משנה יומא א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) שבעת ימים - קודם ליום הכיפורים,

מפרישין כוהן גדול, מביתו - ללשכת פלהדרין.

ומתקינין לו כוהן אחר - תחתיו,

שמא יארע בו פסול.

רבי יהודה אומר:

אף אישה אחרת - מתקינין לו,

שמא תמות אשתו,

שנאמר: "וכיפר בעדו ובעד ביתו" (ויקרא טז ו ויקרא טז יא ויקרא טז יז),

ביתו - היא אשתו.

אמרו חכמים:

אם כן - אין לדבר סוף.

(ב) כל שבעת הימים -

זורק - את הדם,

ומקטיר - את הקטורת,

ומטיב - את הנרות,

ומקריב - את הראש, ואת הרגל.

ושאר כל הימים -

אם רצה להקריב - מקריב,

שכוהן גדול מקריב - חלק בראש,

ונוטל - חלק בראש.

(ג) מסרו לו זקנים - מזקני בית דין,

וקורים לפניו - בסדר היום.

ואומרין לו: "אישי כוהן גדול -

קרא אתה בפיך,

שמא שכחת,

או שמא לא למדת".

ערב יום הכיפורים - בשחרית,

מעמידין אותו - בשערי המזרח,

ומעבירין לפניו - פרים, ואילים, וכבשים,

כדי שיהא מכיר, ורגיל - בעבודה.

(ד) כל שבעת הימים -

לא היו מונעין ממנו - מאכל ומשתה.

ערב יום הכיפורים - עם חשיכה,

לא היו מניחין אותו - לאכל הרבה,

שהמאכל - מביא את השינה.

(ה) מסרוהו זקני בית דין - לזקני כהונה,

והוליכוהו - לעלית בית אבטינס,

השביעוהו - ונפטרו, והלכו להם.

ואומרין לו: "אישי כוהן גדול -

אנו שלוחי בית דין,

ואתה שלוחנו - ושלוח בית דין,

משביעין אנו עליך - במי ששיכן את שמו בבית הזה,

שלא תשנה דבר - מכל מה שאמרנו לך".

הוא פורש - ובוכה,

והן פורשין - ובוכין.

(ו) אם חכם הוא - דורש.

ואם תלמיד חכמים הוא - דורשין לפניו.

אם רגיל לקרות - קורא.

ואם לאו - קוראים לפניו.

ובמה קוראים לפניו?

באיוב, ובעזרא, ובדברי הימים.

זכריה בן קבוטר אומר:

פעמים הרבה, קראתי לפניו - בדניאל.

(ז) ביקש להתנמנם -

פרחי לויה, מכין לפניו - באצבע צרדה,

ואומרין לו: "אישי כוהן גדול -

עמוד - והפג אחת על הרצפה".

ומעסקין אותו,

עד שמגיע - זמן השחיטה.

(ח) בכל יום -

תורמין - את המזבח,

מקריאת הגבר,

או סמוך לו, בין מלפניו, בין מאחריו.

ביום הכיפורים - מחצות.

וברגלים - מאשמורת הראשונה.

לא הייתה קריאת הגבר - מגעת,

עד שהייתה העזרה - מלאה מישראל.

הדף הראשי של משנה יומא א

משנה יומא, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב