משנה כתובות ז ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ז · משנה ד | >>
המדיר את אשתו שלא תלך ט לבית אביה, בזמן שהוא עמה בעיר, חודש י אחד יקיים.
שנים, יוציא ויתן כתובה.
ובזמן שהוא בעיר אחרתיא, רגל אחד יקיים.
שלשה, יוציא ויתן כתובה.
משנה מנוקדת
הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶּׁלֹּא תֵּלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ,
- בִּזְמַן שֶׁהוּא עִמָּהּ בָּעִיר,
- חֹדֶשׁ אֶחָד, יְקַיֵּם; שְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
- וּבִזְמַן שֶׁהוּא בְּעִיר אַחֶרֶת,
- רֶגֶל אֶחָד, יְקַיֵּם; שְׁלֹשָׁה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
נוסח הרמב"ם
המדיר את אשתו - שלא תלך לבית אביה,
- בזמן שהן עימה בעיר -
- חודש אחד - יקיים,
- ושנים - יוציא ויתן כתובה.
- ובזמן שהן בעיר אחרת -
- רגל אחד - יקיים,
- ושלשה - יוציא ויתן כתובה.
פירוש הרמב"ם
שיעור זאת המשנה כך, רגל אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה, במה דברים אמורים בישראל, אבל בכהנת שנים יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה.
ומתניתין רבי יהודה שמחלק בין דין ישראל ודין כהן כמו שנתבאר.
ואין הלכה כרבי יהודה, אלא בכולם יוציא ויתן כתובה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
רגל אחד יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה - הא מתניתין מפרשים לה בגמרא הכי, רגל אחד יקיים, במה דברים אמורים באשת ישראל, אבל בכהנת שנים יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה. ומתניתין ר' יהודה היא דמפליג בין ישראל לכהנת, ולית הלכתא כוותיה:
פירוש תוספות יום טוב
המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה. פירש בטוא"ה סימן ע"ד שאמרה קונם תשמישך עלי. שאם לא תלאו בתשמיש אלא אמרה קונם בית אבי עלי אינו יכול להפר אלא כיון שתלאו בתשמיש יכול להפר וכיון ששמע ולא הפר אם אביה בעיר נדרה עד חדש יקיים. יותר מחדש או סתם יוציא מיד ויתן כתובה. ופירש הב"י דבנדרה היא וקיים לה אמרן לעיל דיוציא מיד ויתן כתובה. והלכך על כרחך הא דתנן חדש אחד יקיים במפרשת בשעת נדרה עד חדש א' מיתוקמא דאילו בנודרת סתם וקיים לה איהו. יוציא מיד ויתן כתובה:
ובזמן שהוא בעיר אחרת. דרך בתם ללכת אצלם ברגלים. רגל אחד מצי מוקמא אנפשה. שלשה לא מצי מוקמא. רש"י:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על המשנה) שלא תלך כו'. שאמרה קונם [תשמישך] עלי. דאם לא כן אלא אמרה קונם בית אבי עלי אינו יכול להפר. טור:
(י) (על המשנה) חודש. על כרחך במפרשת [בהדיא] חודש איירי. דאי בסתם, הא קיימא לן לעיל נדרה איהי וקיים איהו יוציא מיד. ב"י:
(יא) (על המשנה) אחרת. דרך בתם ללכת אצלם ברגלים. רגל אחד מציא מוקמת אנפשה, [שלשה לא מציא מוקמת]. רש"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שלא תלך לבית אביה: ביד שם סי' י"ב ובטור י"ד סי' רל"ה ובא"ה סי' ע"ד וז"ל שם אם אביה בעיר ונדרה עד חדש א' יקיים יותר מחדש או סתם יוציא מיד ויתן כתובה ע"כ אבל לשון הרמב"ם ז"ל שם בהאי רישא כלשון משנתינו. וכתבו תוספות ז"ל חדש ל"ג שלשה דא"כ הוה דייק בגמ' כדדייק גבי רגל ע"כ. ונלע"ד דמדקתני בזמן שהוא עמה וכו' ולא קתני אם הוא עמה לאשמועינן דלא אזלינן בתר שעת הנדר בלבד אלא אע"פ שבשעת הנדר היה בעיר אחרת אם בא לעיר עמה חדש א' יקיים וכן לעולם אע"פ שהיה הולך אביה לעיר אחרת ובא כל זמן שלא התיר נדרו חזינן דבזמן שהוא עמה בעיר חדש א' יקיים ובזמן שהוא בעיר אחרת רגל א' יקיים דעד רגל א' מצי הבת למקמא נפשה טפי לא. בסוף פי' ר"ע ז"ל ומתני' ר' יהודה היא וכו'. אמר המלקט כן תירץ אביי אבל רבה בר עולא יישב מתני' אפילו אליבא דחכמים ולא קשיא דרישא מיירי בכלה שנמצאת שלימה בבית חמיה פי' שלימה בלתי מום והיא רדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה ולכך רגל אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה וסיפא דקתני שלשה יוציא ויתן כתובה דמשמע הא שנים יקיים בשאינה רדופה מיירי אבל גרסת הירושלמי ובזמן שהוא בעיר אחרת רגל אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה וכן נראה ג"כ שהיתה גירסת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שם ביד עיין בדברי בית יוסף טור אבן העזר סי' ע"ד אבל בפי' משנתינו אני רואה שפי' הרמב"ם ז"ל מתני' כתירוץ אביי:
תפארת ישראל
יכין
המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה: מיירי בתלאה בתשמיש, שאמרה תשמישך עלי אם אלך וכו', וקיים לה, דבלא תלאה בתשמיש, הרי אינו דברים שבינו לבינה שיפר לה:
בזמן שהוא עמה בעיר חדש אחד: בנדרה על חודש א':
שנים יוציא ויתן כתובה: וכ"ש בלא נתנה קצבה כלל:
שלשה יוציא ויתן כתובה: מתני ר"י וה"ק, רגל א' יקיים, ב' יוציא, ובכהנת ב' יקיים ג' יוציא וכו':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת