משנה כלאים ב ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ב · משנה ב | >>
במה דברים אמורים? תבואה בתבואה וקטנית בקטנית, תבואה בקטנית וקטנית בתבואה.
באמת אמרו, זרעוני גנה שאינן נאכלין, מצטרפין אחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה.
רבי שמעון אומר, כשם שאמרו להחמיר כך אמרו להקל, הפשתן בתבואה מצטרפת אחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה.
משנה מנוקדת
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
- תְּבוּאָה בִּתְבוּאָה,
- וְקִטְנִית בְּקִטְנִית,
- תְּבוּאָה בְּקִטְנִית,
- וְקִטְנִית בִּתְבוּאָה.
בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין, מִצְטָרְפִין אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, בַּנּוֹפֵל לְבֵית סְאָה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ לְהַחֲמִיר, כָּךְ אָמְרוּ לְהָקֵל;
- הַפִּשְׁתָּן בִּתְבוּאָה מִצְטָרֶפֶת אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, בַּנּוֹפֵל לְבֵית סְאָה.
נוסח הרמב"ם
במה דברים אמורים:
- תבואה בתבואה,
- וקטנית בקטנית,
- תבואה בקטנית,
- וקטנית בתבואה.
- באמת -
- זירעוני גינה שאינן נאכלין -
- מצטרפין אחד מעשרים וארבעה, בנופל לבית סאה.
- רבי שמעון אומר:
- כשם שאמרו להחמיר - כך אמרו להקל.
- זירעוני גינה שאינן נאכלין -
- הפשתה בתבואה -
- מצטרפת אחד מעשרים וארבעה, בנופל לבית סאה.
פירוש הרמב"ם
הוא אומר שזה שאמר, כי רובע לסאה הוא שיהיה כלאים, ואסור לזרוע אותה עד שימעט מאותו הרובע, וזה יהיה, כשיתערבו מיני התבואה אלו באלו, או במיני הקטניות; או מיני הקטניות אלו באלו, או במיני התבואה.
ומיני התבואה הן: חיטים, ושעורים, וכוסמין, ושיבולת שועל, ושיפון.
וקטניות הם כמו: הפול, והלוביא, ואלמאש, ואלגלבאן, ואלכרסנה, והאפונים, וזולתם ממה שדומה לאלו הזרעים.
ומה שאמר זרעוני גנה שאינן נאכלים - רוצה לומר, כי הזרועים בעצמם לא יאכלו, כמו שיאכלו הפולים והאפונים וזולתם, כמו זרע הצנון, וזרע הכרפס, וזרע לפתות, וזרע שומר, וזולתם ממה שידמה להם מן הזרעים שאינן מזון.
וכשיפול חלק מעשרים וארבעה, ממה שיזרעו בבית סאה, ממנה בשיעור סאה, יתחייב למעט. וכן יצטרפו אלו הזרועים כולם, כדי שישלם מהם חלק מעשרים וארבעה ממה שיזרע בבית סאה.
ובית סאה, הוא מקום מן הארץ, מרובע חמישים אמה על חמישים, ויהיה מידת המקום, אלפים וחמש מאות. וכל מקום מן הארץ, שיש בו בחשבון התשבורת אלפים וחמש מאות, אחר שתהיה מרובעת, או עגולה, או משולשת, או על זולת תבנית זה, זאת נקראת "בית סאה".
ונופל לבית סאה, הוא שיעור הזרע שיזרעו בזה המקום, ואמר בתלמוד שהוא קב וחצי. אם כן, יהיה אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה, חלק מששה עשר מן הקב, והוא רביעית הרובע. ויאמר, כשיתערב מן זרעוני גנה שאינן נאכלין, ואפילו ממינין רבים מהם, רביעית רובע אחת, תהיה הסאה ההיא מתבואה, או קטנית, או מאחד זרעוני גנה שהוא צריך למעט.
וכל מקום שנאמר במשנה "באמת", היא הלכה למשה מסיני.
ודברי רבי שמעון חוזר על מה שאמר בתחילת הפרק: "לא אמרו, אלא ממין אחד". וביארו בתלמוד דעת רבי שמעון כפי מה שהוא אומר, כשם שאמרו שני מינין אין מצטרפין להחמיר, וזה על דעת שהוא אומר, שהרובע לא יצטרף משני מינין, כך אמרו שאין שני מינין מצטרפין להקל. וביארו בתלמוד זה, והוא שאמר, כגון שיתערב בעשרים ושנים קב וחצי קב מחיטה, חצי קב שעורים, ופחות מקב עדשים, ויהיה הכל קרוב לבית סאה על כן יאמר רבי שמעון לא נאמר שני מינין מצטרפין להקל, כדי שנאמר שחצי קב שעורים יצטרף אל עשרים ושנים וחצי חיטה והוא מותר, ונחשוב בלבנו שהכול חיטה, ויהיה זה הפחות מרובע עדשים מעורב בסאה, ואינו חייב למעט, מפני שהוא פחות מרובע לסאה, ויהיה הצטרפות השעורים לחיטה להקל. ואמר רבי שמעון שאין לנו לומר כן, אבל נאמר שהשעורים לא יצטרפו לחיטה, וזה פחות מרובע עדשים שנפל בעשרים ושנים וחצי חיטה, ויתחייב למעט, מפני שערך פחות מרובע בכל שהוא לעשרים ושנים וחצי, גדול מערך רובע בית סאה. וזה עניין דברי רבי שמעון כמו שביארו בתלמוד.
ומה שאמר הפשתה בתבואה - אינו דברי רבי שמעון אבל דברי חכמים, והודיענו שזרע פשתן אינו מן הקטניות, אבל הוא כזרעוני גנה.
ואין הלכה כרבי שמעון:
פירוש רבינו שמשון
תבואה במין תבואה או בקטנית הוא דאמרי' ברובע לסאה ימעט אבל זרעוני גנה שנתערבו בתבואה או בקטנית אחד מכ"ד בנופל מהן לבית סאה חטין דיש בזרעוני גנה לפי שהן דקין שבקב שלהן כדי לזרוע בו סאה חטין ויש מהן עדיין דקין יותר ובחצי קב מהן יש בהן כדי לזרוע בו סאה חטין דהיינו חמשים על חמשים כדאמר (עירובין דף כג:) סאתים כחצר המשכן שהיה מאה על נ' הלכך אם נתערב בהן בסאה חטין כביצה או כחצי ביצה דהוא כ"ד בקב או בחצי קב ימעט דמשערינן בהו לעולם לאחד מכ"ד בזריעת בית סאה חטין שנתערב בהן:
כשם שאמרו להחמיר. כדפרשינן כך אמרו להקל כגון זרע פשתן שנתערב בסאה חטין שצריך ממנו שלשה סאין לזרוע בית סאה חטין כדמוכח בירושלמי (הל' א) הלכך לא אמרינן ימעט עד שיתערבו שלשה רבעים לסאה:
ירושלמי (שם) ותני עלה כגון שלשה קבין וארבעה קבים הא קביים אחד מכ"ד באמת אמרו. אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר באמת הלכה למשה מסיני ותני עלה כגון קב וחצי קב הא קביים ברובע הכא את אמר קביים ברובע וכה את אמר קביים א' מכ"ד רבי זירא ור' אבינא בשם רב הונא [ורבי בא בשם רב הונא] חד אמר עד ט' קבין וחרנא אמר עד ח' קבין תשעה ועשרה מהו שיצטרפו איתא חמי תשעה וג' מצטרפין ט' ועשרה לא כל שכן ר' אבין ור' חנינא תרוייהו אמרו סאה חולקת ביניהון ורובע סאה אסור בשלשה קבין ורובע שלשת [קבין] אסור בסאה רובע סאה אסור בח' (נ"א ט') קבין רובע ח' (נ"א ט') קבין אסור בסאה שלשת רבעים פשתן אוסרים בסאה היך עבידא אתר דזרע רובע חטין זרע שלשה רבעים דכיתן. פי' כגון שלשה קבין וארבעת קבין התבואה וקטנית דיש מהן מין דג' קבין הוא כדי זריעת בית סאה חטין ויש מין דארבעה קבין כדי זריעת בית סאה [דינן ברובע אבל אם הם דקין שבשני קבין זורעי' בית סאה] דינן בכ"ד כזרעוני גנה ואידך ברייתא קתני כגון קב וחצי קב ואזרעוני גנה קאי דיש מין דקב הוא כדי זריעת בית סאה חטין ויש מהן דחצי קב הוא כדי זריעת בית סאה חטין ודינן בכ"ד ומשמע הא אותן דקביים שלהן הוא כדי זריעת בית סאה חטים דינן ברובע ופליגן הנך ברייתות אהדדי עד ט' קבין יש במיני זרעים שצריך ח' קבין או ט' לבית סאה כדאשכחן בזרע פשתן שצריך ג' סאה לבית סאה ואם נתערב באותן ט' או ח' קבין רובע תבואה או קטנית או זרעוני גנה אחד מכ"ד לבית סאה ימעט למר בשמונה ולמר בתשעה אבל נתערב בעשרה כגון באותן זרעים שצריך י' קבין לבית סאה כולהו מודו דלא ימעט מהו שיצטרפו היכא דנתערבו בסאה תבואה או בסאה קטנית ב' מינין שא' מהן ט' לבית סאה [וא' עשרה לבית סאה] ונתערב מזה חצי א' מכ"ד שבו ומזה חצי א' מכ"ד שבו מהו שיצטרפו לאסור תבואה וקטנית עד שימעט ומסיק דבוא וראה דאפי' ג' וט' מצטרפין סאה חולקת מילתא באנפי נפשה היא ואר' שמעון קאי דאמר אף להקל וקמ"ל דיש דברים צריך רובע סאה לאסור בג' קבין כגון אם צריך י' סאין לבית סאה דאחד מכ"ד שבו הוא רובע סאה ואם נתערב באותו מין שג' קבין לבית סאה ימעט ויש מהן דרובע ג' קבין אוסר בסאה וכן כולהו כל חד וחד לפי מה שיצריך ממנו לבית סאה והיינו דקאמר סאה חולקת דסאה חטין מברר לכולן שיעורין:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
במה דברים אמורים תבואה בתבואה - תבואה במין תבואה או בקטנית הוא דאמרן ברובע לסאה ימעט, אבל זרעוני גינה שנתערבו בתבואה או בקטנית:
א' מעשרים וארבע בנופל - מהן לבית סאה חטין, כלומר כשיעור הזרע שזורעים מהן למקום שזורעין בו סאה של חטין. ושיעור המקום שזורעים בו סאה של חטין הוא חמשים אמה על חמישים אמה ואין זורעים בו מזרעוני גינה אלא קב וחצי לפי שהן דקין ובקב וחצי מהן יש בהן כדי לזרוע מקום שזורעים בו סאה של חטין. נמצא לפי חשבון זה שאם נתערב בסאה אחת של תבואה או של קיטנית או של זרעונים אחד מארבעה ועשרים של קב וחצי מזרעוני גינה שהוא אחד מששה עשר בקב חייב למעט. הלכך אם נתערב בסאה תבואה כביצה וחצי זרעוני גינה שהוא אחד מכ"ד בקב וחצי קב ימעט:
כשם שאמרו להחמיר - דזרעונים דקים אוסרים בשיעור מועט באחד מכ"ד בנופל מהן לבית סאה, כך אמרו להקל דזרעונים גסים שצריך מהן הרבה לזרוע בבית סאה אינן אוסרין בסאה חטין אלא אחד מכ"ד בנופל מהן לבית סאה, כגון זרע פשתן שצריך שלש סאים לבית סאה חטים אין צריך למעט עד שיתערב מהן שלש רביעים בסאה, והיינו דקתני הפשתן בתבואה מצטרפת אחד מכ"ד בנופל מהן לבית סאה, וכיון דנופל מהן שלשה סאין לבית סאה דהכי אמרינן בירושלמי נמצא שאין צריך למעט עד שיתערב מהן שלש רביעים של קב בסאה, וכן הלכה:
פירוש תוספות יום טוב
באמת אמרו. עיין בפירוש הר"ב בריש פרק ב דתרומות:
זרעוני גינה שאינן נאכלין. מבואר בלשון הרמב"ם שכתבתי בתחלת המסכת ועמ"ש בספ"ט דשבת:
אחד מכ"ד בנופל לבית סאה. פי' הר"ב אחד מכ"ד [של קב וחצי שהוא אחד] מט"ז בקב. והוא רביעית הרובע. ושהוא כביצה וחצי מפורש בפ' כיצד משתתפין בעירובין וכבר התבאר גם בסוף מסכת פאה. ונקרא נופל על שם שהזריעה הוא במפולת יד כ"כ רש"י בפרק המקבל דף קה ע"א. ומ"ש הר"ב ששיעור בית סאה חטין הוא נ' על נ'. סיים בו הרמב"ם ויהיה מדת המקום אלפים וחמש מאות וכ"מ מן הארץ שיש בו בחשבון התשבורת חלפים וחמש מאות אחד שתהיה מרובעת או עגולה או משולשת או על זולת תבנית זה נקראת בית סאה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בד"א כו': מפ' בירושל' {הגה"ה לשון הח' הרי"א ז"ל פירשו בירושלמי דאפי' הם ממינים הדקים הרבה שא"צ מהם לבית סאה אלא ג' קבין הוי דינייהו ברובע הקב אבל כשא"צ לב"ס אלא ב' קבין וכ"ש פחות מזה דינו כזרעוני גינה. וזרעוני גינה שצריך מהם ב' קבין לב"ס וכ"ש הצריכין יותר גם הם דינם כתבואה וזהו ההפרש שבין תבואה לזרעוני גינה כי בתבואה וקטנית הצריכין ב' קבין לב"ס דינם בא' מכ"ד אבל זרעוני גינה הצריכין ג' קבין לב"ס דינם ברובע. ע"כ:} דתני עלה דכל תבואה או קטנית שצריך מהן ד' או ג' קבין לבית סאה דינן ברובע קב לסאה כמו חטים הא קביים א' מכ"ד בנופל לבית סאה:
באמת אמרו: מלת אמרו ל"ג לה. ירושלמי ותני עלה כגון קב וחצי קב לסאה אבל אם הם גסין שצריך שני קבין לזרוע ב"ס שיעורן כמו תבואה וקטנית דהיינו רובע הקב לסאה והשתא פליגי הנך ברייתות אהדדי דלעיל משמע דאותן שהן דקין שבשני קבין זורעין ב"ס משערינן אחד מכ"ד בנופל לב"ס כשיעור זרעוני גינה ולא משני להו בירושלמי. וכתב הרא"ש ז"ל דיש לתרצם דהא דתבואה וקטנית דתנא דקביים כפחות מקביים ה"ט משום דתבואה וקטנית גסין ורוב מינן צריך סאה לב"ס. ואם נתרחקו מגבולם עד שהגיעו לכך דבקביים מהם זורעים ב"ס יצאו מכללן ונכנסו לכלל זרעוני גינה. אבל זרעוני גינה שהן דקין ובדבר מועט זורעים ב"ס אם נתרחקו מגבולן עד שהגיעו לכך שצריך מהן קביים לב"ס יצאו מכללן ונכנסו לכלל תבואה וקטנית ע"כ. ועי' בפי' הר"ש ז"ל המוגה ויובן לך יותר:
בפי' ר"ע ז"ל. כגון זרע פשתן שצריך שלש סאין כו'. כ' עליו הח' ה"ר יהוסף ז"ל. פי' זה אינו נראה דאין זרע פשתן גסין אלא דקין. אך מ"מ אפשר לומר דצריך הרבה כי הרבה ממנו אינו צומח ומתקלקל והוא נזרע זה אצל זה הרבה ע"כ. עוד כתב ז"ל וז"ל הפשתן בתבואה נ"ל שאין זה מדברי ר"ש מדלא קא' כגון הפשתן ותו דהא ר"ש ס"ל דאין שני מינין מצטרפין לרובע דתנן לעיל ר"ש אומר לא אמרו אלא ממין א' וא"כ היאך אמר כאן מצטרפת וצ"ע. עכ"ל ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
במה דברים אמורים: דצריך רובע לסאה:
באמת אמרו זרעוני גנה שאינן נאכלין: ר"ל אותן שגרעיני זרען אינו נאכל. רק הפרי או העלין הצומחי' מהזרע [אכ"י ונו"ן של זרעונין הוא נו"ן המקטין כמו אשון בת עין] כזרע כרפס ולפת. אם נתערבו בתבואה. ולסימנא בעלמא נקט שאינו נאכל. דכל כה"ג זרע דק הוא:
מצטרפין אחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה: ר"ל אם נתערב חלק כ"ד משיעור שצריך לזרוע מהן בבית סאה. בסאה תבואה. הר"ז מצטרף להיות כלאים. דבית סאה הוא נ' על נ' אמה. ועל אותו מקום זורעים סאה תבואה. מיהו זרעוני גנה שהן דקין זורעין על מקום כזה קב וחצי. דכל גרעין וגרעין צריך לגידולו רווח לבד. ולפיכך כשגרעיני הסאה הם רבים צריך רווח למקום זריעתן יותר ממקום שצריך לזרוע גרעינים גסים שאין בהן רק מעט בסאה ולהכי מדצריך בתבואה א' מכ"ד לסאה. סגי בזרעוני גנה בסאה תבואה א' מכ"ד מקב וחצי. והוא ביצה ומחצה:
רבי שמעון אומר כשם שאמרו להחמיר: בזרעונים דקים. דאפי' בפחות מרובע ימעט:
כך אמרו להקל: בזרעונים גסים יותר מתבואה דצריך מהן טפי מסאה לנ' על נ' כפשתן וכו':
הפשתן: דמדהוא גס זורע מהן ג' סאה לנ' על נ' [כך פי' הר"ב ע"ד הר"ש. ותמוה מאד שזה מכחיש המפורסם ועיני ראו ולא זר שזרע פשתן ליינזאמען בל"א הוא קטן הרבה והרבה מקטניות ותבואה. ולפיכך אין לנו לפרש רק כהרמב"ם דבבא דפשתן דברי ת"ק היא וקמ"ל דזרע פשתן אע"ג שאינו נאכל והוא דק. הוא נזרע בדוחק. וזורעין ממנו ג' סאה במקום שהוא נ' על נ'. ובזה יתורץ מה דק' להר"ב דאי דנקט פשתן מדהן זרע גדול. א"כ מ"ש פשתן דנקט טפי מאפונין הגמלנים שגדולי' הרבה והרבה מתבואה וקטניות. אע"כ כהרמב"ם דדברי ת"ק הוא וקמ"ל דזרע פשתן יוצא מכלל של שאר זרעוני גנה]:
בתבואה מצטרפת אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה: דביש ג' רובע מהן. בסאה תבואה ימעט:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת