משנה בבא מציעא ט ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ט · משנה ט | >>
המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות, לא יזרענה פשתן, ואין לו בקורת שקמה.
קבלה הימנו לשבע שנים, שנה ראשונה יזרענה פשתן, ויש לו בקורת שקמה.
משנה מנוקדת
הַמְּקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁנִים מוּעָטוֹת,
- לֹא יִזְרָעֶנָּה פִּשְׁתָּן;
- וְאֵין לוֹ בְּקוֹרַת שִׁקְמָה.
- קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ לְשֶׁבַע שָׁנִים,
- שָׁנָה רִאשׁוֹנָה יִזְרָעֶנָּה פִּשְׁתָּן,
- וְיֵשׁ לוֹ בְּקוֹרַת שִׁקְמָה:
נוסח הרמב"ם
המקבל שדה מחברו -
- לשנים מועטות -
- לא יזרענה פשתן,
- ואין לו קורת שקמה.
- קיבלה ממנו לשבע שנים -
- זורעה בשנה הראשונה - פשתן,
- ויש לו קורת שקמה.
פירוש הרמב"ם
שרשי הפשתן ישארו בקרקע הרבה.
וקורת שקמה - עץ השקמה הגדל בקרקע בשני השכירות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לשנים מועטות - פחות משבע שנים:
לא יזרענה פשתן - שזרע פשתן מכחיש בארץ הרבה כד ושרשיו נשארים בקרקע עד שבע שנים:
ואין לו בקורת שקמה - עץ תאנה של יער הוא, וקוצצים ענפיו לקורות הבנין, והם חוזרים וגדלים, ופחות משבע שנים אינן נעשות קורות. הלכך קבלה לפחות משבע שנים לא יקוץ קורות שבה, דלאו אדעתא דקורות נחית, דבשנים מועטות אינם חוזרים לקורות. אבל קבלה לשבע שנים, שנה ראשונה זורעה פשתן וקוצץ שקמה שבה כה:
פירוש תוספות יום טוב
המקבל שדה וכו' לא יזרענ' פשתן. פירש הר"ב שזרע פשתן מכחיש בארץ הרבה. וכן פירש רש"י ומסיים והא לא מיתוקמא אלא בחכירות. דאי בקבלנות. מאי דבעי ליזרע שהרי הבעלים חולקים בו. ע"כ. כלומר ולכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה וכן מסיים נ"י. וכתב המגיד פ"ח מהלכות שכירות שהקשה עליו הרמב"ן מסיפא דתנן קבלה לשבע יזרענה פשתן. ואי בקבלנות אמאי יזרענה פשתן. כיון שקבלה לתבואה. הרי זה אמר ליה לתבואה אני צריך ובקב תבואה אני רוצה וכו'. ע"כ. וכבר כתבתי לעיל במשנה דלעיל ליישב פירוש רש"י. והרמב"ם בדין משנה זו כתב השוכר או המקבל. ותמה המגיד מהא דרב פפא שכתבתי לעיל דמוקי דכולהו מתניתין משלישית ואילך. אי בחכרנותא. ליתא בקבלנותא וכו' וכתב שאפשר דהוא סובר כמו שפירש הרשב"א דרב פפא לאו לענין דינא ממש קאמר. אלא יש מהן דדינא לא אשתני אלא שלא הוצרך להשמיענו הדין ההוא. אלא או בחכירות או בקבלנות. ע"כ דברי המגיד. ותמיהני דבדין השנוי במשנה דלעיל דשייכי כמו כן ב' הסברות כמ"ש שם. ולא העתיק בה הרמב"ם אלא החוכר ולא העיר המגיד בזה. והש"ע העתיק לעיל חוכר. והכא מקבל. ולא העיר עליו מהר"ר ואלק כהן. ולי צ"ע:
ויש לו בקורת שקמה. לשון הר"ב ששנה ראשונה קוצצה. וכן פירש רש"י. וזה לשון הטור סימן שכ"ה קוצץ קורת שקמה בין אם ירד לתוכה בסוף שבע משנקצצה בין אם ירד לתוכה בשנה שלישית או רביעית קוצצה כשישלימו לה שבע. שהרי יגדל לכשיצא. עד שיחזירו לכמו שהיתה כשירד לתוכה. ע"כ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כד) (על הברטנורא) והא לא מתוקמא אלא בחכירות. דאי בקבלנות, מאי דבעי לזרע שהרי הבעלים חולקים בו. רש"י. כלומר ולכחוש ארעא ולא לכחוש מרא. נ"י. הרמב"ן חולק כדלעיל (אות כא). ועתוי"ט:
(כה) (על הברטנורא) רש"י. וזה לשון הטור, קוצץ קורת שקמה בין אם ירד לתוכה בסוף שבע משנקצצה בין אם ירד לתוכה בשנה שלישית או רביעית, קוצצה כשישלימו לה שבע. שהרי יגדל לכשיצא עד שיחזרו לבמו שהיתה כשירד לתוכה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ויש לך בקורת שקמה: וז"ל ספר הלבוש שם סימן שכ"ה המקבל שדה מחברו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן משום שזרע פשתן מכחיש בארץ הרבה ואינה חוזרת ליושנה עד שנים רבות וכן אין לו כלום בקורת שקמה והם אילני סרק שקוצצין אותם לקורות הבנין ואם יקצצם אינם חוזרות עד שנים הרבה וכן כל כיוצא בזה שלא על דרך זה השכירו לו. קבל השדה לזרעה וצמחו בה אילנות מאליהן אם עלו במקום שאין ראוי לזריעה כמו על המצר הרי הם של בעל השדה ואין למקבל כלום בהם שהרי אינם מזיקין לו דבלאו הכי לא היה זורע במקום זה ואם עלו במקום שראוי לזריעה והרי מזיקין אותו שמונעין אותו מלזרוע שם אם הוא אומר שחפץ במה שעלו בה האילנות ואם לא היו עולין היה הוא נוטען הרי האילנית הם שלו דמזלו גרם שעלו מעצמן וכשיצא מן השדה בכלות החכירות או השכירות שמין לו האילנות כאילו הוא נטען שהרי הם שלו ונותן לו בעל השדה שוויין. אבל אם אמר שיותר היה חפץ לזרוע במקום האילנות ממה שחפץ באילנות רואין את האילנות אם הם בענין שאם יעקרו אותם יהיו ראויין ליטע אותם במקום אחר צריך בעל השדה ליתן לו בשבילם דמי נטיעות העומדי' ליטע ואם אינם ראויין ליטע במקום אחר מפני שהיו מתים אם היה עוקרן אינו נותן לו אלא דמי עצים שהרי גם אם הי' עוקרן לא היו שוין אלא דמי עצים ובכולן אין מניחין אותו לעקור מפני שמכחיש את הקרקע ועיין לקמן סי' שע"ה עכ"ל ז"ל. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל ואין לו קורות שקמה קבלה ממנו לז' שנים זורעה שנה ראשונה פשתן ויש לו קורות שקמה:
תפארת ישראל
יכין
המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות: פחות מז' שנים:
לא יזרענה פשתן: שמכחיש הקרקע ז' שנים:
ואין לו בקורת שקמה: תאנה יערי שדרך לכרות ענפיו לבניין, וחוזרי' וגדלין, ובפחות מז' שנים אין נעשין קורות, להכי בשכרה בפחות מז' שנים, לאו אדעתא דקורות נחית, מדלא יוציאה כמו שהיתה כשירד. ויש לו בקורת שקמה: דהרי יניחה כשיצא. כמו שהיתה כשירד לה [שכ"ה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת