משנה זבים ב ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת זבים · פרק ב · משנה ב | >>
בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה: במאכל, במשתה, ובמשא, בקפיצה, בחולי, ובמראה, ובהרהור.
הרהר עד שלא ראה, או שראה עד שלא הרהר.
רבי יהודה אומר, אפילו ראה בהמה חיה ועוף מתעסקין זה עם זה, אפילו ראה בגדי צבע האשה.
רבי עקיבא אומר, אפילו אכל כל מאכל בין רע בין יפה, ושתה כל משקה.
אמרו לו, אין כאן זבין מעתה.
אמר להם, אין אחריות זבים עליכם.
משנזקק לזיבה, אין בודקין אותו.
אונסו וספיקו ושכבת זרעו טמאים, שרגלים לדבר.
ראה ראיה ראשונה, בודקין אותו.
בשניה, בודקין אותו.
בשלישית, אין בודקין אותו.
רבי אליעזר אומרז, אף בשלישית בודקין אותו מפני הקרבן.
משנה מנוקדת
בְּשִׁבְעָה דְרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְזִיבָה. בְּמַאֲכָל, בְּמִשְׁתֶּה, וּבְמַשָּׂא, בִּקְפִיצָה, בְּחֹלִי, וּבְמַרְאֶה וּבְהִרְהוּר. הִרְהֵר עַד שֶׁלֹּא רָאָה אוֹ שֶׁרָאָה עַד שֶׁלֹּא הִרְהֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ רָאָה בְהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף מִתְעַסְּקִין זֶה עִם זֶה, אֲפִלּוּ רָאָה בִגְדֵי צֶבַע הָאִשָּׁה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָכַל כָּל מַאֲכָל, בֵּין רַע בֵּין יָפֶה, וְשָׁתָה כָל מַשְׁקֶה. אָמְרוּ לוֹ, אֵין כָּאן זָבִין מֵעָתָּה. אָמַר לָהֶם, אֵין אַחֲרָיוּת זָבִים עֲלֵיכֶם. מִשֶּׁנִּזְקַק לְזִיבָה, אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. אָנְסוֹ וּסְפֵקוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ טְמֵאִים, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. רָאָה רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. בַּשְּׁנִיָּה, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. בַּשְּׁלִישִׁית, אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף בַּשְּׁלִישִׁית בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי הַקָּרְבָּן.
נוסח הרמב"ם
בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה -
- במאכל, ובמשתה, במשא, ובקפיצה,
- בחולי, במראה, ובהרהור.
- הרהר - עד שלא ראה,
- או ראה - עד שלא הרהר.
- רבי יהודה אומר:
- אפילו ראה בהמה וחיה ועוף מתעסקין זה עם זה,
- אפילו ראה בגדי צבע האשה.
- רבי עקיבה אומר:
- אכל כל מאכל - בין רע, בין יפה,
- ושתה כל משקין.
- אמרו לו: אין כאן זבים מעתה.
- אמר להם: אין אחריות זבים עליכם.
- משנזקק לזיבה - אין בודקין אותו.
- אונסו, וספקו, ושכבת זרעו טמאין - שרגלים לדבר.
- ראה ראייה ראשונה - בודקין אותו בשניה,
- ובשלישית - אין בודקין אותו.
- רבי אליעזר אומר: אף בשלישית בודקין אותו - מפני הקרבן.
פירוש הרמב"ם
הזיבות - הוא חולי מחוליי כלי הזרע. וזה כי כלי הזרע יחלשו כוחם המחזיק והמעכל, וכל כוחות הגוף נשארים בעניינם הטבעי, ואז ישתות הזרע בלתי מבושל ויצא בלא הנאה מאין תשמיש, ויהיה עינו נוטה לאדמימות מעט ועצמו רקיק. ולשון התוספתא (פ"ב) "מה בין זוב לשכבת זרע, זוב בא מבשר מת, ושכבת זרע באה מבשר חי, זוב דומה ללובן ביצה המוזרת, ושכבת זרע קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת". וכשתקרה לו השתיתה הזאת מסיבה מתחדשת בו מחלישות כוללת כוחות הגוף כולן או מחמת כובד שהכבידן, הרי זה אינו זב, עד שתהיה סיבת השתיתה חולשת כלי הזרע לבד. והוא אמרו יתעלה "כי יהיה זב מבשרו"(ויקרא טו, ב), ואמרו בפירושו "מבשרו טמא, לא מדבר אחר", מכאן אמרו בשבעה דברים בודקים את הזב.
ועניין אמרו במאכל ובמשתה - שיאכל הרבה או ישתה הרבה, כי זה ממה שיחליש הכוחות בהכבידו עליהן. וכן אם אכל או שתה מאכלים ומשקין שמשתיתין הזרע, ואפילו אם היה בכמות מועט.
ופירוש במראה - שיראה בריה יפת הצורה ותערב לו לתשמיש, ואף על פי שלא קדמה לו לעולם מחשבה בתשמיש הבריה ההיא. וכן אם קדמה מחשבתו בענייני התשמיש ואף על פי שאין בדמיונו צורת בריה ידועה, והוא אמרו בכאן בביאור העניין הזה הרהר עד שלא ראה, או ראה עד שלא הרהר.
ורבי עקיבא אומר, אפילו אכל איזה שיעור שיהיה ומאיזה מאכל שיהיה, נאמר כי מסיבת התעסקו במה שנתעסק שתתה שכבת זרעו, ולא יהיה זוב אלא אם ראה על ריקות האסטומכא והמנוחה, לא שנתקדם לו יגיעה ולא עניין מן העניינים אשר קדם סיפורם.
וכבר ביארנו, כי הזב כשראה ראייה של זוב בשבעה ימים נקיים סתר את הכל, ואם ראה שכבת זרע סתר יומו, וכל הראיות אין צריכין בדיקה. אבל אם היו באונס, כגון שיוכה על גביו או יפחד ותשתות שכבת זרעו, ואפילו אם היה בספק סותר, והוא פירוש אמרו משנזקק לזיבה אין בודקים אותו.
ואין הלכה לא כרבי יהודה, ולא כרבי עקיבא, ולא כרבי אליעזר:
פירוש רבינו שמשון
בשבעה דרכים בודקין את הזב. משום דאינו מטמא באונס כדדרשינן בפרק בנות כותים (דף לה.) מבשרו ולא מחמת אונסו והני שבעה דרכים גורמין אותו לבא לידי זיבה ומשנה זו שנויה כמו כן בפ' בתרא דנזיר (דף סה:) והכא עיקר והתם אגב גררא:
עד שלא נזקק לזיבה. כגון ראייה ראשונה ושניה עד שלא ראה אשה או ראה אשה ולא הרהר אחריה:
אין אחריות זבין עליכם. ואם לא יהו זבין עד עולם מה אתם חוששין הלא לא קבלתם אחריות של זבין עליכם:
משנזקק לטומאה. שראה שתי ראיות בלא אונס או שלש ובא למנות לו שבעה נקיים:
אונסו וספיקו. בסוף נזיר אמר רבא לא תימא ספק חזא ספק לא חזא אלא ודאי חזא ספק מחמת שכבת זרע ספק מחמת ראייה וכיון דנזקק לטומאה ספיקו טמא וא"ת אפילו מחמת שכבת זרע מה בכך הא קתני אונסו טמא אפי' ודאי ועוד קשה דמתני' קתני שרגלים לדבר והתם בפ' בנות כותים מפרש טעמא משום דאקשיה רחמנא לנקבה כשלישית לרבנן וכרביעית לר"א דמה נקבה מטמאה באונס כו' וי"ל דרגלים לדבר אספיקו לחודיה קאי והאי ספיקו מיירי כשנמצא על בגדו זוב ושכבת זרע ולא ידיע האי זוב אי לחודיה אתיא וסותר שבעה או בהדי שכבת זרע אתיא ואינו סותר אלא יום אחד משום דסתרה ביה שכבת זרע כדאמרינן בריש פרק המפלת (דף כב.) והשתא דנזקק לטומאה תלינן דלחודיה אתא וסותר את ז' ולפי מה שאפרש בסמוך מתני' דהרואה קרי אינו מטמא בזיבה כל מעת לעת בנזקק לטומאה צריך לפרש האי ספיקא דמספקא לן אם בא הזוב קודם הקרי או לאחריו ושכבת זרעו מפרש בסוף נזיר (דף סו.) לטמא במשא דאי לענין מגע אפילו דטהור נמי ורב אדא בר אהבה מפרש לומר שאין תולין בה וכולה מילתא מפרש בבבא שאחר זו:
תניא בתוספתא [פ"ב] זב תולין לו במאכל ובכל מיני מאכל ר"א בן פנחס אומר משום ר' יהודה בן בתירה החלב והגבינה הבשר שמן ויין ישן וגריסין של פול וביצים ושחליים מרגילין לידי זיבה תינוק תולין לו בה' דברים במאכל ובמשתה במשא ובקפיצה ובחולי של אמו ושלו ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש כשם שתולין לו ש"ז מעת לעת כך תולין למראה ולהרהור מעת לעת אבל למאכל ולמשתה למשא ולקפיצה תולין לו כל זמן שהוא מצטער. פי' בחמשה דברים דתינוק אין לתלות במראה ובהרהור. כשם שתולין שכבת זרע מעת לעת אם ראה קרי ובתוך מעת לעת ראה זיבה כדתנן בסמוך:
ראייה ראשונה בודקין אותו. היינו דווקא לקרבן דאם מחמת אונס ראה אינה מצטרפת עם השלישית לקרבן אבל מצטרפת עם השניה לטומאה דאם ראייה שניה בלא אונס אע"פ שראייה ראשונה באונס עושה משכב ומושב ובעי שבעה נקיים וביאת מים חיים דכי כתיב מבשרו ולא מחמת אונסו אשניה כתיב אבל ראשונה איתקש לשכבת זרע דכתי' (ויקרא טו) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה ש"ז מטמא באונס אף ראייה ראשונה של זב מטמא באונס כל זה מוכיח בפ' בנות כותים (דף לה.). בשניה בודקין אותו לטומאה ולקרבן בשלישית אין בודקין אותו כלל ור"א סבר דבודקין מפני הקרבן ובפ' בנות כותים (שם) מפרש טעמייהו מקראי דר' אליעזר דריש אתים ורבנן לא דרשי אתים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בשבעה דרכים בודקין בודקין את הזב - משום דאינו מטמא מחמת אונס, דכתיב זב מבשרו, ולא מחמת אונסו:
עד שלא נזקק לטומאה - דהיינו כשרואה ראיה שניה שבה הוא נעשה זב לטמא משכב ומושב ולהצריכו לספור שבעה נקיים. אבל ראיה ראשונה, מטמאה באונס טומאת ערב, כדין בעל קרי, ומצטרפת עם השניה ואפילו שהיתה באונס:
במאכל - אם אכל אכילה גסה או אכל דברים המביאין לידי זיבה, ואפילו כל שהן, כגון בשר שמן, חלב, וגבינה, ביצים, ויין ישן, וגריסין של פול, ושחלין:
ובמשתה - בריבוי שתיה:
במשא - כבד שנשא:
במראה - ראה אשה, אפילו לא הרהר:
ובהרהור - אע"פ שלא ראה. אי אירע לו אחד מאלו השבעה קודם שראה ראיה שניה, אינו נעשה זב מחמת אותה ראיה, והטפה אינה מטמאה במשא כשאר טפה של זוב:
אין אחריות זבין עליכם - ואם לא יהיו זבים לעולם, מה אתם חוששים, הלא לא קבלתם אחריות של זבים עליכם. ואין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' עקיבא:
משנזקק לטומאה - לאחר שראה ראיה שניה שלא באונס, שהרי מכאן ואילך הוא עושה משכב ומושב:
אין בודקין אותו - ואף אם ראה ראיה שלישית באונס, נעשה זב לקרבן. וכן אם ראה ראיה של זוב בשבעה ימים נקיים שהוא מונה, סתר הכל ואפילו היתה אותה ראיה באונס:
ספיקו ושכבת זרעו טמאין - ספיקו מחמת שכבת זרעו, כגון אם ראה שכבת זרע תחילה, וטפה זיבה הבאה אחר כך אינה מטמאה, שהרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת. ועד שלא נזקק לטומאה, הקרי מטהר את הזיבה, משום דהוי אונס. ולאחר שנזקק לטומאה, אין הקרי מטהר את הזיבה, שאין תולין שמחמת הקרי באה הזיבה:
שרגלים לדכר - שאין אותה ראיה מחמת אונס, כיון שכבר נעשה זב:
ראה ראיה ראשונה בודקין אותו - היינו דוקא לקרבן. דאי מחמת אונס ראה, אינה מצטרפת עם השלישית לקרבן. אבל מצטרפת עם השניה לטומאה. דאם ראיה שניה שלא באונס, אע"פ שהיתה ראשונה באונס, עושה משכב ומושב ובעי שבעה נקיים וביאת מים חיים, דכי כתיב מבשרו ולא מחמת אנסו, בשניה כתיב ה. אבל ראשונה אתקש לשכבת זרע, דכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע, מה שכבת זרע מטמאה באונס ו, אף ראיה ראשונה של זוב מטמאה באונס:
בשניה בודקין אותו - לטומאה ולקרבן:
בשלישית אין בודקין אותו - לא לטומאה ולא לקרבן:
ר' אליעזר אומר - כו' ואין הלכה כר' אליעזר:
פירוש תוספות יום טוב
בשבעה דרכים בודקין את הזב. משנה זו שנויה כמו כן בפרק בתרא דנזיר (משנה ד'). והכא עיקר. והתם אגב גררא. הר"ש. ואע"פ כן מפני שאין מחמיצין המצות. נזדרזתי והקדמתי לפרשה שם בס"ד:
רבי עקיבא אומר אפילו אכל כל מאכל וכו' נאמר כי מסבת התעסקו במה שנתעסק שתתה שכבת זרעו. ולא יהיה זוב אלא אם יראה בריקות האצטומכא והמנוחה. לא שנתקדם לו יגיעה. ולא ענין מן העניינים אשר קדם ספורם. הרמב"ם. ואע"פ כן א"ל אין כאן זבים מעתה. משום דמלתא דלא שכיחא הוא:
ראה ראיה ראשונה בודקין. כתב הר"ב היינו דוקא לקרבן כו' דכי כתיב מבשרו ולא מחמת אונסו אשניה כתיב. כלומר על כרחך אראיה שניה דכתיב בתרה קאי. ולא אראשונה. דהא אתקש לש"ז כו'. וכ"פ רש"י בפ"ד דנדה דף ל"ה. ומ"ש הר"ב מה ש"ז מטמא באונס. פרש"י דכל עצמו של ש"ז מחמת אונס חימום בא. ע"כ. ועיין בפרק בתרא משנה י"א. ונ"ל דמשום דמש"ז ילפינן. דיו למילף לה לענין טומאה. אבל לקרבן דלא שייך בש"ז לית לן למילף מיניה. ומש"ה בודקין לקרבן אף בראיה הראשונה:
רבי אליעזר אומר אף בשלישית בודקין אותו. בגמרא פ"ק דנדה (שם) דבאתים (והזב את זובו לזכר ולנקבה) קא מפלגי. רבנן לא דרשי אתים. הזב חדא. זובו תרתי. לזכר. בשלישי אקשה רחמנא לנקבה. ור"א דריש אתים. הזב חדא. את תרתי. זובו תלת. ברביעי אקשה רחמנא לנקבה. (דאפילו באונס. ולא לענין טומאה ולקרבן. אלא לסתירה בתוך ז' ימי נקיים). והא דקתני ת"ק שרגלים לדבר. והרי ממקרא נדרש. כתבתי בס"ד במס' נזיר [פ"ב מ"ג]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על הברטנורא) כלומר, על כרחך אשניה דכתיב בתרה קאי, ולא אראשונה, דהא אתקש לשכבת זרע כו':
(ו) (על הברטנורא) דכל עצמו של ש"ז מחמת אונס חימום בא. רש"י. ונראה לי, דמשום דמש"ז ילפינן, דיו למילף לענין טומאה, אבל לקרבן דלא שייך בש"ז, לית לן למילף מיניה:
(ז) (על המשנה) ר' אליעזר אומר. בגמרא פליגי בדרשי. דקרא. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בשבעה: דרכים וכו'. רפ"ק דקדושין מפ' דתנא שבעה לשון זכר דאיכא נמי דרך לשון זכר דכתיב בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים וגו'. ולא תנא בשבעה דברים דמילתא אגב אורחיה קמ"ל דדירכא דמיכלא יתירא לאתויי לידי זיבה ודירכא דמשתייא יתירא נמי לאתויי לידי זיבה ועיין עוד במסקנא שכתבתי שם רפ"ק דקדושין. ועיין בפי' הר"ש ז"ל שדקדק אמאי לא קתני בשמנה דרכים בודקין את הזב דהא תנן בסמוך נמי הרואה קרי אינו מטמא בזיבה מע"ל וכשם שתולין לקרי מע"ל כך תולין למראה ולהרהור כמו שאכתוב בסמוך בס"ד. ונראה שתירץ ז"ל דהוי בכלל חולי ובפי' אחרון נראה שתירץ דהא דתנן דרואה קרי אינו מיטמא בזיבה מע"ל היינו טעמא משום דאין זה זוב מעיקרא אלא קרי שנשתנה מה שנשתייר שלא יצא כלו לפי ששהה לצאת נעשה כלובן ביצה המוזרת והאריך שם ע"ש. כתב הרמב"ם ז"ל הזיבות באה מחמת חלישות וחולי אברי הזרע שנחלש כחם המחזיק והמעכל וכל כחות הגוף נשארו בבריאותם הטבעית לפיכך הזרע יוצא קודם שיתבשל בלא הנאה ובלא קושי ויהיה גוונו נוטה לאדמימות מעט וגופו דק מאד וכשיקרה זה הזוב מחמת חלישות שארעה לכל כחות הגוף או מחמת דבר אחר שהכבידם אינו זוב עד שיהיה מחמת חלישות אברי הזרע ע"כ:
במראה ובהרהור: מפ' בתוספתא דתולין כל מעל"ע ופי' שם בספר קרבן אהרן בלשון שני במראה שראה איש ואשה נזקקין זה לזה עכ"ל נר"ו:
ובמאכל ובמשתה ובמשא ובקפיצה: כל זמן שהוא מצטער כדפי' בסמוך רעז"ל:
ר' עקיבא אומר אפי' אכל כל מאכל וכו': כך צ"ל:
אונסו וספקו ושכבת זרעו: בשלהי נזיר אמר רבא לא תימא ספק חזא ספק לא חזא אלא ודאי חזא ספק מחמת ש"ז ספק מחמת ראיה וכיון דנזקק לטומאה ספקו טמא ואם תאמר ואפילו מחמת ש"ז מה בכך הא קתני אונסו טמא אפילו ודאי ועוד קשה דמתני' קתני שרגלים לדבר והתם בפ' בנות כותים מפ' טעמא דאקשי' רחמנא לנקבה בשלישית לרבנן וברביעית לר' אליעזר דמה נקבה מטמאה באונס וכו' וי"ל דרגלים לדבר אספקו לחודי' קאי והאי ספקו מיירי כשנמצא על בגדו זוב וש"ז ולא ידוע האי זוב אי לחודי' אתא וסותר ז' או בהדי ש"ז ואינו סותר אלא יום אחד והשתא דנזקק לטומאה תלינן דלחודי' אתא וסותר ז'. ולפי מה שאפרש בסמוך מתני' דהרואה קרי אינו מיטמא בזיבה כל מע"לע בנזקק לטומאה צריך לפרש האי ספיקא דמספקא לן אם בא הזוב קודם הקרי או לאחריו וש"ז מפ' בסוף נזיר לטמא במשא דאי לענין מגע אפילו דטהור נמי ורב אדא בר אהבה מפ' לומר שאין תולין בה הר"ש ז"ל:
ר' אליעור אומר אף בשלישית וכו': וי"ס דגרסי אלעזר בלי י' והתם נמי מפ' טעמייהו דת"ק לא דריש את דבקרא דכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה אלא אחר שאמר הכתוב שתי זיבות זב זובו הקיש הזכר לנקבה לראיה שלישית לומר לך מה נקבה דלא כתב בה מבשרה ואפילו מאנסה הויא טמאה זכר נמי כיון שראה פעם שניה שנזקקה ז' לטומאה אפילו ראה את השלישית באונס כיון דחזא שני פעמים שלא באונס הוי טמא ומייתי קרבן ור' אלעזר דריש אתים א"כ הזב חד את תרתי זובו תלתא ולרביעית אתקש לנקבה דמטמאה אפילו באונס ואם ראה שתי ראיות מחמת זיבות ואת השלישית באונס אינו מביא קרבן וכיון שראה שלשה שלא באונס אם ראה את הרביעית בתוך ימי ספירו ואפילו אם היא באונס אין בודקין אותו אם מחמת אונסו היא אלא סותרין את הכל:
תפארת ישראל
יכין
בשבעה דרכים בודקין את הזב: דבראה באונס דינו כקרי:
עד שלא נזקק לזיבה: ר"ל בעוד שלא היה צריך ז"נ. דבראייה ב' בודקין ולא ראייה ג'. מיהו ראייה א' אפילו באונס. טמא טומאת ערב כקרי. ומצטרפת לראייה ב' שלא היתה באונס:
במאכל: באכל הרבה או אכל דברים המביאין לזיבה כחלב ביצה וכדומה. ואפילו מעט:
במשתה: ברבוי שתייה או יין ישן:
ובמשא: כבדה:
ובמראה: שראה אשה אף שלא הרהר. וי"א שנפחד מדבר שראה:
הרהר עד שלא ראה: אשה. דבחדא סגי:
ושתה כל משקה: אפילו אינו מדברים המחממין. אפ"ה אינו זב לדברי ר"ע. רק כשלא אכל ועמל כלל:
אמרו לו אין כאן זבין מעתה: דמלתא דלא שכיח הוא בכה"ג:
אין אחריות זבים עליכם: ומי יכריחנו שיהיו זבים:
משנזקק לזיבה: ר"ל משראה ראייה ב' שלא באונס:
אין בודקין אותו: דראייה ג' אפילו באונס מחייב קרבן. וכ"כ ראייה שתוך ז"נ. אפילו באונס סותר:
ושכבת זרעו: חדא קתני ספיקו שע"י ש"ז. דראייה ב' שראה אחר שראה ש"ז. אמ"ט בזוב. דתלינן שע"י הש"ז בא הזוב. ובראייה ג' גם בכה"ג מטמא:
שרגלים לדבר: דאינו מחמת ש"ז. מדראה כבר ב"פ:
בודקין אותו: דכשהיא באונס אמ"צ לג' לקרבן. אבל מצטרף לב'. למשכב ומושב שאח"כ. ושתטמא הטיפה במשא. וצריך ז"נ ומים חיים. כשיהיה השנייה שלא באונס:
בשניה בודקין אותו: לכל הדברים הנ"ל ולקרבן כשיראה ראייה ג':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת