משנה מגילה ד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מגילה · פרק ד · משנה א | >>

הקורא את המגילה עומד ויושבא, קראה אחד, קראוה שנים, יצאוב.

מקום שנהגו לברך, יברך.

ושלא לברך, לא יברך.

בשני ובחמישי ובשבת במנחה, קורין שלשהד.

אין פוחתין ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא.

הפותח והחותם ו בתורה, מברך לפניה ולאחריהז.

משנה מנוקדת

הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה – עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב.

קְרָאָהּ אֶחָד, קְרָאוּהָ שְׁנַיִם, יָצְאוּ.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ; וְשֶׁלֹּא לְבָרֵךְ, לֹא יְבָרֵךְ.

בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבְשַׁבָּת בְּמִנְחָה, קוֹרִין שְׁלֹשָׁה.

אֵין פּוֹחֲתִין וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן,
וְאֵין מַפְטִירִין בְּנָבִיא.
הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:

נוסח הרמב"ם

הקורא את המגילה - עומד, יושב.

קראה אחד, קראוה שנים - יצאו.
מקום שנהגו לברך - יברך.
שלא לברך - לא יברך.
בשני, ובחמישי, ובשבת במנחה -
קורין שלשה,
אין פוחתין מהן - ואין מוסיפין עליהן.
ואין מפטירין בנביא.
הפותח, והחותם בתורה -
מברך לפניה, ולאחריה.

פירוש הרמב"ם

אמרו מקום שנהגו לברך יברך - רוצה לומר אחר קריאת המגילה אבל לפניה על כל פנים צריך לברך לפי שהוא מצוה, והעיקר אצלנו כל המצות כולם מברך עליהם עובר לעשייתם. ויברך לפניה שלש ברכות, "על מקרא מגלה" ו"שעשה נסים" ו"שהחיינו", ואחריה נהגו לברך "הרב את ריבנו".

וזכור אלו הדברים, והוא:

  • שלא יקראו על ראש הצבור פחות משלושה בני אדם.
  • ולא יקרא אדם אחד בספר פחות משלושה פסוקים, ולפיכך אם קראו שלושה עשר פסוקים יקרא האחד מהם ארבעה פסוקים.
  • ולא יתחיל בפרשה פחות משלושה פסוקים, ואז יהיה ראוי לו שיפסיק הקריאה וירד.
  • ולא יניח מן הפרשה פחות מן שלושה פסוקים, ואז יהיה מותר לו להפסיק.

כל אלו הם עיקרים בקריאה על ראש בני אדם.

והמתחיל לקרות בספר תורה הוא חייב לברך "אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו", וחותם "נותן התורה". והקורא אחרון שהוא משלים יברך לאחריו "אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו", וחותם "נותן התורה".

ומה שסדרנו שבזמן הזה יברך כל אחד ואחד לפניה ולאחריה, מפני הנכנסים בבית הכנסת שלא ראו אותו שבירך תחילה, וכשרואין איש אחד שעולה וקורא בלא ברכה יחשבו כי הקורא בתורה אינו צריך ברכה לפניה, וכמו כן הנמצאים בבית הכנסת שראו הראשון שירד ולא בירך ויצאו, ולא ראו אחרון שבירך לאחריה, יחשבו כי אין צריך לברך אחר קריאת התורה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הקורא את המגילה עומד ויושב - רצה עומד רצה יושב:

קראוה שנים - ביחד יצאו. ולא אמרינן שני קולות אין נשמעין כאחד, דכיון דחביבא להו ג יהבי דעתייהו:

מקום שנהגו לברך - אחריה, יברך. אבל לפניה חייב לברך בכל מקום שלש ברכות, על מקרא מגילה, ושעשה נסים, ושהחיינו, בין בלילה בין ביום. דקריאה של יום עיקר דכתיב (אסתר ט) והימים האלה נזכרים ונעשים. ואיכא למאן דאמר דכיון שבירך שהחיינו בלילה לא יברך ביום שהחיינו. והכי מסתברא:

ואין מוסיפין עליהן - שלא יקשה לצבור, מפני שהן ימי מלאכה. ושבת במנחה נמי סמוך לחשיכה הוא, שהרי כל היום היו רגילים לדרוש. ומהאי טעמא נמי אין מפטירין:

הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה - המתחיל לקרות בתורה ראשון, מברך לפניה. והאחרון, החותם שהוא המשלים, מברך לאחריה. וכל שאר הקורין בתורה אין מברכין לא לפניה ולא לאחריה ה. והאידנא נהיגי עלמא דכולהו מברכין לפניה ולאחריה, גזירה משום הנכנסים ולא שמעו הראשון שבירך לפניה ויאמרו אין ברכה בתורה לפניה, ומשום היוצאים ולא ישמעו החותם מברך לאחריה, והראשונים לא ברכו, ויאמרו אין ברכה בתורה לאחריה:

פירוש תוספות יום טוב

הקורא את המגילה. אחר ששנה מה שקורין דבר יום ביומו בא לשנות סדר הקריאה ומנהגה והתחיל במגילה דמכילתין היא:

ויושב. משא"כ בתורה דאמר קרא (דברים ה') ואתה פה עמוד עמדי כביכול [נאמר בהקב"ה כבאדם שיכול להאמר בו כן] [ועי' מ"ש בפ"ו דסנהדרין משנה ה'] אף הקב"ה בעמידה. גמ'. והקורא בתורה ומשמיעה הוא כדרך הקב"ה שהשמיע התורה דהא מהאי טעמא אמרו בירושלמי שצריך שיעמוד אחד אצל הקורא שכשם שנתנה תורה ע"י סרסור כך אנו צריכין לנהוג בה ע"י סרסור [ומ"ש הר"ב רצה עומד רצה יושב. וכ"כ רש"י נ"ל דהלשון עצמו מוכח כן מדלא תנן עמד ישב כדתנן לקמיה קראה כו'. אבל בירושלמי מדקדק מדתניא מעשה בר"מ שקראה מיושב נ"ל משום דאפשר למשמע דמתני' ה"ק הקורא עומד ויושב כו' יצא אבל ממעשה דר"מ נשמע דמשמעות המשנה הקורא וכו' מותר לקרוא עומד או יושב]:

יצאו. הקוראים והשומעין מן הקוראים רמב"ם פרק ב' מהלכות מגילה ופי' הר"ב דכיון דחביבה להו כו'. דחדשה היא לו כמ"ש רש"י במשנה ג' פרק ג' דר"ה והלכך תניא בגמרא משא"כ בתורה שלא יהא קורא אלא אחד:

מקום שנהגו לברך. פי' הר"ב לאחריה אבל לפניה חייב לברך בכל מקום מהטעם שכתבתי במשנה י"א פ"ג דסוכה. ומ"ש בין בלילה בין ביום. עיין משנה ד' פ"ב:

בשני ובחמישי כו'. התחיל בפחותין לפי שמעלין בקדש כו':

קורין שלשה. גמרא. כנגד תורה נביאים וכתובים. אי נמי כנגד כהנים לוים וישראלים הראוין לקרות בה. הר"ן:

הפותח והחותם מברך כו'. כתב הר"ב וכל שאר הקורין בתורה אין מברכין. משום דקריאת התורה חשיבא חדא מצוה וכולהו הוו כחד גברא. הר"ן. ומ"ש הר"ב והאידנא כו' בגמרא. ועיין משנה ו' פרק דלעיל:

והחותם. נראה בעיני דמשום כך נהיגי עלמא למקרי אדם חשוב באחרונה. כדי שהוא יזכה בברכה אחרונה. ואע"ג דהאידנא כולהו מברכין מ"מ לפי תקנה הקדומה לא בירך לאחרונה אלא החותם שהוא האחרון. ועוד נ"ל טעם אחר לפי דברי הרמב"ם בפי"ב מהלכות תפלה שכתב וז"ל והאחרון שגולל ס"ת נוטל שכר כנגד הכל לפיכך עולה ומשלים אפי' גדול שבצבור ע"כ. ואע"ג דהאידנא לא רגילי שהאחרון גולל. אלא קונין הגלילה בדמים יקרים. מ"מ איכא למימר שנשתרבב המנהג מימי קדם כשנהגו עדיין שהאחרון גולל כדברי הרמב"ם:

ולאחריה. ולא תליא במנהג כמו במגילה אלא חייב הוא לברך. הר"ן. וכ"כ הרמב"ם במשנה דלקמן. [וטעמא נ"ל משום דאסמכוה אקרא בפרק מי שמתו דף כ"א ופ' שלשה שאכלו דף מ"ח ודאמינא אסמכתא היא. לפי שהוכחתי כך בספרי מעדני מלך פ"ק דברכות סימן י"ג]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) ויושב. משא"כ בתורה דאמר קרא ואתה פה עמוד עמדי כביכול אף הקב"ה בעמידה והקורא ומשמיעה הוא כדרך הקב"ה שהשמיע התורה:

(ב) (על המשנה) יצאו. הקוראין והשומעין מפי הקוראין:

(ג) (על הברטנורא) דחדשה היא לו והלכך תניא בגמרא משא כ בתורה שלא יהא קורא אלא אחד:

(ד) (על המשנה) ג'. כנגד תורה נביאים וכתובים. א"נ כנגד כהנים לוים וישראלים הראוין לקרות בה. הר"נ:

(ה) (על הברטנורא) משום דקריאת התורה חשיבא חדא מצוה וכולהו הוו כחד גברא הר"נ:

(ו) (על המשנה) והחותם. נ"ל דמשום כך נהיגי עלמא למקרי אדם חשוב באחרונה כדי שהוא יזכה בברכה אחרונה. ואע"ג דהאידנא כולהו מברכין מ"מ לפי תקנה הקדומה לא בירך לאחרונה אלא החותם שהוא אחרון. ועתוי"ט:

(ז) (על המשנה) ולאחריה. ולא תליא במנהג כמו במגילה אלא חייב הוא לברך. הר"נ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הקורא את המגלה וכו':    זה הפרק נסדר בתלמוד בבלי קודם פ' בני העיר וכן משמע שהיא גרסת תוס' ז"ל שכתבו בזה הפרק בדף כ"א דהיינו כ"ג לקמן פ' בני העיר גם בשבת פ' במה מדליקין כתבו הם ז"ל דתנן בפ"ג דמגלה בשני ובחמשי ובשבת במנחה קורין שלשה וכו' גם שם בדף כ"ד קראו לפרק זה פרק שלישי בדבור המתחיל או דילמא גם בפ' שני דחגיגה דף י"ח קראו תוס' ז"ל לזה הפרק פרק שלישי בדבור המתחיל ר"ח יוכיח וכן לפ' בני העיר קראו אותו פ' בתרא שם דף י"ז בדבור המתחיל אמרה תורה מנה ימים וכו' וכן ג"כ בפ' גיד הנשה (חולין דף צ"ז) קראוהו לפ' בני העיר פרק בתרא גם בפ' לא יחפור מה שכתבתי שם סימן ה' גם בשבת פ' שואל (שבת דף ק"נ) קראו לפ' בני העיר פ' בתרא דבור המתחיל ור' יהושע בן קרחה גם בפ' עושין פסין (עירובין דף כ"ג) קראוהו פ' רביעי בדבור המתחיל אי לימא אלא ששם נפל טעות והגיהו הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וכתבתיו בפ' עושין פסין סי' ה' גם בפ' כל שעה (פסחים דף מ') קראוהו לפ' בני העיר פ' בתרא דבור המתחיל אבל עושהו וכן בכמה דוכתי וכן הוא בהרא"ש ז"ל וכן משמע בטור א"ח סי' קל"ה וכמו שכתב שם בית יוסף וכן ג"כ מוכח מן הכל בו שהעתקתי לעיל פ' בתרא דתעניות סי' ז' וגם בסמ"ג כתוב בהלכות מגלה וז"ל שנינו בפ' שלישי דמגלה הקורא את המגלה עומד וכו' גם בהלכות תפלה סי' י"ט דף ק"ג לפעמים קרא לפ' בני העיר פ' אחרון דמגלה וזימנין קרי ליה פ' בני העיר. אבל בירושלמי זה הפרק הוא הרביעי:

עומד יושב יצא:    גמ' תנא מה שאין כן בתורה דלא קרינן לא מיושב ולא בשנים ובגמ' מפ' טעמא דאמר קרא ואתה פה עמוד עמדי וא"ר אבהו אלמלי מקרא כתוב א"א לאומרו כביכול אף הקב"ה בעמידה:

(יצא קראה אחד [יצא] קראוה שנים יצאו:    יצא ויצאו לאו דוקא דיעבד אלא אפי' לכתחלה נמי דהא בכולהו קתני לישנא דדיעבד ועוד ראיה דקתני בברייתא ובמגלה עשרה קורין ועשרה מתרגמין דמשמע לכתחלה. וביד פ"א דהלכות מגילה סי ז' ובתוס' פ"ק דב"ב דף ט"ו ובירושלמי כיני מתני' מותר לקרותה עומד ומותר לקרותה יושב ובטור א"ח סי' תר"צ ותרצ"ב:

בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה:    הנך רואה דקחשיב ואזיל מלמטה למעלה. ובגמ' בעינן הני שלשה כנגד מי רב אסי אמר כנגד תורה נביאים וכתובים רבא אמר כנגד כהנים לוים וישראלים:

אין פוחתין מהם כו':    בהלכות תפלה פרק י"ב סי' ג' וסי' ט"ז:

ואין מפטירין בנביא:    ביד שם סי' ב' ובטור א"ח סי' קל"ה ופסק בלבוש שם סי' קל"ה דאם היו ב' חתנים בב"ה והם ישראלים מותר להוסיף ולקרות ד' דלדידהו הוי כיו"ט ע"כ: ופי' הר"ן ז"ל דהיינו לומר שאין תקנה קבועה להפטיר בנביא במנחה בשבת כשם שהיא תקנה קבועה להפטיר בו בבקר ויש מקומות שנהגו בנביא במנחה בשבת ולא נהגו כן בי"ט ולפיכך אמרינן בגמ' בפ' במה מדליקין י"ט שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה אינו מזכיר של יום טוב שאלמלא שבת אין נביא במנחה בי"ט ותוס' שם פ' במה מדליקין (שבת דף כ"ד) פירשו בשם ר"ת דנביא דהתם בגמ' לא דוקא אלא ר"ל כתובים שהיו רגילין להפטיר בכתובים במנחה בשבת:

הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה:    משום דתנא דברכת מגלה תליא במנהגא קתני דברכת התורה לא תליא במנהגא אלא חייב הוא לברך הר"ן ז"ל: ובירושלמי דסוף פירקין דלעיל משמע שאפילו לפי התקנה הקדומה היו מברכין לפניה ולאחריה בקצת מקומות גרסי' התם לוי בר פאטי שאל לרב חונא אילין ארוריה מהו דיקרינון חד ויברך לפניהם ולאחריהם א"ל אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא קללות שבת"כ וקללות שבמשנה תורה. ר' יונתן ספרא דגופתא נחת להכא חמא לבר אבונא ספרא קרי שירת הבאר ומברך לפניה ולאחריה א"ל ועבדין כן א"ל ועדיין את לזו כל השירות טעונות ברכה לפניהם ולאחריהם אשתאלת לר' סימון א"ל ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבת"כ וקללות שבמ"ת א"ר אבהו אני לא שמעתי נראין דברים מעשרת הדברות. ר' יוסי ב"ר בון תומנתי פסוקייא אחריא דמשנה תורה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם ע"כ. ואפשר שלטעם זה נהגו בזמן הזה לקרוא לראש הקהל או לאדם חשוב ורשום בתורה לקרוא בשירה ובעשרת הדברות ובתוכחות:

תפארת ישראל

יכין

הקורא את המגילה:    אחר ששנה מה קורין בכל חג, שונה כאן היאך קוראין: והתחיל במגילה, דמכילתן היא:

ויושב:    ר"ל רצה עומד רצה יושב, מיהו ש"ץ קורא דוקא בעמידה, מפני כבוד הצבור [תר"ץ]. והקורא בתורה בצבור, אפילו לסמוך עצמו אסור. וי"א דבתורה בצבור אפילו בדיעבד לא יצא בקרא מיושב [קמ"א]:

קראוה שנים:    ביחד:

יצאו:    הקוראים והשומעין. דאע"ג דתרי קלי לא משתמעי, מגילה דחביבה יהבי דעתייהו [תר"ץ]. וה"ט נמי דברכת כהנים שאומרים אותה כמה כהנים יחד:

מקום שנהגו לברך יברך:    לאחריה. אבל לפניה מצוה לברך. ונוהגין לברך שלשה ברכות לפניה וא' לאחריה, בין ביום בין בלילה [תרצ"ב]:

אין פוחתין ואין מוסיפין עליהן:    בב' וה' מפני בטול מלאכה לעם, ובשבת במנחה מפני הדרשה שדורשים אז [כסי' ר"ץ, ועסי' תקכ"ט]:

ולאחריה:    ר"ל הכהן מברך לפניה, והאחרון מברך ברכה שלאחריה, וכל שאר הקורין לא יברכו כלל. דכולהו חדא מצוה נינהו. והאידנא כל א' מברך לפניה ולאחריה, מגזרת הנכנסין והיוצאין באמצע קריאה, שלא יטעו לומר שאין מברכין על הס"ת רק בברכה א' לפניה או לאחריה [קל"ט]:

בועז

פירושים נוספים