משנה גיטין ו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ו · משנה ד | >>

הבא לי גיטי, אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה.

התקבל לי גיטי, אסורה לאכול בתרומה מידיד.

התקבל לי גיטי במקום פלוני, אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום.

רבי אליעזר אוסר מיד.

משנה מנוקדת

הָבֵא לִי גִּטִּי,

אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה,
עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ.
הִתְקַבֵּל לִי גִּטִּי,
אֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה מִיָּד.
הִתְקַבֵּל לִי גִּטִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי,
אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִיָּד:

נוסח הרמב"ם

הבא לי גיטי,

אוכלת בתרומה - עד שיגיע גט לידה.
התקבל לי גיטי,
אסורה מלאכל בתרומה - מיד.
התקבל לי גיטי - למקום פלוני,
אוכלת בתרומה - עד שיגיע גט לאותו מקום.
ורבי אלעזר - אוסר מיד.

פירוש הרמב"ם

ואין הלכה כרבי אליעזר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הבא לי גטי אוכלת בתרומה - אם אשת כהן היא. עד שיגיע גט לידה:

לאותו מקום - שכך אמרה לו לא תהא שלוחי אלא שם טו:

ורבי אליעזר אוסר מיד - משפירש מאצלה. ורבי אליעזר לטעמיה דמכשיר כשקבלו במקופ אחר, דמראה מקום היא לו ומשעת קבלה איגרשה לה, לפיכך משעה שפירש מלפניה אסורה, שמא מצאו חוץ לעיר וקבלו הימנו טז. ואין הלכה כר"א:

פירוש תוספות יום טוב

אסורה. לאכול בתרומה מיד. שמא קבלו כבר. ואע"ג דה"ל למימר אוקי אשה בחזקת שלא נתגרשה. חומרא בעלמא הוא שהחמירו חכמים. משום דחזקת שליח עושה שליחותו. [ו]אע"ג[1] דאין ביד השליח לעשות. שמא לא יתן לו הבעל גט כמו שאוסר לעיל [ד' ס"ד] בכל הנשים שבעולם באומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם ומת השליח. אע"ג דכל אחת היא לו בחזקת היתר. וגם אין ביד השליח לעשות שליחותו. תוס':

עד שיגיע גט לאותו מקום. פי' הר"ב שכך אמרה לו לא תהא שלוחי אלא שם ובגמ' פריך וכיון שקבלו במקום אחר היכי הוי גיטא כלל והתנן ברישא התקבל לי גטי במקום פלוני וקבלו לה במקום אחר (כשר) [פסול] ומוקמינן לה בדא"ל קבל לי גיטא במתא מחסיא וזמנין דמשכחת ליה בבבל [כיון דהדר א"ל הכי מכלל דלא קפדה אי מקבל ליה בדוכתא אחרינא. והאי דקבעה ליה עיקר במתא מחסיא] הכי קא"ל משקל כל היכא דמשכחת ליה שקול ליה מיניה. גיטא לא ליהוי עד דמטית למתא מחסיא. גמ'. [וה"ל כאומר לאשה הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום. תוס'] ותמה אני שהרמב"ם בפ"ט מהל' תרומות העתיק המשנה כלשונה שלא אמרה אלא מקום אחד. והכ"מ לא העיר בזה:

רבי אליעזר אוסר מיד. כתב הר"ב ר"א לטעמיה כו' ובגמ' פרכינן פשיטא ומפרקינן לא צריכא דאיתיה לבעל במזרח וא"ל זיל במזרח. וקא אזיל במערב. מ"ד במערב הא ליתיה. קמ"ל. דלמא בהדי דקא אזיל מפגע פגע ביה. וברפ"ח דתרומות כתבתי ) בשם הירושלמי דמודה ר"א שאם אמרה הבא לי גטי ממקום פלוני שאוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום. ומפרש בירושלמי דמכיון שא"ל הבא לי גטי ממקום פלוני. כמו שאמרה לא יהא גט אלא אחר י' ימים ומה שאכלה בהיתר אכלה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על המשנה) מידה. שמא קבלו כבר. ואע"ג דהול"ל אוקי אשה בחזקת שלא נתגרשה, חומרא הוא שהחמירו חכמים, משום דחזקה שליח עושה שליחותו, אע"ג דאין ביד השליח לעשות שמא לא יתן לו הבעל גט כו'. תוספ':

(טו) (על הברטנורא) ובגמרא פריך, וכיון שקבלו במקום אחר היכי הוי גיטא כלל, והתנן ברישא התקבל כו' וקבל לה במקום אחר פסול, ומוקמינן לה בדא"ל קבל גיטא במתא מחסיא וזמנין דמשכחת ליה בבבל, כיון דהדר א"ל הכי מכלל דלא קפדה אי מקבל ליה בדוכתא אחרינא, והא דקבעה ליה עיקר במתא מחסיא, הכי קא"ל, משקל כל היכא דמשכחת ליה שקול ליה מיניה, גיטא לא להוי עד דמטית למתא מחסיא. גמרא:

(טז) (על הברטנורא) ובגמרא פריך, פשיטא. ומשני ל"צ דאיתיה לבעל במזרח וא"ל זיל במזרח וקאזיל במערב, מהו דתימא במערב הא ליתיה, קמ"ל, דלמא בהדי דקא אזיל מפגע פגע ביה. עמ"ש ריש פ"ח דתרומות בשם הירושלמי:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הבא לי גיטי:    וכו' ביד שם פרק ששי סי' ד' ה' ורפ"ט דהלכות תרומות:

אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום:    בירוש' פ"ד דדמאי ובגמ' פריך וגיטא מיהא הוי אע"ג דשמא קבלו במקום אחר ואפילו כשיגיע שם היכי הוי גיטא והא אמרת רישא לא הוי גיטא דקתני התקבל לי גיטי במקום פלוני וקבלו במקום אחר פסול ומשני לא צריכא דאמרה ליה התקבל לי גיטא במתא מחסיא וזימנין דמשכחת ליה בבבל והכי קאמרה ליה משקל כל היכא דמשכחת ליה שקליה מיניה גיטא מיהא לא הוי עד דמטית למהא מחסיא דמדקאמרה ליה הכי מכלל דלא קפדא אי מקבל לה בדוכתא אחרינא. ושם בהלכות תרומות לא העתיק רק המשנה כלשונה. והקשה הר"ן ז"ל וא"ת וכיון דאינה רוצה שיהא גט עד מתא מחסיא היכי הוי גט כלל דהא אינו מקבלו שם מיד הבעל וה"ל כטלי גיטיך מע"ג קרקע ואי מיירי כשהבעל עושה אותו שליח להולכה עד מתא מחסיא ושם נעשה שליח לקבלה הרי לא חזרה שליחות אצל הבעל וי"ל דהאי משעה ראשונה שליח קבלה הוא וידו כידה אלא שהתנתה עמו שלא תתגרש אלא באותו מקום וה"ל כאומר לאשה ה"ז גיטיך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום ועל דעת מי שאומר שהאשה עושה שליח להולכה ולקבלה אתי שפיר שמשעה ראשונה נעשה שליח להבאה מחמת האשה וכי מטי מתא מחסיא הוי שליח קבלה שלה עכ"ל ז"ל. [הגה"ה פי' שליח שחזר ונעשה שליח למי שנשתלח לו וניתק משליחות הראשון עד שלא היה לו שהות לחזור אצל שולחו ולומר עשיתי שליחות הויא שליחות שאינה ראויה לחזור ולהגיד וקיי"ל דאינה שליחות ע"כ]:

ר' אלעזר אוסר מיד:    בגמרא פריך פשיטא דהא מראה מקום היא לו דהא א"ר אלעזר לעיל אשה כיון דלאו בדידה תליא קביעות מקומה לא הויא אלא כמראה מקום שם תמצאנו ומשני לא צריכא דאמרה ליה זיל למזרח דאיתיה במזרח וקא אזיל האי שליח למערב מהו דתימא לא תיתסר מיד דבמערב הא ליתיא לבעל קמ"ל דילמא בהדי דקאזיל מיפגע פגע ביה ויהיב ליה גיטא ונראה דר' אלעזר גרסי' בלי יו"ד הכא ובמתני' דלעיל מתרי טעמי חדא מדקא מדכר אביי בפ' האיש מקדש ובפ' גט פשוט לר' אלעזר דסבר מראה מקום הוא לו בתר רשב"ג ור' שמעון ותו מדכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל ולית הלכתא כותיה דר' אלעזר חדא דהא קיימא לן כסתם מתני' ועוד דהא אוקימנא בפ' גט פשוט בשיטה וכו' ע"כ ומדלא כתבו ותו דר' אליעזר שמותי הוא ש"מ דודאי דר' אלעזר גרסי' והוא ר' אלעזר בן שמוע כנודע ועיין במ"ש ברפ"ח דתרומות דמפרש בירושלמי דמודה ר' אלעזר שאם אמרה הבא לי גיטי ממקום פלוני [עי' בתוי"ט]:

תפארת ישראל

יכין

הבא לי גטי:    והיא אשת כהן:

אסורה לאכול בתרומה מיד:    שמא השתא קבלו.

אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום:    אע"ג דכשקבלו במקום אחר, אף דמטי אח"כ לאותו מקום אינו גט, כמ"ג. הכא מיירי שאמרה התקבל במקום פלוני, ואם תמצא להבעל במקום אחר, שקליה. הרי לא קפדה, והא דקבעה ליה מקום, ה"ק לשליח, בכל מקום שתקבלו, לא יהא גט עד שתגיע למקום פלוני. [ולכאורה היה נ"ל דגם באשה באמרה הרי בעלי במקום פלוני התקבל לי גטי ממנו, דהגט כשר, דמ"ש מבעל דכל שאמר כהך לישנא אמרינן מראה מקום הוא לה, ה"נ גבי אשה. והא דנקט לעיל [במ"ג] דדוקא באמרה הבא לי גטי ממקום פלוני דהוה גט, רבותא קמ"ל דאפילו ליכא למימר מראה מקום אפ"ה בהבא לי גטי כשר. אלא דק"ל א"כ למה איצטריך הש"ס לתרוצא למשנה דמיירי דבכל מקום שתקבלו לא יהא גט עד וכו', נוקמה בשמראה לו מקום כנ"ל]:

ר' אליעזר אוסר מיד:    משהלך מאתה. דאזיל לטעמיה במ"ג דמראה מקום היא לו, ושמא מצאו לבעל מיד.

בועז

פירושים נוספים





  1. ^ דבריו הם ציטוט התוס', ובתוס' יש כאן ו', להורות שזו שאלה חדשה, ולא המשך המשפט הקודם. ולכן גם יש להוסיף נקודה אחרי המילה "שליחותו".