משנה כתובות ז ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ז · משנה ז | >>
המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים, אינה מקודשת.
כנסה סתם כב ונמצאו עליה נדרים, תצא שלא בכתובהכג.
על מנת שאין בה מומין כד ונמצאו בה מומין, אינה מקודשת.
כנסה סתם ונמצאו בה מומין, תצא שלא בכתובה.
כל המומין הפוסלין בכהנים, פוסלין בנשים.
משנה מנוקדת
הַמְּקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים, וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים,
- אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
- כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים,
- תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה.
- עַל מְנָת שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָּה מוּמִין,
- אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
- כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ בָּהּ מוּמִין,
- תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה.
- כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בְּכֹהֲנִים, פּוֹסְלִין בְּנָשִׁים:
נוסח הרמב"ם
המקדש את האישה - על מנת שאין עליה נדרים,
- ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת.
- כנסה סתם -
- ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה.
- על מנת שאין בה מומין -
- ונמצאו בה מומין - אינה מקודשת.
- כנסה סתם -
- ונמצאו בה מומין - תצא שלא בכתובה.
- שכל המומין - הפוסלין בכהנים,
- פוסלין - בנשים.
פירוש הרמב"ם
אלו הנדרים הם: שלא תאכל בשר, ולא תשתה יין, או שלא תתקשט בבגדי צבעונין. וחוץ מאלו השלושה נדרים אינו חל עליו מזה כלום, אבל הקדושין קיימין.
ומומי כהנים מבוארים כולם בפרק שביעי ממסכת בכורות. ומומי הנשים יתרים על אלו המומין אשר מבואר לשם, שמונה מומין:
- הראשון - ריח רע, והוא שיצא מאחד ממקומות גופה ריח רע נמאס.
- והשני - שתהיה רבת הזיעה.
- והשלישי - שתהיה בפניה שומא כאיסר האיטלקי, או שתהיה בפניה שומא קטנה פחותה מכאיסר אבל יש בה שיער צומח.
- והרביעי - שיש לה ריח הפה.
- והחמישי - שקולה עבה ומשונה מקולות הנשים.
- והששי - שיהיו שדיה גסין יותר משאר שדי הנשים, טפח באורך.
- והשביעי - שיהיו השדים רחוקים טפח זה מזה, עד שיהיה ביניהן טפח.
- והשמיני - שנשכתה חיה, ונעשה מכה במקום אחד, ואחר כך נתרפא ונשאר המקום קבוץ, נשתנה מראהו דומה למכות אש:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים - באלו נדרים אמרו, שלא תאכל בשר ולא תשתה יין ולא תתקשט בבגדי צבעונים. אבל בשאר נדרים מקודשת כא:
כל המומין הפוסלין בכהנים - בבכורות קא מני להו. והוסיפו עליהן בנשים, זיעה. וריח הפה כה או ריח רע במקום אחר בגופה. ושומא כו שיש בה שער, בין קטנה בין גדולה כשהיא כנגד פניה, וכגון שהיא תחת כפה שבראשה דזימנין מתחזיא וזימנין דלא מתחזיא, שאם היא במקום המגולה תמיד הרי ראה ונתפייס, ואם השומא אין בה שער אינה מום עד שתהא גדולה כאיסר. וקולה עבה ומשונה מקול שאר הנשים. ונשכה כלב ונעשה במקום הנשיכה צלקת, כלומר כווץ כמו מכות אש. ודדיה גסים מחברותיה טפח. ושדדיה רחוקים זה מזה עד שיש טפח בין דד לדד. אלו מומין בנשים, ואע"פ שאינה מומין בכהנים:
פירוש תוספות יום טוב
המקדש את האשה וכו'. וכן שנויה עוד בפ"ב דקדושין משנה ה' וע"ש:
על מנת וכו'. עיין בסיפא מ"ש שם:
ונמצאו עליה נדרים. כתב הר"ב באלו נדרים אמרו כו' דמידי דקפדי ביה אינשי הוה קפידיה קפידא מידי דלא קפדי אינשי לא הוה קפידיה קפידא. גמרא. ופירשו התוספות דבדאתני סתם איירינן אבל אם פירש בהדיא על מנת שאין עליך נדר זה ודאי יכול להתנות בכל נדרים אפילו לא קפדי אינשי ע"כ וכן הביאו הרא"ש והר"ן ירושלמי וכתב עוד הר"ן והוא הדין לדברים שבינו לבינה שדרך רוב בני אדם להקפיד בהם מסתמא אף על גב דלא פירש קפידיה קפידא:
כנסה סתם כו'. ארישא קאי דקדשה על תנאי וכנסה סתם דדילמא אחולי אחלי לתנאה כיון שכנסה בסתם. כדרב בגמרא:
תצא שלא בכתובה. כתב הר"ב בפ"ב דקדושין וגט מיהא בעי. ובגמרא דמספקא לן אי אחולי אחליה לתנאה ולאיסורא לחומרא. ולממונא המע"ה. ופירשו הכ"מ ספ"ד מה"א ובב"י סימן ל"ח אליביה דרב נמי. וכ"כ הר"ן:
על מנת שאין בה מומין כו'. אפילו בסתם נמי דהא בפ"ה משנה ג' גזרינן דארוסה בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה שמא ימצא בה מום כו' ומשום סיפא דכנסה סתם נקט קידשה על תנאי לאשמעינן דאע"ג דקידשה על תנאי בעיא גט. תוספות:
כל המומין הפוסלין בכהנים כו'. כתב הר"ב והוסיפו עליהם בנשים זיעה וריח הפה. ורמינן בגמרא דהא תנן בבכורות סוף פ"ז והמזוהם ותנן עלה רפ"ז מומין אלו כו' פוסלין באדם ומשנינן מזוהם גופו מסריח אבל זיעה אפשר לעבורי בקיוהא דיין עד שיעבוד עבודתו ולכך לא הוי מום. וריח הפה נמי לאו בכלל מזוהם הוא דאפשר דנקיט פלפלא בפומיה ועביד עבודה. אבל לגבי אשה שהוא מדבר עמה כל שעה לא אפשר. ומ"ש הר"ב ושומא כו' פירש בערוך שאת או ספחת (ויקרא י"ג) תרגום ירושלמי שומא או בהק ע"כ. ונ"ל שאינו ר"ל דשומא דהכא היינו שאת ממש שהוא צרעת גמור אלא ר"ל כעין שומא דקרא דאי רוצה לומר שומא דקרא ממש. א"כ בכ"מ שיהא בה ואפילו אין בה שער יהא מום דלא עדיפא אתתא מגברא דתנן ביה בסוף פרקין. דמצורע כופין להוציא. ודוחק לומר משום שממיקתו הוא ודלא שייכא באתתא. וב"י סימן ל"ט הביא תשובה אחת שכתוב בה דמצורעת אינו מום ותמה עליה דאין מום גדול מזה אי משום דמאיסה אי משום שהוא חולי המתדבק כו' ע"כ. ואני תמה למה לא תמה מההיא מתניתין דסוף פירקין. ורש"י מפרש שומא וורוא"ה בלע"ז. וכ"כ בסוף יבמות. ושמעתי שהוא בל"א וואר"ץ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כא) (על הברטנורא) דמידי דקפדי ביה אינשי הוי קפידיה קפידא, מידי ד, לא קפדי אינשי, לא הוי קפידיה קפידא. גמרא. ואי פירש, אפילו לא קפדי. תוס'. וכתב הר"ן והוא הדין בדברים שבינו, לבינה אע"ג דלא פירש:
(כב) (על המשנה) סתם. ארישא קאי, דקידשה על תנאי וכנסה סתם דדי, למא אחולי אחליה לתנאה כיון שכנסה בסתם. כדרב בגמרא:
(כג) (על המשנה) שלא כו'. וגט מיהא בעיא, דמספקא לן אי אחולי אחליה לתנאה, ולאיסורא לחומרא, ולממונא המוציא מתנ:ירו עליו הראיה. הר"נ:
(כד) (על המשנה) על מנת כו'. אפילו בסתם נמי. דהא בפרק ה' משנה ג' גזרינן דארוסה בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה שמא ימצא בה מום כו'. ומשום סיפא דכנסה סתם, נקט קידשה על מנת, לאשמעינן דאע"ג דקידשה על מנת בעיא גט. תוספות:
(כה) (על הברטנורא) דאף דלגבי כהנים אפשר דנקט פלפלא בפומיה ועביד עבודה. אבל לגבי אשה שהוא מדבר עמה בכל שעה לא אפשר:
(כו) (על הברטנורא) רש"י פירש שומא וורוא"ה בלע"ז. ושמעתי שהוא בלשון אשכנז וואר"ץ. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים: קשר מתני' לשלמעלה הימנה נראה מבואר דמשום דקתני במתני' דלעיל דנודרת ואינה מקיימת הוי חדא מהיוצאות שלא בכתובה תנא השתא נמי דהמקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים תצא שלא בכתובה ואפי' מקיימת אם הם נדרי ענוי נפש כמו שנכתוב בסמוך וכמו שרמזתי לעיל בשם תוס' והר"ן ז"ל ולדעת התוספתא שהובאה בנמ' שפירשה דקולנית דקאמר ר' טרפון היינו דמשמשת בחצר זו ומשמעת קולה וצועקת עד שנשמע קולה בחצר אחרת מפני שהתשמיש קשה לה והוי מום אע"פ שאין כן הלכה יש לפרש דסמך האי מתני' לומר שאם פירש ע"מ שלא יהא תשמיש קשה לה תנאו קיים והוי קפידיה קפידא דלדידיה הוי מום גמור ואינה מקודשת לכ"ע והוא הדין לענינים אחרים כגוי השתנה או תותרנית כך נלע"ד דוק. ועיין בתשובת הר"ש ב"ר צמח ז"ל שהביא בית יוסף בא"ה סי' ל"ט. והקשו תוס' והרא"ש ז"ל תימא אמאי קאמר ע"מ שאין עליה נדרים ושאין בה מומין אפילו קדשה בסתם נמי ונמצאו בה מומין נמי אינה מקודשת כדאמרינן לעיל בפ' אע"פ דארוסה בת ישראל אינה אוכלת בתרומה שמא ימצא בה מום ונמצאת זרה למפרע אלמא אפי' בלא תנאי נמי מבטל מום הקדושין וי"ל דנהי דחיישינן. לסמפון ולא תאכל בתרומה מ"מ צריכה גט מדבריהם או מדאורייתא מספיקא ומיהו כתובה לית לה דאפילו נדרה תחתיו תניא לעיל בגמ' האשה שנדרה בנזיר אם אמר אי אפשי באשה נדרנית תצא שלא בכתובה עכ"ל תוספות והרא"ש ז"ל בקיצור. ובירושלמי אחר שהביא הא דתניא בגמ' דילן באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תלבש בגדי צבעונין דייק דדוקא בשאמר לה ע"מ שאין עליה נדרים אבל אם אמר ע"מ שאין עליה כל נדר אפילו נדרה שלא לאכול חרובין אינה מקודשת ע"כ: וכתב הרי"ף ז"ל אהאי ברייתא דבאלו נדרים אמרו וכו' ודוקא נדרים אלו שיש בהן עינוי נפש דקפדי בהו אינשי אבל נדרים שאין בהן עינוי נפש כגון קליות ואגוזים וכיוצא בהן שאין בהן עינוי נפש ולא קפדי בהו אינשי אינה יוצאה בלא כתובה ואע"ג דקפיד בהו איהו כיון דלא קפדי בהו אינשי לא הוי קפידיה קפידא ע"כ. וכתב עליו הר"ן ז"ל דהא דקאמר כגון קליות ואגוזים וכיוצא בהן אינו מדוקדק דודאי נדרה תחתיו מצי מפר משום נדרי עינוי נפש אלא רוצה לומר שכיון שאין בהן עינוי נפש כ"כ לא קפדי בהו אינשי ע"כ. ונראה שהרי"ף ז"ל חולק על התוס' במה שכתבו אבל אם פירש בהדיא ע"מ שאין עליך נדר זה ודאי יכול להתנות בכל נדרים אפילו דלא קפדי בהו אינשי ע"כ וכן נראה דעת הר"ן. וכתב עוד הר"ן ז"ל וה"ה לדברים שבינו לבינה שדרך בני אדם להקפיד בהן מסתמא אע"ג דלא פירש קפידיה קפידא. ומשנה זו שנויה ג"כ בפ' שני דקדושין ותנא רישא דמתני' אינה מקודשת אטו סיפא דאיצטריך ליה למתנייה משום כתובות ותנא התם כתובות אטו קדושין. וכתב הריטב"א ז"ל שם בקדושין וז"ל איכא דקשיה ליה א"כ ליתני התם כתובה ברישא דהוי עיקר התם ולאו מילתא היא ושתי תשובות בדבר חדא דהא דהכא קתני תנא מעיקרא והיא שגורה בפי התלמידים ולא בעי התם לשבושה ומשנה לא זזה מלשונה ותו דכיון שהקדושין קודמין לעולם לכתובה במעשה ראוי להקדימן ג"כ בדבור ותו לא מידי עכ"ל ז"ל:
ע"מ שאין בה מומין: ונלע"ד דהא דלא ערבינהו לתרי באבי דמתני' וליתני הכי המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים או ע"מ שאין בה מומין ונמצאו עליה נדרים או מומין אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים או מומין תצא שלא בכתובה משום דבתנאי דבנדרים לא הוי רק בשלש נדרים כדכתיבנא אבל בתנאי דעל מנת שאין בה מומין הוי בכל מיני מומין משום הכי פלגינהו תנא לתרי באבי והיינו נמי דקתני סמוך לזה כל המומין הפוסלים וכו' ולמאן דגריס שכל המומין בשין אתי שפיר טפי כך נלע"ד. עוד אפשר לומר דמשום דגבי תנאי דע"מ שאין עליה נדרים תניא בברייתא בגמרא שאם הלכה אצל חכם והתירה מקודשת מה שאין כן גבי תנאי דע"מ שאין בה מומין שאע"פ שהלכה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת כמו שאכתוב בסמוך בס"ד להכי פלגינהו נמי לתרי באבי כך נלע"ד ומתני' הביאה הרא"ש ז"ל רפ"ק דיבמות:
כנסה סתם וכו': בגמרא איכא מאן דמפ' דמילתא באפי נפשה היא ולא קאי ארישא אהך דקדיש על תנאי וה"ג לה בגמ' אתמר קדשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר אינה צריכה הימנו גט תנן כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא מאי לאו בקדשה על תנאי וכנסה סתם ותיובתא דשמואל כלומר דסיפא ארישא קאי וקאמר דכתובה הוא דלא בעיא דלענין ממונא לא אחיל תנאיה אבל גיטא בעיא דלשם קדושין בעל דאי משתכח עלה נדרים לא תהא בעילת זנות כרב ותיובתא דשמואל ודחינן לא קדשה סתם וכנסה סתם כלומר ומילתא באפי נפשה היא ופרכינן אבל קדשה על תנאי וכנסה סתם מאי ה"נ דלא בעיא גיטא אדתני המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת ליתני המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים וכנסה סתם ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת וכ"ש הא כלומר כשקדשה ולא כנסה אבל השתא משמע דדוקא בשלא כנסה קאמר ומהדרינן ה"נ קאמר המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים וכנסה סתם ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת קדשה סתם וכנסה סתם תצא שלא בכתובה כלומר דמתני' כללי כללי קתני המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים אינה מקודשת בשום ענין ואע"ג דחזר וכנסה סתם אבל אם כנסה סתם כלומר שעשה כל מעשי כניסה סתם בין כניסה סתם בין קדושין בין נשואין תצא שלא בכתובה ופרכינן מ"ש כתובה דלא בעיא דאמר אי אפשי באשה נדרנית גט נמי לא תיבעי אמר רבה מדבריהם וכן אמר רב חסדא גט מדבריהם רבא אמר תנא ספוקי מספקא ליה על סתם אדם אם אפשו באשה נדרנית אם לאו גבי ממונא אזיל לקולא דהמע"ה וכיון דמספקא לן לא גביא וגבי איסורא לחומרא ונלע"ד דקאי כולה האי סוגיא בין אכנסה סתם דקתני גבי נדרים בין אכנסה סתם דקתני גבי מומין ולאו דוקא פי' רש"י ז"ל בתחלת הסוגיא קדשה על תנאי שאין עליה נדרים דנלע"ד דה"ה קדשה על תנאי שאין עליה מומין וכן נראה מהרמב"ם ז"ל פ"ז דהלכות אישות סי' ח' דוק:
שכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים: כתב הר"ן ז"ל דנדרים אלו דומיא דמומין הן והיינו דאמרינן בכל דוכתא משום סמפין דאלמא איכא סמפון בנשים במומין במקדש סתם שלא תאכל בתרומה לפי שאינה מקודשת ודאי מן התורה וה"ה לנדרים כדשמואל ע"כ בקיצור. וכתב עוד בדף תק"ה ע"א דוכנסה סתם דתנן דבעיא גיטא אליבא דאביי דוקא בבעל אבל בכנס לא ולרבה רבו לא שנא ליה מידי בין בעל לכנס ע"כ בקיצור מופלג וע"ש. ומשמע מסוגיית הגמ' דקתני תצא שלא בכתובה דדייקינן מינה הא גיטא בעיא דלא כר' ישמעאל דס"ל דמי שקדושיה קדושי טעות אפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה. גרסי' בגמרא ת"ר הלכה אצל חכם והתירה מקודשת אבל רופא וריפא אותה אינה מקודשת מה בין חכם לרופא חכם עוקר את הנדר מעיקרו רופא אינו מרפאה אלא מכאן ולהבא. וכתבו בתוס' דדוקא הלכה אצל חכם והתירה קודם ידיעת הבעל הוא דמקודשת אבל לאחר ידיעת הבעל אין ההיתר מועיל לה כדתנן ונמנאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה ולא מפליג בין בני היתר ללאו בני היתר ע"כ בקיצור וע"ש עוד וגם בפי' הר"ן ז"ל על זה. וביד בהלכות אישות פ"ז סי' ו' ז' וכתב שם דשומא שעל הפדחת אפילו היתה קטנה ביותר ואפילו קרובה לשער ראשה ואע"פ שאין בה שיער זו היא השומא היתרה באשה על הכהנים אבל אם היתה שומא שיש בה שיער בשאר הפנים או שומא גדולה כאיסר אע"פ שאין בה שיער ה"ז מום בין בכהנים בין בנשים ע"כ. ופי' בערוך שומא תרגום ירוש' דשאת או ספחת שומא או בוהק ע"כ. ולאו דוקא קאמר דשומא דהכא הוי שאת דקרא דההוא אין לך מום גדול ממנו וחלי רע הוא. ובטור אבן העזר סי' ל"ט. וכתוב שם בשם המרדכי ריח החוטם בנשים אינו מום שהאיש שהוא חזק יכול לסבול יותר מהאשה והר"מ אומר דאדרבא מדתנן האיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא ש"מ דאשה יכולה לסבול מה שאין האיש יכול לסבול וא"ת אמאי לא קתני ריח החוטם גבי הוסיפו עליהם וי"ל כיון דתנא ריח הפה כ"ש ריח החוטם דקשה מריח הפה דאפשר דנקיט פלפלין בפומיה ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
אינה מקודשת: וא"צ גט, וי"א שצריכה גט. ודוקא בפירש איזה נדר לא יהיה בה שהקפיד, או שהתנה סתם, והיא נדרה מבשר ויין או מלהתקשט, אי שנדרה נטולה אני מהיהודים דבאלו אדם מקפיד [ל"ט]:
כנסה סתם: אפילו קדשה ג"כ סתם, וכשנודע לו או ראה, מיד צווח, נמי דינא הכי [כך מסקנת הש"ס, ודלא כרתוי"ט ועי' רא"ש כאן]:
ונמצאו עליה נדרים: הנ"ל:
תצא שלא בכתובה: דרק שמא מחל, והמע"ה, מיהו גט צריכה מספק:
כנסה סתם ונמצאו בה מומין: אפילו קדשה ג"כ סתם:
כל המומין הפוסלין בכהנים: מפורשין פ"ז דבכורות:
פוסלין בנשים: והוסיפו עליהן ריח רע שמגופה, וזיע מסרחת וריח הפה [ויש אומרים אף מחוטם] וקול עבה, ודדים גסים מאד, וצלקת שמנשיכת כלב, ושומא שעל המצח שנראה לפעמים, דבנראה תמיד הרי ראה ונתפייס. ובמשתנת במטה תמיד, אף דבדידיה לא הוה מום, בדידה כופה להתגרש, אבל יש לה כתובה, וה"ה במצורעת, וי"א דאין לה כתובה [ב"ש שם ט']. ונ"ל דלהכי לא כלל התנא מומין ונדרים בחד בבא, משום דבנדרים בהתיר לה החכם קודם שנודעו לבעל מקודשת, משא"כ במומין אף שנתרפאת בכה"ג נמאסת בעיניו כשיזכור שהיה בה מום כזה [שם] וכל המשנה כפולה במס' קידושין [פ"ב מ"ה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת