משנה אהלות ב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ב · משנה ב | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

רביעית דם, ורביעית דם תבוסה ממת אחד.

רבי עקיבא אומר, משני מתים.

דם קטן שיצא כלו, רבי עקיבא אומר, כל שהוא.

וחכמים אומרים, רביעית.

כזית רמה בין חיה בין מתה, רבי אליעזר מטמא כבשרו.

וחכמים מטהרים.

אפר שרופים, רבי אליעזר אומר, שעורו ברבע.

וחכמים מטהרין.

מלא תרוד ועוד עפר קברות, טמא.

רבי שמעון מטהר.

מלא תרוד רקב שגבלו במים, אינו חבור לטמאה.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

רביעית דם ורביעית דם תבוסה ממת אחד רבי עקיבה אומר משני מתים דם קטן שיצא כלו רבי עקיבה אומר כל שהוא וחכמים אומרין רביעית כזית רימה בין חיה בין מתה רבי אליעזר מטמא כבשרו וחכמים מטהרין אפר שרופין רבי אליעזר אומר שעורו ברובע וחכמים מטהרין מלוא תרווד ועוד עפר קברות טמא ורבי שמעון מטהר מלוא תרווד רקב שגבלו במים אינו חיבור.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

רביעית דם - שיצא כולו לאחר מיתה:

ורביעית דם תבוסה - שיצא מקצת רביעית מחיים ומקצת לאחר מיתה. ולקמן בפ"ג [משנה ה'] מפרש לה:

תבומה - לשון מתבוססת בדמיך (יחזקאל טז). ורביעית דם שיצא כולו לאחר מיתה, דאורייתא, דכתיב במת בנפש ח. אבל דם תבוסה אינו אלא מדרבנן. ותני דאורייתא ותני דרבנן:

ממת אחד - ולא משני מתים. קסברי רבנן, יש אם למסורת ועל כל נפשות מת לא יבא (ויקרא כא), נפשת ט כתיב חסר:

ר' עקיבא אומר משני מתים - חצי רביעית ממת זה וחצי רביעית ממת אחר, מטמא באוהל. דסבר יש אם למקרא, נפשות מת, משמע שתי נפשות ושיעור אחד, מדלא קאמר נפשות מתים. ואין הלכה כר' עקיבא:

ר' עקיבא אומר כל שהוא - כשם שטמא בעצמות רוב מנין ורוב בנין אע"פ שאין בו רובע הקב שהוא שיעור המיוחד לעצמות, כך טמא בדם הקטן שיצא כולו אע"פ שאין בו רביעית שהוא שיעור המיוחד לדם:

וחכמים אומרים רביעית - אם אמרת בעצמות שבידוע שכולו לפניך, תאמר בדם שאני אומר נשתיירה ממנה טפה כל שהוא ולא יצא כולו. והלכה כחכמים:

כזית רמה - שנולדה בבשר המת:

מטמא כבשרו - דרמה היוצאה מן המת אפילו חיה, כבשר המת היא חשובה, משום דאדם מחיים אקרי רמה, דכתיב (איוב כח) אף כי אנוש רמה:

וחכמים מטהרים - והלכה כחכמים:

אפר שרופים - אדם שנשרף ונעשה אפר ולא נתערב בו מאפר עצים: שעורו ברובע קב אפר, מטמא:

וחכמים מטהרים - והלכה כחכמים:

עפר קברות - עפר שמעורב בו דם וליחה של מת. ומלא תרווד ועוד טמא, לפי שאי אפשר למלוא תרווד ועוד שלא יהיה בו מלוא תרווד רקב דאמר לעיל שהוא טמא. והכי נמי מיירי במת שנקבר ערום בארון של שיש שאין עפר אחר מעורב בו י:

ר' שמעון מטהר - ואין הלכה כר' שמעון:

אינו חיבור לטומאה - ואם האהיל על מקצתו אינו כאילו האהיל על כולו. וכן לענין מגע יא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ח) (על הברטנורא) אבל אי לאו קרא לא הוי מטמאינן בדם, דגזעו מחליף. ועתוי"ט:

(ט) (על הברטנורא) וקשה, תרי קראי בדם למה לי, נפש ונפשת. תוספ':

(י) (על הברטנורא) ודרכן היה לטוח הכוכין בסיד ומיד שנתרקב התרווד ממנו טמא. ואח"כ נפל מן הסיד לתוך הרקב שכבר היה טמא ואי אפשר שלא יהא תרווד מרקב קודם שנתערב בו עפר. תוספ':

(יא) (על הברטנורא) אף על גב שגבלו. דאין חיבורי אדם חיבור. מהר"ם. ועתוי"ט: