משנה בבא מציעא ב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ב · משנה א | >>
בבלי כא א • שולחן ערוך חושן משפט רסב ה בבלי כא ב • משנה זו במהדורה המבוארת
אלו מציאות שלו, ואלו חיב להכריז.
אלו מציאות שלו, מצא פרות מפזרין, מעות מפזרות, כריכות ברשות הרבים, ועגולי דבלה, ככרות של נחתום, מחרוזות של דגים, וחתיכות של בשר ד, וגזי צמר הבאות ממדינתן ה, ואניצי פשתן, ולשונות של ארגמן, הרי אלו שלו, [ דברי רבי מאיר ].
רבי יהודה אומר, כל שיש בו שנוי, חיב להכריז.
כיצד.
מצא עגול ובתוכו חרס ו, ככר ובתוכו מעות.
רבי שמעון בן אלעזר אומר, כל כלי אנפוריא אינו חיב להכריז.
נוסח הרמב"ם
אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז אלו מציאות שלו מצא פירות מפוזרין מעות מפוזרות כריכות ברשות הרבים עיגולי דבלה כיכרות של נחתום מחרוזות של דגים וחתיכות של בשר וגיזי צמר הבאים ממדינתן ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן הרי אלו שלו רבי יהודה אומר כל דבר שיש בו שינוי חייב להכריז כיצד מצא עיגול ובתוכו חרס כיכר ובתוכו מעות רבי שמעון בן אלעזר אומר כל כלי אנפוריה אינו חייב להכריז.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אלו מציאות - מצא פירות מפוזרים. סתמן נתייאשו הבעלים א והפקו. הם:
מעות מפוזרות - הואיל ואין להם סימן ניכר, כבר איאושי איאוש והפקר הן. והיינו טעמא דבולהו:
כריכות - עמרים קטנים ב:
ברה"ר - שהבל דשין עליהם, ואפילו היה בהן סימן, נפסד ג:
של נחתום - אין בהם סימן, שכולם שוים. אבל של בעל הבית יש להם סימן:
הבאות ממדינתן - לאפוקי הבאות מבית האומן, כדקתני סיפא:
ולשונות של ארגמן - צמר צבוע ארגמן, ומשוך כמין לשון:
מצא עיגול - של דבלה:
אנפוריא - כלים חדשים שלא שבעתן העין ז ואין לבעלים בהם טביעת עין. שפעמים שמחזירים אבדה בטביעות עינא, כגון לצורבא מרבנן דלא משני בדבוריה. ואלו הכלים שידוע שאין לבעליהן בהן טביעות עין אינו חייב להבריז. והלכה כר"ש בן אלעזר. ואימתי בזמן שמצאן אחד אחד. אבל מצאן שנים שנים חייב להכריז ח, דמנינא הוי סימן. והמוצא מציאה בסרטיא ט ופלטיא י גדולה בעיר שרובה נכרים, אפילו דבר שיש בו סימן אינו חייב להכריז. ובעיר שרובה ישראל, חייב להכריז:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) הר"מ ופירשו דטעמו דאגב יקרייהו וחשיבותייהו ממשמש בהו בכל שעה. וידע שנפלו ממנו וכיון שלא בא ונטלן ודאי נתייאש, לפי שאין בו סימן והרי הן הפקר. ובמעות מפוזרות מפרש בגמרא דאדם ממשמש בכיסו בכל שעה. וכן בכולן. וכיון שאין בהן סימן מתייאש מיד שגם במקומן אין סימן שלכל אלו אין דרך להניחן על גבי קרקע. ודרך נפילה באו שם ואין ידוע מקומן:
(ב) (על הברטנורא) כמו מאלמים אלומים. מתרגם בירושלמי מכרכין כריכין. רש"י. ודוקא קטנים דאלו גדולים הוי מקום סימן:
(ג) (על הברטנורא) ולפיכך מקום נמי לא הוי סימן דמתגלגל ברגלי אדם ובהמה ואינם נמצאות במקום שנפלו תחלה. ועתוי"ט:
(ד) (על המשנה) בשר. מוקי בגמרא כשנהגו הטבחים לעשות החתיכות שוים במשקל:
(ה) (על המשנה) ממדינתן. כמות שהן גזוזות כשאר כל גיזות המדינה לאפוקי הבאות מבית האומן כו'. רש"י:
(ו) (על המשנה) חרס. כגון שאין דרך ליתנם בתוכו אלא מאליו נפל לתוכן קסבר ר"י דהוי סימן לפי שלפעמים יתן אלו לבו לזכור שהוא בתוכו ואומר אותו לסימן. טור:
(ז) (על הברטנורא) ולשון אנפוריא נוטריקון אין פה ראיה רש"י. ולשון טביעת עין מורגל בגמרא. ונ"ל שהוא לשון מקרא. הטבעו בבוץ והמכוון שע"י ששבעתן העין הוי כאלו טבע ונשקע בכלי עד שמכירו היטב היטב:
(ח) (על הברטנורא) והקשה הכ"מ מ"ש ממצאן מטבעות דבעינן שלשה כדתנן לקמן. ותירץ הרמ"א דדוקא מטבעות שדרכן של בני אדם לשאת אצלן מעות ודרכן לאבדן דרך נפילה לכך בעי כמגדל אבל מחטין וכיוצא בהן שאין דרכן לשאתן אלא הצריך להן, והוא יודע ומדקדק במנין ועל כן הוי סימן:
(ט) (על הברטנורא) מקום שהולכין שם רבים תדיר והוא דרך המלך.:
(י) (על הברטנורא) שוק גדול של מקח וממכר:
