משנה ידים ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת ידים · פרק ד · משנה ד | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בו ביום בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהן בבית המדרש.

אמר להם, מה אני לבוא בקהל.

אמר לו רבן גמליאל, אסור אתה.

אמר לו רבי יהושע, מתר אתה.

אמר לו רבן גמליאל, הכתוב אומר (דברים כג), לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי וגו' ט.

אמר לו רבי יהושע, וכי עמונים ומואבים במקומן הן, כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האמות, שנאמר (ישעיה י), ואסיר גבלות עמים ועתודותיהם שושתי ואוריד כביר יושבים.

אמר לו רבן גמליאל, הכתוב אומר (ירמיה מט), ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון, וכבר חזרו.

אמר לו רבי יהושע, הכתוב אומר (עמוס ט), ושבתי את שבות עמי ישראל [ ויהודה ], ועדין לא שבו.

התירוהו לבוא בקהל.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

בו ביום בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהם בבית המדרש ואמר להם מה אני לבוא בקהל אמר לו רבן גמליאל אסור אתה אמר לו רבי יהושע מותר אתה אמר לו רבן גמליאל הכתוב אומר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי (דברים כג ד) אמר לו רבי יהושע וכי עמונים ומואבים במקומן הן עומדין והלוא כבר עלה סנחריב מלך אשור ובילבל את כל האומות שנאמר ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם שושתי ואוריד כאביר יושבים (ישעיהו י יג) אמר לו רבן גמליאל הכתוב אומר ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון (ירמיהו מט ו) כבר חזרו אמר לו רבי יהושע הכתוב אומר ושבתי את שבות עמי ישראל (ירמיהו ל ג עמוס ט יד) ועדיין לא שבו והתירוהו לבוא בקהל.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

שנאמר ואסיר גבולות עמים - שהיה מגלה בני עיר זו ומושיבן בעיר אחרת, ומגלה בני עיר אחרת ומושיבן בעיר זו:

ושבתי את שבות עמי ישראל ועדיין לא שבו - וכשם שאלו לא שבו, כך אלו לא שבו:

והתירוהו לבוא בקהל - דכיון דמשבעים האומות אין אסור לבוא בקהל אלא עמוני ומואבי עד עולם, ומצרי ואדומי דור ראשון ושני, השתא שאין אלו האומות ידועים, שכבר נתבלבלו ונתערבו בין שאר האומות, אמרינן כל דפריש מרובא פריש, וכל המתגייר מותר לבוא בקהל מיד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ט) (על המשנה) הכתוב אומר. כו'. וקשה, מאי סלקא דעתיה דרבן גמליאל, מי לא ידע בכל אלה. וגם הגר שדחק וכנס בתוך חכמים מסתמא ידע המקרא ולמה שאל. ונראה לי, דרבן גמליאל ידע מזה שסנחריב בלבל ושזאת היתה שאלת הגר, אלא רבן גמליאל סבר שיש בפ' תרי לא יבוא שירצה לאסור לנו אף בזמן שיהא ספק. ור"י חשב שאפשר שרבן גמליאל סובר ספק אחר ומייתי מלא יבוא. והשיב שיש להתיר מחמת בלבול. ואמר לו רבן גמליאל הכתוב כו' אף אני יודע בלבול כו' ועל זה הייתי דורש הטקרא דאתי לאתויי משום דמקרא מסייעני ואח"כ אשיב. ואתי שפיר מאי דקאמר וכבר שבו ומנליה, אלא דלמד כן מיתורא דקרא. והשיב לו ר"י כו' ושבתי כו', ויתורא לדרשא אחריתי, כמו בממזר שכתב שתי פעמים לא יבוא ומותר הספק מן התורה: