משנה מכות א ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק א · משנה ט | >>
היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה ואחד מתרה בו באמצעלב, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו, הרי אלו עדות אחת.
ואם לאולד, הרי אלו שתי עדיות.
לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת, הוא והן נהרגין והשניה פטורהלה.
רבי יוסי אומר, לעולם אין נהרגין עד שיהו [ פי ] שני עדיו מתרין בו, שנאמר (דברים יז, ו) על פי שנים עדיםלו.
דבר אחר על פי שנים עדים, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמןלז.
משנה מנוקדת
הָיוּ שְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה,
- וּשְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה,
- וְאֶחָד מַתְרֶה בּוֹ בָּאֶמְצַע,
- בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ,
- הֲרֵי אֵלּוּ עֵדוּת אַחַת;
- וְאִם לָאו,
- הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי עֵדֻיּוֹת.
- לְפִיכָךְ אִם נִמְצֵאת אַחַת מֵהֶן זוֹמֶמֶת,
- הוּא וָהֵן נֶהֱרָגִין,
- וְהַשְּׁנִיָּה פְּטוּרָה.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- לְעוֹלָם אֵין נֶהֱרָגִין,
- עַד שֶׁיְּהוּ פִּי שְׁנֵי עֵדָיו מַתְרִין בּוֹ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז, ו):
- "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים".
- דָּבָר אַחֵר:
- "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים",
- שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתֻּרְגְּמָן:
נוסח הרמב"ם
היו שנים רואין אותו - מחלון זו,
- ושנים רואין אותו - מחלון זו,
- ואחד מתרה בו באמצע -
- בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו - הרי אלו עדות אחת,
- ואם לאו - הרי אלו שתי עדיות.
- לפיכך, אם נמצאת אחת מהן זוממת -
- הוא והן - נהרגין,
- והשניה - פטורה.
- רבי יוסי אומר:
- לעולם אינו נהרג - עד שיהיו פי שני עדיו מתרין בו,
- שנאמר: "על פי שנים עדים" (דברים יז ו).
- דבר אחר,
- "על פי שנים עדים" - שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן.
פירוש הרמב"ם
זה שהתרה בו, כשראה העדים יצטרף עמהם, ואם לא ראה אותם לא יצטרף.
ולפיכך כשיהיה זה המתרה רואה שני העדים שבחלון זה ושני העדים שבחלון אחר, וכמו כן הם כולם רואים את המתרה, הרי זה מצטרפין, ויחזור הכל עדות אחת.
ואין הלכה כרבי יוסי.
ואמרו שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן - הוא דבר ברור, וראוי לסמוך עליו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ואחד מתרה בו באמצע - המתרה מצטרף עם הכת של עדים, שהוא רואה אותם והם רואים אותו בשעת ההתראה. לפיכך אם היו שתי הכתות שבשתי החלונות רואים אותו לג, מצטרפים אלו עם אלו והם כולם עדות אחת:
הוא והן נהרגין - הוא נהרג דאכתי איכא כת אחת שלא הוזמה, והם הניזמין נהרגין שהרי הוזמו:
שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן - שצריכין שיהיו הדיינים מכירים בלשון העדים ו', לא יצטרכו להעמיד מליץ בינותם. וכן הלכה:
פירוש תוספות יום טוב
ואחד מתרה בו באמצע. תימה אמאי הוצרך לומר ואחד מתרה שאין מן העדים. ויש מפרשים דנקטיה משום רישא דקתני רואין אלו את אלו ומסתמא היינו ע"י המתרה שאומר לעדים לאלו ואלו ראו את [המעשה] הרע שזה [עושה] ונראה למשי"ח דנקט לאפוקי מדרבי יוסי דאמר בסיפא. אינו חייב עד שיהו פי שנים עדים מתרין בו. תוס':
בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו. ל' הר"ב אם היו שתי הכתות שבשתי התלונות רואים אותו וכו'. וז"ל הרמב"ם בפירושו כשיהיה זה המתרה רואה שני העדים שבחלון זה ושני העדים שבחלון אחר וכמו כן הן כולן רואין את המתרה וכו'. ע"כ. ול' מקצתן לא דייק הכי ולשון התוס' שמקצתן רואין אלו את אלו. מצטרפין יחד אף אותם שאין רואין. ע"כ. ולקמן אעתיק לשון הרמב"ם שבחבורו:
ואם לאו וכו'. מסקי התוס' דמיירי כשאין רואין המתרה ואין המתרה רואה אותם. אלא שמעו המתרה שמתרה כך ובכך סגי דהא קיימינן לרבנן דפליגי ארבי יוסי דבסמוך ולא בעי פי שני' עדיו מתרין בו כמו ר' יוסי. ע"כ. וכלומר דאי המתרה רואה אותן או הן רואין אותו מצטרפין והוי השתי כתות כעדות אחת כדקתני רישא בזמן שמקצתן וכו' אלמא לא בעינן שיהא כל השנים וכו' אלא בחד סגי וכמבואר בדבריהם. וז"ל הרמב"ם בפ"א מהלכות עדות היו שני עדים רואין וכו' בזמן שמקצתן רואין וכו' ואם לא היו רואין אלו את אלו ולא צירף אותן המתרה הרי אלו שתי עדיות. ע"כ. נראה מדבריו שחזר ממ"ש בפירושו ומפרשו בחבורו כדברי התוס' שמקצתן דוקא הוא. ולפיכך התנה בסיפא ולא צירף וכו' דאילו צירף המתרה בלבד הוי כמקצתן שראו וכו' והוי ככת אחת:
והשנייה פטורה. אם הוזמה הכת השנייה אחר שנהרג הרוצח פטורה היא דכיון שנהרג ההורג על פיהם. שוב אין נהרגין דקי"ל לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין דכתיב (דברים י"ט) כאשר זמם לעשות לאחיו ולא כאשר עשה נ"י. ועמ"ש במשנה ד' פ"ג דב"ב דמשמע דלענין ממון אפילו כאשר עשה נמי מחייבינן ליה לשלומי. ודעת הרמב"ם בפרק כ' מהלכות עדות דלא מבעיא לענין ממון אלא דאפי' לענין מלקות נמי אפילו לקה זה שהעידו עליו לוקין אלו. וחתר הכ"מ למצוא מנין לו כל זה ואשתמיטתיה דלענין ממון יש לו על מה לסמוך אותה ששנינו במשנה ד' פ"ג דב"ב. אך הביא דברי התוס' דרב"ק שהעתקתי אני שם בב"ב דמיישבין למה בממון אפי' כאשר עשה ואין דבריהם מספיקים לענין מלקות. ולפיכך תירץ הכ"מ דסבירא ליה להרמב"ם דזה שאמרו ולא כאשר עשה דדוקא בהריגה היא שכיון שנהרג זה על ידיהם גדול עונשם מנשוא דוגמא לדבר [סנהדרין דף ס"ד]. נותן כל זרעו למולך פטור שנאמר מזרעו ולא כל זרעו אבל במלקות לא שייך כולי האי. ועוד י"ל דמאחר שאלהים נצב בעדת אל לולי שזה הנדון היה חייב מיתה. לא היה מניח הקב"ה להסכים על ידיהם שתאבד נפש אחת מישראל ומדהוסכם ונעשה הוכחה היא זו דגברא קטילא קטלי. ע"כ. ובסברא זו שכתב בתירוץ האחרון כבר קדמהו הרמב"ן בפירוש התורה אבל אפשר שהרמב"ן לא נתכוין לתרץ הקושיא. אלא לתת טעם על ולא כאשר עשה ובין לענין מיתה או מלקות וממון דלא כאשר עשה. ואע"ג דאסברה לה לענין חיוב מיתה לא שנא אלא דנקט בחיוב מיתה דהוא רישא דקרא. דאמר נפש תחת נפש. ובין כך ובין כך לבי מהסס בדבר. שאחרי שלא מצינו שחלק הכתוב בין מיתה למלקות וממון. דאנן ניקום ונחלק מסברא דנפשין והרי אפשר שיש להכתוב טעם אחר על ולא כאשר עשה. ולאותו הטעם לא יהיה שום סברא לחלק. ובשלמא ממון מצאנו המשנה דב"ב שהיא מראה פנים לחלק. נאמר שיש לסמוך על קבלתם או אולי מקרא מצאו ודרשו. אע"פ שלא הזכירוהו חכמי הגמ'. אבל הרמב"ם שהוסיף מדיליה לחלק גם במלקות ודאי כל המטעמים לא ינעמו לחיך עד שנביא ראיה לדבריו מדברי חכמינו ז"ל שהם קבלו או דרשו כן. כ"ש שאלו הטעמים בעצמם הם חלושים מאד וכ"ש להעמיד עליו בנין כזה:
שנאמר על פי שנים עדים. כלומר שיהא הדבר כולו שהוא העדות וההתראה קם ע"פ שנים העדים. נ"י:
דבר אחר על פי וכו' שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן. שמא יחליף המתורגמן בלשון העדות ועוד כשישמעו הם מפי העדים יתכן להם לחקור אותם יותר. נ"י. ונראה בעיני דאע"ג דאין אנו צריכין לטעמיה דקרא. דר"ש הוא דדריש טעמיה דקרא מ"מ בכאן אנו צריכין לכך. דאי לאו דמסברא בעלמא נפקא לן מנא ליה לר' יוסי להוציא אלו ב' הדרשות מן הכתוב אלא דעיקר קרא דריש עד שיהו פי שני עדיו וכו' ודבר אחר מסברא אית ליה ואסמכיה אקרא. וקסבר דמלתא דסברא כי האי לא איצטריך קרא אלא כי אתא קרא לאשמועינן עד שיהו פי שני עדיו וכו' והשתא דכתיב קרא אסמכינן נמי עליה שלא תהא סנהדרין שומעת וכו':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(לג) (על הברטנורא) ולשון מקצתן לא דייק הכי. ולשון התוספת, שמקצתן רואין כו' מצטרפין אף אותם שאין רואין:
(לד) (על המשנה) ואם לאו. מיירי כשאין רואין המתרה ואין המתרה רואה אותם, אלא שמעו המתרה שמתרה כן. ובכך סגי, דהא קיימינן לרבנן דפליגי אדר"י דבסמוך ולא בעי פי שני עדיו מתרין בו כמו ר"י. תוספ'. וכלומר דאי המתרה רואה אותן או הן רואין אותו מצטרפין. וכ"כ הר"מ בחבורו. ועתוי"ט:
(לה) (על המשנה) פטורה. אם הוזמה אחר שנהרג הרוצה. דכיון שנהרג ההורג על פיהן שוב אין נהרגין, דקיי"ל לא הרגו נהרגין, הרגו אין נהרנין. דכתנ:כאשר זמם לעשות, ולא כאשר עשה. ולענין ממון, אפילו כאשר עשה נמי מחוייבים לשלומי (עיין פרק ג' דבבא בתרא משנה ד'). ודעת הר"מ דאפילו לענין מלקות נמי אפילו לקה זה שהעידו עליו לוקין אלו. ועתוי"ט:
(לו) (על המשנה) שנאמר כו'. כלומר שיהא הרבר כולו שהוא העדות וההתראה קם ע"פ שנים העדים. נ"י:
(לז) (על המשנה) שלא כו'. שמא יחליף המתורגמן בלשון העדות. ועוד כשישמעו הם מפי העדים יתכן להם לחקור אותם יותר. נ"י. ונראה בעיני דאע"ג דר"ש הוא דדריש טעמא דקרא, בכאן אנו צריכין לכך, דאי לאו הכי מנא ליה, לר"י, להוציא ב' דרשות מן הכתוב, אע"פ דעיקרו להתראה אתא והדבר אחר מסברא הוא אלא דאסמכיה אקרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
היו שנים רואין אותו מחלון זה וכו': פי' היו שני עדים רואים לאחד הורג נפש מחלון וכו' ואחד מתרה וראו נמי אחד מתרה בהורג באמצע שני החלונות הרי אלו עדות אחת לענין זה שאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול שבטל כל העדות ואינם נזומין עד שיזומו כולם לפיכך אם נמצאת כת אחת מהם זוממת כוון שהם שתי עדיות הוא והן נהרגין ההורג נהרג בעדות כת שניה שלא הוזמה והכת שהוזמה נמי נהרגת על פי המזימין:
והשניה פטורה: אם הוזמה הכת שניה אחר שנהרג הרוצח פטורה היא דכיון שנהרג ההורג על פיהם שוב אין נהרגין דקיימא לן לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין דכתיב כאשר זמם לעשות ולא כאשר עשה וה"מ דבעינן רואין זה את זה בדיני נפשות אבל בדיני ממונות קיימא לן כר' יהושע בן קרחא דאפילו הלואה אחר הלואה מצטרכי כגון זה אומר בפני הלוהו מנה וזה אומר בפני הלוהו מנה וזה לא ראה של זה דמ"מ תרויהו מסהדי דחייב ליה חד מנא כדאיתא בשלהי פרק זה בורר כ"ש כשראו שניהם ההלואה ביחד זה מחלון זה וזה מחלון זה נמקי יוסף ז"ל. ובגמרא אמר רב נחמן עדות מיוחדת פי' כגון שראו ההלואה אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ולא היו רואין זה את זה כשרים בדיני ממונות דכתיב לא יומת על פי עד אחד מאי עד אחד אלימא עד אחד ממש מרישא דקרא שמעינן לה על פי שנים עדים יקום דבר אלא מאי עד אחד אחד אחד ובדיני נפשות היא דלא מפני שצריכין כל העדים שיראו עושי העבירה כאחד אבל בדיני ממונות אע"פ שראו זה אחר זה מצטרפין ומהכא יליף לה ר' יהושע בן קרחא. וכתבו תוס' ז"ל היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים מחלון זה ולא גרסינן במתניתין אחד בחלון זה וכו':
ואחד מתרה בו באמצע: עיין בתוי"ט וכן נראה שפירש נמקי יוסף ז"ל כמו שאכתוב בסמוך:
הרי אלו עדות: אחת. שאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדות כולם בטלה וכן שאם נמצאת כת אחת מהם זוממת אין נהרגין עד שיוזמו כולם ובטלה נמי עדות כולם בהזמת אחת מהם דהזמה הוי כנמצא אחד מהם קרוב או פסול:
ר' יוסי אומר לעולם אינו נהרג: עד שיהיו פי שני עדיו מתרין בו פליג את"ק דאמר ואחד מתרה בו באמצע דמשמע דלא בעינן שאותן המעידין עליו בב"ד יתרו בו אלא אדם אחר אם התרה בו יהרג:
שנאמר על פי שנים עדים: ובגמרא פריך ומי אית ליה לר' יוסי התראה כלל והתנן ר' יוסי אומר השונא שאמר בשוגג הרגתי נהרג מפני שהוא כמועד ומותרה ומשני ההיא ר' יוסי בר' יהודה היא [הגה"ה זהו דלא כמהרי"א ז"ל שהגיה במשנה ר' יוסי בר' יהודה] דשמעי' ליה בברייתא דאמר חבר אינו צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד:
מפי תורגמן: שמא יחליף התורגמן בלשון העדות ועוד כששמעו הם מפי העדים יתכן להם לחקור אותם נמקי יוסף ז"ל וכתב הרי"א ז"ל ס"א כמפי התורגמן. וכתוב בספר מישרים נתיב ב' חלק שני שלא יהו שומעין מפי התורגמן אלא א"כ מבין הדיין לשון העד אפילו אינו יכול להשיבו ע"כ. וכך הוא מעשה הכא בגמרא דרבא אוקים תורגמן להנהו תרי לעוזי דאתו לקמיה לדינא משום דהוא מידע הוה ידע מאי דהוו אמרי הני תרי לעוזי בסהדותייהו אלא לאהדורי הוא דלא הוה ידע למיהדר. ולדעת הירושלמי שהביא הר"נ ז"ל ר"פ שבועת העדות בדף שט"ו ע"א מתני' דוקא בעדים והאי מעשה מיירי בעדים אבל לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל אע"ג דמתניתין מעל פי שנים עדים דרשי' ליה ס"ל ז"ל הכי מדאמרי' דהנהו לעוזי דאוקי רבא מתורגמנא בינייהו ע"כ בקיצור מלשון הר"ן ז"ל שם. וביד פכ"א דהלכות סנהדרין סימן א' וברפ"ד דהלכות עדות. ובטור ח"מ סימן י"ז וסימן כ"ח:
תפארת ישראל
יכין
ואחד מתרה בו באמצע: ואפילו היה המתרה פסול להעיד, כגון שהוא קרוב [וכגון שאומר שלא מתכוון להעיד], סגי בהתראה זו, דאפילו ההתראה מפי הנהרג מהני, כששמעוה העדים, וגם שמעו שהשיב ההורג על מנת כן [(רמב"ם פי"ב מהל' סנהדרין)]:
בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו: נ"ל דהאי מקצתם, אב' הכתות ועל המתרה קאי. ור"ל בין שקצת מכל כת רואין א"ע זה את זה. אף שאין המתרה רואה אותן ולא הם רואין אותו רק שמעו קולו כשהתרה. ובין שהמתרה רואה קצת מכל כת וכת והן ראו אותו, [וט"ס בתוי"ט כאן ד"ה ואם, כ' או הן רואין המתרה. וצ"ל והן רואין וכו', דבכה"ג צריך שיראו א"ע שניהן, וכ"ה ברמב"ם פ"ד מעדות ], שאף שב' הכתות לא ראו א"ע כלל זא"ז, אבל כולן ראו המעשה ושמעו ההתראה:
הרי אלו עדות אחת: דאין נהרגין עד שיזומו כולן. וגם אם נמצא א' מהן קרוב או פסול והתכוון להעיד, עדותן בטילה. וה"ה בהוזם א מהן, בטל כל העדות:
ואם לאו: שבב' הכתות הללו ובהמתרה, לא היו קצת שרואין זא"ז:
הרי אלו שתי עדיות: דכל כת שראו זא"ז מחשב לעדות אחרת לבד. וה"ה בב' שראו עדות אחת, אין העדות מתקיים עד שיראו זא"ז. גם צריך שיראו כאחת בשעה א' [(רמב"ם פ"ד מהל' עדות)]:
לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין: הוא נהרג מדאיכא כת שראו זא"ז, שלא הוזמו. וכת הב' שהוזמו ג"כ נהרגין, מדמצטרפין מדראו זא"ז:
והשניה פטורה: פשיטא דהרי לא הוזמו. רק קמ"ל דאפילו הוזמו גם כת הב' אחר שנהרג הרוצח, פטורים דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה, ולא אמרינן כבר הוחלש העדות מקודם כשהוזמו הראשונים. מיהו בממון אעפ"י שלא ראו א' את חבירו, מצטרפין לעדות א'. ואפילו זה אומר שהלוהו ביום פלוני, וזה אומר שהלוהו ביום אחר, ולא ראה א' ההלואה שראה חבירו, או שבפני א' הלוהו, ובפני א' הודה שלוה ממנו, מצטרפין [(רמב"ם פ"ד מהל' עדות)]. וכ"כ לעניין הזמה, דהואיל דממון איתא בחזרה, אפילו לאחר מעשה נעשה זוממין [ועי' מ"ש פ"ג דב"ב סי' מ"ט]. אמנם לרמב"ם [(פ"כ מהל' עדות)] גם במלקות אחר שנלקה הנידון ג"כ נעשין זוממין, ולא מצאנו ראיה לדבריו:
על פי שנים עדים: ר"ל דמשמע שיהיה כל העדות וההתראה ע"פ ב' העדים. ולא קיי"ל כן:
דבר אחר על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן: רק שיבינו הב"ד בעצמן דברי הבעלי דין והעדים, אף שאין יכולין להשיב באותו לשון, עכ"פ יבינו הלשון:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת