משנה ביצה ה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק ה · משנה ב | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כל שחיבין עליו משום שבות, משום רשות, משום מצוה בשבת, חיבין עליו ביום טוב.

ואלו הן משום שבות, לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מטפחין, ולא מספקין, ולא מרקדין ט.

ואלו הן משום רשות, לא דנין, ולא מקדשין, ולא חולצין, ולא מיבמין.

ואלו הן משום מצוה, לא מקדישין, ולא מעריכין, ולא מחרימין, ולא מגביהין תרומות ומעשרות.

כל אלו ביום טוב אמרו, קל וחמר יד בשבת.

אין טו בין יום טוב לשבת, אלא אכל נפש בלבד.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כל שחייבין עליו משום שבות ומשום רשות ומשום מצוה בשבת חייבין עליו ביום טוב אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטים על פני המים ולא מספקין ולא מרקדין ולא מטפחין אלו הם משום רשות לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מייבמין ואלו הם משום מצוה לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומה ומעשרות כל אלו ביום טוב אמרו ואין צריך לומר בשבת ואין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

כל שחייבין עליו - שאסרו חכמים לעשותו בשבת משום שבות:

או משום רשות - שיש בו קצת מצוה אבל לא מצוה גדולה, וקרוב הוא להיות דבר הרשות, ויש בו איסור מדברי סופרים:

או משום מצוה - או שיש בו מצוה ממש, ואסרו חכמים לעשותו בשבת:

חייבין עליו - שלא לעשותו ביו"ט:

ואלו הן משום שבות - שהטילו עליו חכמים לשבות מהן ואין בעשייתן שום מצוה:

לא עולין באילן - גזירה שמא יתלוש ה:

ולא רוכבין על גבי בהמה - גזירה שמא יחתוך זמורה להנהיגה:

ולא שטין על פני המים - גזירה שמא יעשה חבית של שייטין ו:

ולא מטפחין - כף על כף ז:

ולא מספקין - כף על ירך ח:

ולא מרקדין - ברגל. וכולהו גזירה שמא יתקן כלי שיר:

ואלו הן משום רשות - משום דהנך דסיפא הוו מצוה גמורה, לגביהן קרי להני רשות י:

לא דנין - דין. וזמנין דהוי רשות כגון שיש בעיר גדול ממנו, שאין מוטל עליו לדון:

ולא מקדשין - קדושי אשה. וזמנין דלא הוי מצוה גמורה אלא רשות, כגון דאית ליה אשה ובנים:

ולא חולצין ולא מיבמין - נמי בזמן שיש אחיו הגדול ממנו הוי רשות, דמצוה בגדול ליבם. וטעמא דכולהו גזירה שמא יכתוב יא:

ולא מעריכין - ערך פלוני עלי. ונותן כפי השנים כמו שכתוב בפרשת ערכין:

ולא מחרימין - הרי בהמה זו חרם. וסתם חרמים לבדק הבית יב. וכולהו אסרינהו רבנן משום דדמו למקח וממכר יג שמוציא מרשותו לרשות הקדש:

ולא מגביהין תרומות ומעשרות - ואפילו כדי ליתנם לכהן בו ביום דמחזי דמשום שמחת יו"ט דכהן שהוא צריך להן הוא מפרישן, אפ"ה אסור, דה"ל מתקן. והני מילי פירות דטבילי מאתמול, אבל פירות דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי מינה חלה מפרישינן לה ביו"ט ויהבינן לכהן:

אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד - הך סתמא כב"ש דאמרי אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר התורה לרשות הרבים, דלא הותרה הוצאה אלא לצורך אוכל נפש. אבל אנן קיי"ל כב"ה דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך טז. ואיכא נמי משילין פירות דרך ארובה דריש פירקין, דבשבת אסור וביו"ט מותר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ה) (על הברטנורא) דהוי איסורא דאורייתא דהיינו קוצר שתולש מן המחובר. רש"י:

(ו) (על הברטנורא) כלי של גומא שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה ולמדין בו לשוט. רש"י:

(ז) (על הברטנורא) ויכו כף ויאמרו יחי המלך מתורגם וטפחו יד:

(ח) (על הברטנורא) כמו ספקתי על ירך:

(ט) (על המשנה) מרקדין. עת לרקוד מתרגם לטפזא בהלולא. ומפזז ומכרכר מתרגם מרקד ומשבח:

(י) (על הברטנורא) ולהנך קמאי קרי שבות דאיסור שבות גמור יש בהן לפי שאין בהן צד לסלק גזירות חכמים מעליהן שאין בהם לחלוחית מצוה. רש"י:

(יא) (על הברטנורא) פסק דין לדינין ושטר ארוסין לקדושין ושטר חליצה לחולצת וכתובה ליבמה רש"י. וכ"ש גירושין דלא סגי אלא בכתיבה ובו ביום ומש"ה לא חש למתנייה. הר"נ:

(יב) (על הברטנורא) ותמיהני שפירשו דלא כחכמים דס"ל דסתמן לכהנים דהכי קיי"ל (בערכין פ"ח מ"ו) והא ודאי דכשמחרים לכהן דהוי נמי כמקח וממכר. ואפשר דכ"ש הוא ורבותא הוא לאשמעינן דאפילו לבדק חבית דלגבוה מחזי כמקח וממכר:

(יג) (על הברטנורא) עיין מה שכתבתי פרק ג' משנה ו'. וכי תימא הא אמרינן דחפצי שמים מותרין כו' י"ל דלא דמי כולי האי למו"מ שאינו יוצא מרשות לרשות לגמרי כמו הני דהכא. ועתוי"ט:

(יד) (על המשנה) ק"ו בשבת. ה"ק כי איתנו בי מדרשא לענין יר'ט איתנו וק"ו בשבת וברישא דקתני כל שחייבים כו' בשבת חייבים עליו ביר'ט ר"ל אחרים שלא הוזכרו במשנה זאת ואלו הן אסיפא קאי כל אלו ביו"ט כו':

(טו) (על המשנה) אין כו' להיות מותר לכתחלה בי'ט שאסור בשבת אבל לענין עונשין יש הרבה שזה בסקילה וכרת וזה בלאו גרידא. רש"י ותוספ'. ומה"ט ניחא דלא חשיב מוקצה דבשבת מותר דלא בא אלא לומר דאין מותר ביו"ט מה שאסור בשבת:

(טז) (על הברטנורא) וה"נ חבערה:





העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).

יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו.


כֹּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּת, מִשּׁוּם רְשׁוּת, מִשּׁוּם מִצְוָה בַּשַּׁבָּת, חַיָּבִין עָלָיו בְּיוֹם טוֹב. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת, לֹא עוֹלִין בָּאִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא מְטַפְּחִין, וְלֹא מְסַפְּקִין, וְלֹא מְרַקְּדִין. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם רְשׁוּת, לֹא דָנִין, וְלֹא מְקַדְּשִׁין, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מְיַבְּמִין. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם מִצְוָה, לֹא מַקְדִּישִׁין, וְלֹא מַעֲרִיכִין, וְלֹא מַחֲרִימִין, וְלֹא מַגְבִּיהִין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. כָּל אֵלּוּ בְּיוֹם טוֹב אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בַּשַּׁבָּת. אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד