משנה טהרות א
טהרות פרק א', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ראשון ("שלשה עשר") · >>
פרקי מסכת טהרות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
שלשה עשר דבר בנבלת העוף הטהור: צריכה מחשבה, ואינה צריכה הכשר, ומטמאה טומאת אוכלין בכביצה, וכזית בבית הבליעה, והאוכלה טעון הערב שמש, וחייבים עליה על ביאת המקדש, ושורפין עליה את התרומה, והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את הארבעים, שחיטתה ומליקתה מטהרת את טרפתה, [דברי רבי מאיר].
רבי יהודה אומר, אינן מטהרות.
רבי יוסי אומר, שחיטתה מטהרת, אבל לא מליקתה.
משנה ב
הכנפים והנוצה, מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות.
רבי ישמעאל אומר, הנוצה מצטרפת.
החרטום והצפרנים מיטמאין ומטמאין ומצטרפים.
רבי יוסי אומר, אף ראשי אגפים וראש הזנב מצטרפים, שכן מניחים בפטומות.
משנה ג
נבלת העוף הטמא צריכה מחשבה והכשר, ומטמאה טומאת אוכלין בכביצה, וכחצי פרס לפסול את הגויה, ואין בה כזית בבית הבליעה, והאוכלה אין טעון הערב שמש, ואין חייבין עליה על ביאת מקדש, אבל שורפין עליה את התרומה, והאוכל אבר מן החי ממנה אינו סופג את הארבעים, ואין שחיטתה מטהרתה.
הכנפים והנוצה, מיטמאות ומטמאות ומצטרפות.
החרטום והצפרנים, מיטמאין ומטמאים ומצטרפין.
משנה ד
ובבהמה, העור והרוטב והקיפה והאלל והעצמות והגידים והקרנים והטלפים, מצטרפין לטמא טומאת אוכלין, אבל לא טומאת נבלות.
כיוצא בו, השוחט בהמה טמאה לגוי והיא מפרכסת, מטמאה טומאת אוכלין, אבל לא טומאת נבלות, עד שתמות או עד שיתיז את ראשה.
ריבה לטמא טומאת אוכלין, ממה שריבה לטמא טומאת נבלות.
משנה ה
האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה, מצטרפין זה עם זה לטמא כקל שבשניהן.
כיצד, כחצי ביצה אוכל ראשון וכחצי ביצה אוכל שני שבללן זה בזה, שני.
כחצי ביצה אוכל שני וכחצי ביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה, שלישי.
כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני שבללן זה בזה, ראשון.
חלקן, זה שני וזה שני.
נפל זה לעצמו וזה לעצמו על ככר של תרומה, פסלוהו.
נפלו שניהן כאחד, עשאוהו שני.
משנה ו
כביצה אוכל שני וכביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה, שני.
חלקן, זה שלישי וזה שלישי.
נפל זה לעצמו וזה לעצמו על ככר של תרומה, לא פסלוהו.
נפלו שניהן כאחת, עשאוהו שלישי.
כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה, ראשון.
חלקן, זה שני וזה שני, שאף השלישי שנגע בראשון נעשה שני.
כשתי ביצים אוכל ראשון כשתי ביצים אוכל שני שבללן זה בזה, ראשון.
חלקן, זה ראשון וזה ראשון.
לשלשה או לארבעה, הרי אלו שני.
כשתי ביצים אוכל שני וכשתי ביצים אוכל שלישי שבללן זה בזה, שני.
חלקן, זה שני וזה שני.
לשלשה או לארבעה, הרי אלו שלישי.
משנה ז
מקרצות נושכות זו בזו, וככרים נושכין זה בזה, נטמאת אחת מהן בשרץ, כולן תחלה.
פרשו, כולן תחלה.
במשקין, כולן שניות.
פרשו, כולן שניות.
בידים, כולן שלישיות.
פרשו, כולן שלישיות.
משנה ח
מקרצת שהיתה תחלה והשיך לה אחרות, כולן תחלה.
פרשו, היא תחלה וכולן שניות.
היתה שניה והשיך לה אחרות, כולן שניות.
פרשו.
היא שניה וכולן שלישיות.
היתה שלישית והשיך לה אחרות, היא שלישית וכולן טהורות, בין שפרשו בין שלא פרשו.
משנה ט
ככרות הקדש שבתוך גומותיהם מים מקודשים, נטמאת אחת מהן בשרץ, כולן טמאות.
בתרומה, מטמא שנים ופוסל אחד.
אם יש ביניהם משקה טופח, אף בתרומה, הכל טמא.
נוסח הרמב"ם
(א) שלשה עשר דבר בנבילת העוף הטהור -
- צריכה מחשבה, ואינה צריכה הכשר,
- ומטמאה טומאת אוכלין - בכביצה,
- וכזית - בבית הבליעה,
- האוכלה - טעון הערב שמש,
- וחייבין עליה על ביאת המקדש,
- ושורפין עליה את התרומה,
- והאוכל אבר מן החי ממנה - סופג את הארבעים,
- שחיטתה, ומליקתה - מטהרות טריפתה,
- דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר: אינן מטהרות.
- רבי יוסי אומר: שחיטתה מטהרת - אבל לא מליקתה.
(ב) הכנפיים, והנוצה - מיטמאות, ומטמאות, ולא מצטרפות.
- רבי ישמעאל אומר: הנוצה מצטרפת.
- החרטום, והציפורניים - מיטמאין, ומטמאין, ומצטרפין.
- רבי יוסי אומר: אף ראשי גפיים, וראש הזנב - מצטרפין,
- שכן מניחין בפטומות.
(ג) נבילת העוף הטמא -
- צריכה מחשבה, והכשר,
- ומטמא טומאת אוכלין - כביצה,
- וכחצי פרס - לפסול את הגווייה,
- ואין בה כזית בבית הבליעה,
- והאוכלה - אינו טעון הערב שמש,
- ואין חייבין עליה על ביאת המקדש,
- אבל - שורפין עליה את התרומה,
- האוכל אבר מן החי הימנה - אינו סופג את הארבעים,
- ואין שחיטתה מטהרתה.
- אבל - שורפין עליה את התרומה,
- הכנפיים, והנוצה - מיטמאות, ומטמאות, ומצטרפות.
- החרטום, והציפורניים - מיטמאין, ומטמאין, ומצטרפין.
(ד) ובבהמה -
- העור, והרוטב, והקופה,
- והאלל, והעצמות, והגידים,
- והקרניים, והטלפיים -
- מצטרפין לטמא טומאת אוכלין - אבל לא טומאת נבילות.
- כיוצא בו -
- השוחט בהמה טמאה לנוכרי, והיא מפרכסת -
- מטמא טומאת אוכלין - אבל לא טומאת נבילות,
- עד שתמות, או עד שיתיז את ראשה.
- מטמא טומאת אוכלין - אבל לא טומאת נבילות,
- ריבה לטמא טומאת אוכלין - ממה שריבה לטמא טומאת נבילות.
- השוחט בהמה טמאה לנוכרי, והיא מפרכסת -
(ה) האוכל שנטמא באב הטומאה,
- ושנטמא בוולד הטומאה -
- מצטרפין זה עם זה - לטמא כקל שבשניהן.
- ושנטמא בוולד הטומאה -
- כיצד?
- כחצי ביצה אוכל ראשון, כחצי ביצה אוכל שני,
- שבללן - זה וזה שני.
- כחצי ביצה אוכל שני, וכחצי ביצה אוכל שלישי,
- שבללן - זה וזה שלישי.
- כביצה אוכל ראשון, וכביצה אוכל שני,
- שבללן - זה וזה ראשון.
- חלקן - זה שני, וזה שני.
- נפל זה לעצמו וזה לעצמו, על כיכר של תרומה - פסלוהו.
- נפלו שניהן כאחת - עשאוהו שני.
- כחצי ביצה אוכל ראשון, כחצי ביצה אוכל שני,
(ו)
- כביצה אוכל שני, וכביצה אוכל שלישי,
- שבללן - זה וזה שני.
- חלקן - זה שלישי, וזה שלישי.
- נפל זה לעצמו וזה לעצמו, על כיכר של תרומה - לא פסלוהו.
- נפלו שניהן כאחת - עשאוהו שלישי.
- כביצה אוכל ראשון, וכביצה אוכל שלישי,
- שבללן - זה וזה ראשון.
- חלקן - זה שני, וזה שני,
- שאף זה שלישי שנגע בראשון - נעשה שני.
- כביצה אוכל שני, וכביצה אוכל שלישי,
[ו] *הערה 1:
- כשתי ביצים אוכל ראשון, וכשתי ביצים אוכל שני,
- שבללן - זה וזה ראשון.
- חלקן - זה ראשון, וזה ראשון.
- לשלשה, ולארבעה - הרי אלו שני.
- כשתי ביצים אוכל ראשון, וכשתי ביצים אוכל שני,
[ז]
- כשתי ביצים אוכל שני, וכשתי ביצים אוכל שלישי,
- שבללן - זה וזה שני.
- חלקן - זה שני, וזה שני.
- לשלשה, ולארבעה - הרי אלו שלישי.
- כשתי ביצים אוכל שני, וכשתי ביצים אוכל שלישי,
(ז) [ח] מקרצות נושכות זו בזו,
- וכיכרים נושכין זה בזה,
- שנטמאת אחת מהן בשרץ - כולן תחילה.
- פירשו - כולן תחילה.
- במשקין - כולן שניות.
- פירשו - כולן שניות.
- בידים - כולן שלישיות.
- פירשו - כולן שלישיות.
(ח) [ט] מקרצת שהיתה תחילה -
- השיך לה אחרות - כולן תחילה.
- פירשה - היא תחילה, וכולן שניות.
- השיך לה אחרות - כולן תחילה.
- היתה שניה, והשיך לה אחרות - כולן שניות.
- פירשו - היא שניה, וכולן שלישיות.
- היתה שלישית, והשיך לה אחרות - היא שלישית, וכולן טהורות,
- בין שפירשו - ובין שלא פירשו.
(ט) [י] כיכרות הקודש, שבתוך גומותיהן מים מקודשין -
- נטמאת אחת מהן בשרץ - כולן טמאות.
- ובתרומה - מטמא שנים, ופוסל אחד.
- אם יש ביניהן משקה טופח, אף בתרומה - הכל טמא.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה טהרות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב