משנה זבים ה

זבים פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר טהרות · מסכת זבים · פרק חמישי ("הנוגע בזב") · >>

פרקי מסכת זבים: א ב ג ד ה

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

הנוגע בזב, או שהזב נוגע בו, המסיט את הזב, או שהזב מסיטו, מטמא אוכלים ומשקים וכלי שטף במגע, אבל לא במשא.

כלל אמר רבי יהושע, כל המטמא בגדים בשעת מגעו, מטמא אוכלין ומשקין להיות תחלה, והידים להיות שניות, ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס.

לאחר פרישתו ממטמאיו, מטמא משקין להיות תחלה, והאוכלין והידים להיות שניות, ואינו מטמא בגדים.

משנה ב

ועוד כלל אחר אמרו, כל הנישא על גבי הזב, טמא.

וכל שהזב נישא עליו, טהור, חוץ מן הראוי למשכב ולמושב והאדם.

כיצד, אצבעו של זב תחת הנדבך, הטהור מלמעלן, מטמא שנים ופוסל אחד.

פרש, מטמא אחד ופוסל אחד.

הטמא מלמעלן והטהור מלמטן, מטמא שנים ופוסל אחד.

פרש, מטמא אחד ופוסל אחד.

האוכלין, והמשקין, המשכב, והמושב, והמדף, מלמעלן, מטמאין שנים ופוסלין אחד.

פרשו, מטמאין אחד ופוסלין אחד.

והמשכב והמושב מלמטן, מטמאין שנים ופוסלין אחד.

פרשו, מטמאין שנים ופוסלין אחד.

האוכלין והמשקין והמדף מלמטן, טהורין.

משנה ג

מפני שאמרו, כל הנושא ונישא על גבי משכב, טהור, חוץ מן האדם.

כל הנושא ונישא על גבי הנבלה, טהור, חוץ מן המסיט.

רבי אליעזר אומר, אף הנושא.

כל הנושא ונישא על גבי המת, טהור, חוץ מן המאהיל, ואדם בזמן שהוא מסיט.

משנה ד

מקצת טמא על הטהור ומקצת טהור על הטמא, חבורי טמא על הטהור וחבורי טהור על הטמא, טמא.

רבי שמעון אומר, מקצת טמא על הטהור, טמא.

ומקצת טהור על הטמא, טהור.

משנה ה

הטמא על מקצת המשכב והטהור על מקצת המשכב, טמא.

מקצת טמא על המשכב ומקצת טהור על המשכב, טהור.

נמצאת טומאה נכנסת לו ויוצאת ממנו במיעוטו.

[ וכן ] ככר של תרומה שהוא נתון על גבי משכב והנייר בינתיים, בין מלמעלן בין מלמטן, טהור.

וכן באבן המנוגעת, טהור.

רבי שמעון מטמא בזו.

משנה ו

הנוגע בזב, ובזבה, ובנדה, וביולדת, ובמצורע, במשכב, ובמושב, מטמא שנים ופוסל אחד.

פרש, מטמא אחד ופוסל אחד.

אחד הנוגע ואחד המסיט ואחד הנושא ואחד הנישא.

משנה ז

הנוגע בזובו של זב, וברוקו, בשכבת זרעו, במימי רגליו, ובדם הנדה, מטמא שנים ופוסל אחד.

פרש, מטמא אחד ופוסל אחד.

אחד הנוגע ואחד המסיט.

רבי אליעזר אומר, אף הנושא.

משנה ח

הנושא את המרכב והנישא עליו והמסיטו, מטמא שנים ופוסל אחד.

פרש, מטמא אחד ופוסל אחד.

הנושא את הנבלה, ואת מי חטאת שיש בהם כדי הזיה, מטמא שנים ופוסל אחד.

פרש, מטמא אחד ופוסל אחד.

משנה ט

האוכל מנבלת עוף טהור והיא בבית הבליעה, מטמא שנים ופוסל אחד.

הכניס ראשו לאויר התנור, טהור, וטהור התנור.

הקיאה או בלעה, מטמא אחד ופוסל אחד.

וכשהיא בתוך פיו עד שיבלענה, טהור.

משנה י

הנוגע בשרץ, ובשכבת זרע, ובטמא מת, ובמצורע בימי ספרו, ובמי חטאת שאין בהם כדי הזיה, ובנבלה, ובמרכב, מטמא אחד ופוסל אחד.

זה הכלל, כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות שבתורה מטמא אחד ופוסל אחד, חוץ מן האדם.

פרש, מטמא אחד ופוסל אחד.

משנה יא

בעל קרי, כמגע שרץ.

ובועל נדה, כטמא מת, אלא שחמור ממנו בועל נדה, שהוא מטמא משכב ומושב טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין.

אלו פוסלים את התרומה: האוכל אוכל ראשון, והאוכל אוכל שני, והשותה משקין טמאין, והבא ראשו ורובו במים שאובין, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין, והספר, והידים, וטבול יום, והאוכלים והכלים שנטמאו במשקים.

משנה מנוקדת

==משנה א==

הַנּוֹגֵעַ בַּזָּב אוֹ שֶׁהַזָּב נוֹגֵע בּוֹ, הַמַּסִּיט אֶת הַזָּב אוֹ שֶׁהַזָּב מַסִּיטוֹ, מְטַמֵּא אֳכָלִים וּמַשְׁקִים וּכְלֵי שֶׁטֶף בְּמַגָּע, אֲבָל לֹא בְמַשָּׂא. כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כָּל הַמְטַמֵּא בְגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ, מְטַמֵּא אֳכָלִים וּמַשְׁקִין לִהְיוֹת תְּחִלָּה, וְהַיָּדַיִם לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כְלֵי חֶרֶס. לְאַחַר פְּרִישָׁתוֹ מִמְּטַמְּאָיו, מְטַמֵּא מַשְׁקִין לִהְיוֹת תְּחִלָּה, וְהָאֳכָלִין וְהַיָּדַיִם לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְגָדִים.

משנה ב

וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ. כֹּל הַנִּשָּׂא עַל גַּבֵּי הַזָּב, טָמֵא. וְכֹל שֶׁהַזָּב נִשָּׂא עָלָיו, טָהוֹר, חוּץ מִן הָרָאוּי לְמִשְׁכָּב וּלְמוֹשָׁב וְהָאָדָם. כֵּיצַד. אֶצְבָּעוֹ שֶׁל זָב תַּחַת הַנִּדְבָּךְ, הַטָּהוֹר מִלְמַעְלָן, מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד. פֵּרַשׁ, מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד. הַטָּמֵא מִלְמַעְלָן וְהַטָּהוֹר מִלְּמַטָּן, מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד. פֵּרַשׁ, מְטַמֵא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד. הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין, הַמִּשְׁכָּב, וְהַמּוֹשָׁב וְהַמַּדָּף מִלְמַעְלָן, מְטַמְּאִין שְׁנַיִם וּפוֹסְלִין אֶחָד. פֵּרְשׁוּ, מְטַמְּאִין אֶחָד וּפוֹסְלִין אֶחָד. וְהַמִּשְׁכָּב וְהַמּוֹשָׁב מִלְּמַטָּן, מְטַמְּאִין שְׁנַיִם וּפוֹסְלִין אֶחָד. פֵּרְשׁוּ, מְטַמְּאִין שְׁנַיִם וּפוֹסְלִין אֶחָד. הָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין וְהַמַּדָּף מִלְּמַטָּן, טְהוֹרִין.

משנה ג

מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, כֹּל הַנּוֹשֵׂא וְנִשָּׂא עַל גַּבֵּי מִשְׁכָּב, טָהוֹר, חוּץ מִן הָאָדָם. כֹּל הַנּוֹשֵׂא וְנִשָּׂא עַל גַּבֵּי הַנְּבֵלָה, טָהוֹר, חוּץ מִן הַמַּסִּיט. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַנּוֹשֵׂא. כֹּל הַנּוֹשֵׂא וְנִשָּׂא עַל גַּבֵּי הַמֵּת, טָהוֹר, חוּץ מִן הַמַּאֲהִיל, וְאָדָם בִּזְמַן שֶׁהוּא מַסִּיט.

משנה ד

מִקְצָת טָמֵא עַל הַטָּהוֹר וּמִקְצָת טָהוֹר עַל הַטָּמֵא, חִבּוּרֵי טָמֵא עַל הַטָּהוֹר וְחִבּוּרֵי טָהוֹר עַל הַטָּמֵא, טָמֵא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִקְצָת טָמֵא עַל הַטָּהוֹר, טָמֵא. וּמִקְצָת טָהוֹר עַל הַטָּמֵא, טָהוֹר.

משנה ה

הַטָּמֵא עַל מִקְצָת הַמִּשְׁכָּב וְהַטָּהוֹר עַל מִקְצָת הַמִּשְׁכָּב, טָמֵא. מִקְצָת טָמֵא עַל הַמִּשְׁכָּב וּמִקְצָת טָהוֹר עַל הַמִּשְׁכָּב, טָהוֹר. נִמְצֵאת טֻמְאָה נִכְנֶסֶת לוֹ וְיוֹצֵאת מִמֶּנּוּ בְּמִעוּטוֹ. וְכֵן כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁהוּא נָתוּן עַל גַּבֵּי מִשְׁכָּב וְהַנְּיָר בֵּינְתַיִם, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, טָהוֹר. וְכֵן בְּאֶבֶן הַמְנֻגַּעַת, טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמֵּא בָזוֹ.

משנה ו

הַנּוֹגֵעַ בְּזָב, וּבְזָבָה, וּבְנִדָּה, וּבְיוֹלֶדֶת, וּבִמְצֹרָע, בְּמִשְׁכָּב, וּמוֹשָׁב, מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד. פֵּרַשׁ, מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד, אֶחָד הַנּוֹגֵעַ וְאֶחָד הַמַּסִּיט וְאֶחָד הַנּוֹשֵׂא וְאֶחָד הַנִּשָּׂא.

משנה ז

הַנּוֹגֵעַ בְּזוֹבוֹ שֶׁל זָב, וּבְרֻקּוֹ, בְּשִׁכְבַת זַרְעוֹ, בְּמֵימֵי רַגְלָיו, וּבְדַם הַנִּדָּה, מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד. פֵּרַשׁ, מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד, אֶחָד הַנּוֹגֵעַ וְאֶחָד הַמַּסִּיט. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַנּוֹשֵׂא.

משנה ח

הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמֶּרְכָּב וְהַנִּשָּׂא עָלָיו וְהַמַּסִּיטוֹ, מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד. פֵּרַשׁ, מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד. הַנּוֹשֵׂא אֶת הַנְּבֵלָה, וְאֶת מֵי חַטָּאת שֶׁיֶּשׁ בָּהֶם כְּדֵי הַזָּיָה, מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד. פֵּרַשׁ, מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד.

משנה ט

הָאוֹכֵל מִנִּבְלַת עוֹף טָהוֹר וְהִיא בְּבֵית הַבְּלִיעָה, מְטַמֵּא שְׁנַיִם וּפוֹסֵל אֶחָד. הִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, טָהוֹר, וְטָהוֹר הַתַּנּוּר. הֱקִיאָהּ אוֹ בְלָעָהּ, מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד. וּכְשֶׁהִיא בְתוֹךְ פִּיו, עַד שֶׁיִּבְלָעֶנָּה, טָהוֹר.

משנה י

הַנּוֹגֵעַ בְּשֶׁרֶץ וּבְשִׁכְבַת זֶרַע, וּבִטְמֵא מֵת, וּבִמְצֹרָע בִּימֵי סָפְרוֹ, וּבְמֵי חַטָּאת שֶׁאֵין בָּהֶם כְּדֵי הַזָּיָה, וּבִנְבֵלָה, וּבְמֶרְכָּב, מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד. זֶה הַכְּלָל, כֹּל הַנּוֹגֵעַ בְּאַחַד מִכָּל אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד, חוּץ מִן הָאָדָם. פֵּרַשׁ, מְטַמֵּא אֶחָד וּפוֹסֵל אֶחָד.

משנה יא

בַּעַל קֶרִי, כְּמַגַּע שֶׁרֶץ. וּבוֹעֵל נִדָּה, כִּטְמֵא מֵת, אֶלָּא שֶׁחָמוּר מִמֶּנּוּ בּוֹעֵל נִדָּה, שֶׁהוּא מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב טֻמְאָה קַלָּה לְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין.

משנה יב

אֵלּוּ פוֹסְלִים אֶת הַתְּרוּמָה. הָאוֹכֵל אֹכֶל רִאשׁוֹן, וְהָאוֹכֵל אֹכֶל שֵׁנִי, וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין, וְהַבָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין, וְטָהוֹר שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, וְהַסֵּפֶר, וְהַיָּדַיִם, וּטְבוּל יוֹם, וְהָאֳכָלִים וְהַכֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְמַשְׁקִים.

נוסח הרמב"ם

(א) הנוגע בזב, או שהזב נוגע בו,

המסיט את הזב, או שהזב מסיטו -

מטמא אוכלין ומשקין וכלי שטף - במגע, אבל לא במשא.

כלל אמר רבי יהושע -

כל המטמא בגדים בשעת מגעו -

מטמא אוכלין ומשקין - להיות תחילה,

והידים - להיות שניות,

ואינו מטמא - לא אדם, ולא כלי חרס.

לאחר פרישתו ממטמאיו -

מטמא משקין - להיות תחילה,

והאוכלין, והידים - להיות שניות,

ואינו מטמא בגדים.

(ב) ועוד כלל אחר אמרו -

כל הנישא על גב הזב - טמא,

וכל שהזב נישא עליו - טהור,

חוץ מן הראוי למשכב ולמושב, והאדם.

כיצד?

אצבעו של זב תחת הנדבך -

הטהור מלמעלן - מטמא שנים, ופוסל אחד.

פרש - מטמא אחד, ופוסל אחד.

הטמא מלמעלן, והטהור מלמטן - מטמא שנים, ופוסל אחד.

פרש - מטמא אחד, ופוסל אחד.

האוכלין והמשקין, והמשכב והמושב, והמדף מלמעלן - מטמאין שנים, ופוסלין אחד.

פרשו - מטמאין אחד, ופוסלין אחד.

משכב מושב מלמטן - מטמאין שנים, ופוסלין אחד.

פרשו - מטמאין שנים, ופוסלין אחד.

והאוכלין והמשקין, והמדף מלמטן - טהורין.

(ג) מפני שאמרו -

כל הנושא ונישא על גבי משכב - טהור,

חוץ מן האדם.

כל הנושא ונישא על גבי הנבילה - טהור,

חוץ מן המסט.

רבי אליעזר אומר: אף הנושא.

כל הנושא ונישא על גבי המת - טהור,

חוץ מן המאהיל, ואדם בזמן שהוא מסט.

(ד) מקצת טמא על הטהור,

ומקצת טהור על הטמא,

חיבורי טמא על הטהור,

וחיבורי טהור על הטמא - טמא.

רבי שמעון אומר:

מקצת טמא על הטהור - טמא,

ומקצת טהור על הטמא - טהור.

(ה) הטמא על מקצת משכב, והטהור על מקצת משכב - טמא.

מקצת טמא על המשכב, ומקצת טהור על המשכב - טהור.

נמצאת טומאה נכנסת לו, ויוצא הימנו במיעוטו.

כיכר של תרומה שהוא נתון על גבי משכב, והנייר בינתיים -

בין מלמעלן, בין מלמטן - טהור.

וכן באבן המנוגעת - טהור.

רבי שמעון - מטמא בזו.

(ו) הנוגע בזב, ובזבה, ובנידה, וביולדת,

ובמצורע, ובמשכב ובמושב - מטמא שנים, ופוסל אחד.

פרש - מטמא אחד, ופוסל אחד.

אחד הנוגע, ואחד המסיט,

ואחד הנושא, ואחד הנישא.

(ז) הנוגע בזובו של זב, וברוקו,

בשכבת זרעו, ובמימי רגליו,

ובדם הנידה - מטמא שנים, ופוסל אחד.

פרש - מטמא אחד, ופוסל אחד.

אחד הנוגע, ואחד המסיט.

רבי אלעזר אומר: אף הנושא.

(ח) הנושא את המרכב, והנישא עליו,

והמסיטו - מטמא שנים, ופוסל אחד.

פרש - מטמא אחד, ופוסל אחד.

הנושא את הנבילה,

ואת מי חטאת שיש בהן כדי הזיה - מטמא שנים, ופוסל אחד.

פרש - מטמא אחד, ופוסל אחד.

(ט) האוכל מנבילת עוף טהור,

והיא בבית הבליעה - מטמא שנים, ופוסל אחד.

הכניס ראשו לאוויר התנור - טהור, ומטהר את התנור.

הקיאה, או בלעה - מטמא אחד, ופוסל אחד.

כשהיא בתוך פיו, עד שלא יבלענה - טהור.

(י) הנוגע בשרץ, ובשכבת זרע,

ובטמא מת, ובמצורע בימי ספרו,

ובמי חטאת שאין בהן כדי הזיה,

בנבילה, ובמרכב - מטמא אחד, ופוסל אחד.

זה הכלל -

כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות שבתורה - מטמא אחד, ופוסל אחד,

חוץ מן האדם.

פרש - מטמא אחד, ופוסל אחד.

(יא) בעל קרי - כמגע שרץ.

ובועל נידה - כטמא מת.

אלא שחומר ממנו בועל נידה -

שהוא מטמא משכב ומושב טומאה קלה - לטמא אוכלין ומשקין.

(יב) אלו פוסלין את התרומה -

האוכל אוכל ראשון,

והאוכל אוכל שני,

והשותה משקין טמאין,

והבא ראשו ורובו במים שאובין,

וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין,

והספר, והידים, וטבול יום,

והאוכלין והכלים שנטמאו במשקין.

פירושים

משנה זבים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב