משנה מגילה א רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) מגילה נקראת -

באחד עשר, בשנים עשר,
בשלשה עשר, בארבעה עשר,
ובחמישה עשר,
לא פחות - ולא יתר.
כרכים -
המוקפים חומה - מימות יהושע בן נון,
קורין בחמישה עשר.
כפרים, ועיירות גדולות -
קורין בארבעה עשר.
אלא שהכפרים - מקדימין ליום הכניסה.


(ב) כיצד?

חל להיות בשני -
כפרים, ועיירות גדולות - קורין בו ביום.
ומוקפין חומה - למחר.
חל להיות בשלישי, או ברביעי -
כפרים - מקדימין ליום הכניסה.
ועיירות גדולות - קורין בו ביום.
ומוקפות חומה - למחר.
חל להיות בחמישי -
כפרים, ועיירות גדולות - קורין בו ביום.
ומוקפות חומה - למחר.
חל להיות בערב שבת -
כפרים - מקדימין ליום הכניסה.
ועיירות גדולות, ומוקפות חומה - קורין בו ביום.
חל להיות בשבת -
כפרים, ועיירות גדולות - מקדימין ליום הכניסה.
ומוקפות חומה - למחר.
חל להיות לאחר שבת -
כפרים - מקדימין ליום הכניסה.
ועיירות גדולות - קורין בו ביום.
ומוקפות חומה - למחר.


(ג) איזו היא עיר גדולה?

כל שיש בה - עשרה בטלנין.
פחות מכן - הרי זה כפר.
באלו אמרו -
מקדימין - ולא מאחרין.
אבל - זמן עצי הכהנים,
ותשעה באב, חגיגה, והקהל -
מאחרין - ולא מקדימין.
אף על פי שאמרו,
מקדימין - ולא מאחרין,
מותרין - בספד, ובתענית, ובמתנות לאביונים.
אמר רבי יהודה: אימתי?
במקום שנכנסין - בשני, ובחמישי.
אבל מקום שאין נכנסין - לא בשני, ולא בחמישי,
קורין אותה בזמנה.


(ד) קראו את המגילה באדר הראשון,

ונתעברה השנה - קורין אותה באדר השני.
אין בין אדר הראשון - לאדר השני,
אלא - מקרא מגילה, ומתנות לאביונים.


(ה) אין בין יום טוב - לשבת,

אלא - אוכל נפש בלבד.
אין בין שבת - ליום הכיפורים,
אלא -
שזה - זדונו בידי אדם,
וזה - זדונו בהכרת.


(ו) אין בין מודר הנאה מחברו - למודר ממנו מאכל,

אלא דריסת הרגל,
וכלים - שאין עושין בהן אוכל נפש.
אין בין נדרים - לנדבות,
אלא שהנדרים - חייב באחריותן,
ונדבות - אינו חייב באחריותן.


(ז) אין בין זב, הרואה שתי ראיות - לרואה שלש,

אלא קרבן.
אין בין מצורע מוסגר - למצורע מוחלט,
אלא פריעה, ופרימה.
אין בין טהור מתוך הסגר - לטהור מתוך החלט,
אלא תגלחת, וציפורים.


(ח) אין בין ספרים - לתפילים, ומזוזות,

אלא שהספרים - נכתבין בכל לשון,
ותפילים, ומזוזות - אינן נכתבות, אלא אשורית.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אף בספרים - לא התירו שיכתבו, אלא יוונית.


(ט) אין בין כוהן משוח בשמן המשחה - למרובה בבגדים,

אלא פר הבא על כל המצוות.
אין בין כוהן משמש - לכוהן שעבר,
אלא פר יום הכיפורים, ועשירית האיפה.


(י) אין בין במה גדולה - לבמה קטנה

אלא פסחים.
זה הכלל -
כל שהוא נידר, ונידב - קרב בבמה.
וכל שאינו לא נידר, ולא נידב - אינו קרב בבמה.


(יא) אין בין שילה - לירושלים,

אלא שבשילה -
אוכלים קדשים קלים, ומעשר שני - בכל הרואה.
ובירושלים - לפנים מן החומה.
כאן, וכאן -
קודשי קדשים - נאכלים לפנים מן הקלעים.
קדושת שילה - יש אחריה היתר.
קדושת ירושלים - אין אחריה היתר.


הדף הראשי של משנה מגילה א