משנה יומא ז

יומא פרק ז', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק שביעי ("בא לו") · >>

פרקי מסכת יומא: א ב ג ד ה ו ז ח

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

בא לו כהן גדול לקרות.

אם רצה לקרות בבגדי בוץ, קורא.

ואם לא, קורא באצטלית לבן משלו.

חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל (וקורא עומד), וקורא אחרי מות ואך בעשור.

וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר: יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן.

ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה.

ומברך עליה שמונה ברכות: על התורה, ועל העבודה, ועל ההודאה, ועל מחילת העון, ועל המקדש (בפני עצמו), ועל ישראל (בפני עצמן) (ועל ירושלים בפני עצמה), ועל הכהנים (בפני עצמן), ועל שאר התפילה.

משנה ב

הרואה כהן גדול כשהוא קורא, אינו רואה פר ושעיר הנשרפים.

והרואה פר ושעיר הנשרפים, אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא.

ולא מפני שאינו רשאי, אלא שהיתה דרך רחוקה, ומלאכת שניהן שוה כאחת.

משנה ג

אם בבגדי בוץ קורא, קידש ידיו ורגליו, פשט ירד וטבל, עלה ונסתפג.

הביאו לו בגדי זהב, ולבש, וקידש ידיו ורגליו, ויצא ועשה את אילו ואת איל העם, ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה, דברי רבי אליעזר.

רבי עקיבא אומר: עם תמיד של שחר היו קרבין, ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ (היו קרבין) עם תמיד של בין הערבים.

משנה ד

קידש ידיו ורגליו, ופשט, וירד וטבל, ועלה ונסתפג.

הביאו לו בגדי לבן, ולבש, וקידש ידיו ורגליו.

נכנס להוציא את הכף ואת המחתה.

קידש ידיו ורגליו, ופשט, וירד וטבל, עלה ונסתפג.

הביאו לו בגדי זהב ולבש, וקידש ידיו ורגליו, ונכנס להקטיר קטורת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות, וקידש ידיו ורגליו, ופשט.

הביאו לו בגדי עצמו, ולבש.

ומלווין אותו עד ביתו.

ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש.

משנה ה

כהן גדול משמש בשמונה כלים, וההדיוט בארבעה.

בכותנת ומכנסים ומצנפת ואבנט.

מוסיף עליו כהן גדול, חושן ואפוד ומעיל וציץ.

באלו נשאלין באורים ותומים.

ואין נשאלין אלא למלך ולבית דין ולמי שהציבור צריך בו.

משנה מנוקדת

(א) בָּא לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת.

אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בּוּץ, קוֹרֵא;

וְאִם לֹא, קוֹרֵא בְּאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ.

חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה,

וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת,

וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן,

וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל.

וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל,

וְקוֹרֵא עוֹמֵד;

וְקוֹרֵא "אַחֲרֵי מוֹת" וְ"אַךְ בֶּעָשׂוֹר".

וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר:

יוֹתֵר מִמַּה שֶׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן;

וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחוּמַשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה.

וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת:

עַל הַתּוֹרָה,

וְעַל הָעֲבוֹדָה,

וְעַל הַהוֹדָאָה,

וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן,

וְעַל הַמִּקְדָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ,

וְעַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמָן,

(וְעַל יְרוּשָׁלַיִם בִּפְנֵי עַצְמָּהּ),

וְעַל הַכֹּהֲנִים בִּפְנֵי עַצְמָן,

וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה.

(ב) הָרוֹאֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא, אֵינוֹ רוֹאֶה פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים;

וְהָרוֹאֶה פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים, אֵינוֹ רוֹאֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא.

וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי,

אֶלָּא שֶׁהָיְתָה דֶּרֶךְ רְחוֹקָה,

וּמְלֶאכֶת שְׁנֵיהֶן שָׁוָה כְּאַחַת.

(ג)

אִם בְּבִגְדֵי בּוּץ קוֹרֵא,

קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו,

פָּשַׁט,

יָרַד וְטָבַל,

עָלָה וְנִסְתַּפָּג.

הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב, וְלָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו.

וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת אֵילוֹ, וְאֵת אֵיל הָעָם, וְאֶת שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה,

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיוּ קְרֵבִין,

וּפַר הָעוֹלָה;

וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ (הָיוּ קְרֵבִין) עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם.

(ד)

קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו,

וּפָשַׁט,

וְיָרַד וְטָבַל,

וְעָלָה וְנִסְתַּפָּג.

הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי לָבָן,

וְלָבַשׁ,

וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו.

נִכְנַס לְהוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה.

קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו,

וּפָשַׁט,

וְיָרַד וְטָבַל,

עָלָה וְנִסְתַּפָּג.

הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב,

וְלָבַשׁ,

וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו.

וְנִכְנַס לְהַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם,

וּלְהֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת,

וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו,

וּפָשַׁט.

הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי עַצְמוֹ, וְלָבַשׁ.

וּמְלַוִּין אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ.

וְיוֹם טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה לְאוֹהֲבָיו בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא בְּשָׁלוֹם מִן הַקֹּדֶשׁ.

(ה)

כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה כֵּלִים,

וְהַהֶדְיוֹט בְּאַרְבָּעָה,

בְּכֻתֹּנֶת וּמִכְנָסַיִם וּמִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט.

מוֹסִיף עָלָיו כֹּהֵן גָּדוֹל, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וְצִיץ.

בְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִין בְּאוּרִים וְתֻמִּים.

וְאֵין נִשְׁאָלִין אֶלָּא לְמֶלֶךְ וּלְבֵית דִּין וּלְמִי שֶׁהַצִּבּוּר צָרִיךְ בּוֹ [נ"א: שֶׁצֹּרֶךְ הַצִּבּוּר בּוֹ].

נוסח הרמב"ם

(א) בא לו כוהן גדול - לקרות,

אם רוצה הוא בבגדי בוץ - קורא.

ואם לאו - באיצטלית לבן משלו.

חזן הכנסת -

נוטל ספר תורה - ונותנו לראש הכנסת,

וראש הכנסת - נותנו לסגן,

והסגן - נותנו לכוהן גדול,

וכוהן גדול - עומד,

ומקבל - וקורא עומד.

קורא - "אחרי מות" (ויקרא טז א),

ו"אך בעשור" (ויקרא כג כז),

וגולל את התורה - ומניחה בחיקו,

ואומר: "יתר ממה שקריתי לפניכם - כתוב".

"ובעשור" (במדבר כט ז) - שבחומש הפקודים,

קורא אותן - על פה.

ומברך עליהן - שמונה ברכות,

על התורה, ועל העבודה,

ועל ההודאה, ועל מחילת העוון,

ועל המקדש, ועל ישראל,

ועל הכהנים, ועל שאר התפילה.

(ב) הרואה כוהן גדול - כשהוא קורא,

אינו רואה - פר ושעיר הנשרפים.

הרואה - פר ושעיר הנשרפים,

אינו רואה כוהן גדול - כשהוא קורא.

לא - מפני שאינו רשאי,

אלא שהיתה - דרך רחוקה,

ומלאכת שניהם - היתה כאחת.

(ג) אם בבגדי בוץ, קרא -

קידש ידיו ורגליו - ופשט,

ירד וטבל - עלה ונסתפג,

הביאו לו בגדי זהב - ולבש,

וקידש ידיו ורגליו,

ויצא, ועשה - את אילו,

ואת איל העם,

עם שבעת כבשים תמימים,

דברי רבי אליעזר.

רבי עקיבה אומר:

עם תמיד של שחר - היו קרבים.

ופר העולה, והשעיר הנעשה בחוץ -

היו קרבים - עם תמיד של בין הערבים.

(ד) קידש ידיו ורגליו - ופשט,

ירד וטבל - עלה ונסתפג,

הביאו לו בגדי לבן - ולבש,

וקידש ידיו ורגליו,

נכנס להוציא - את הכף, ואת המחתה.

קידש ידיו ורגליו - ופשט,

ירד וטבל - עלה ונסתפג.

הביאו לו בגדי זהב - ולבש,

וקידש ידיו ורגליו,

נכנס להקטיר -

את הקטורת - של בין הערבים,

ולהטיב - את הנרות.

קידש ידיו ורגליו - ופשט,

הביאו לו בגדי עצמו - ולבש.

ומלווים אותו - עד ביתו.

ויום טוב - היה עושה לאוהביו,

על שיצא בשלום - מן הקודש.

(ה) כוהן גדול - משמש בשמונה כלים.

וההדיוט - בארבעה.

בכתונת, במכנסיים, במצנפת, ובאבנט.

מוסיף עליו כוהן גדול -

חושן, ואפוד, ומעיל, וציץ.

באלו - נשאלים באורים ותומים.

ואין נשאלין בהן - להדיוט,

אלא - למלך, ולבית דין,

ולמי - שצורך הציבור בו.

פירושים

משנה יומא, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב