משנה חולין יא

חולין פרק יא', ב: משנה • תוספתא • בבלי

<< · משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק אחד עשר ("ראשית הגז") · >>

פרקי מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין.

חומר בזרוע ובלחיים ובקיבה מראשית הגז -- שהזרוע והלחיים והקיבה נוהגים בבקר ובצאן, במרובה ובמועט. וראשית הגז, אינו נוהג אלא ברחלות, ואינו נוהג אלא במרובה.

משנה ב

וכמה הוא מרובה? בית שמאי אומרים, שתי רחלות, שנאמר (ישעיה, ז) "יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן". ובית הלל אומרים, חמש, שנאמר (שמואל א, כה) "חמש צאן עשויות".

רבי דוסא בן הרכינס אומר, חמש רחלות גוזזות מנה [ מנה ] ופרס, חייבות בראשית הגז. וחכמים אומרים, חמש רחלות גוזזות כל שהן.

וכמה נותנין לו? משקל חמש סלעים ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל, מלובן ולא צואי, כדי לעשות ממנו בגד קטן, שנאמר (דברים, יח) "תתן לו", שיהא בו כדי מתנה.

לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו, פטור. ליבנו ולא צבעו, חייב.

הלוקח גז צאנו של נכרי, פטור מראשית הגז.

הלוקח גז צאנו של חברו -- אם שייר [ המוכר ], המוכר חייב; לא שייר, הלוקח חייב.

היו לו שני מינין, שחופות ולבנות, מכר לו שחופות אבל לא לבנות, זכרים אבל לא נקבות, זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו.

משנה מנוקדת

(א) רֵאשִׁית הַגֵּז,

נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ,

בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת,

בְּחֻלִּין,

אֲבָל לֹא בְּמֻקְדָּשִׁין.

חֹמֶר בַּזְּרוֹעַ וּבַלְּחָיַיִם וּבַקֵּבָה מֵרֵאשִׁית הַגֵּז,

שֶׁהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן,

בִּמְרֻבֶּה וּבְמוּעָט;

וְרֵאשִׁית הַגֵּז,

אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּרְחֵלוֹת,

וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָא בִּמְרֻבֶּה:

(ב) וְכַמָּה הוּא מְרֻבֶּה?

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁתֵּי רְחֵלוֹת,

שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ז, כא):

"יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן";

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: חָמֵשׁ,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, יח):

"חָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת".

רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס אוֹמֵר:

חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת מָנֶה מָנֶה וּפְרָס,

חַיָּבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת כָּל שֶׁהֵן.

וְכַמָּה נוֹתְנִין לוֹ?

מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים בִּיהוּדָה,

שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל,

מְלֻבָּן וְלֹא צוֹאִי,

כְּדֵי לַעֲשׁוֹת מִמֶּנּוּ בֶּגֶד קָטָן;

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח, ד): "תִּתֶּן לוֹ",

שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּדֵי מַתָּנָה.

לֹא הִסְפִּיק לִתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְּבָעוֹ,

פָּטוּר;

לִבְּנוֹ וְלֹא צְבָעוֹ,

חַיָּב.

הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל נָכְרִי,

פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז.

הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ,

אִם שִׁיֵּר הַמּוֹכֵר,

הַמּוֹכֵר חַיָּב;

לֹא שִׁיֵּר,

הַלּוֹקֵחַ חַיָּב.

הָיוּ לוֹ שְׁנֵי מִינִין, שְׁחוּפוֹת וּלְבָנוֹת,

מָכַר לוֹ שְׁחוּפוֹת אֲבָל לֹא לְבָנוֹת,

זְכָרִים אֲבָל לֹא נְקֵבוֹת,

זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ, וְזֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ:

נוסח הרמב"ם

(א) ראשית הגז, נוהג -

בארץ, ובחוצה לארץ,

בפני הבית, ושלא בפני הבית,

בחולין - אבל לא במוקדשין.

חומר בזרוע ובלחיים ובקיבה, מראשית הגז -

שהזרוע והלחיים והקיבה -

נוהגין - בבקר ובצאן, בין מרובה בין ממועט,

ראשית הגז -

אינו נוהג - אלא ברחלים,

ואינו נוהג - אלא במרובה.

(ב) וכמה הוא מרובה?

בית שמאי אומרין: שתי רחלים,

שנאמר: "יחיה איש עגלת בקר, ושתי צאן" (ישעיהו ז כא).

ובית הלל אומרין: חמש,

שנאמר: "וחמש צאן עשויות" (שמואל א כה יח).

חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס,

חייבות בראשית הגז - דברי רבי דוסא.

וחכמים אומרין: חמש רחלות גוזזות כל שהן.

[ב] *הערה 1: וכמה הוא נותן לו?

משקל חמש סלעים ביהודה - שהן עשר סלעים בגליל,

מלובן - ולא צואי,

כדי לעשות ממנו בגד קטן,

שנאמר: "תיתן לו" (דברים יח ד) - שיהא בו כדי מתנה.

[ג] לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו - פטור.

ליבנו, ולא צבעו - חייב.

הלוקח גז צאנו של נוכרי - פטור מראשית הגז.

לקח גז צאנו של חברו -

אם שייר המוכר - המוכר חייב,

ואם לאו - הלוקח חייב.

היו לו שני מינין, טחופות ולבנות -

מכר לו טחופות - אבל לא לבנות,

זכרים - אבל לא נקבות,

זה נותן לעצמו - וזה נותן לעצמו.

הערות

הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

פירושים

משנה חולין, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב