משנה זבחים ד ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ד · משנה ו | >>

[עריכה]

לשם שישה דברים הזבח נזבח: לשם זבחיז, לשם זובח, לשם השם, לשם אישים, לשם ריח, לשם ניחוח.

והחטאת והאשם, לשם חטא.

אמר רבי יוסי, אף מי שלא היה בליבו לשם אחד מכל אלו, כשר, שהוא תנאי בית דין, שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד.

משנה מנוקדת

[עריכה]

לְשֵׁם שִׁשָּׁה דְּבָרִים הַזֶּבַח נִזְבָּח:

לְשֵׁם זֶבַח, לְשֵׁם זוֹבֵחַ,
לְשֵׁם הַשֵׁם, לְשֵׁם אִשִּׁים,
לְשֵׁם רֵיחַ, לְשֵׁם נִיחוֹחַ;
וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם, לְשֵׁם חֵטְא.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
אַף מִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּלִבּוֹ לְשֵׁם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, כָּשֵׁר,
שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין;
שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה הוֹלֶכֶת אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד:

נוסח הרמב"ם

לשם שישה דברים הזבח נזבח -

לשם הזבח, לשם זובח, לשם ה',
לשם אישים, לשם ריח, לשם ניחוח,
חטאת, ואשם - לשם חטא.
אמר רבי יוסי:
אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו - כשר,
שהוא תנאי בית דין, שאין המחשבה הולכת - אלא לאחר העובד.

פירוש הרמב"ם

מכלל דברינו נתבאר לך, שלא הוצרך שיהיו השלמים נשחטים לשם שלמים, ולא עולה לשם עולה. וכבר הודעתיך בתחילת המסכתא שאם שחט סתם כשר.

והתנא הזה הצריך שתהא כוונת בעל הקרבן לאלה השישה דברים מוסף על השוחט.

ואמר רבי יוסי, שהוא תנאי בית דין שאין הולכים אלא אחר מחשבת העובד בלבד, רוצה לומר השוחט או המקבל או הזורק, אבל בעל הזבח לא.

והלכה כרבי יוסי.

ולפיכך דברי האומר בעלים מפגלים נדחין, ואין עניין המחשבה תלוי אלא בעושה אחד מארבע העבודות בלבד כמו שנזכר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לשם זבח. לאפוקי שינוי קודש, כגון לשם זבח אחר:

לשם זובח. לאפוקי שינוי בעלים. כדילפינן לעיל בריש פרק קמא ממוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה כו': לשם אשים. לאפוקי אם שחטו על מנת לעשותו חתיכות צלויות בגחלים: לשם ריח. לאפוקי אם צלאן תחלה חוץ למערכה, דתו לא מסקי ריחא:

לשם הנחת רוח. נחת רוח להקב"ה שאמר ונעשה רצונו. וכל הני ילפינן להו מדכתיב אשה ריח ניחוח: לשם חטא. לשם חטאו שהוא מביאו עליו:

אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו. אלא שחטו סתם, כשר יח:

שהוא תנאי ב"ד. שישחוט סתם ולא לימא לשמן, דלמא אתי למימר שלא לשמן:

שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד. הלכך אי הוה אומר שלא לשמן אף כי אמרו הבעלים לשמן, לאו מידי הוא, דלאו בדידהו תליא מילתא, דכתיב (ויקרא ז) המקריב אותו לא יחשב. והלכה כרבי יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

לשם זבח. שנאמר (שם ז') ובשר זבח תודת שלמיו. שתהיה זביחה עם שאר העבודות לשם שלמיו וכן שאר הקרבנו'. הרמב"ם ספ"ד מהלכות מעשה הקרבנות:

אף מי שלא היה בלבו. פי' הר"ב אלא שחטו סתם כו' וכן פירש"י ומשמע דתנא קמא נמי אשוחט קאי. והיינו דפירש הא דקאמר ר"י שאין המחשבה כו' אף כי אמרי הבעלים וכו'. והרמב"ם פי' דת"ק מצריך שתהא כוונת בעל הקרבן כו' ופליג ר"י וכו' ואתא שפיר שאין המחשבה כו'. לאפוקי לת"ק דמצריך ג"כ למחשבת בעל הקרבן. ומ"מ אף ת"ק לא אמר אלא לכתחלה. ולא דבעלים מפגלים. דהא בגמרא אמרינן מתני' דלא כי האי תנא. דתניא אר"א בר"י שמעתי שהבעלים מפגלים. ומדאמרי' מתניתין [דלא כי האי תנא ולא אמר ר"י דלא] וכו'. ש"מ דאף לתנא קמא הבעלים מפגלים ועיין במשנה ז' פ"ב דחולין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על המשנה) זבח. שנאמר ובשר זבח תודת שלמיו, שתהיה זביחה עם שאר עבודות לשם שלמים, וכן שאר הקרבנות. הר"מ:

(יח) (על הברטנורא) ומשמע דת"ק נמי אשוחט קאי כו'. והר"מ פירש דת"ק מצריך שתהא כונת בעל הקרבן כו' ופליג. ר"י כו' ואתא שפיר שאין המחשבה כו' לאפוקי לת"ק דמצריך ג"כ למחשבת בעל הקרבן. ומ"מ אף ת"ק לא אמר אלא לכתחילה ולא דבעלים מפגלים. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

לשם ששה וכו':    ריש מכילתין ואיתה בת"כ פ' ויקרא פי"ז וכתבו תוס' ז"ל הזבח נזבח לא שחשב בשעת שחיטה לשם ששה דברים אלא כלומר הזבח נעשה לשם ששה דברים וכל אחת בשעתה ע"כ: בפי' ר"ע ז"ל לשם אשים לאפוקי אם שחטו ע"מ לעשותו חתיכות צלויות בגחלים. אמר המלקט היינו כבבא דאיתא בגמ' והוא פירש רש"י ז"ל וכן פירש ג"כ הרמב"ן ז"ל בפ' ויקרא בפסוק עולה אשה ריח ניחוח וכתב שיש אחרים שפירשו שר"ל שישחטנו ע"מ להעלותו ע"ג אש בוערת במערכה לא להעלות על גבי גחלים אוממות שמתכבות והולכות וכתב שיש שגורסין לאפוקי גבבא בגימל פי' שלא יחשוב להעלותו ע"ג אש של קש ושל גבבא אלא על גבי אש של עצים ע"כ בקיצור:

והחטאת והאשם לשם חטא וכו':    בספר ישן כתוב חטאת ואשם לשם חטאת ואשם א"ר יוסי שמעתי שאף וכו':

שאין המחשבה הולכת:    נ"א ואין המחשבה והרמב"ם ז"ל פי' שת"ק דמתני' הצריך שתהא כונת בעל הקרבן לאלה הששה דברים מוסף על השוחט ע"כ משמע שהוא גורס שאין המחשבה הולכת בשין והן דברי ר' יוסי וכמו שכתבתי בפ' שני דחולין סימן ז'. ובגמ' מתניתין דקתני ואין המחשבה הולכת אלא אחר העובד דלא כר' אלעזר בר' יוסי דאמר שמעתי שהבעלים מפגלין וטעמיה מדכתיב והקריב המקריב קרבנו לה' אלמא בעלים נמי מקריב קרי להו הלכך הוו להו בכלל המקריב לא יחשב. ור' אלעזר בר' יוסי הא דאמרן ס"ל זה מחשב וזה עובד הויא מחשבה וכן נמי ר' אליעזר דתנן בפ' שרי דמסכת חולין השוחט לנכרי שחיטתו כשרה ור' אליעזר פוסל וכן נמי ר' שמעון בן אלעזר דאמר בשבת פ' כלל גדול כל שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו ובא אחר והוציאו נתחייב זה במחשבתו של זה וכדכתבי' התם. וביד ספ"ד דהלכות מעשה הקרבנות ורפי"ד דהלכות פסולי המוקדשין:

תפארת ישראל

יכין

לשם זבח:    לאפוקי בשחטו לשם קרבן אחר, דהיינו שינוי קודש:

לשם זובח:    לאפוקי שנוי בעלים, דהיינו בשחטו לשם אדם שאינו בעליו:

לשם השם:    ר"ל לשם הקב"ה. ונ"ל דאתא לאפוקי בשחטו לשם חולין, [וכן משמע קצת בש"ס]:

לשם אשים:    לאפוקי בשחטו על מנת להקריבו ע"ג גחלים ולא ע"ג אש:

לשם ריח:    לאפוקי בשחטו ע"מ לצלות הדבר הנקרב תחילה חוץ למערכה, ודעתו להקריבו אח"כ דתו לא מסקי ריח:

לשם ניחוח:    על מנת לעשות נחת רוח להקב"ה, שאמר ונעשה רצונו:

והחטאת והאשם לשם חטא:    לשם חטאו שהוא מביאו עליו:

אמר רבי יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו:    רק שחטו סתם:

שהוא תנאי בית דין:    שישחט סתם ולא לימא לשמן, שמא יטעה ויאמר שלא לשמן:

שאין המחשבה הולכת:    נ"ל דר"ל גם זה תנאי ב"ד שאין המחשבה הולכת וכו' [כמו שאפר כירה מוכן, ועי' מ"ש שם, ועי' רתוי"ט פ"ה דאהלות מ"ו, ופ"ה דפרה מ"ה שאין מצילין וכו' וכ"כ ידים פ"א מ"ב, ועוד הרנה דוגמתן]:

אלא אחר העובד:    ר"ל בחישב העובד לשמן, והבעלים חשבו שלא לשמן, או איפכא, לא מהני רק מחשבת העובד:

בועז

פירושים נוספים