משנה טהרות ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ד · משנה ג | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

השרץ בפי החלדה, והנבלה בפי הכלב, ועברו בין הטהורים, או שעברו טהורים ביניהן, ספקן טהור, מפני שאין לטמאה מקום.

היו מנקרין בהן ה על הארץ ואמר הלכתי למקום הלז ואיני יודע אם נגעתי אם לא נגעתי, ספקו טמא, מפני שיש לטמאה מקום.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

השרץ בפי החולדה והנבילה בפי הכלב ועברו ביני טהורין או שעברו טהורין ביניהן ספקו טהור מפני שאין לטומאה מקום היו מנקרין בהן על הארץ ואמר הלכתי למקום הלז ואיני יודע אם נגעתי אם לא נגעתי ספקו טמא מפני שיש לטומאה מקום.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

היו מנקרין בהן - אם השליכו החולדה את השרץ, והכלב את הנבילה, מפיהם על הארץ והיו מנקרים בה, הרי יש מקום לטומאה וספיקה טמא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ה) (על המשנה) מנקרין כו'. אע"פ שמנקרין בה לא בטל המקום. הר"ש: