משנה זבים ב

זבים פרק ב', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר טהרות · מסכת זבים · פרק שני ("הכל מיטמאין") · >>

פרקי מסכת זבים: א ב ג ד ה

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

הכל מיטמאין בזיבה, אף הגרים, אף העבדים, בין משוחררין בין שאינן משוחררין, חרש, שוטה, וקטן, סריס אדם, סריס חמה.

טומטום ואנדרוגינוס, נותנין עליהן חומרי האיש וחומרי האשה, מטמאין בדם כאשה, ובלבן כאיש, וטומאתן בספק.

משנה ב

בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה: במאכל, במשתה, ובמשא, בקפיצה, בחולי, ובמראה, ובהרהור.

הרהר עד שלא ראה, או שראה עד שלא הרהר.

רבי יהודה אומר, אפילו ראה בהמה חיה ועוף מתעסקין זה עם זה, אפילו ראה בגדי צבע האשה.

רבי עקיבא אומר, אפילו אכל כל מאכל בין רע בין יפה, ושתה כל משקה.

אמרו לו, אין כאן זבין מעתה.

אמר להם, אין אחריות זבים עליכם.

משנזקק לזיבה, אין בודקין אותו.

אונסו וספיקו ושכבת זרעו טמאים, שרגלים לדבר.

ראה ראיה ראשונה, בודקין אותו.

בשניה, בודקין אותו.

בשלישית, אין בודקין אותו.

רבי אליעזר אומר, אף בשלישית בודקין אותו מפני הקרבן.

משנה ג

הרואה קרי, אינו מטמא בזיבה מעת לעת.

רבי יוסי אומר, יומו.

נכרי שראה קרי ונתגייר, מיד הוא מטמא בזיבה.

הרואה דם, והמקשה, מעת לעת.

והמכה את עבדו יום יומים, מעת לעת.

כלב שאכל בשר המת, שלשה ימים מעת לעת הרי הוא כברייתו.

משנה ד

הזב מטמא את המשכב בחמשה דרכים לטמא אדם לטמא בגדים: עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען.

והמשכב מטמא את האדם בשבעה דרכים לטמא בגדים: עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען, במגע, ובמשא.

הַכֹּל מִטַּמְּאִין בְּזִיבָה, אַף הַגֵּרִים, אַף הָעֲבָדִים, בֵּין מְשֻׁחְרָרִין בֵּין שֶׁאֵינָן מְשֻׁחְרָרִין, חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, סְרִיס אָדָם, סְרִיס חַמָּה. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה, מִטַּמְּאִין בְּדָם כָּאִשָּׁה וּבְלֹבֶן כָּאִישׁ, וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק.

משנה ב

בְּשִׁבְעָה דְרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְזִיבָה. בְּמַאֲכָל, בְּמִשְׁתֶּה, וּבְמַשָּׂא, בִּקְפִיצָה, בְּחֹלִי, וּבְמַרְאֶה וּבְהִרְהוּר. הִרְהֵר עַד שֶׁלֹּא רָאָה אוֹ שֶׁרָאָה עַד שֶׁלֹּא הִרְהֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ רָאָה בְהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף מִתְעַסְּקִין זֶה עִם זֶה, אֲפִלּוּ רָאָה בִגְדֵי צֶבַע הָאִשָּׁה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָכַל כָּל מַאֲכָל, בֵּין רַע בֵּין יָפֶה, וְשָׁתָה כָל מַשְׁקֶה. אָמְרוּ לוֹ, אֵין כָּאן זָבִין מֵעָתָּה. אָמַר לָהֶם, אֵין אַחֲרָיוּת זָבִים עֲלֵיכֶם. מִשֶּׁנִּזְקַק לְזִיבָה, אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. אָנְסוֹ וּסְפֵקוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ טְמֵאִים, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. רָאָה רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. בַּשְּׁנִיָּה, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. בַּשְּׁלִישִׁית, אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף בַּשְּׁלִישִׁית בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי הַקָּרְבָּן.

משנה ג

הָרוֹאֶה קֶרִי, אֵינוֹ מִטַּמֵּא בְזִיבָה מֵעֵת לְעֵת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יוֹמוֹ. נָכְרִי שֶׁרָאָה קֶרִי וְנִתְגַּיֵּר, מִיָּד הוּא מִטַּמֵּא בְזִיבָה. הָרוֹאָה דָם וְהַמַּקְשָׁה, מֵעֵת לְעֵת. וְהַמַּכֶּה אֶת עַבְדּוֹ יוֹם יוֹמַיִם, מֵעֵת לְעֵת. כֶּלֶב שֶׁאָכַל בְּשַׂר הַמֵּת, שְׁלשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת, הֲרֵי הוּא כִבְרִיָּתוֹ.

משנה ד

הַזָּב מְטַמֵּא אֶת הַמִּשְׁכָּב בַּחֲמִשָּׁה דְרָכִים, לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְגָדִים. עוֹמֵד, יוֹשֵׁב, שׁוֹכֵב, נִתְלֶה וְנִשְׁעָן. וְהַמִּשְׁכָּב מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם בְּשִׁבְעָה דְרָכִים לְטַמֵּא בְגָדִים. עוֹמֵד, יוֹשֵׁב, שׁוֹכֵב, נִתְלֶה, וְנִשְׁעָן, בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא.

נוסח הרמב"ם

(א) הכל מיטמאין בזיבה -

אף הגרים,

אף העבדים - בין משוחררין, בין שאינן משוחררין,

חירש, שוטה, וקטן,

סריס אדם, וסריס חמה.

טומטום ואנדרוגינוס -

נותנין עליהן חומרי האיש, וחומרי האשה -

מיטמאין בדם - כאשה,

ובלובן - כאיש,

וטומאתן בספק.

(ב) בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה -

במאכל, ובמשתה, במשא, ובקפיצה,

בחולי, במראה, ובהרהור.

הרהר - עד שלא ראה,

או ראה - עד שלא הרהר.

רבי יהודה אומר:

אפילו ראה בהמה וחיה ועוף מתעסקין זה עם זה,

אפילו ראה בגדי צבע האשה.

רבי עקיבה אומר:

אכל כל מאכל - בין רע, בין יפה,

ושתה כל משקין.

אמרו לו: אין כאן זבים מעתה.

אמר להם: אין אחריות זבים עליכם.

משנזקק לזיבה - אין בודקין אותו.

אונסו, וספקו, ושכבת זרעו טמאין - שרגלים לדבר.

ראה ראייה ראשונה - בודקין אותו בשניה,

ובשלישית - אין בודקין אותו.

רבי אליעזר אומר: אף בשלישית בודקין אותו - מפני הקרבן.

(ג) הרואה קרי - אינו מטמא בזיבה מעת לעת.

רבי יוסי אומר: יומו.

גוי שראה קרי, ונתגייר -

מיד הוא מיטמא בזיבה.

הרואה דם, והמקשה - מעת לעת.

והמכה עבדו - יום יומיים מעת לעת.

כלב שאכל בשר המת -

שלשה ימים מעת לעת, הרי הוא כברייתו.

(ד) הזב מטמא את המשכב בחמישה דרכים,

לטמא אדם, ולטמא בגדים -

עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען.

ומשכב את האדם בשבעה דרכים, לטמא בגדים -

עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען, במגע, ובמשא.

פירושים

משנה זבים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב