משנה יומא א רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) שבעת ימים - קודם ליום הכיפורים,

מפרישין כוהן גדול, מביתו - ללשכת פלהדרין.
ומתקינין לו כוהן אחר - תחתיו,
שמא יארע בו פסול.
רבי יהודה אומר:
אף אישה אחרת - מתקינין לו,
שמא תמות אשתו,
שנאמר: "וכיפר בעדו ובעד ביתו" (ויקרא טז ו ויקרא טז יא ויקרא טז יז),
ביתו - היא אשתו.
אמרו חכמים:
אם כן - אין לדבר סוף.


(ב) כל שבעת הימים -

זורק - את הדם,
ומקטיר - את הקטורת,
ומטיב - את הנרות,
ומקריב - את הראש, ואת הרגל.
ושאר כל הימים -
אם רצה להקריב - מקריב,
שכוהן גדול מקריב - חלק בראש,
ונוטל - חלק בראש.


(ג) מסרו לו זקנים - מזקני בית דין,

וקורים לפניו - בסדר היום.
ואומרין לו: "אישי כוהן גדול -
קרא אתה בפיך,
שמא שכחת,
או שמא לא למדת".
ערב יום הכיפורים - בשחרית,
מעמידין אותו - בשערי המזרח,
ומעבירין לפניו - פרים, ואילים, וכבשים,
כדי שיהא מכיר, ורגיל - בעבודה.


(ד) כל שבעת הימים -

לא היו מונעין ממנו - מאכל ומשתה.
ערב יום הכיפורים - עם חשיכה,
לא היו מניחין אותו - לאכל הרבה,
שהמאכל - מביא את השינה.


(ה) מסרוהו זקני בית דין - לזקני כהונה,

והוליכוהו - לעלית בית אבטינס,
השביעוהו - ונפטרו, והלכו להם.
ואומרין לו: "אישי כוהן גדול -
אנו שלוחי בית דין,
ואתה שלוחנו - ושלוח בית דין,
משביעין אנו עליך - במי ששיכן את שמו בבית הזה,
שלא תשנה דבר - מכל מה שאמרנו לך".
הוא פורש - ובוכה,
והן פורשין - ובוכין.


(ו) אם חכם הוא - דורש.

ואם תלמיד חכמים הוא - דורשין לפניו.
אם רגיל לקרות - קורא.
ואם לאו - קוראים לפניו.
ובמה קוראים לפניו?
באיוב, ובעזרא, ובדברי הימים.
זכריה בן קבוטר אומר:
פעמים הרבה, קראתי לפניו - בדניאל.


(ז) ביקש להתנמנם -

פרחי לויה, מכין לפניו - באצבע צרדה,
ואומרין לו: "אישי כוהן גדול -
עמוד - והפג אחת על הרצפה".
ומעסקין אותו,
עד שמגיע - זמן השחיטה.


(ח) בכל יום -

תורמין - את המזבח,
מקריאת הגבר,
או סמוך לו, בין מלפניו, בין מאחריו.
ביום הכיפורים - מחצות.
וברגלים - מאשמורת הראשונה.
לא הייתה קריאת הגבר - מגעת,
עד שהייתה העזרה - מלאה מישראל.


הדף הראשי של משנה יומא א