משנה טהרות ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) הרוטב, והגריסין, והחלב,

בזמן שהן משקה טופח - הרי אלו תחילה.
קרשו - הרי אלו שנים.
חזרו ונימוחו -
כביצה מכוון - טהור,
יתר מכביצה - טמא,
שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת בכביצה.


(ב) רבי מאיר אומר: השמן - תחילה לעולם.

וחכמים אומרין: אף הדבש.
רבי שמעון השזורי אומר: אף היין.
גוש של זיתים שנפל לתנור, והוסק -
כביצה מכוון - טהור,
יתר מכביצה - טמא,
שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת בכביצה.
אם היו פירורין -
אפילו הן סאה - טהור.


(ג) טמא מת, שסחט זיתים וענבים -

כביצה מכוון - טהור,
ובלבד שלא יגע במקום המשקה.
יתר מכביצה - טמא,
שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת בכביצה.
אם היה זב או זבה -
אפילו גרגר יחידי - טמא,
שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת במשא.
זב שחלב את העז -
החלב - טמא,
שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת במשא.


(ד) כביצה אוכלין שהניחן בחמה ונתמעטו,

וכן כזית מן המת, וכזית מן הנבילה,
וכעדשה מן השרץ, כזית פגול,
כזית נותר, כזית חלב -
הרי אלו טהורין,
ואין חייבין עליהן משום פגול, ונותר, וטמא.
הניחן בגשמים ונתפחו - טמאין,
וחייבין עליהן משום פגול, ונותר, וטמא.


(ה) כל הטומאות כשעת מציאתן -

אם טמאות טמאות - ואם טהורות טהורות,
ואם מכוסות מכוסות - ואם מגולות מגולות.
מחט שנמצאת מלאה חלודה, או שבורה - טהורה,
שכל הטומאות כשעת מציאתן.


(ו) חירש שוטה וקטן,שנמצאו במבוי שיש בו טומאה -

הרי אלו בחזקת טהרה.
וכל הפיקח - בחזקת טומאה.
וכל שאין בו דעת להישאל - ספקו טהור.


(ז) תינוק שנמצא בצד בית הקברות, והשושנים בידו,

ואין השושנים אלא ממקום הטומאה - טהור,
שאני אומר: אחר לקטן ונתן לו.
וכן חמור בין הקברות - כליו טהורין.


(ח) תינוק שנמצא בצד העיסה, והבצק בידו -

רבי מאיר - מטהר.
וחכמים - מטמאין, שדרך התינוק לטפח.
בצק שיש בו נקירת תרנגולין, ומשקין טמאין בבית -
אם יש בין משקין לכיכרות, כדי שינגבו את פיהן בארץ - הרי אלו טהורין.
ובפרה, ובכלב - כדי שילחכו את לשונן.
ושאר כל הבהמה - כדי שתנגב.
רבי אליעזר בן יעקב - מטהר בכלב,
שהוא פיקח - שאין דרכו להניח את המזון, ולילך לו אל המים.


הדף הראשי של משנה טהרות ג