משנה זבחים ד ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ד · משנה ה | >>
קדשי נכרים, אין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא.
והשוחטן בחוץ, פטוריג, דברי רבי מאיר.
רבי יוסי מחייביד.
דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול, חייבין עליהם משום נותר, משום טמא, חוץ מן הדם.
רבי שמעון אומר, בדבר שדרכן להיאכל.
אבל [כגון] העצים והלבונה והקטורת, אין חייבין עליהם משום טומאהטז.
משנה מנוקדת
קָדְשֵׁי נָכְרִים,
- אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא,
- וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יוֹסֵי מְחַיֵּב.
- דְּבָרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל,
- חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם נוֹתָר, מִשּׁוּם טָמֵא,
- חוּץ מִן הַדָּם.
- חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם נוֹתָר, מִשּׁוּם טָמֵא,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- בְּדָבָר שֶׁדַּרְכָּן לְהֵאָכֵל;
- אֲבָל כְּגוֹן הָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה וְהַקְּטֹרֶת,
- אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם טֻמְאָה:
נוסח הרמב"ם
קודשי גוים -
- אין חייבין עליהן משום פגול, ונותר, וטמא.
- והשוחטן בחוץ -
- פטור - דברי רבי שמעון.
- ורבי יוסי - מחייב.
- דברים שאין חייבין עליהן משום פגול -
- חייבין עליהן משום נותר, ומשום טמא - חוץ מן הדם.
- נומי רבי שמעון - בדבר שדרכו להיאכל,
- אבל כגון העצים, והלבונה, והקטורת - אין חייבין עליהן משום טומאה.
פירוש הרמב"ם
דבר תורה שהגוים מקריבין קרבנות ומקבלין אותן מהם. וכבר בארנו בתחילת שקלים שמקבלין מהם דבר הנדר והנדבה, רוצה לומר העולות והשלמים.
וכבר נתבאר בפרק זה הדברים שאין חייבין עליהן משום פיגול ומכללן הדם, ואמר רחמנא בדם "ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר"(ויקרא יז, יא), ואמרו "שלכם יהא". ואמרו עוד "לכפרה נתתיו, ולא למעילה". וכן אם אכל מדם הקדשים והיה זה האוכל טמא הגוף, אינו חייב כרת משום אוכל קדשים בטומאה. נמצא שאין חייבין עליו לא משום טומאה ולא משום נותר ולא משום פיגול, אבל חייב האוכל ממנו משום אוכל דם בלבד כשאר הדמים.
והלכה כרבי יוסי.
ורבי שמעון אומר, שהעצים והלבונה והקטרת אין בהם משום טומאה, ולא טומאת עצמן ולא טומאת הגוף, רוצה לומר שהטמא אם אכל קטרת ולבונה או הקריב עצים טהורין שהוא פטור. וכן אם היה טהור, והן טמאין.
ואין הלכה כרבי שמעון.
ואין לך עצים שמתטמאין אלא עצים של קרבן בלבד, שהם נפסלים ואסור לשרפן על גבי המזבח:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
קדשי נכרים. שהנכרים נודרים נדרים ונדבות כישראל. דכתיב בפרשת אמור איש איש מבית ישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם, ודרשינן איש, מה תלמוד לומר איש איש, לרבות את הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל:
אין חייבין משום פגול נותר וטמא. דפגול יליף מנותר בגזירה שוה דעון עון יא, ונותר יליף מטמא בגזירה שוה דחלול חלול יב, ובטמא כתיב (ויקרא כב) וינזרו מקדשי בני ישראל, ולא מקדשי נכרים. ואין הלכה כרבי מאיר:
דברים שאין חייבין עליהן משום פגול. כגון הקומץ והקטורת וכל השנויין במשנתינו:
חייבין משום טומאה. האוכלן בטומאת הגוף חייב כרת:
חוץ מן הדם. דמיעטיה קרא דכתיב (שם יז) ואני נתתיו לכם, שלכם יהא כשאר חולין, ולא כקדשים. ועוד כתיב (שם) על המזבח לכפר, לכפרה נתתיו ולא למעילה טו. הלכך אין חייבין עליו לא משום טומאה ולא משום נותר ולא משום פגול, אלא משום אוכל דם גרידא:
בדבר שדרכן להאכל. שדרך בני אדם לאכלן, ואע"פ שהוא מן הנקטרים, כגון קומץ ומנחת כהנים והדומים לה. אבל לבונה ועצים וקטורת אין חייבין עליהן משום טומאה. ורבנן פליגי עליה ומרבו להו לטומאה מקרא דכתיב (שם ז) והבשר אשר יגע בכל טמא, והבשר יתירא לרבות עצים ולבונה. והלכה כחכמים דעצים ולבונה נמי יש בהן משום טומאה. ואין לך עצים דמיטמאין אלא עצים של קרבן בלבד, שאם נגעה בהן טומאה אסור לשרפן על גבי המזבח:
פירוש תוספות יום טוב
אין חייבין עליהן משום פגול כו'. כתב הר"ב דפגול יליף מנותר בג"ש דעון עון דגבי פגול כתיב (ויקרא ז') והנפש האוכלת [ממנו] עונה תשא. וכתיב גבי נותר (שם י"ט) ואוכליו עונו ישא. ומ"ש ונותר יליף מטמא בג"ש דחלול חלול. דגבי טומאה כתיב (שם כ"ב) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. וגבי נותר כתיב (שם י"ט) כי את קדש ה' חלל. פ"ק דתמורה דף ג':
והשוחטן בחוץ פטור. לא מצאתי טעם מפורש. ואפשר מדכתיב (שם י"ז) למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם. ודרשינן זבחיהם דוקא:
רבי יוסי מחייב. ת"ר קדשי עכו"ם לא נהנים ולא מועלין. ואין חייבים עליהם משום פגול כו'. אמר רבי יוסי רואה אני בכולן להחמיר שנאמר בהן לה'. ומכאן סתירה לדברי האומר בכ"מ ספי"ח מהל' פסולי המוקדשין דפלוגתא דר"י לא קאי אלא על ושוחטן בחוץ. ולא עוד אלא דוהשוחטן בחוץ לא מתני בהך ברייתא כלל:
חוץ מן הדם. כתב הר"ב דמעטיה קרא דכתיב ואני נתתיו לכם כו' ועוד כתיב על המזבח לכפר כו' ולא למעילה הלכך אין חייבין כו'. קרא דלכם נמי לענין מעילה נדרש. ועוד שלישי אמר קרא הוא. הוא לפני כפרה כלאחר כפרה מה אחר כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה. ומסקנא חד למעוטי מעילה וחד לנותר וחד לטמא. אבל פגול לא צריך קרא דתנן [משנה ג'] כל שיש לו מתירין כו' חייבין עליו משום פגול ודם גופיה מתיר הוא. גמרא. וכך פי' הר"ב ספ"ח דחולין תרי מעוטי לנותר וטמא. וכתבו התוס' תימה לנותר וטומאה סגי בחד מעוט דילפי' מהדדי חילול חילול. ואף לקולא (לענין) [כדלעיל גבי] קדשי עכו"ם. וי"ל דמוקמינן מיעוטא בנותר דוקא. אבל משום טומאה הוה חייב כי היכי דאין לו מתירין כגון קומץ ומנחת כהנים אע"ג דאין בהם פגול יש בהן איסור טומאה דמרבינן מאשר הם מקדישים הכי הוה מרבינן נמי לגבי דם. ע"כ:
העצים והלבונה והקטרת אין חייבין עליהן משום טומאה לא טומאת עצמן ולא טומאת הגוף. ר"ל שהטמא אם אכל קטורת ולבונה או הקריב עצים טהורים שהוא פטור. וכן אם היה טהור. והן טמאין. הרמב"ם. ולא פירש כן בחיבורו ספי"ח מהלכות פסולי המוקדשין. ומ"ש הר"ב ורבנן פליגי עליה ומרבו להו לטומאה מקרא. ומסיק שם הכ"מ דהרמב"ם ס"ל דדרשא גמורה היא ולא אסמכתא. ואני תמה עליו דבהדיא כתב בפ"ו מה' איסורי מזבח דטומאתן מעלה בעלמא וכפירש"י דמעלה דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכ"כ בשמו ברפ"ח דעדיות. אבל התוס' בפ' דלעיל דף ל"ד נחלקו עליו. וכתבו דדרשה גמורה היא ועמ"ש ברפי"ב דמנחות. [*והא דבברייתא לא נקט אלא עצים ולבונה. דממילא קטורת נמי במשמע דאטו תנא כי רוכלא כו']:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יג) (על המשנה) פטור. לא מצאתי טעם מפורש. ואפשר מדכתיב למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם, ודרשינן זבחיהם דוקא:
(יד) (על המשנה) מחייב. בגמרא, א"ר יוסי רואה אני בכולן להחמיר, שנאמר בהן לה'. ועתוי"ט:
(טו) (על הברטנורא) עיקר הלימוד עיין סוף פרק ח' דחולין בהר"ב:
(טז) (על המשנה) טומאה. לא טומאת עצמן ולא טומאת הגוף. ר"ל שהטמא אם אכל קטורת ולבונה או הקריב עצים טהורים, שהוא פטור. וכן אם הוא טהור והן טמאים. הר"מ. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
קדשי גוים: תוס' ר"פ קבלה:
אין חייבין עליהם משום פגול: בסוף לשון ר"ע ז"ל ואין הלכה כר"מ אמר המלקט נראה דר"ע ז"ל גריס ר"מ אבל אני מצאתי אפילו בתלמוד המוגה מספרי כתיבת יד על ידי הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כתוב ר' שמעון. וכן מוכח דגריס מהרי"ק ז"ל מפירושו ספי"ח דהלכות פסולי המוקדשין וכן מוכח בירושלמי דתרומות ספ"ג דף מ"ב גם בירושלמי כתיבת יד וכמו שכתבתי שם:
ר' יוסי מחייב: תוס' פ' פרת חטאת (זבחים דף קי"ו) ובגמרא בפירקין וגם ברפ"ק דתמורה מוכח מברייתא דהתם דר' יוסי קאי נמי אאין חייבין עליהם משום פגול נותר וטמא ואיהו מחייב נמי משום פגול נותר וטמא וכדמפרש התם בגמרא והתם נמי ת"ק דידיה הוא ר"ש אלא דבברייתא דהכא בפירקין כתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל דבספרי [כתב] יד לא גרסינן דברי ר"ש אלא סתמא ושכן נראה מן התוס' ז"ל ודלא כרש"י ז"ל אבל בריש תמורה איתא בכל הספרים בההיא ברייתא דברי ר"ש עכ"ל ז"ל בקיצור:
דברים שאין חייבין עליהם משום פגול חייבין עליהם משום נותר ומשום טמא: מדכתיב גבי טומאה וינזרו מקדשי בני ישראל ומדכתיב וינזרו ולא יחללו ולא כתיב ולא יחלו ש"מ בשני חלולים הכתוב מדבר אחד פסול טומאה ואחד פסול נותר דאשכחן ביה חלול דכתיב כי את קדש ה' חלל ואתרויהו קאי אשר הם מקדישים דמרבינן מיניה כל המוקדשים אפילו שאין להם מתירין לא לאדם ולא למזבח. ואיתא בתוס' פ' השוחט והמעלה (זבחים דף ק"ט):
ר' שמעון מחייב: נומי ר' שמעון גרסינן וכך שמעתי מבית מדרשו של רבינו יעקב שכך פירשה רבינו משולם בר קלונימוס ז"ל הגאון בשעת מיתתו נומי ר"ש כמו אמר ר"ש ובספרים היה כתוב בהן ונומי רש"י ז"ל. ובס"פ בתרא דמנחות כתבו תוס' ז"ל שלשה דברים הגיה רבינו קלונימוס אביו של רבינו משולם בשעת פטירתו וזה אחד מהם:
בדבר שדרכו להאכל אבל כגון העצים וכו': בגמרא בלשון שני פליגי אמוראי הכי דחד אמר מחלוקת בטומאת הגוף אבל בטומאת בשר דהיינו עצים ולבונה וקטרת דברי הכל לוקה דרבינהו קרא והבשר לרבות עצים ולבונה וחד אמר כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו וקרא דוהבשר לפסולא בעלמא ומעלה דרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא. ור' ישמעאל ס"ל בתורת כהנים פרשת צו ספט"ו כר' שמעון ואפשר ששם נפל טעות דגם שם צריך לגרוס ר' שמעון וע"ש בספר קרבן אהרן. וביד פ' ששי דהלכות איסורי מזבח סי' ח' ובסוף הלכות מעשה הקרבנות ובפי"ח דהלכות פסולי המוקדשין סי' י"ח ושם סוף הפרק פסק כר"ש ואפילו במה שלא פירש ר"ש דבריו שז"ל שם וכן הלבונה והקטרת והעצים אין חייבין עליהן כרת לא משום פגול ולא משום נותר ולא משום טומאת הגוף ע"כ והראב"ד ז"ל השיגו שם וע"ש ג"כ עוד בכ"מ:
תפארת ישראל
יכין
קדשי גוים: דג"כ עכומ"ז רשאין להביא קרבנות כישראל, מדכתיב איש איש מבית ישראל אשר יקריבו, ודרשינן איש איש לרבות עכומ"ז:
אין חייבין עליהם משום פגול: אב"י ר"ל אינו נפסל בפיגול:
דברים שאין חייבים עליהם משום פגול: ככל השנויין במשנה ג', ולאפוקי הנך דפ"ג מ"ה:
חייבין עליהם משום נותר: בנותר בשרן לאחר זמן אכילתן ואכלן:
משום טמא: באכלן בטומאת הגוף:
חוץ מן הדם: דבאכל דם שנותר אחר זמן אכילת הקרבן, או באכלו אדם טמא, אינו חייב רק משום דם, ולא משום נותר או טמא, מדמיעטיה קרא לדם משאר חיובים:
אין חייבין עליהם משום טומאה: בין באכלן, או הקריבן, כשהמקריב טמא או הנקרב טמא פטור מכרת:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת