משנה מגילה א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מגילה · פרק א · משנה ג | >>
איזו היא עיר גדולה?
כל שיש בה עשרה בטלנים. פחות מכאן, הרי זה כפר.
באלו אמרו, מקדימין ולא מאחרין; אבל זמן עצי כהנים, ותשעה באב, וחגיגה, והקהל – מאחרין ולא מקדימין.
אף על פי שאמרו: מקדימין (ולא מאחרין) – מותרין בהספד ובתעניות ומתנות לאביוניםיט.
אמר רבי יהודה: אימתי? מקום שנכנסין בשני ובחמישי; אבל מקום שאין נכנסין לא בשני ולא בחמישי, אין קורין אותה אלא בזמנה.
משנה מנוקדת
אֵיזוֹ הִיא עִיר גְּדוֹלָה? כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִים. פָּחוֹת מִכָּאן הֲרֵי זֶה כְּפָר.
בְּאֵלּוּ אָמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין.
אֲבָל זְמַן עֲצֵי כֹּהֲנִים, וְתִשְׁעָה בְּאָב, וַחֲגִיגָה, וְהַקְהֵל – מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין.
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין, מֻתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִיּוֹת וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי? מָקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. אֲבָל מָקוֹם שֶּׁאֵין נִכְנָסִין לֹא בַּשֵּׁנִי וְלֹא בַּחֲמִישִׁי, אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ:
נוסח הרמב"ם
איזו היא עיר גדולה?
- כל שיש בה - עשרה בטלנין.
- פחות מכן - הרי זה כפר.
- באלו אמרו -
- מקדימין - ולא מאחרין.
- אבל - זמן עצי הכהנים,
- ותשעה באב, חגיגה, והקהל -
- מאחרין - ולא מקדימין.
- אף על פי שאמרו,
- מקדימין - ולא מאחרין,
- מותרין - בספד, ובתענית, ובמתנות לאביונים.
- אמר רבי יהודה: אימתי?
- במקום שנכנסין - בשני, ובחמישי.
- אבל מקום שאין נכנסין - לא בשני, ולא בחמישי,
- קורין אותה בזמנה.
- מקדימין - ולא מאחרין,
פירוש הרמב"ם
עשרה בטלנים - הוא שיהיה בבית הכנסת עשרה בני אדם שלא תהיה להם שום מלאכה אלא עסקי צבור ותלמוד תורה, וקביעותם בבית הכנסת.
וכשיחול יום תשעה באב יום שבת, מתענין יום ראשון כי אקדומי פורענותא לא מקדמינן.
וכן כשיחול יום חגיגה ביום שבת, נקריב ביום ראשון כמו שיתבאר במסכת חגיגה.
וכשיחול יום הקהל ביום השבת, תהיה הקריאה יום ראשון.
וזמן עצי כהנים, כבר קדם לך גדרו בסוף תעניות.
וכשיחול אחד מאלו הימים ביום שבת יהיה הקרבן יום ראשון וכל אלו מאחרין לפי דלא מטא זמן חיובייהו.
ואמרו מתנות לאביונים - רוצה לומר כי מי שנתן באותן הימים, רוצה לומר יום אחד עשר שנים עשר ושלשה עשר, מתנות לאביונים יצא ידי חובתו.
ורבי יהודה יפרש דברי חכמים שקדם זכרם:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
עשרה בטלנין - של בית הכנסת, שבטלים ממלאכתן ונזונים משל צבור כדי להיות מצויין תמיד בשעת התפילה בבהכ"נ:
באלו אמרו - בזמנים של מגילה אמרו מקדימין אם חל זמן קריאתה בשבת:
אבל זמן עצי הכהנים והעם - שהיו משפחות לישראל שקבועים להם ימים בכל שנה להביא עצים למקדש לצורך המערכה, ומביאין קרבן עצים עמהם עולות נדבה, אם חל להיות בשבת מאחרים ליום מחר:
ותשעה באב - והוא הדין שאר תעניות אם חל א' מהן להיות בשבת:
וחגיגה - אם חל י"ט בשבת דוחין שלמי חגיגה למחר, שהרי יש לה תשלומין כל ז. וכן הקהל את העם, שהיה המלך קורא בספר משנה תורה, וכל העם חייבין לבא ולהביא את טפם כדכתיב (דברים לא) האנשים והנשים והטף, ובשבת אי אפשר ודוחין אותו למחר:
ולא מקדימין - דאכתי לא מטי זמן חיובייהו. ותשעה באב, דאקדומי פורענותא לא מקדמינן:
פירוש תוספות יום טוב
באלו אמרו. פי' הר"ב בזמנים של מגילה. ור"ל בי"ד וט"ו. ורש"י פי' אם חל י"ד בשבת. וא"כ באלו קאי על הימים המוקדמים. והרי"ף פי' ע"פ הירושלמי באלו ר"ל במגילה ותרומת [שקלים] דבאחד באדר משמיעין על השקלים ולא בא' בניסן וטעמא פירש הר"ן שאין מביאין קרבנות צבור אלא מתרומה חדשה:
זמן עצי הכהנים. בפי' הר"ב והעם וכן ברש"י והר"ן. וכן הוא במשנה ה' פרק בתרא דתענית [ובסדר המשנה שבירושלמי הכא והתם]:
ותשעה באב. כתב הר"ב וה"ה שאר תעניות. והאי דנקט ט' באב משום דהוכפלו בו צרות והכל מתענין בו. אבל שאר צומות אמרינן במסכת ר"ה [פ"ק דף י"ח] רצו מתענין רצו אין מתענין. רש"י:
חגיגה. כתב הר"ב שיש לה תשלומין כל ז' ואפילו עצרת כדפי' במ"ו פ"ק דחגיגה:
והקהל. פי' הר"ב וכל העם כו' להביא את טפם כו' ובשבת א"א וכ"כ רש"י. וטעמא דאע"ג דנושא חי פטור כדתנן בפ"י דשבת מ"ה הא אמרי' דכל פטורי שבת פטור אבל אסור בר מתלת. ועוד שאם הוא קטן שאינו נוטל אחת ומניח אחת אפשר דחייב כדכתיבנא במ"ב פי"ח דשבת. וטף לא באו אלא כדי ליתן שכר למביאיהן. כדאיתא בגמרא פ"ק דחגיגה דף ג'. וא"כ אפי' הוא קטן כמות שהוא יש שכר למביאיהם ומביאין אותו וא"א בשבת. ורש"י כתב עוד פירוש אחר בשם ירושלמי משום בימה של עץ שהיו עושין למלך. כדתנן בספ"ז דסוטה. ומאתמול לא עבדינן משום דדחיקא לה עזרה:
ולא מקדימין. כתב הר"ב לא מטא זמן חיובייהו גמ'. ופי' הר"ן הקהל קודם זמן חיובו לא אפשר משום בימה [וזמן ההקהל ביום [א'] דחול המועד [כדתנן במ"ח פ"ז דסוטה וע"ש] ויום שלפניו הוא י"ט דכמו כן א"א לעשות בימה] וכן זמן עצי כהנים א"א להקדים מפני חבירו שהוא מספיק דא"א לו להכנס בתחומו ע"כ. וחגיגה ודאי א"א להקריב קודם החג דמאי חגיגה שייכא אם אין חג. ומ"ש הר"ב וט"ב משום דאקדומי כו'. בגמרא. וטעמא דאצטריך לכך משום דמכיון דמי"ז בתמוז הובקעה העיר נמצא דהוי זמן תענית בכל אלו הימים הקודמים לט"ב. ועוד הא כתבינן במ"ו פ"ד דתענית דבז' באב נכנסו גוים להיכל וכו':
מותרין כו' ומתנות לאביונים. ר"ל כי מי שנתן באותם הימים ר"ל יום י"א י"ב וי"ג מתנות לאביונים יצא ידי חובתו הרמב"ם. אבל משלוח מנות אינו אלא בזמן סעודה דמנות מידי דמיכל הוא והרי"ף הביא ירושלמי דסעודת פורים לא מקדימין. [וכמ"ש הר"ב במשנה דלעיל]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יט) (על המשנה) ומתנות כו'. ר"ל כי מי שנתן באותן הימים י"א י"ב וי"ג יצא ידי חובתו. הר"מ. אבל משלוח מנות אינו אלא בזמן סעודה דמנות מידי דמיכל הוא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
איזהי עיר גדולה: וכן הדין בכרך דכל שאין בו עשרה בטלנין נדון ככפר אבל המוקף חומה מימות יהושע בן נון אפילו אין בו עשרה בטלנין קורין בט"ו ועיין בהר"ן ז"ל בדף שנ"ט ע"ב מדפוס ויניציאה: וביד פ"א דהלכות מגלה סי' ח' ומשמע מלשונו ז"ל דדוקא לעיר בעינן עשרה בטלנין אבל לכרך המוקף חומה לא בעינן וכן דעת התוס' וכן כתב שם המגיד משנה:
כל שיש בה עשרה בטלנין: רבינו עובדיה ז"ל תפס פי' רש"י ז"ל אבל הר"ן ז"ל כתב על פי' רש"י ז"ל דאין צורך אלא כל שמשכימין ומעריבין בבית הכנסת להיות מצויין שם בשעת התפלה די בכך ע"כ:
באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין: כלומר בבני כפרים ובני עיירות שאין להם עשרה בטלנים וכן כשחל פורים בשבת ובע"ש וגרסינן בירושלמי באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין קריאת מגילה ותרומת שקלים פי' בקריאת מגלה משום דכתיב ולא יעבור בתרומת שקלים משום דמר"ח ניסן ואילך לא סגי לאתוי תמידין אלא מתרומה חדשה אבל סעודת ר"ח פי' שהיו עושין כשהיו נסמכין לעבר את החדש וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין הר"ן ז"ל. והעלה הוא ז"ל דטעמא דסעודת פורים מאחרין משום דמה שאמר הכתוב ולא יעבור היינו לקריאה אבל לשמחה לא והובא ירושלמי זה בטור א"ח סי' תי"ט:
אבל זמן עצי הכהנים וכו': אית דגרסי זמן עצי הכהנים והעם וכו' וכדאיתיה בפרק בתרא דתעניות במשנה וכן הוא ג"כ ברש"י והר"ן ז"ל וכן הוא כתוב ג"כ בפי' ר"ע ז"ל. ובתוספתא מוסיף וספק מילה פי' נולד בין השמשות ופי' הר"ן ז"ל זמן עצי הכהנים והעם אי אפשר לו להקדים מע"ש אם חל בשבת מפני תברו שהוא מספיק דאי אפשר לו להכנס בתחומו של חברו וכן ספק מילה קודם לכן א"א דתינוק לאו בר חיובא וכן סעודת פורים ור"ח קודם זמנם לאו כלום נינהו ע"כ: ויותר מבוארין דברים הללו בפי' רש"י ז"ל המועתק ברב אלפס ז"ל וז"ל אבל זמן עצי הכהנים והעם האמור במס' תענית שהיו משפחות בישראל שקובעות להם ימים בכל שנה להביא עצים למקדש לצורך המערכה ומביאין קרבן עצים עמהם פי' כשהיו מביאין העצים היו מביאין קרבן בנדבה מתוך שמחת קרבן העצים וזמן של אותו הקרבן שהיו מביאין הכהנים והעם אם חל להיות בשבת דאי אפשר להקריבו בו ביום דאין קרבן דוחה שבת אלא של חובת היום ושל צבור יצא זה דנדבה הוא ושל יחידים וכשמביאין אותו אין מקדימין להקריבו מע"ש אלא מאחרין עד אחר השבת לפי שכל היום של ע"ש זמן הוא למביא עצים עד עכשיו ואינם רוצים שיכנסו בזמנם להביא עצים דקרבן עצים בעוד שזמן הישנים עדיין להביא והיינו דלא בעי בגמ' הכא אהא מ"ט מאחרין ולא מקדימין דמילתא דפשיטא היא כדפרישית עכ"ל ז"ל. וקשה לע"ד דמשמע מתוך דבריהם ז"ל שבני ארח בן יהודה היו מספקין קרוב למאה ועשרה יום בשנה מר"ח ניסן עד עשרים בתמוז ובני דוד בן יהודה חמשה עשר יום לבד בכל שנה מעשרים בתמוז עד חמשה באב ובני פרעוש בן יהודה לא היו מספקין רק שני ימים שהם חמשה באב וששה באב ששבעה באב הוא ליונדב בן רכב וזה דוחק גדול לומר שזה מספק יותר ממאה יום וזה שני ימים בלבד ואי מהא לא קשה כ"כ דמצינן למימר דהשתא אינו מספק רק שני ימים בימות הקיץ משום דבחר הכי היה מספק צ' יום בימות החורף כדקתני בסיפא באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה שהם צ' יום עד א' בניסן מ"מ יקשה מיונדב בן רכב שלא היה מספק רק שלשה ימים בשנה שהם יום ז' באב וח' בו וט' בו וכן יקשה ג"כ דבני סנאה בן בנימן לא היו מספקין רק ה' ימים בשנה מיום עשרה באב עד ט"ו ויותר יקשה דבני זתוא בן יהודה שעמהם הכהנים והלוים וכל מי שטעה בשבטו ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות שכל אלו לא היו מספקים רק חמשה ימים בשנה מט"ו באב עד עשרים בו ולבני פחת מואב בן יהודה שכבר מספקים לפי פירוש זה שלשים יום שהם מעשרים באב עד עשרים באלול ניחא קצת אמנם יקשה לנו מבני עדין בן יהודה שהם לבדם מספקים מאה יום בכל שנה מעשרים באלול עד אחד בטבת לבני זתוא בן יהודה ולכל הנלוים אליהם שלא היו מספקים רק חמשה ימים בכל שנה כדכתיבנא כמו שהוקשה לנו מבני ארח בן יהודה ומבני פרעוש בן יהודה לבני זתוא ולכל מחנהו. לכן נלע"ד לומר דאי איתא שאלו הם דברי רש"י ז"ל והר"ן ז"ל צריכין אנו לומר דזמנים הרבה קבועים היו למתנדבי עצים למערכה חוץ מאלו הט' אלא שלא הוזכר במשנה דמסכת תענית פ' בתרא אלא הנהו שהתנדבו מיד בעלותם מן הגולה שלא נמצא עצים בלשכה באותה שעה וגם מפני שעל אלו התנו נביאים שביניהם שאפי' לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבים משלהם ומדליקין מהן בו ביום ע"ג המזבח מה שא"כ בשאר מתנדבי עצים דאין מבערין מהן בזמן שיש עצים אחרים. ונראה דה"פ דסדר נדבת העצים דהני ח' משמרות שהם ט' שכל א' מהם יביא ביום שנפל בגורלו עצים למערכה נדבת לבו עצים וביום שיביאם יתחילו להבעיר מהן והשאר יכנס ללשכת העצים וכמו שכתבתי בשם רש"י ז"ל שם פ' בתרא דתעניות ואפשר שכל אחד מהן היה מביא ביומו מה שיספיק לירח ימים לפחות או לשני ירחים או יותר או אפשר שכל אלו הט' היו מביאין בשוה חוץ מפרעוש בן יהודה שהיה מביא כפלים בכל אחד מהם אבל לעולם היו אחרים מתנדבין להביא ביום אחד קבוע בשנה אליהם וכן משמע ג"כ מלשון המשנה דקתני דכל מי שטעה בשבטו היה נלוה עם בני זתוא בן יהודה דמשמע הא אם לא טעה בשבטו היה לו יום אחד מיוחד לנדבתו בפני עצמו דליכא למידק הא אם לא טעה בשבטו לא היה מתנדב כלל דהא ודאי מתנדב היה אם רצה ודיוקא דלא טעה הוי דומיא דטעה כמו שהטועים היה להם יום אחד גם מי שלא טעה ודאי היה לו יום מיוחד אלא שהמיוחד של הטועים היה בלווי אחרים עמהם והמיוחד של מי שלא טעה היה מיוחד בלא לווי אחרים רק להם לבדם ועוד כדקתני וכל מי שטעה דמשמע שלא נשאר גם אחד מן הטועים שלא הביא בו ביום ובודאי שיש לנו לומר שכמו שכל הטועים השתדלו להיות להם יום מיוחד לפחות קצת ממי שלא טעו ודאי שהשתדלו להיות להם יום מיוחד וגם הם אפשר שהיו עושין י"ט בשעה שהיו מביאין ולזה כוונו באמרם ז"ל ואי אפשר לו להקדים מע"ש אם חל בשבת מפני חברו שהוא מספיק שא"א לו להכנס בתחומו של חברו ע"כ. כלומר חברו שאינו מוזכר במשנה כך נלע"ד: ועיין במ"ש שם סוף סימן ה':
בט' באב וכו': בטור א"ח סי' תק"ן:
והקהל: דכתיב הקהל את העם האנשים והנשים והטף והיו עושין כן בכל שנה ראשונה של שמיטה במוצאי י"ט הראשון של חג שהוא יום ראשון של חולו של מועד ואי איתרמו יום ראשון של חש"מ בשבת דוחין אותו עד יום ראשון ובירוש' מפ' דהאי דלא עבדינן ליה בשבת מפני הבימה דתנן בסוטה פ' אלו נאמרין דבימה של עץ היו עושין למלך בעזרה ויושב עליה וא"א לעשותה בשבת ופרכינן התם ולעבדה מאתמול פי' מעי"ט דהיינו יום חמישי ומשני דחיקא ליה עזרה ומצאתי כתוב בפי' כתיבת יד להר"ן ז"ל שכל אויר העזרה היו צריכין לנסים הנזכרים בעזרה ע"כ: וז"ל רש"י ז"ל שעל רב אלפס ז"ל ופרכינן התם לתלמוד ירוש' וליעבדה מאתמול ומשני משום דוחקא דעזרה שיהא דוחק בעזרה שלא לצורך היום אם יעשוה מע"ש מפני רוב בני אדם הבאים בעזרה ואית דמפרשי דהקהל לא דחי שבת מפני הטף שהיו צריכין להביא עמהן בעזרה דכתי' האנשים והנשים והטף פי' מפני הטף שהיו צריכין לטעון אותן על כתפן ויש לכל הפחות איסור מדרבנן אע"ג דחי נושא [את] עצמו והאי בבא איתא ס"פ ב' דתענית ועי' ביד ספ"ג דהלכות חגיגה:
אע"פ שאמרו: כתב ה"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים גרסי' מפני שאמרו:
מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתענית ובמתנות לאביונים: בס"פ שני דמסכת תעניות מייתי לה. ופי' הרמב"ם ז"ל מתנות לאביונים דבדיעבד אם נתנו ביום קריאתם בי"א או בי"ב או בי"ג יצאו ומותרין כלומר רשאין אבל סעודה אפי' בדיעבד לא יצאו אלא צריך לעשותה בזמנה ע"כ. ומתוך פי' הר"ן ז"ל מוכח שג"כ אינם שולחין מנות משום דלא עבדי סעודה וביד פ' שני דהלכות מגילה סי' י"ג י"ד:
א"ר יהודה אימתי מקום שנכנסין וכו': בפרקין דף א' ודף ד' איתא וה"פ אימתי מקדימין מקום שנכנסין וכו' במקום שב"ד קבוע והכפרים נכנסין שם ליום הדין כשיש להם ריב אבל מקום וכו' ומשמע דבמקום שנכנסין מיהא דאפי' בזמן הזה קרינן ובברייתא קאמר ר' יהודה דבזמן הזה לא קרינן קודם זמנה מההוא טעמא דכתיבנא לעיל הואיל ומסתכלין וכו' ומוקי רב אשי בגמ' דההיא ברייתא ר' יוסי ב"ר יהודה אמרה:
תפארת ישראל
יכין
איזו היא עיר גדולה: שמחוייבת לקרות בי"ד, דלא ככפרים אע"ג שמספקת מים ומזון לעיר שגדולה ממנה:
כל שיש בה עשרה בטלנים: ששוכרין אותן הצבור שיתבטלו ממלאכתן לכנוס לביה"כ בשעת התפלה. מיהו מוקפין אפי' בלא"ה דינן כמוקף:
באלו: בימים שנקראת בהן המגילה, כלעיל:
אבל זמן עצי כהנים: שהיו משפחות בישראל שקבועין להם ימים בשנה להביא בהם עצים למערכה, ועושין אותו יום י"ט [ועי' תענית פ"ד סי' כ"ה]:
ותשעה באב: ה"ה שאר תענית [ונ"ל דלהכי נקט רק ת"ב, מדאמרי' (ר"ה יח, ב) דבזמן שאין מקדש ואין שמד בשום מקום אז רק בת"ב חייבין להתענות הואיל ונכפלו בו צרות, אבל בשאר תעניתים רצו מתענין רצו אין מתענין. ובעת שנשנת המשנה בימי רבי הכי הוה, דאנטונינוס קיסר היה אוהב ישראל [כע"ז ד"י ע"א]. מיהו הטור א"ח (תק"נ) כתב, דהשתא קבלום ישראל עליהן חובה לכולהו עד שיבנה המקדש]:
חגיגה: ר"ל שחיטת שלמי חגיגה, של י"ט שחל בשבת:
והקהל: ביום א' דחוהמ"ס שלאחר השמיטה, המלך היה קורא על בימה בביהמ"ק כל משנה תורה [כפ"ז דסוטה]. וכשחל בשבת, אי אפשר, מפני בנין הבימה ההיא, שאי אפשר לעשותה אתמול, כדי שלא יהא דוחק בעזרת נשים שנבנת שם הבימה. ועוד מפני התקיעות שתקעו קודם התחלת הקריאה [ירושלמי שם] (ירושלמי סוטה, ז):
אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין: בקריאת המגילה:
מותרין בהספד ובתעניות: ביום שהקדימו:
ומתנות לאביונים: מותרים לחלק אז אף שאינו בזמנו. ר"ל אעפ"כ אם נתנו אז מתנות לאביונים נפטרו מלתת בפורים. אבל שלוח מנות אינו רק בפורים:
אמר רבי יהודה אימתי: בני כפרים מקדימין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת