משנה מנחות יא ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק יא · משנה ח | >>

סדר את הלחם בשבת ואת הבזיכים לאחר שבת והקטיר את הבזיכים בשבת, פסולה, ואין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא.

סדר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין לאחר שבת, פסול, ואין חייבין עליהן משום פגול ונותר וטמא.

סדר את הלחם ואת הבזיכין לאחר שבת והקטיר את הבזיכין בשבת, [ פסול ].

כיצד יעשהלא, יניחנה לשבת הבאה, שאפילו היא על השלחן ימים [ רבים ], אין בכך כלום.

משנה מנוקדת

סִדֵּר אֶת הַלֶּחֶם בְּשַׁבָּת וְאֶת הַבָּזִיכִים לְאַחַר שַׁבָּת,

וְהִקְטִיר אֶת הַבָּזִיכִים בְּשַׁבָּת,
פְּסוּלָה,
וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.
סִדֵּר אֶת הַלֶּחֶם וְאֶת הַבָּזִיכִין בְּשַׁבָּת,
וְהִקְטִיר אֶת הַבָּזִיכִין לְאַחַר שַׁבָּת,
פָּסוּל,
וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.
סִדֵּר אֶת הַלֶּחֶם וְאֶת הַבָּזִיכִין לְאַחַר שַׁבָּת,
וְהִקְטִיר אֶת הַבָּזִיכִין בְּשַׁבָּת,
פָּסוּל.
כֵּיצַד יַעֲשֶׁה?
יַנִּיחֶנָּה לְשַׁבָּת הַבָּאָה;
שֶׁאֲפִלּוּ הִיא עַל הַשֻּׁלְחָן יָמִים רַבִּים,
אֵין בְּכָךְ כְּלוּם:

נוסח הרמב"ם

סידר את הלחם בשבת, ואת הבזיכים לאחר שבת,

והקטיר את הבזיכין בשבת - פסולה, ואין חייבין עליהם משום פגול ונותר וטמא.
סידר את הלחם ואת הבזיכים בשבת,
והקטיר את הבזיכים לאחר שבת - פסולה, וחייבין עליהם משום פגול ונותר וטמא.
סידר את הלחם ואת הבזיכים לאחר שבת,
והקטיר את הבזיכים בשבת - פסולה.
כיצד יעשה? -
יניחנה לשבת הבאה,
שאפילו הוא על השולחן ימים - אין בכך כלום.

פירוש הרמב"ם

דין לחם הפנים לערכו ביום השבת על השולחן, ונותנים עמו שני בזיכי לבונה באותה שעה גם כן, ומניח הכל עד שבת הבאה, ומוציאין הלחם והבזיכים ונותן אחרים, ומקטיר הבזיכים שהוציא ביום השבת גם כן ואוכלין הלחם, וכל זה דבר תורה.

ולפיכך אמר סדר הלחם בשבת כמצותה, וסדר הבזיכים אחר השבת, ומניח הכל עד שבת הבאה, והקטיר הבזיכים שנתן עם הלחם ראשון, אותו הלחם פסול ואפילו נתקדש, ועל כן אין בו דיני נותר ופיגול וטמא לפי שאינו קדוש.

וכן אם סדר לחם ובזיכים לאחר שבת, והקטיר הבזיכים לאחר שבת הבאה שהלחם גם כן אינו נפסל, ולפיכך לא יקטיר הבזיכים בשבת הבאה ומניח אותו לשבת הבאה כדי שתעבור השבת על הבזיכים והלחם, ואז מקטיר הבזיכים בשבת שלישית שהוא יום ארבעה עשר לסידור הלחם והבזיכים, לפי שיום ראשון יהיה זה, ומותר היה לאוכלו מיד ולא יפסל אם נשאר על השולחן, והוא מה שאמר שאפילו היה ימים על השולחן אין בכך כלום:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואת הבזיכים לאחר שבת - ודינן היה לסדרן בשבת בשעת עריכת הלחם:

והקטיר את הבזיכים בשבת פסולה - דמחוסר זמן הוא, שלא היה על השלחן אלא ששה ימים. והכא אי אפשר לתקן ולומר יניחנו עד שבת הבאה, דכיון דלחם נסדר כדינו בשבת, קדשו שלחן ושוב אינו יכול לשהותו אלא עד שבת ראשונה דמפסיל בלינה:

ואין חייבין עליהם משום פגול - אם הקטירן על מנת לאכול הלחם למחר אינו פגול, שלא קרב המתיר כמצותו:

ולא משום נותר - שאין נותר חל על הלחם, שהרי אין ראוי לאכילה:

וטמא - האוכלו בטומאת הגוף אינו בכרת, כדאמרינן בהקומץ [דף כה] הניתר לטהורים חייבים עליו משום טומאה, וזה לא ניתר לטהורים מעולם, דבזיכים הוו מתירים דידיה ולא קרבו כהלכתן:

יניחנו לשבת הבאה - ויעמוד שבועיים על השלחן. דכיון דלא נסדר בשבת אין שלחן מקדש עד שתגיע שבת, ומאותו שבת יכול להשהותן שבעת ימים:

שאפילו היה על השלחן ימים רבים - קודם השבת אין בכך. כלום שאין השלחן מקדשו עד השבת, הלכך לא מיפסל בלינה לאחר השבת:

פירוש תוספות יום טוב

סדר את הלחם ואת הבזיכין בשבת כו'. אין חייבין וכו'. וכן הגירסא בכל הספרים והיא גי' נכונה דהוי טעמא דאין חייבין משום פיגול כו' כמו ברישא כדפי' הר"ב שם. אבל הרמב"ם בפ"ה מה"ת [הי"ד] כתב סדר את הלחם ואת הבזיכין בשבת כמצותן והקטיר את הבזיכין לאחר שבת כו' נפסל הלחם. והרי הוא כקדשים שנפסלו וחייבין עליהן משום פגול נותר וטמא ע"כ. וכתב הכסף משנה שנראה שגירסתו בבבא זו וחייבין כו'. ומסיק בטעמא. דברישא. כיון דלא סידר הבזיכין בשבת לא היה כח לחייב בהקטרתם משום פגול נותר וטמא. אע"פ שהוקטרו בשבת. אבל כשסידר הבזיכין עם הלחם בשבת חל על הבזיכין כח לחייב בהקטרתן משום פגול נותר וטמא כשיוקטרו. אע"פ שלא יוקטרו כמצותן. ואע"ג דתנן בפ"ק דמנחות [מ"ג] ובפ"ב דזבחים [משנה ג']. שאין חייבין עליו משום פגול עד שיקרב המתיר כמצותו. י"ל דלא אתי לאפוקי. אלא שלא יהא עירוב מחשבת פסול אחר. עם מחשבת הפגול. אבל בגוונא דנדון דידן לא. עכ"ד. ואני מצאתי גירסא זו בתוספתא פי"א. ולפי שהרמב"ם העתיק בבא זו לאחרונה אחר כל הבבות השנויות במשנתינו. וכבר העיר הכ"מ בזה ואמר שהקדים השלישית לזאת. לפי שדומה לבבא ראשונה. ע"כ. אני אומר שהרמב"ם לא העתיקה לבבא זו מן המשנה כלל אלא מהתוספתא. ולפיכך הניחה לאחרונה. אבל במשנתינו לא גרס כלל לבבא זו דסדר לחם ובזיכין בשבת. וכן לא נמצאת מפורשת בפירושו לא בנוסחא שלפנינו ולא בנא"י שבידי. אלא נראה דגורס בבבא זו סדר הלחם והבזיכין לאחר השבת וכו'. והוא שכתב כך בחבורו [פ"ה מה"ת] סדר הלחם והבזיכין באחד בשבת והקטיר הבזיכין לאחר השבת הבאה. הלחם אינו קדוש ונפסל. אבל אם הקטיר הבזיכין בשבת כו' והכ"מ הוסיף בבא זו בגי' המשנה ולפי דרכי ניחא טפי שאין להוסיף אלא חילוף גרסאות בלבד כמ"ש. כנ"ל והוא נכון מאוד:

סדר הלחם ואת הבזיכין לאחר שבת. והקטיר את הבזיכין בשבת פסול כיצד יעשה כו' וכן העתיק רש"י בפ' שתי מדות ד' צ'. ובפ"ג דיומא ד' כ"ט. והכי מייתי לה התם בגמ'. ונ"א ל"ג פסול. והכ"מ כתב שגי' הרמב"ם דל"ג פסול. שעל מ"ש בספר הרמב"ם בסוף דבריו שהתחלתי בהעתקתן לעיל אבל אם הקטיר הבזיכין בשבת נפסל הלחם. כיצד יעשה בלחם ובזיכין שסדרן לאחר השבת יניחם כו'. כתב עליו הכ"מ וז"ל ואיני יכול להלום ל' אבל. ומצאתי בספר ישן לא נפסל הלחם ונראה דה"ג במשנה סידר הלחם והבזיכין לאחר השבת. והקטיר הבזיכין לאחר השבת נפסל הלחם. הקטיר הבזיכין בשבת לא נפסל הלחם. כיצד יעשה יניחנה כו'. והטעם דכיון שסידר הלחם והבזיכין לאחר השבת לא נתקדשו ואע"פ שיבא יום השבת והם על השלחן. הלכך אם הקטיר הבזיכין לאחר השבת כלומר קודם שיגיע השבת. הלחם אינו קדוש מאחר שלא הונחו שם בשבת וגם לא הוקטרו בשבת. שהרי אין שם בזיכין ונפסל שאין לו תקנה עוד. ואינו קדוש [*שכ"כ שם הרמב"ם] כלומר שאין חייבין עליו משום פגול כו' אבל אם הקטיר הבזיכין בשבת לא נפסל הלחם. דכיון דביום השבת היו הבזיכים עם הלחם על השלחן נתקדש הלחם. וז"ש רבינו לא נפסלה הלחם שזו היא הנוסחא הנכונה בדברי רבינו לא נפסל ולא כספרים דגרסי נפסל. ע"כ. אלא אמינא דכי ניים ושכב הכ"מ כתב להא מלתא דהיאך אפשר לחלק בין היו הבזיכים עם הלחם על השלחן בשבת או לא. ודבבא ראשונה דפסלה היינו בהוקטרו קודם שהגיע השבת. שהרי הרמב"ם כתב בהדיא באותה בבא הראשונה והקטיר הבזיכין לאחר שבת הבאה. וכן לשונו ג"כ בפירושו. גם נתלבט מאד הכ"מ מאי נ"מ בשלא נפסל כיון דאין לו בזיכים שיוקטרו בשבת הבאה [*וא"ל שיש לו תיקון על ידי שיסדר עמו בזיכים אחרים בשבת זו. ויקטירם בשבת הבאה. ואח"כ יותר הלחם. דא"כ [לא] ה"ל למשנה ולרבינו להשמיט תיקון זה] ונדחק לומר דאפשר דכי אמרי' נפסל הלחם ישרף. וכי אמרי' לא נפסל היינו שלא ישרף עכ"ד. וזה דוחק גדול לכך נ"ל שנוסחת ספרים דידן דגרסי נפסל היא הנכונה וכן ראיתי בנא"י שבפי' המשנה. שכתוב בה ג"כ שתי הבבות הללו. הראשונה בסדורן של לחם ובזיכין כמצותן והוקטרו לאחר השבת. והשניה בהוקטרו בשבת בשתיהן כתוב פסול. ומשום לשון אבל שהוקשה להולמו אין לשנות הגירסא ולהחליפה מהן ללאו. וגם בנא"י שבפירושו כתב הל' אבל כו' ומסיים פסול וי"ל דלשון רווחא הוא כלומר אבל גם זה פסול. ובמשנה ב' פ"ק דמעילה [תנא נמי] אבל. ומפרש הר"ב כמו ברם. וכן פירשתי במשנה ח' פרק בתרא דר"ה. ויתכן שגם הרמב"ם ע"ד הרחבת הלשון כתב כן בכאן. לומר שאף בהוקטרו בשבת נפסל. ונמצא שגי' הרמב"ם במשנתינו כגירסת ספרים דגרסי פסול. וכגירסת רש"י. והיינו דמסיים וכתב כיצד יעשה בלחם ובזיכין שסידרן לאחר השבת יניחם וכו' ואי לאו דגרס פסול היתה תקנה זו בלחם בלבד ולהביא בזיכין אחרים וכאי נמי דכתבו התוספות שאעתיקם בסמוך. אבל משום דגרס פסול לפיכך אין לו תקנה בשהוקטרו הבזיכין. ואין להתלבט עוד במה שנתלבט הכ"מ בזה. וגם גירסת ספרי הרמב"ם שבידינו נכונה. וגרס במשנתינו פסול כגירסת רש"י. מ"מ גי' נ"א גם היא נוסחת בעלי תריסין. והם התוספות כפי מה שראיתי לשונם בפרק שתי מדות [דף צ"ז]. וזהו כיצד יעשה שלא יבא דבר לפסול יניחנה עם הבזיכים לשבת הבאה א"נ מה יעשה מן הלחם אחר שהוקטרו הבזיכין. ע"כ:

שאפילו היא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום. וליכא למגזר שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול כדאמרינן במשנה ה' פ"ט כמ"ש שם. דהכא פנים הוא ולאו כ"ע ידעי שכן אירע בזה הלחם אלא הכהנים כהנים ידעי טעמא דמלתא דכהנים זריזים ליכא למגזר. והתם חוץ כ"ע ידעי ואיכא למגזר שמא יאמרו כו' גמרא שם דף צ':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לא) (על המשנה) כיצד יעשה. שלא יבא דבר לפסול, יניחנה עם הבזיכים לשבת הבאה. אי נמי, מה יעשה מן הלחם אחר שהוקטרו הבזיכין. תוספ'. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה:    יש שונים פסול ויש שונים בכולה מתני' פסולה ולא משמע כן מפי' הרמב"ם ז"ל:

ה"ג בבבא מציעתא סידר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין לאחר השבת פסול ואין חייבין עליו:    וכו': בפי' רעז"ל בסוף פירושו צריך להגיה הלכך לא מיפסל בלינה לאחר השבת עד למוצאי שבת שני. וביד בפ"ה דהלכות תמידין ומוספין סי' י"ג י"ד. וכתב שם מהרי"ק ז"ל דרבינו ז"ל גורס נוסח המשנה כך סידר את הלחם בשבת ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסול ואין חייבים עליהם משום פגול נותר וטמא. סדר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין לאחר השבת פסול וחייבין עליו משום פגול נותר וטמא. סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין לאחר השבת נפסל הלחם. הקטיר את הבזיכין בשבת לא נפסל הלחם כיצד יעשה יניחנה לשבת הבאה וכו' ע"כ:

סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת:    ביומא פ"ג דף כ"ט רמי עלה מההיא דתני אבוה דר' אבין ומשני לה. ואיתא נמי בפ' המזבח מקדש דף פ"ט דהיינו פ"ז ובפ' שתי מדות (מנחות דף צ'.) ומן התוס' דבפ' המזבח מקדש (זבחים דף פ"ז) היה משמע קצת דלא גרסינן בבבא בתרייתא מלת פסול ע"ש. וגם בפ' שתי מדות (מנחות דף צ'.) וליתא אלא דהתם דייקי לישנא יתירה דאפילו היה על השלחן וכו' דהכי משמע שהוא נתינת טעם אההוא שסדרו אחר השבת דלכך לא חיישינן עליה משום דבכל לחם הפנים כגון הנסדר בזמנו אפילו הוא על השלחן ימים אין בכך כלום ומיהו על כרחין לאו טעם גמור הוא דהכא היינו טעמא משום דכלי שרת אין מקדשים אלא בנסדר בזמנו כדמוכח בפ' שתי הלחם דדייקי' מהכא ואי ס"ד כלי שרת מקדשין שלא בזמנם ליקדוש וליפסל ע"כ [א"ה על דברי התוי"ט שכ' בסוף ד"ה סדר את הלחם כו' בזה"ל מ"מ גי' נ"א גם היא נוסחת בעלי תריסין והם התוספות כפי מה שראיתי לשונם בפ' שתי נודות כו' הגיה בעל מלאכ"ש בזה"ל זהו עלדרך האי דמשמע כאורה כמו שכתבתי אני ע"כ .]67:

שאפילו היה על השלחן ימים רבים:    בערוך בערך ים משמע דלא גריס מלת רבים שפירש ימים שנה תמימה ואע"פ שרש"י ז"ל לא פירש כן מ"מ משמע דהגרסא כן הוא דלא גרסי' מלת רבים וכן בתוס' בס"פ לולב וערבה ליתה וכן בגמרא דפ' המזבח מקדש ליתה ולא בתוספת דבפ' שתי מדות גם בספר יראים סימן שפ"ח ליתה. גם הר' יהוסף ז"ל מחקה וכתב כן מצאתי דל"ג רבים ופי' כפי' הערוך ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

ואת הבזיכים לאחר שבת:    והרי הדין הוא שיסדר שניהן יחד בשבת:

והקטיר את הבזיכים בשבת פסולה:    נפסל הלחם.. דהרי לא שהו הבזיכין על השולחן רק ו' ימים. ואין להן תיקון שיניח הלחם והבזיכין עד שבת הבאה. דהרי הלחם נסדר כדינו. וכשיעבור שבת שנייה נפסל בלינה ונאסר לגמרי:

ואין חייבין עליהן משום פגול:    אם הקטיר הבזיכין על מנת לאכול הלחמין למחר:

נותר:    כשאכל הלחם אחר שנתותרו עד יום א':

וטמא:    כשאכלן בטומאת הגוף שהוא בכרת. וטעמא דפטור בהני. משום דכל הקטרה שאינו כדינו. לא מצי משווי פיגול על ידה. וגם איסור נותר וטמא לא חיילי על הלחם. מדבל"ז לא חזי לאכילה ואין איסור חל על איסור:

סדר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין לאחר שבת פסול ואין חייבין עליהן משום פגול ונותר וטמא:    מדנפסלו הבזיכין בלינה. הרי לא הוקטר המתיר כמצותו [כפ"א דמנחות מ"ג]:

כיצד יעשה:    אם סידר הלחם והבזיכין לאחר שבת:

יניחנה:    מלסלק הלחם והבזיכין:

לשבת הבאה:    ואז יסלקם:

שאפילו היא על השלחן ימים רבים:    לאו דוקא. אלא ר"ל טפי מז' ימים. אבל בשהו על השלחן טפי מב' שבתות. ודאי נפסלו. דהרי בשבת ראשונה נתקדשו:

אין בכך כלום:    דלא נפסלו בשבת הראשונה כלעיל סי' ס"א. י"ל דהכא דלא נסדרו כמצוותן. לא קדשן השולחן עד שבת הראשון. ויקטירם כדין בשבת הב':

בועז

פירושים נוספים