משנה יומא ז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ז · משנה א | >>

[עריכה]

בא לו כהן גדול לקרותא.

אם רצה לקרות בבגדי בוץ, קורא.

ואם לא, קורא באצטלית לבן משלו.

חזן הכנסת ג נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל (וקורא עומד), וקורא אחרי מות ואך בעשור.

וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר: יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן.

ובעשור שבחומש הפקודים ו קורא על פה.

ומברך עליה שמונה ברכות: על התורה, ועל העבודהח, ועל ההודאה, ועל מחילת העון, ועל המקדש (בפני עצמו), ועל ישראל (בפני עצמן) (ועל ירושלים בפני עצמה), ועל הכהנים (בפני עצמן), ועל שאר התפילה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בָּא לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת.

אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בּוּץ, קוֹרֵא;
וְאִם לֹא, קוֹרֵא בְּאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ.
חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה,
וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת,
וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן,
וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל.
וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל,
וְקוֹרֵא עוֹמֵד;
וְקוֹרֵא "אַחֲרֵי מוֹת" וְ"אַךְ בֶּעָשׂוֹר".
וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר:
יוֹתֵר מִמַּה שֶׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן;
וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחוּמַשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה.
וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת:
עַל הַתּוֹרָה,
וְעַל הָעֲבוֹדָה,
וְעַל הַהוֹדָאָה,
וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן,
וְעַל הַמִּקְדָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ,
וְעַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמָן,
(וְעַל יְרוּשָׁלַיִם בִּפְנֵי עַצְמָּהּ),
וְעַל הַכֹּהֲנִים בִּפְנֵי עַצְמָן,
וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה.

נוסח הרמב"ם

בא לו כוהן גדול - לקרות,

אם רוצה הוא בבגדי בוץ - קורא.
ואם לאו - באיצטלית לבן משלו.
חזן הכנסת -
נוטל ספר תורה - ונותנו לראש הכנסת,
וראש הכנסת - נותנו לסגן,
והסגן - נותנו לכוהן גדול,
וכוהן גדול - עומד,
ומקבל - וקורא עומד.
קורא - "אחרי מות" (ויקרא טז א),
ו"אך בעשור" (ויקרא כג כז),
וגולל את התורה - ומניחה בחיקו,
ואומר: "יתר ממה שקריתי לפניכם - כתוב".
"ובעשור" (במדבר כט ז) - שבחומש הפקודים,
קורא אותן - על פה.
ומברך עליהן - שמונה ברכות,
על התורה, ועל העבודה,
ועל ההודאה, ועל מחילת העוון,
ועל המקדש, ועל ישראל,
ועל הכהנים, ועל שאר התפילה.

פירוש הרמב"ם

אצטלית לבן משלו - להודיעך כי הקריאה אינה עבודה, ומותר לו לקרות באיזה בגד שירצה.

ואמר אם רצה בבגדי בוץ קורא - הודיעך כי מותר לו ללבוש בגדי כהונה אפילו שלא בשעת עבודה, כי העיקר אצלנו בגדי כהונה נתנו ליהנות שלא בשעת עבודה.

והיו נותנין ספר תורה מיד ליד לתפארת וגדולה.

והקריאה היתה בעזרת הנשים שמותר לאדם לישב שם, כי אמרו עומד, ראיה שהיה יושב קודם לכן. אבל בעזרת ישראל ומה שאחריה, לא ישב שום אדם כלל אלא מלכי בית דוד בלבד, כמו שכתוב "ויבא המלך דוד, וישב לפני ה'"(דברי הימים א יז, טז).

ומה שחייב שיקרא ובעשור שבחומש הפקודים על פה, לפי שאין אדם אחד קורא בשני ספרי תורה משום פגם ראשון, ואין ראוי לגלול ספר תורה בצבור משום כבוד צבור, לפיכך לא היה גולל ספר תורה כדי שיגיע לחומש הפקודים, ולא היה גם כן קורא בספר שני משום פגם ראשון, נמצא שקורא על פה.

ואלו השמונה ברכות:

  • הראשונה, "אשר בחר בנו מכל העמים" וכו'.
  • ואחר שישלים קריאתו, מברך "אשר נתן לנו תורת אמת" וכו' והיא הברכה השנית.
  • והשלישית, "רצה ה' אלהינו".
  • והרביעית, "מודים אנחנו לך".
  • והחמישית, "סלח לנו".
  • והששית, מתפלל בהתמדת השכינה במקדש ושיקיים השם הדרו והודו.
  • והשביעית, יתפלל שיברך השם לכהנים ויקבל קרבנותיהם וכיוצא בזה.
  • והשמינית, יתפלל שיושיע השם לישראל ויצילם, וחותם "ברוך אתה ה' שומע תפלה":


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בא לו כהן גדול לקרות - פרשת היום:

בבגדי בוץ - שעבד בהם עבודת היום:

קורא - שמותר ללבוש בגדי כהונה אפילו שלא בשעת עבודה, דבגדי כהונה נתנו ליהנות בהן:

באצטלית - לבוש עשוי כמין חלוק לבן משלו שקריאת הפרשה אינה עבודה:

חזן הכנסת - שמש ב:

ראש הכנסת - על פיו נחתכים כל צרכי הכנסת, מי מפטיר ומי פורס על שמע ומי עובר לפני התיבה. ונותנים ס"ת מזה לזה משום יקרא דכהן גדול ד להראות שיש שררות הרבה למטה ממנו:

עומד ומקבל - מכלל דעד השתא יושב הוה, נמצינו למדים דבעזרת נשים היה קורא ה, דאי בעזרת ישראל וכ"ש במקום המקודש יותר ממנה אסור לישב אלא למלכי בית דוד הותר להם לישב בעזרה, דכתיב (שמואל ב ז) ויבא המלך דוד וישב לפני ה':

וקורא אחרי מות ואך בעשור - שבפרשת אמור. שמותר לדלג בתורה בענין אחד כשהוא קרוב בכדי שלא יפסיק התורגמן. אבל אם קודם שיגלול ס"ת עד מקום הדלוג יפסיק התורגמן המתרגם פסוק שקרא הקורא, אסור לדלג ולגלול, שנמצאו צבור יושבים ומצפים ואין זה כבוד הצבור:

יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן - שלא להוציא לעז על ספר תורה, כשרואין אותו קורא פרשה שלישית על פה יהיו סבורים שס"ת חסר אותה פרשה:

ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה - שהיא רחוקה מפרשת אחרי מות ואך בעשור, יותר מכדי שיפסיק התורגמן, לפיכך אינו יכול לגלול ספר תורה עד שם, לפי שאין גוללים ס"ת בצבור מפני כבוד הציבור, וס"ת אחר אינו יכול להביא משום פגמו של ראשון שלא יאמרו הראשון חסר הוא:

על התורה - שתי ברכות אחת לפניה ז ואחת לאחריה כדרך שמברכין בבית הכנסת:

על העבודה ועל ההודאה - רצה ומודים:

ועל מחילת העון - סלח לנו:

ועל המקדש - שתשרה בו שכינה:

ועל הכהנים - שיתברכו ויהיו קרבנותם לרצון:

ועל ישראל ועל שאר התפלה - מפרש בגמרא. תחנה רנה בקשה ט מלפניך שעמך ישראל צריכין להוושע ברוך אתה ה' שומע תפלה:

פירוש תוספות יום טוב

בא לו כהן גדול לקרות. פירש"י דילפינן ממלואים (כמ"ש הר"ב בריש פ"ק) ואמרי' בפ"ק (דף ה') מנין שאף מקרא פרשה שנצטוה בואתה תצוה מעכב. ת"ל (ויקרא ח ה) ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' לעשות בעשיית המלואים בצו את אהרן. זה הדבר אפי' דיבור מעכב:

חזן. פי' הר"ב שמש. ומה משמש פי' במשנה ז' פ"ז דסוטה. ונקרא חזן כמ"ש במשנה ג' פ"ק דשבת שהוא לשון חוזה שצריך לראות מה הם צרכי צבור וכ"פ בעל חכמת שלמה בפ"ג דמכות דף כ"ב ע"ב:

הכנסת. בה"כ היה סמוך לעזרה בהר הבית. רש"י:

וראש הכנסת נותנו לסגן. אהא פירש הר"ב משום יקרא כו' דלא תימא שזה שהסגן אינו מקבלו מהחזן לפי שהחזן חולק כבוד לסגן שיקבלו מראש הכנסת וקי"ל דאין חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב אלא היכא דרביה פליג ליה יקרא ואנן סתמא תנן דלעולם המנהג כן כ"פ התוספת פ"ז דסוטה דף מ' ומ"ש הר"ב להראות שיש שררות וכו'. כ"פ תוס' שם. ורש"י התם והכא. וע"ש בפי' הר"ב:

וכהן גדול עומד. כתב הר"ב מכלל דעד השתא יושב כו' דבעזרת נשים היה כו'. גמרא. ונראה טעמא אי משום יקרא דכ"ג שלא יהיה עומד כל כך זמן רב בלא עבודה מתחלת שילוח השעיר עד הגיעו למקומו כמ"ש בסוף פרק דלעיל וא"נ משום חולשא דכ"ג:

שבחומש הפקודים. ספר וידבר שמתחיל במנינן של ישראל. רש"י:

קורא על פה. עיין בפי' משנה ז' פ"ז דסוטה:

על התורה. פי' הר"ב שתי ברכות וכ"פ הרמב"ם כאן ובסוטה פ"ז וכן מפרש על ישראל ועל שאר התפלה לחדא ברכה וגרסי כנ"א ועל הכהנים ועל ישראל ועל שאר התפלה אבל בפ"ז דסוטה מפרש הר"ב כפירש"י. וכן הוא בירושלמי דהכא ודהתם. ומיהו הרמב"ם בספ"ג מהלכות עי"כ כתב דהני שמנה ברכות כולן לאחריה הן שכתב ומוסיף לאחריה ז' ברכות ואלו הן רצה מודים סלח לנו ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים. ואח"כ אומר תפלה תחנה וכו' וזה כגרסת הספר על ישראל ועל הכהנים ועל שאר התפלה. וברייתא בגמרא ועל הכהנים בפני עצמן ועל ישראל בפני עצמן ועל שאר תפלה:

ועל העבודה ועל ההודאה. מברך בשביל העבודה שעבד והודאה סמוכה לעבודה דכתיב (תהלים נ כג) זובח תודה יכבדנני אחר עבודה תודה והיא הודאה. רש"י:

ועל שאר התפלה. כתב הר"ב מפרש בגמרא תחנה רנה בקשה כו' כד"א אל הרנה ואל התפלה. מלכים א' ח' [כ"ח]. ות"י צלותא ובעותא ובפרק אין עומדין [ברכות לא.] אל הרנה ואל התחנה[1]. רנה זו תפלה. פירוש שבח ובירמיה ז' י"א מתרגם רנה בעותא. וברבות ריש ואתחנן רנה זו קילוסו של הקב"ה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) לקרות. פרש"י דילפינן ממלואים ואמרינן בפ"ק דף ה' מנין שאף מקרא פרשה שנצטוו בואתה תצוה מעכב ת"ל זה הדבר אשר צוה ה' לעשות בעשיית המלואים בצו אפילו דיבור מעכב:

(ב) (על הברטנורא) ונקרא חזן שהוא לשון חוזה שצריך לראות מה הם צרכי צבור:

(ג) (על המשנה) הכנסת. בה"כ היה סמוך לעזרה בהר הבית. רש"י:

(ד) (על הברטנורא) דלא תימא שזה שהסגן אינו מקבלו מהחזן לפי שהחזן חולק כבוד לסגן שיקבלו מראש הכנסת. וקיי"ל דאין חולקים כבוד לתלמיד במקום רב אלא היכא דרביה פליג ליה יקרא ואנן סתמא תנן דלעולם המנהג כן. תו':

(ה) (על הברטנורא) גמרא. ונראה טעמא אי משום יקרא דכהן גדול שלא יהיה עומד כל כך זמן רב. בלא עבודה מתחלת שלוח השעיר עד הגיעו למקומו וא"נ משום חולשא דכ"ג. תוי"ט:

(ו) (על המשנה) שבחומש הפקודים. ספר וידבר שמתחיל במנינן של ישראל. רש"י:

(ז) (על הברטנורא) והר"מ כתב דהני ח' ברכות כולן לאחריהם הן שכתב ומוסיף לאחריה ז' ברכות:

(ח) (על המשנה) ועל העבודה כו'. מברך בשביל העבודה שעבד. וההודאה סמוכה לעבודה דכתי' (תהלים נ) זובח תודה יכבדנני אחר העבודה תודה והוא הודאה. רש"י:

(ט) (על הברטנורא) כד"א אל הרנה ואל התפלה ותרגם יונתן צלותא ובעותא. ובגמרא דברכות אל הרנה ואל התפלה רנה זו תפלה פי' שבח. ובירמיה ז' מתרגם, רנה בעותא. ובמדרש רבה זו קלוסו של הקב"ה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בא לו כ"ג לעזרת הנשים:    וכולה מתני' עד סוף סי' ב' ביד פ"ג דהל' עבודת יום הכפורים סי' ט' י' י"א:

באצטלית:    ס"א באסטלית בסמך: ובירוש' נמי מנין לקריאת פרשה ר' אידי בשם ר' יצחק ויעש מה ת"ל כאשר צוה ה' את משה מכאן לקריאת הפרשה ע"כ: ובירוש' בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן אלא ע"י שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן ע"כ:

וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד:    דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד ר' אמי בשם ריש לקיש אף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה תפתר שסמך לו בכותל וישב לו והכתיב וישב לפני ה' א"ר איבו בר נגרי שיישב עצמו בתפלה כך הוא בירושלמי הביאוהו תוס' ז"ל בפ' אלו נאמרין (סוטה דף מ'.) ועיין עוד שם במה שכתבו בשם מדרש שוחר טוב דכסא דוד המלך היה נתון חוץ לעזרה מכלל דאף לעצמו אין ישיבה בעזרה ועיין במה שהקשו שם על מאי דקאמר התם ולמי היתה ישיבה בעזרה הוי אומר לכהן גדול שנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא: ומצאתי שהגיה הר"מ דילונזאנו ז"ל חוׁמֶש החי"ת בחול"ם והמ"ם בסגו"ל:

וגולל את התורה ומניחה:    כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וגם מחה מלת כאן:

וקורא אחרי מות:    תוס' פ' הקומץ רבא דף ל"ו ודפ' כסוי הדם (חולין דף פ"ז) והרא"ש שם דף קס"ה. בפי' ר"ע ז"ל שלא יאמרו הראשון חסר הוא. אמר המלקט דחד גברא בתרי ספרי איכא פגמא:

קורא על פה:    פי' ה"ר יונה ז"ל בפ"ק דברכות דף ז' דמזה הטעם אמרו דובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה דכיון שהוא מענין הקרבנות ומצינו שמצוה לומר פרשת קרבנות על פה כדאיתא במדרש אמר אברהם במה אדע כי אירשנה כלומר באיזה זכות יתקיימו להם הבטחותיך א"ל בזכות הקרבנות שנאמר קחה לי עגלה משולשת וגו' א"ל תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מאי איכא למימר א"ל יאמרו לפני פרשת הקרבנות ומעלה אני עליהם כאילו בנו בית המקדש והקריבו (עליו) קרבן מטעם זה לא חששו לקריאתה על פה אפי' כשאינו לחובה ע"כ. ונראה שר"ל כגון בזמן שבית המקדש קיים שכבר הקריבו הקרבנות של אותן היום ואינם קורין אותה פרשה לחובה שכבר נפטרו בהקרבת הקרבנות:

ומברך עליה:    ס"א עליהן:

ועל מחילת העון:    מחול לעונותינו ביום הכפורים הזה רש"י ז"ל:

ועל ישראל:    מפ' בירושלמי הבוחר בישראל: מלות ועל ישראל בפני עצמן ועל ירושלם בפני עצמה שבמשנה ל"ג להו וצריך לכתוב בסוף המשנה ועל ישראל ועל שאר התפלה וכן הוא בפי' ר"ע ז"ל: ויש גורסין בפני עצמה אבל בבא ובבא ואית דלא גרסי ליה וכן הוא בירושלמי וכתב הר"מ דילונזאנו ז"ל רש"י והרמב"ם ור"ע ז"ל ופי' ישן כ"י ובגמ' פה ובסוטה מקדים כהנים לישראל ובבבלי וירוש' פה ובסוטה ובתוספתא וב' נכ"י מקדים ישראל לכהנים וכן בהרמב"ם ע"ש כי נראה שחזר בו והנ"מ כי בכלל מאתים מנה. והכא לא הזכיר רש"י ז"ל ועל ירושלם וכן בגמ' וירוש' פה ובפ' אלו נאמרים ונכ"י פה ושם ותוספתא והרמב"ם ז"ל והנפקא מינה דלא ליפוש חדא ברכה אך במתני' ג"ל פה ושם. ורש"י ז"ל מפיק כהנים ומעייל ירושלם ושם הוזכר גם בגמ' ונראה לפי זה דהשאר בתפלה אינו מן המנין דייקא נמי דקתני התם והשאר ולא ועל שאר והירושלמי נ"ל כסברא ראשונה והבבלי נ"ל כאחרונה מדלא הוזכר שאר התפלה בברייתא שהובאה לפרש שמנה הברכות ואע"פ שבתוספתא הוזכר עמהם מ"מ בתלמוד פה ושם אמרו ת"ר שני פעמים עכ"ל ז"ל: ובגמ' בברייתא גרסינן ואח"כ כל אחד ואחד מביא ס"ת מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים פי' נויו של ס"ת ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה שנאמר זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות לולב נאה ס"ת נאה בקלף נאה בדיו נאה בלבלר אומן ומערב יום הכפורים הביאום שם:

תפארת ישראל

יכין

בא לו כהן גדול:    לעזרת נשים:

לקרות:    פרשת היום:

אם רצה לקרות בבגדי בוץ:    בגרי לבן שעבד בהן:

קורא:    קמ"ל אף דרשאי לקרות באצטלי' הנ"ל אפ"ה רשאי גם לקרות בבגדי קודש ולא הוה כמועל בהן [כיומא ס"ח ב']:

ואם לא קורא באצטלית לבן:    חלוק לבן:

משלו חזן הכנסת:    המשגיח לשמש הצבור בביה"כ שבהר הבית:

נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת:    הוא ראש הצבור שם, לצוות מי יעבר לפני תיבה, בביה"כ שבהר הבית לפני שער המזרח [ועי' מ"ש תענית פ"ב סי' נ"ו] והוא מצוה מי פורס שמע, מי יפטיר וכדומה:

וראש הכנסת נותנו לסגן:    הוא הממונה תחת כה"ג, שאם ימצא פסול בכה"ג ישמש סגן תחתיו, ונותנין זל"ז הס"ת, משום יקרא דכה"ג להראות ששררות רבות תחתיו:

וכהן גדול עומד:    מכלל שהיה יושב, דבעזרת נשים מותר לישב משא"כ בעזרה אין ישיבה רק למלכי בית דוד:

ומקבל וקורא עומד וקורא אחרי מות:    עד סוף פרשת יו"כ:

ואך בעשור:    שבפרשת אמור:

וגולל ספר תורה:    ר"ל סוגרו:

ומניחו בחיקו:    היינו תחת זרועו והוא עומד:

ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן:    שלא יחשבו שחסר פרשה בס"ת, כשיראו שיקרא פרשה שלישית בעל פה:

ובעשור שבחומש הפקודים:    ר"ל שבספר במדבר:

קורא על פה:    דדוקא אחרי מות ואך בעשור שסמוכין הם, גולל בצבור, אבל בעשור שבחומש הפקודים, אין זה כבוד הציבור שימתינו עד שיגלל לשם. וס"ת אחר א"א להביא, דחד גברא בתרי ספרא איכא פגמא לס"ת ראשונה, ורק בהפסיק אחר ביניהם שרי [מג"א ססקמ"ד] ומכאן ראיה לתוס' ב"ק שהביא המג"א [סי' מ"ט] דבא"א באופן אחר מותר לקרות בע"פ דברים שבכתב]:

ומברך עליה שמנה ברכות:    ואלו הן, על וכו':

על התורה:    א' לאחריה מלבד א' לפניה, כמו שמברכין בביה"כ. הרי א' ואע"ג דהיו ב' ברכות חשיב להו כחד, דלא חשיב תנא רק מה שמברך כה"ג יותר מאחר הקורא אחר קריאתו בתורה, דאחר שהיה קורא בזמן המשנה מברך לאחריה רק ברכה א', דהפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה [כמגילה כ"א ב']:

ועל ההודאה:    רצה, ומודים עד הטוב שמך, הרי ג':

ועל מחילת העון:    סלח לנו אבינו וכו', וחותם מלך מוחל וסולח וכו', הרי ד':

ועל המקדש בפני עצמו:    שיתקיים המקדש. וחותם בא"י שוכן בציון, הרי ה':

ועל ישראל בפני עצמן:    שיצליח הקב"ה לכללות האומה ותתנשא מלכותם, וחותם בא"י הבוחר בישראל, הרי ו':

ועל ירושלים בפ"ע:    ברמב"ם [פ"ג מיו"כ] ל"ג לה, וכן בש"ס: שתתקבל עבודתם ויתברכו וחותם בא"י מקדש הכהנים. הרי ז':

ועל שאר התפלה:    ר"ל שיושיע הקב"ה לכל יחיד מצרותיו, וחותם בא"י שומע תפלה, הרי ח':

ועל שאר התפלה:    לפי הך גי' דגרס ועל הכהנים ועל ישראל ועל שאר התפלה גרסינן נמי ועל ירושלים. ועל ישראל ושאר תפלה, לחדא חשיב להו [ונ"ל דכל הברכות שנזכרו במשנתינו שנוסחתן מורגלת וידוע לכל, א"צ תנא לומר אצל מלות "בפני עצמן" רק בשאין ידוע נוסחתן, מפרש תנא וקאמר בפני עצמן, שלא נטעה למכלל תרי בחד, כדכללינן לחד גרס' ועל ישראל ועל שאר התפלה]:

בועז

פירושים נוספים





  1. ^ במלכים שם ואל התפלה וברי"ף ואל התחנה שלא ככתוב ועי' במהרש"א בח"א שם שפי' דברי הגמ' בבאור הכתוב בטוב טעם ודעת.