משנה מגילה א א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מגילה · פרק א · משנה א | >>
מגילה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלושה עשר, בארבעה עשר, בחמישה עשר, לא פחות ולא יותר.
כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון, קורין בחמשה עשר.
כפרים ב ועיירות גדולות ג קורין בארבעה עשר; אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.
תוכן עניינים |
משנה מנוקדת
מְגִלָּה נִקְרֵאת: בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר; לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.
כְּרַכִּין הַמֻקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת, קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר; אֶלָּא שֶׁהַכְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה:
נוסח הרמב"ם
מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר ובחמישה עשר לא פחות ולא יתר כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמישה עשר כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר - פעמים בזה ופעמים, בזה כדמפרש ואזיל:
מימות יהושע בן נון קורין בט"ו - דכתיב (אסתר ט) על כן היהודים הפרזים עושים את יום י"ד, ומדפרזים בי"ד ש"מ דמוקפין בט"ו. ומימות יהושע, נפקא לן ג"ש מפרזי פרזי, כתיב הכא היהודים הפרזים וכתיב התם א (דברים ג) לבד מערי הפרזי, מה להלן מימות יהושע אף כאן מימות יהושע. ותקנו שהכרכים המוקפים חומה מימות יהושע אע"פ שאין להם חומה עכשיו יקראו בט"ו כמו שושן, כדי לחלוק כבוד לא"י שהיתה חרבה בימי מרדבי ואסתר, כדי שיהיו קורין כבני שושן ויחשבו כאילו הם כרכים המוקפים אע"פ שהם עתה חרבין, ויהיה זכרון לא"י בנס זה. ולפי שיהושע התחיל להלחם בעמלק תחלה וכתיב (שמות יז) כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, לפיכך הזכירו מימות יהושע:
אלא שהכפרים מקדימין - כלומר מאחר שמוקפין קורין בט"ו ושאין מוקפין בי"ד הכל בכלל, והיכי משכחת תו י"א י"ב וי"ג, אלא שהכפרים נתנו להם רשות להקדים קריאתן ליום הכניסה יום ב' בשבת שלפני י"ד, או ה' בשבת, שהן יום הכניסה שהכפרים מתכנסים בעיירות למשפט, לפי שב"ד יושבים בב' וה' בתקנת עזרא. א"נ מתכנסין הכפרים לעיירות בב' וה' לשמוע קריאת התורה, והכפרים אינם בקיאים כל כך לקרות וצריכים שיקראנה להם אחד מבני העיר, ולא הטריחום חכמים לחזור ולבא ביום י"ד, כדי שיהיו פנויים ד ביום פורים להספיק צרכי סעודת פורים לבני העיירות. ומצאו לדבר זה רמז מן המקרא דכתיב (אסתר ט) לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, ואי לא תקון מרדכי ואסתר אלא י"ד וט"ו הכתובים במקרא, לימא קרא בזמנם ה, מאי זמניהם, ש"מ עוד ב' זמנים ו אחרים חוץ מאותן הכתובים במגילה, וי"ג לא צריך קרא לרבויי שיהא ראוי לקריאה, שעיקר הנס בו היה, שבו נקהלו להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מדינות. על כרחך לא רבי קרא אלא י"א וי"ב. ואין לומר דרבי ט"ז וי"ז שלאחר י"ד וט"ו הכתובים במגילה, דאמר קרא (שם) ולא יעבור:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) בביאת הארץ בימי משה ויהושע. רש"י. והואיל ונכתב בשנת המ' סמוך לפטירת משה רבינו ע"ה חשבינן ליה מימות יהושע:
(ב) (על המשנה) כפרים בי"ד. דכתיב הפרזים עושים את יום י"ד ועיר שאין מוקפה חומה נקראת פרח שמתוך שאין לה חומה ישיבתה נפוץ ופרוז ומרוחקים משכונה לשכונה. רש"י:
(ג) (על המשנה) ועיירות גדולות נמי אינן מוקפות דהא בכלל פרזים חב אלא שהן גדולות:
(ד) (על הברטנורא) הכי איתא בגמרא. אבל רמי מדתנן במ"ג מקום שאין נכנסין כו' אין קורין אלא בזמנה ואי ס"ד תקנתא דכרכים הוא האיך מפסדינן לתקנתא דידהו אלא אימא מפני שמספיקין כו' שכר היא לחב בשביל שחב מספיקים. הילכך היכא דאין נכנסים כו', לא קולא היא גבייהו ואין כאן שכר. רש"י:
(ה) (על הברטנורא) משום דאמרן דלא זמנו של זה כזמנו של זה מדכתיב לשון רבים להכי אמרינן דאכתי לימא בזמנם:
(ו) (על הברטנורא) דזמנים טובא ליכא למימר דיו"ד וה"א דמיותרים בזמניהם דרשינן דומיא דעיקר זמנם דתרתי. גמרא:
