משנה ברורה על אורח חיים תקנד
תוכן עניינים |
[עריכה] סעיף א
(א) אסור ברחיצה וכו' ואסור לקרות בתורה וכו' – ואסור בכל אלו הדברים כל היום, ואפילו בין השמשות, עד צאת הכוכבים. ואין מועיל לזה מה שיתפלל מעריב מקודם. אך אותן ההולכים בין הנוכרים ועוסקים במשא ומתן אחר חצות, אותן מותרין לנעול [ועיין לקמן בסעיף י"ז בהג"ה ובמ"ב]. ומהם למדו כולם להקל, ויש למחות בידם:
(ב) הרעים – ורעות עכו"ם אסור לקרות. ועם התינוקות אסור ללמוד אף דברים הרעים, רק מותר ללמוד לו החורבן, דאינו אלא סיפור דברים ומשבר לב התינוק. ויש מאחרונים שסוברין דמותר ללמוד עם התינוק בדברים הרעים, וכאן לא אסר אלא הלימוד שהקטנים לומדים בסדר שלהם, דהיינו חומש וגמרא:
[עריכה] סעיף ב
(ג) איכה – וכן אגדת החורבן בפרק הניזקין ובפרק חלק. ולקרות בחורבן הנזכר ביוסיפון מותר [לבוש]:
(ד) ואלו מגלחין – אף על גב דיש בו גם כמה דיני מנודה ומוחרם, מכל מקום מותר ללמוד. אבל לישא וליתן בהלכה בודאי אסור [מ"א בשם מהרי"ל]. וכעין זה כתב גם כן הט"ז, דאפילו במקום דמותר ללמוד, היינו שילמוד בפשוטן של דברים, אבל לא דרך פלפול. ואפילו בהרהור לפרש דבר חמור אסור, מטעם שיהיה לו שמחה אחר שיתיישב לו:
[עריכה] סעיף ג
(ה) על ידי הרהור – אף דהרהור לאו כדבור דמי, שאני הכא, דעיקר טעמא משום שמחה, ובהרהור איכא שמחה. ומהאי טעמא אסור ללמוד איזה דרוש או קושיא או תירוץ אפילו בדברים הרעים, מפני ששמחה היא לו. ואסור להורות הוראה, אם לא לחולה הצריך עכשיו. ואסור לדון דיני ממונות, דדין היינו תורה. מיהו אם אין הבעלי דין יכולים להמתין עד למחר, שנחוצים לדרכם, אפשר דשרי, דהוי כרבים צריכים לו [אחרונים]:
[עריכה] סעיף ד
(ו) ומותר לקרות כל סדר היום – דהיינו קריאת שמע וברכותיה, וכל מה ששייך לברכת התפלה:
(ז) ופרשת הקרבנות ומשנת וכו' – דלא גרע כל זה ממה שקורין בתורה ומפטירין בנביא, והכל מפני שהוא סדר היום. ונוהגין לומר תהילים ושיר היחוד במנחה, אף על גב דאסור בתלמוד תורה כל היום, צריך לומר דסבירא לן כיון שהוא דרך בקשה שרי. ובפוזנא נוהגין לומר למחרתו של אמש ושל היום, וכן נכון. ומעמדות בודאי אין לומר. ועיין לקמן סימן תקנ"ט ס"ד, דאין לומר פיטום הקטורת, שאינו מסדר היום. וכל שכן שאין לומר סדר הקרבנות הכתוב בסוף סימן א'. ומה שכתוב בשולחן ערוך ופרשת הקרבנות, היינו פרשת התמיד:
(ח) ומותר לחזור הפרשה בתשעה באב – היינו חזן הקורא, מותר לו לחזור הפרשה קודם שיקרא. והיינו אפילו במנחה; דאילו בשחרית, פרשה "כי תוליד", פשיטא, דמעין המאורע היא:
[עריכה] סעיף כה
(נא) כל האוכל ושותה וכו' – אפילו מעוברת או מניקה, או שארי אנשים שהם חלושים בטבען ומצטערים מהתענית [אם לא מי שהוא חולה באמת, וכדלעיל בסעיף ו', ועיין שם בהג"ה]. וכדאי הוא בית אלהינו להצטער על חורבנו על כל פנים יום אחד בשנה:
