משנה ברכות ח ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ח · משנה ח | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


  משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בא להם יין לאחר המזון יט ואין שם אלא אותו הכוס,

בית שמאי אומרים,
מברך על היין כ ואחר כך מברך על המזון.
ובית הלל אומרים,
מברך על המזון ואחר כך מברך על היין.

עונין אמן אחר ישראל המברך,

ואין עונין אמן אחר הכותי המברך, עד שישמע כל הברכה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בָּא לָהֶם יַיִן לְאַחַר הַמָּזוֹן וְאֵין שָׁם אֶלָא אוֹתוֹ הַכּוֹס,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן.

עוֹנִין אָמֵן אַחַר יִשְׂרָאֵל הַמְבָרֵךְ,

וְאֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר הַכּוּתִּי הַמְבָרֵךְ,
עַד שֶׁיִּשְׁמַע כָּל הַבְּרָכָה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

בא להם יין לאחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס בית שמאי אומרין מברך על היין ואחר כך מברך על המזון בית הלל אומרין מברך על המזון ואחר כך מברך על היין עונין אמן אחר ישראל המברך ואין עונין אמן אחר הכותי המברך עד שישמע כל הברכה.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מברך על היין ואחר כר מברד על המזון - שאין ברכת המזון טעונה כוס כא. וב"ה סברי ברכת המזון טעונה כוס:

עונין אמן אחר ישראל המברך - ואף על פי שלא שמע הזכרת השם אלא סוף הברכה דמסתמא לשמים ברך:

אלא אם כן שמע כל הברכה - שמא ברך להר גריזים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יט) (על המשנה) לאחר המזון. כל ימות השנה קאמר כפירש"י בגמ'. ותנא הקדים תחלה דיני קידוש משום דיין לקידוש קודם לצרכי סעודה אם אין ידו משגת כדמסיק בטור א"ח סימן רע"א ומדהתחיל בדיני שבת וי"ט שונה כמו כן דיני מזון והבדלה ואח"כ דיני הבדלה עצמה. תוי"ט:

(כ) (על המשנה) על היין. אם ירצה:

(כא) (על הברטנורא) בגמרא רמינן עלה מדאצטריך ב"ש מזון והבדלה לצרפינהו ש"מ דבהמ"ז טעונה כוס ומשני תרי תנאי אליבא דב"ש:



פירוש הרמב"ם (לפי התרגום הקדמון)

בא להם יין לאחר המזון אם אין שם אלא אותו כוס כו' – יש מי שיקרא יְשַמַע, והעניין אחד, שהכוונה שלא יענה אמן בהיות הכותי מברך, עד שישמע העונה אמן כל הברכה.

ובכאן אפרש לך עניין הכותים. העם שהביא סנחריב מכותה, והושיבם בערי שומרון, העיד הכתוב בהם: "את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים" (מלכים ב יז). אבל באורך הימים למדו התורה וקבלוה על פשוטה, והמצוות אשר החזיקו בהן – היו מקפידים עליהם וישימו ליבם עליהם מאד. והוחזקו שהיו מאמינים בדתינו ומיחדים ולא יעבדו עבודה זרה, עד אשר חקרו עליהם חכמים ומצאום מכבדים הר גריזים, וחקרו על הדבר ההוא ומצאו להם בהר ההוא דמות יונה, וידעו שהם עובדים עבודה זרה, אז החזיקום בחזקת גויים גמורים לכל דבריהם.

וכל מה שתמצא במשנה מן הדברים מעניין הכותים, אשר תבין מהם שהכותים נכבדים מן הנכרים ופחותים מישראל, כמו שאמרו: "מזמנין עם הכותי" (ברכות פרק ז משנה א), ו"כותי המברך" (משנה כאן) וזולתו, לא אמרו זה אלא קודם שחקרו עליהם; אבל מעת שחקרו עליהם ומצאו אשר זכרנו, הם פחותים מן הנכרים מאד. ועל כן דע אותו ולא נצטרך לשנות לך זה העיקר, בכל מקום שנזכר כותי.