משנה חגיגה ב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת חגיגה · פרק ב · משנה ב | >>

יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך, יוסי בן יוחנן אומר לסמוך.

יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך, נתאי הארבלי אומר לסמוך.

יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך, שמעון בן שטח אומר לסמוך.

שמעיה אומר לסמוך. אבטליון אומר שלא לסמוך.

הלל ומנחם לא נחלקו.

יצא מנחם, נכנס שמאי. שמאי אומר שלא לסמוך, הלל אומר לסמוך.

הראשונים היו נשיאים, ושניים להם אבות בית דיןג.

משנה מנוקדת

יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ,

יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אוֹמֵר לִסְמֹךְ.
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ,
נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר לִסְמֹךְ.
יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ,
שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר לִסְמֹךְ.
שְׁמַעְיָה אוֹמֵר לִסְמֹךְ,
אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ.
הִלֵּל וּמְנַחֵם לֹא נֶחְלְקוּ.
יָצָא מְנַחֵם, נִכְנַס שַׁמַּאי.
שַׁמַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ,
הִלֵּל אוֹמֵר לִסְמֹךְ.
הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נְשִׂיאִים,
וּשְׁנִיִּים לָהֶם – אֲבוֹת בֵּית דִּין:

נוסח הרמב"ם

יוסף בן יועזר אומר: שלא לסמוך.

יוסף בן יוחנן אומר: לסמוך.
יהושע בן פרחיה אומר: שלא לסמוך.
ניתאי הארבלי אומר: לסמוך.
יהודה בן טבאי אומר: שלא לסמוך.
שמעון בן שטח אומר: לסמוך.
שמעיה אומר: לסמוך.
אבטליון אומר: שלא לסמוך.
הלל, ומנחם - לא נחלקו.
יצא מנחם - ונכנס שמאי.
הלל אומר: לסמוך.
שמאי אומר: שלא לסמוך.
הראשונים - היו נשיאים.
והשנים - אבות בית דין.

פירוש הרמב"ם

אמרו יצא מנחם - רצה לומר יצא מבית המדרש לעבודת המלך, ולא שמענו לו דעת בסמיכה ביום טוב.

ופסק ההלכה, מביאין עולות ראייה ושלמי חגיגה ביום טוב וסומכין עליהן:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך - ביום טוב. מפני שמשתמש בבעלי חיים, שבכל כחו הוא סומך. וזו המחלוקת היתה בין הנשיאים ובין אבות ב"ד, דור אחר דור:

יצא מנחם - לעבודת המלך, ופירש מלהיות חברו של הלל. לפיכך לא הודע מענינו אם נחלק עם הלל בזה אם לאו, ונכנס שמאי במקומו להיות אב ב"ד תחתיו, ונחלק על הלל:

הראשונים - שהוזכרו ראשון בכל זוג היו נשיאים:

פירוש תוספות יום טוב

שלא לסמוך. כתב הר"ב מפני שמשתמש בבעלי חיים שבכל כחו כו'. עיין במשנה ד' פ"ב דביצה:

ושניים להם אב בית דין. אע"ג דהלל נשיא [כמבואר בדברי הר"ב במשנה ד' פ"ק דאבות] הואיל ושמאי נכנס במקום מנחם אין לטעות בו דמנחם השני שבזוג הרי שהיה אב ב"ד. ולפי דשמאי אמר שלא לסמוך כמו הראשונים שבשלשה הזוגות הראשונים הקדימו ג"כ. ומה"ט נקט בכל מקום שמאי בראשונה הואיל וכאן הזכירו בראשונה. תוספת. [ונמצא שנשנה הלל קודם לשמאי במ"ג פ"ק דעדיות ועיין מ"ש במ"ט פ"ג דסוכה בסוף דבור המתחיל וב"ש אומרים וכו']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ג) (על המשנה) בתי דינין. אע"ג דהלל נשיא, הואיל ושמאי נכנס במקום מנחם, אין לטעות בו, דמנחם השני שבזוג, הרי שהיה אב"ד. תוספ'. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

יוסי בן יועזר וכו':    פרק שני דתמורה ד' ט"ז: הלל אומר לסמוך פ"ק דשבת ד' ט"ו ובגמ' תניא שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך ושנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך הראשונים היו נשיאים ושניים להם אבות ב"ד דברי ר"מ וחכ"א יהודה בן טבאי אב ב"ד ושמעון בן שטח נשיא. ובירוש' מאן דאמר יהודה בן טבאי נשיא עובדא דאסכנדריא מסייע ליה מאן דאמר שמעון בן שטח נשיא עובדא דאשקלון מסייע ליה והתם מייתי להני תרי עובדי גם בירוש' דפ' נגמר הדין ואיתנהו בבבלי בסנהדרין בפי' רש"י ז"ל בפ' נגמר הדין עובדא דשמעון בן שטח והביאום כאן תוס' ז"ל. כתב הרמב"ן בפי' התורה בפרשת משפטים בפסוק ונשיא בעמך לא תאור שכל נשיא בעם שהוא ראש השררה על כל ישראל בין שתהיה השררה ההיא בממשלת מלכות בין שתהיה ממשלת תורה הכל נקרא נשיא כי נשיא הסנהדרין הוא במעלה העליונה בשררת התורה ע"כ:

נכנס שמאי:    הלל אומר לסמוך שמאי אומר שלא לסמוך הראשונים היו נשיאים והשניים אבות בית דין ה"ג וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וכתב וכן נ"ל לגרוס דהא הלל היה נשיא במקום בני בתירא ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

יד) יוסי בן יועזר הוא הנזכר בסוף פרקן:

טו) אומר שלא לסמוך השתא חוזר תנא לדיני קרבנות יו"ט. וקאמר שאין סומכין עליהן ביו"ט, דמדצריך לסמוך בכל כחו בב' ידיו, א"כ משתמש בבע"ח ביו"ט:

טז) הלל ומנחם לא נחלקו וס"ל לסמוך:

יז) יצא מנחם לעבודת המלך הורדס. שכשראה מנחם את הורדס כשעדיין היה ילד, ניבא עליו שימלך. וכשמלך לבסוף קראו לחצר המלך לעבודתו [יאזעפוס פלאביוס ספר ט"ו ספי"ג] וי"א שיצא לתרבות רעה, והתחבר עם כת הבייתוסים שמכחישין בתשבע"פ, וחיו חיי התבודדות:

יח) נכנס שמאי להיות אב"ד תחת מנחם:

יט) הראשונים שנזכרו ראשון בכל זוגות הנ"ל:

כ) ושניים להם אב בית דין ושמאי שנזכר ראשון אף שהיה אב"ד היינו מדאמר שלא לסמוך ככל הנשיאים שבג' זוגות הראשונים (א):

בועז

פירושים נוספים