משנה ברכות א ב
מתוך ויקיטקסט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק א · משנה ב | >>
מאימתי קורין את שמע בשחרית.
משיכיר בין תכלת ללבן.
רבי אליעזר אומר, בין תכלת לכרתי.
(וגומרה) ט עד הנץ החמה.
י רבי יהושע אומר, עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות.
הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה.
תוכן עניינים |
משנה מנוקדת
- מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית?
- מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִי,
- וְגוֹמְרָהּ עַד הָנֵץ הַחַמָּה.
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת,
- שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת.
- הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ – לֹא הִפְסִיד,
- כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה.
נוסח הרמב"ם
מאימתי קורין את שמע בשחרים? משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתן. עד הנץ החמה. רבי יהושע אומר: עד שלוש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בין תכלת ללבן - בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית. פירוש אחר, גיזת צמר שצבעה תכלת ויש בה מקומות שלא נקלט הצבע יפה ונשאר לבן:
בין תכלת לכרתי - צבע התכלת קרוב לגוון של כרתי כרישין שקורין פורוש בלע"ז:
עד שלש שעות - ביום, עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוים. ולעולם זמן קריאת שמע הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים. וכן הא דתנן לקמן [פ"ד מ"א] תפלת השחר עד ארבע שעות ביום, היינו עד שליש היום, וארבע שעות דנקט, לפי ששליש היום הוא ארבע שעות בזמן שהימים והלילות שוין. וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום, על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון. זו הבנתי מפירושי הרמב"ם ונתקבל לי. וטעמא דרבי יהושע דאמר עד שלש שעות ביום, שכן דרך בני מלכים שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר ובקומך, עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר והלכה כרבי יהושע יא, ומיהו לכתחלה צריך לכוין לקרות ק"ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקים עושים:
לא הפסיד - כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה, אלא אע"פ שעברה עונתה קורא ומברך לפניה ולאחריה:
כאדם הקורא בתורה - אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה, יש לו קבול שכר כקורא בתורה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על המשנה) וגומרה כו'. כדי שיסמוך גאולה לתפלה שזכר הר'ב במ"ה פרק ג':
(י) (על המשנה) הנץ החמה. הוא מל"ה הנצו הרמוני' (שיר השירים ו) כלומר עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים. הר"י:
(יא) (על הברטנורא) ואע"ג דבפי"ד וי"ח דשבת פסקו דלא כר' שמעון. הכא שאני, דהואיל ועדיין זמן קימה למקצת, יוצא בדיעבד. הר"י:
פירוש הרמב"ם (לפי התרגום הקדמון)
מאימתי קורין את שמע בשחרית וכו' – תכלת הוא שם נופל על הצמר הצבוע כעין תרשיש בלבד. ומה שאמר בין תכלת ללבן – רצה לומר: בין תכלת שבציצית ללבן שבה. וכרתי הוא הירוק.
וסוף שעת הקריאה לדעת רבי אליעזר – עד הנץ החמה, ולדעת רבי יהושע – עד שלוש שעות, לפי שהוא סובר כי מה שאמר הכתוב "ובקומך" – בעת שיהיו כל בני אדם עומדים ממיטתם, ויש מי שלא יקום ממיטתו עד שעברו שלוש שעות מן היום, והם בני מלכים. ועל כן מותר לקרותה עד סוף שעה שלישית. ודע כי כל השעות הנזכרות בכל המשנה הם השעות הזמניות, וענין הזמניות הם השעות שיש מהם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה. ומה שאמר עד שלוש שעות – כאילו אמר: עד כלות רביע היום, אחד שהיה היום – יום תקופת תמוז או יום תקופת טבת. ועל זה היה סובר.
ומה שאמר: לא הפסיד – רצה לומר: לא הפסיד הברכות, אלא מברך "יוצר" ו"אהבה", וקורא קריאת שמע, ואפילו אחר שש שעות מן היום. אבל שכרו בענין ההוא כמי שקורא בתורה, לא כמי שקורא קריאת שמע בעונתה. ומכאן אתה למד שהקורא קריאת שמע בעונתה – שכרו מרובה מקורא בתורה. ואין הלכה כרבי אליעזר, והלכה כרבי יהושע. וזה במי ששכח. אבל לכתחילה הוא חייב לכוון השלמת קריאתה עם הנץ החמה.
פירוש הרע"ב
בין תכלת ללבן – בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית. פירוש אחר: גיזת צמר שצבעה תכלת, ויש בה מקומות שלא נקלט הצבע יפה, ונשאר לבן.
בין תכלת לכרתי – צבע התכלת קרוב לגוון של כרתי, כרישין, שקורין "פורוש" בלע"ז.
עד שלוש שעות – ביום, עד סוף שעה שלישית, שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שווים. ולעולם זמן קריאת שמע הוא עד רביע היום, בין שהימים ארוכים בין קצרים. וכן הא דתנן לקמן (ד, א): תפלת השחר עד ארבע שעות ביום – היינו עד שליש היום; וארבע שעות דנקט, לפי ששליש היום הוא ארבע שעות בזמן שהימים והלילות שווין. וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום – על דרך זה אתה צריך לחשב ולדון. זו הבנתי מפירושי הרמב"ם, ונתקבל לי.
וטעמא דרבי יהושע, דאמר עד שלש שעות ביום – שכן דרך בני מלכים, שאין עומדין ממיטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר "ובקומך" – עד שעה שכל בני אדם עומדים ממיטתם קאמר.
והלכה כרבי יהושע. ומיהו לכתחילה צריך לקרות קריאת שמע עם הנץ החמה, כמו שהיו הוותיקים עושים.
לא הפסיד – כלומר: לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה, אלא אף על פי שעברה עונתה – קורא וברך לפניה ולאחריה.
כאדם שקורא בתורה – אף על פי שלא יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתה, יש לו קבול שכר כקורא בתורה.
עיקר תוי"ט
וגומרה וכו' – כדי שיסמוך גאולה לתפילה, [כוותיקין] שזכר הר"ב במשנה ה' פרק ג':
הנץ החמה – הוא מלשון הכתוב, "הנצו הרימונים" (שיר השירים ו,יא). כלומר, עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים. הר"י:
בדברי הר"ב: והלכה כרבי יהושע – ואף על גב דבסוף פרק י"ד וריש פרק י"ח דשבת פסקו דלא כרבי שמעון דאמר כל ישראל בני מלכים הם. הכא שאני, דהואיל ועדיין זמן קימה למקצת, יוצא בדיעבד. הר"י:
קיצור שנות אליהו
משיכיר בין תכלת ללבן – בגמרא אמרו, אחרים אומרים, משיראה את חבירו בריחוק ארבע אמות ויכירנו. ובירושלמי אמרי, מאן דאמר "משיכיר בין תכלת ללבן", כמאן דאמר "משיראה את חבירו" וכו'.
וגומרה כו' – פירוש, סוף זמנה הוא עד הנץ החמה. ואמר לשון וגומרה, פירוש שיגמור את הקריאת שמע עם הנץ החמה ממש, דהיינו סוף הקריאת שמע יהיה בשעת נץ החמה.
עד שלוש שעות – ופסקו הלכה כרבי יהושע. ומפרש בירושלמי, דווקא בשוכח. ופליגי שם אם מדאורייתא בשוכח, או דרבנן אמרו בשוכח.
כאדם הקורא בתורה – אבל אם קורא בזמנה, הוא גדול מהעוסק בתורה.
