משנה מנחות ד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ד · משנה ב | >>

הפרים והאילים והכבשים אינן מעכבין זה את זה.

רבי שמעון אומר, אם היו להם פרים מרובים ולא היו להם נסכים, יביאו פר אחד ונסכיו ולא יקרבו כולן בלא נסכין.

משנה מנוקדת

הַפָּרִים וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים

אֵינָן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אִם הָיו לָהֶם פָּרִים מְרֻבִּים,
וְלֹא הָיוּ לָהֶם נְסָכִים,
יָבִיאוּ פַּר אֶחָד וּנְסָכָיו,
וְלֹא יִקְרְבוּ כֻּלָּן בְּלֹא נְסָכִין:

נוסח הרמב"ם

הפרים, והאילים, והכבשים - אינן מעכבין זה את זה.

אמר רבי שמעון:
אם היו להם פרים מרובים, ולא היו להן נסכים -
יביאו - פר אחד ונסכיו,
ואל יקרבו כולם - בלא נסכים.

פירוש הרמב"ם

כבר בארתי לך בתחילת דברינו על הסדר הזה, שהקרבן שמקריבין יום עצרת שני חלקים:

  • האחד הוא מוסף היום - שני פרים ואיל ושבעה כבשים כולן עולות, ושעיר לחטאת.
  • והשני הוא שמקריבין עם שתי הלחם - והוא הפר ושני אילים ושבעה כבשים כולן עולות, ושעיר לחטאת, ושני כבשים שלמים והן כבשי עצרת.

וכל זה מדברי תורה, וכן זכרנו לך פעמים.

(כי) ומה שנאמר בכאן הפרים והאילים והכבשים אינן מעכבים זה את זה - רוצה לומר שאיל של מוסף היום אינו מעכב לשני האילים של קרבן הלחם, ואין שני האילים מעכבין את האיל, וכן הפר אינו מעכב לשני האילים ושבעת הכבשים הקריבין עם הלחם, ולא שני הפרים מעכבים את האיל ושבעה כבשים של מוסף היום, והכבשים גם כן אינן מעכבים לזולתן, ולא שבעה כבשים של מוסף מעכבים שבעה של לחם, ולא של לחם מעכבים של מוסף.

ואין הלכה כרבי שמעון:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הפרים והאילים והכבשים - הנך דכתיבי בפרשת אמור אל הכהנים והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימים בני שנה ופר בן בקר אחד ואילים שנים, הבאים עם שתי הלחם של עצרת, אינם מעכבים הפרים שנים ואיל אחד ושבעה כבשים של מוספים של עצרת הכתובים בפרשת פנחס ח. שאין [שני] פרים של מוספים מעכבין הפר של שתי הלחם, ולא הפר של שתי הלחם מעכב שני פרים של מוספים. וכן שני אילים של שתי הלחם אינן מעכבין האיל אחד של מוספים, ולא איל אחד של מוספים מעכב שני האילים של שתי הלחם. וכן הכבשים אין מעכבין אלו את אלו:

רבי שמעון אומר אם היו להם פרים מרובין - כלומר, דמים כדי לקנות פרים כדי צרכן, ולא היו להם דמים לקנות נסכים, יביאו פר אחד ונסכיו. ומפיק לה מקרא דכתיב (יחזקאל מו) איפה לפר ואיפה לאיל יעשה מנחה ולכבשים כאשר תשיג ידו, וכי מדת פרים ואילים אחת היא, והלא מנחת פרים שלשה עשרון ומנחת אילים שני עשרון, אלא להודיעך שמוטב להביא פר אחד איל אחד עם איפתו, מדה הראויה לו, מלהביא פרים מרובים ואילים מרובים בלא מנחתם. ואין הלכה כר' שמעון:

פירוש תוספות יום טוב

הפרים והאילים והכבשים כו'. פירש הר"ב הנך דכתיבי בפ' אמור וכו' אינם מעכבין כו' של מוספין של עצרת כו'. דאילו דפ' אמור גופייהו מעכבי זא"ז דהויה כתיב בהו פירש"י יהיו עולה וכל הויה עיכובא. ומיהו פרים וכבשים דפ' פנחס לא מעכבי אהדדי ומצינו לפרושי למתני' דפרים וכבשים דאין מעכבין בכה"ג נמי והכי איתא בגמרא דתנא מילי מילי קתני. ומדברי הכ"מ בפ"ח מה' תמידין נראה דס"ל דדוקא באילים דפ' אמור איכא עיכובא אהדדי. ואין נ"ל דהא יהיו דבקרא אפר וז' כבשים נמי קאי ובפירש"י כמו שכתבתי דפרים וכבשים דחומש הפקודים לא מעכבי אהדדי. משמע הא דפ' אמור מעכבי אהדדי. ובפי' הרמב"ם דפר אינו מעכב לב' האילים וז' הכבשים הקריבים עם הלחם ויתכן לפרש דגם דעת רש"י כך הוא והא דיהיו דלעכב לא דרשינן אלא לכל מין ומין במספרו ולא למין על שאינו מינו. אבל בחבורו כתב כלשון הר"ב. ומדברי הכ"מ נראה דגירסא אחרת היתה לו בדברי הרמב"ם שבחבורו והא דלא מפרשים למתניתין בפרים אילים וכבשים דחג אמרינן בגמרא דכמשפט כמשפטם כתיב בהו דמשמע עיכובא:

רבי שמעון אומר אם יש להם פרים מרובים כו'. כתב הר"ב ומפיק לה מקרא דכתיב ואיפה לפר ואיפה לאיל וכי מדת פרים ואילים אחת היא כו' כתבו התוספות תימה דלפרוך וכי יש שם איפה ורש"י פירש ביחזקאל דאיפת קמח היה מביא להוציא סולת עשרון מן הסאה ואיפה ג' סאין והיינו ג' עשרונים לפר ואיפה לאיל [כמו ששנינו משנה ו' פ"ו] שתי הלחם שני עשרונים דג' סאין וכן של פר יש ג' מג' סאין שאם לא מצא כל כך מנופה יביא משל עשרון לסאה ושמן הין שנתות היו בהין וכה"ג שפירש"י בשמן יש לפרש באיפה שהיה שם איפה גדולה וקטנה ומה שמדקדק משום דנקט בכולה חד לישנא משמע שניהם שווין וכן דורש בספרי בפרשת כי תצא דא"ר חנינא בן חזקיה בן גרון וכי מדת פרים אילים וכבשים אחת היא והלא כבר נאמר ג' עשרונים לפר וגו' אלא מלמד שאיפה גדולה ואיפה קטנה קרויה איפה עכ"ל והיינו דכתב הר"ב והרמב"ם אין הלכה כר"ש משום דרבנן פליגי ומפרשי לקראי איפה גדולה ואיפה קטנה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) דאלו דפרשת אמור גופייהו מעכבין זה את זה, דהויה כתיב בהו. פירש"י יהיו עולה. וכל הויה עיכובא. ומיהו פרים וכבשים דפ' פינחס לא מעכבי אהדדי ומצינו נמי לפרושי מתניתין בכה"ג. והכי איתא בגמרא דתנא מילי מילי קתני. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הפרים והאילים והכבשים:    הנך דכתיב בפ' אמור וכו' לשון ר"ע ז"ל עד סוף. אמר המלקט אבל שני האילים של תו"כ עצמן מוכח בגמ' דמעכבין זא"ז דהויה כתיב יהיו עולה ופרים וכבשים דחומש הפקודים אע"ג דכתיבי גבי הדדי לא מעכבי זא"ז לא הפרים את הכבשים ולא הכבשים את הפרים ולא הפרים זא"ז ולא הכבשים זא"ז שאם אבד אחד אין מעכב את השני מלקרב. וביד פ"ח דהלכות תמידין ומוספין סי' י"ז י"ח י"ט:

ר"ש אומר וכו':    הגיה ה"ר יהוסף ז"ל אמר ר"ש היו להם פרים וכו':

תפארת ישראל

יכין

הפרים והאילים והכבשים:    ר"ל שבעה כבשים. ופר אחד. וב' אילים. שבאין כולן עם ב' הלחם בעצרת. וב' פרים. ואיל אחד. ושבעה כבשים. של מוספי עצרת:

אינן מעכבין זה את זה:    דמוספין אין מעכבין קרבנות הלחם. וקרבנות הלחם אין מעכבין המוספים וכ"כ קרבנות המוספים גופייהו אין מעכבין זא"ז. מיהו קרבנות הלחם גופייהו מעכבין זא"ז מדכתיב בהו הויה. וכ"כ פרים אילים וכבשים דחג הסוכות מעכבין זה את זה. דכמשפטם כתיב בהו:

ולא היו להם נסכים:    ר"ל כשהיה להם מעות כדי לקנות כל הפרים הנצרכים רק שכשיקנו אותן אי אפשר שיקנו כל הנסכים הנצרכים לכל הפרים:

בועז

פירושים נוספים