו הפירות טבולים שהמקח קובע למעשר:

אבל במוליך לביתו אוכל עראי עד שמגיע לביתו - דבדעתו תלוי הדבר ולא יהיו הפירות טבולים עד שיגיע לביתו, שהטבל אינו חייב במעשר עד שיראה פני הבית, דכתיב (דברים כו) בערתי הקדש מן הבית:

פירוש תוספות יום טוב

[*עד שיחפה. פירוש פעמים שאין רצונו למלאותה. ומכסה הפירות שבכלכלה בעלין או בהוצין וכיוצא בהם היינו דקאמר משיחפה עד כאן לשון הפירוש שהזכרתי]:

[*בד"א במוליך לשוק. כתב הר"ב שמא ימצא לקוחות. קודם בואו לשוק. לשון הפירוש שהזכרתי וכן מוכח בפירוש הר"ש שכתב גבי שוק לא אמרו [עד שהוא] מגיע לשוק. ומפרש בירושלמי [מה בין המוליך לשוק למוליך לביתו המוליך לביתו בדעתו הדבר תלוי] המוליך לשוק לא בדעתו וכו']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על המשנה) שיחפה. פירוש פעמים שאין רצונו למלאותה ומכסה הפירות שבכלכלה בעלין או בהוצין ובכיוצא בהם והיינו דקאמר משיחפה. בשם הפירוש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

איזהו גרנן למעשרות:    ס"א של מעשרות ומצאתי כתוב בשם רבינו יצחק מסימפונט ז"ל הבדל בין משנה דמאימתי הפירות חייבות במעשר למתני' דמתני' קמייתא מפרש מאימתי אסור למכרן למי שאינו נאמן על המעשרות ומאז אם הי' האילן שהוצרך לקוצצו אסור לקוצצו בשביעית ומאז אם קצרן ועשה מהן גרן נתחייב הא קודם לכן מותר למכרן למי שאינו נאמן על המעשרות ומותר לקוצצן בשביעית ואם קצרן ומירחן אפי' העמיד ערימה לא מתחייב במעשר ובמשנת איזהו גרנן מיירי דשרי אדם לאכול מפירותיו עראי ומאימתי מיתסר בהו כל חד וחד לפום מאי דפריש במתני' הקשואים וכולי' ע"כ אלא שתקנתי והגהתי הלשון כפי עניות דעתי וז"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל עד השתא מיירי מתני' אימתי קרוי פרי לחייב במעשרות דהיינו שיהא קרוי אוכל או פרי דגבי מעשרות כתיב פרי מפרי העץ וכתיב ואכלת והשתא איירי בדיגונם אותן שדרכן לעשות להן קבוץ ודיגון דפירוש דיגון קיבוץ כרי כמו שפי' רש"י ז"ל בפ"ק דביצה וגבי תבואה כתיב דגנך ואפי' גבי ירק דטבלו הוי מדרבנן תקון בי' דיגון כדתנן ירק הנאגד משיאגד וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ועד שלא נעשה דיגון תנן בפ"ק דפאה ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן המעשרות עד שימרח אבל כי מירח אפי' אכילת עראי נמי אסירא אי איכא ראיית חצר או בית כדאיתא בפ' הפועלים ע"כ וכתב עוד ז"ל ועוד אני מוסיף על דברי ר"י מסימפונט ז"ל דעוד יש חילוק בין מדת גרן למדת עונה דאילו עונה פטור וחיוב גרמא ותורת שנים נמי גרמא ואילו מדת גרן פיטור וחיוב גרמא ותורת שנים לא גרמא וטעמא דקראי כתיבי כתיב דגנך והפירוש דיגונך למעוטי לאו דיגון ולמעוטי דיגון ולאו דילך כגון דיגון ברשות הקדש או דהפקר או דעובד כוכבי' ואילו גבי עונה כתיב תבואת זרעך דמיני' דרשינן תבואה שזורעין אותה ומצמחת ומזרעת וכי איכא תבואת זרעך כתיב עשר לומר לך כי איכא שליש עשר וכי ליכא שליש לא תעשר ועוד כתיב גבי' שנה שנה לומר לך כי גדלו שליש בשנה זו לא תעשר עליהן בפירות שנה שעברה או שנה שלאחריה אלא כל שנה לעצמה והכי דרשינן בתורת כהנים לשלש השנים אל תיקרי לשלש אלא לשליש ומש"ה נקיטינן דתבואה שהביאה שליש בשנה שנייה של שמיטה דדינה מעשר שני ונתמרחה ע"י ישראל בשלישית אינה נופלת לחיוב מעשר עני אלא כדקיימא קיימא וכן בזיתים כי ה"ג עכ"ל ז"ל:

כשיפקסו:    פי' הירושלמי מן די ירים פקסוסיה והוא השיער הצומח בהן ונקרא פיקס ובר"פ שני דעוקצין קרי לי' כישות של קישות ולפעמים שנמכרין בפיקס ומש"ה קתני דאם אינו מפקס וכו'. ושם בפ"ק דיום טוב דף י"ג משמע קצת מפירוש רש"י ז"ל דגריס ושלא פקסו משיעמיד ערימה שפי' כלומר ואם עד שלא פקסו העמידו ערימה מהן כמין כרי הוקבעו למעשר ע"כ. ועיין במה שהקשה ותירץ ה"ר שמשון ז"ל:

משישלק:    פי' בירוש' מן די ירים שלקוקי' ובעל הערוך ז"ל פי' דכשנגמרים האבטיחים הם ירוקים כעין הדבר השלוק ולדעתו פי' מן די ירים אינו לשון השלכה אלא לשון גבהות ר"ל שיהא ניכר ירקותו קצת:

משיעשה מוקצה:    שמגדישין אותו למכור בשוק כן פי' בערוך:

ירק הנאגד משיאגד:    מצאתי מנוקד מהר"מ די לונזאנו ז"ל מִשֶיֹאגַד כמו שֶיֹאכַל. וכן ג"כ נקד ה"ר יהוסף ז"ל ועוד כתב וז"ל מתני' בירק שעיקר זריעה שלו לירק אבל בדבר שזורעין אותו לזרע תנן לקמן פ"ד אין מתעשר זרע וירק אלא השיחליים והגרגיר בלבד ע"כ. כל עד דקתני במתני' איכא מאן דגריס לי' במ"ם משיחפה משימלא משילקוט משימרח וכן כולם:

כלכלה:    יש ירק שאין דרכו לאוגדו אלא להניחו בכלכלה כגון כוסבר ועוד נראה דמיירי בפירות האילן שנותנין אותם בכלכלה כדתניא בנדרים הנודר מן הכלכלה והיו בנות שבע לתוכה ודרך לכסותה בעלין ובהוצין וז"ל החכם ה"ר יהוסף ז"ל כלכלה משיחפה פי' לעיל אמר זמן ירק הנאגד וכו' וכאן אומר ירק הנלקט בכלכלה שאין דרכו ליאגד והה"נ כל הנלקט בכלכלה כגון תאנים וענבים וכו' ע"כ. ומצאתי כתוב בספר חרדים אע"ג דסתם כלכלה הוי של תאנים כדמשמע בפ"ח דנדרים כתב הרמב"ם ז"ל בחבורו בכלכלה עד שיחפה הפירות וכן כתב גם בפי' המשנה משיחפה פי' משיכסה כמו שדרך בני אדם האוספים את הפירות שמכסים אותם בעלי האילן ודומיהן עכ"ל ז"ל וטעם הרב שפי' בכלכלה שכולל כל פירות האילן היינו משום דבמתני' בא ללמדנו גמר מלאכת כל הפירות דאילן ודאדמה ואיך נאמר ששנה גמר מלאכת התאנים בלבד ולא דשאר פירות האילן רק החרובין שפירש אח"כ גמר מלאכתן ועוד כי היכי דשנה גמר מלאכת התאנים הלחים ויבשים דקתני בסיפא הגרוגרות משידוש דהיינו תאנים יבשים וברישא כלכלה משיחפה דהיינו תאנים לחים למה בענבים לא עשה כן אלא אמר בסיפא הצמוקים משיעמיד ערימה ובענבים לחים לא אמר איזהו גמר מלאכתן ועוד למה שנה יין ושמן ולא שנה זיתים וענבים עצמן אלא ע"כ בלשון כלכלה עד שיחפה ששנה התנא בו כלל כל הפירות של האילן זיתים וענבים ותמרים ושאר כל פירות האילן שכולן דרכן ללקטן בכלכלה רק בחרובין שאין דרכן בכך שנה גמר מלאכתן בפני עצמן. עכ"ל החכם ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל:

אבל במוליך לביתו:    וה"ה לחצרו ולגבי שוק לא אמרי' עד שהוא מגיע לשוק דלאו בדעתו הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות מיד בפתח הגנה ונטבלו מיד. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל דהאי בד"א אינו חוזר אלא על אלה שנזכרו לפניו וצ"ע ונ"ל להביא ראי' מדלא קאמר לי' בסוף הפרק אכולה מתני' ותו דהא תנן אע"פ שמרח נוטל מן הקוטעים וכו' ותנן נמי אע"פ שקיפה קולט מן הגת וכן תנן אע"פ שירד נוטל מן העקל וכו' ובכל אלה אין שייך לומר לא מוליך לשוק ולא מוליך לביתו כי הרי כל אלה עדיין לא נתמרחו על כן נ"ל דאינו חוזר אלא על ירק הנאגד ועל כלכלה כי אלה אין להם גרן בשדה כי אין רגילין להניחם בשדה אלא או מוליכין אותם לשוק או לבית עכ"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

איזהו גרנן למעשרות:    לאסור גם אכילת עראי כשראה פני הבית או יארע בהם א' מהדברים שקובעין למעשר כדלקמן סי' נ"ג [ועי' בע"ז דנ"ו א' ותוס' שם] או כשמוליכן לשוק וכדמסיק:

הקשואים והדלועים משיפקסו:    משיקח האדם פרח שבראש הפרי. והנה בקשואים ודלועים שישנם במדינתינו אין בהם פרח בראשם. אבל ספרו לי בני ארץ הקדושה. דאתו מהתם להכא שבא"י מצויים כך. והיינו דקאמר תנא ואם אינו מפקס שיש מין שאין לו פרח בראשו. א"נ שער שעל גביו. וכ"ש בנשרו מעצמן:

משיעמיד ערימה:    שיצברם בכרי:

עד שיעשה מוקצה:    משישטחם להתייבש:

ירק הנאגד:    שדרכו להאגד:

אם אינו אוגד עד שימלא את הכלי:    בממלא הרבה כלים משדהו. אוכל עראי עד שימלא האחרון:

ואם אינו ממלא את הכלי עד שילקט כל צרכו:    כל מה שרוצה ללקט:

כלכלה:    ר"ל אם נותן כל הפירות לסל א' גדול. ואמרי' בירו' פ"ב סתם כלכלה ד' קבין וגדול' סא' קטנה ג' קבין:

עד שיחפה:    שמכסה הפירות עם עלי אילן שלא יכמושו כשנשאן לשוק נאסר באכילת עראי אף שלא מלאהו:

בד"א:    דזהו גרנן:

במוליך לשוק:    דלאו בדעתו תליא דשמא ימצא לוקחין מיד ונטבלו דכבוש. שבת. מקח. חצר. תרומה. אור. מלח. [וסי' כשמחת אם] כל א' מאלו קובע למעשר. אבל רק כשנגמרו מלאכתן שנזכרו לקמן [מ"ח (רמב"ם פ"ג מהל' מעשרות ה"ג)] דג' פרקים יש לחיוב מעשר. וסימנך ענק.

  • (א) עונת המעשר. והן הנזכרים בפרקן ממשנה ב' ולהלן דכולן אם תלשן קודם לעונה שנזכר בכל א' וא' פטור ממעשרות.
  • (ב) נגמר מלאכתן. דאם תלשן אחר עונת המעשר הנ"ל. מותר לאכול מהן עראי עד שיגמר מלאכתן וכפי המבואר בכל א' וא' בפרקן ממשנה ה' ולהלן והיינו גרנן למעשרות. וכשנגמר מלאכתן והוא רוצה להוליכן מהשדה לשוק. גם עראי אסור לאכול מהן.
  • (ג) קבע למעשר. דאם אין רוצה למכרן בשוק אלא להוליכן לביתו אז גם אחר שנגמר מלאכתן מותר לאכול מהן עראי. עד שיוקבע למעשר ע"י א' מהז' דברים שזכרנו כבוש שבת וכו' [רמב"ם רפ"ג ממעשרות].

ולהראב"ד שם בדגן תירוש ויצהר. אף שרוצה להכניסן לביתו כיון שנגמר מלאכתן אסור לאכול מהן עראי. דהיינו. בתבואה משימרח ויחליק פני הכרי אחר שדשו. והיין משיקפה. והשמן משירד לעוקה [כפרקן משנה ז']. וכל מקום שאדם מותר לאכול מהפירות עראי. מותר להאכיל לבהמה אפי' הרבה דהיינו קבע. וכל מקום שאדם אסור לאכול אפי' עראי. עכ"פ מותר להאכיל לבהמה עראי (רמב"ם פ"ג מהל' מעשרות ה"כ). מיהו כל ז' קביעות אלו מדרבנן ואין לוקין כשאכל הטבל אחר שהוקבע בא' מהנך. דמן התורה לא הוקבע לתרומה ולמעשרות. רק כשהכניסו לתוך הבית ממש. שנאמר בערתי הקדש מן הבית. וכשאכל הטבל אח"כ לוקה אפי' כשאכל רק כזית עראי (רמב"ם פ"ד מהל' מעשרות):

אוכל מהם עראי עד שהוא מגיע לביתו:    דבדעתו תליא שלא יהיו טבל עד שיבאו לחצר:

בועז

פירושים נוספים