משנה מנחות ד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ד · משנה א | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

התכלת א אינה מעכבת את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת.

תפלה ו של יד אינה מעכבת של ראש, ושל ראש אינה מעכבת של יד.

הסלת והשמן אינן מעכבין את היין, ולא היין מעכבן.

המתנות שעל מזבח החיצון אינן מעכבות זו את זו.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת תפילה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד הסולת והשמן אינן מעכבין את היין ולא היין מעכבן המתנות של מזבח החיצון אינן מעכבות זו את זו.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

התכלת אינה מעכבת את הלבן - אע"ג דמצוה לתת שני חוטין של תכלת ושני ב חוטין של לבן, או חוט אחד של תכלת ושלשה חוטים של לבן ג, אפילו הכי אין זה מעכב את זה, ואם נתן ארבעתן [של תכלת או ארבעתן] של לבן, יצא:

תפלה של יד אינה מעכבת של ראש - רמב"ם כתב, דוקא ששתיהן מצויין אצלו, אבל אם אין מצויה אצלו אלא אחת מהן, לא יניח האחת עד שימצא האחרת ד, גזרינן שמא יטעה ויסמוך על אחת תמיד. וזה דלא כהלכתא, דמאן דאמר הכי בגמרא [מנחות מ"ד ע"א] הדר ביה מכח מה שהקשו לו ואלא מאן דלית ליה תרתי מצות חדא מצוה נמי לא לעביד, בתמיה ה. והלכה, בין ששניהן מצויין אצלו בין שאין מצויין אצלו אינן מעכבות זו את זו, וכן הורו כל רבותי הלכה למעשה:

הסולת והשמן - של מנחת נסכים:

אין מעכבין את היין - של נסכים שאם הביאו את היין בלא סולת ושמן מנסכו ז:

המתנות של מזבח החיצון - כגון ארבע מתנות של חטאת:

אין מעכבות זו את זו - שאם לא נתן אלא אחת כיפר. דכתיב (דברים יב) ודם זבחיך ישפך, שפיכה אחת משמע:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על המשנה) התכלת כו'. ולא דברה המשנה בדיני הציצית והתפילין והמזוזה וענין מלאכתן והברכות שחייב לברך עליהן כו'. וסבת זה בעיני, לפי שהיו הדברים האלה מפורסמים בזמן חבור המשנה, והיו ענינים ידועים ונהוגים ביד כל העם פרט וכלל, אין ענין מהן נפלא משום אדם וע"כ לא ראה לדבר בהם כמו שלא הסדיר נוסח התפלה ואיך יתנהג שליח ציבור לפי שהיה מפורסם. אבל חברו ספר גמרא וביארו. הר"מ:

(ב) (על הברטנורא) כ"כ רש"י ותוס', מדדרשינן גדיל שנים דאין גדיל פחות משנים, גדילים משמע ד':

(ג) (על הברטנורא) זו דעת הר"מ, דלא בעינן אלא חוט אחד תכלת. אבל סובר שיהיה קצתו לבן דהא כופל לכל חוט עד שיהיו שמונה, ונמצא שמעכשיו שבעה דלבן ואחד דתכלת. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) והחילוק דבתפלה קרי ליה אין מעכבין כו', ובד' מינין שבלולב מעכבין דבד' מינין כשהן מצויין נוטל אחד אחד ואינו יוצא ידי חובתו ולא שלמה הטצוה עד שיגמור נטילת ארבעתן בידו ואפילו בזה אחר זה, ואינו כן בתפלה כו' אלא כל זמן שיניח אחד משניהן ר"ל שלובשן כבר קיים מ"ע אחת ויצא ידי חובתה:

(ה) (על הברטנורא) גם בחיבור הר"מ חזר וכתב לשון המשנה ולא חילק בין יש לו לאין לו. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) תפלה. תרגום לטוטפות, לתפילין. והטור מפרש לשון פליליה. שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו, דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וררשינן אלו תפילין שבראש. ועתוי"ט:

(ז) (על הברטנורא) משמע הא סולת ושמן מעכבי אהדדי תוספ'. ועתוי"ט: