משנה אבות ה ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ה · משנה ג | >>
משנה מנוקדת
עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם,
- וְעָמַד בְּכֻלָּם;
- לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:
נוסח הרמב"ם
עשרה נסיונות - נתנסה אברהם אבינו,
- ועמד בכולם -
- להודיע, כמה חיבתו של אברהם אבינו.
פירוש הרמב"ם
העשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו, כולם דבר הכתוב:
- האחד - הגירוש, באמרו יתברך "לך לך מארצך"(בראשית יב, א) וגו'.
- השני - הרעב אשר מצא בארץ כנען בבואו שם, והוא יעדו "ואעשך לגוי גדול"(בראשית יב, ב). וזה ניסיון גדול, והוא אמרו "ויהי רעב בארץ"(בראשית יב, י).
- והשלישי - חמס המצרים עליו, בהילקח שרה לפרעה.
- הרביעי - הלחמו בארבעה מלכים.
- החמישי - לקחו הגר לאשה, אחר שנואש מהוליד משרה.
- הששי - הוא המילה, אשר צווה בה בימי הזיקנה.
- השביעי - חמס מלך גרר עליו, בלקחו שרה גם כן.
- השמיני - גרש הגר, אחרי הבנותו ממנה.
- התשיעי - הרחקת בנו ישמעאל, והוא אמרו יתברך "אל ירע בעיניך על הנער"(בראשית כא, יב) וגו'. וכבר העיד הכתוב איך היה קשה בעיניו הדבר הזה, באמרו "וירע הדבר מאד בעיני אברהם"(בראשית כא, יא), אלא ששמר מצות השם יתברך וגרשם.
- העשירי - עקדת יצחק:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
עשרה נסיונות - אחד, אור כשדים, שהשליכו נמרוד לכבשן האש. שני, לך לך מארצך. שלישי, ויהי רעב. רביעי, ותוקח האשה בית פרעה. חמישי, מלחמת המלכים. שישי, מעמד בין הבתרים, שהראהו שעבוד מלכיות. שביעי, המילה. שמיני, וישלח אבימלך ויקח את שרה. תשיעי, גרש האמה הזאת ואת בנה. עשירי, העקידה:
פירוש תוספות יום טוב
אברהם אבינו. שאנו זוכים ומקבלים טובה בזכותו זה שעמד בכל נסיונותיו לפיכך קראו התנא בכאן אבינו. נראה לי:
ועמד בכולם. שלא הרהר אחר מדותיו. רש"י:
להודיע כמה חבתו וכו'. שבזה אנו יודעים בודאי כמה חבתו. וכו'. וכמ"ש רש"י בפי' החומש (בראשית כ"ב) עתה ידעתי להשיב לשטן ולגוים התמהים מה היא חבתי אצלך יש לי וכו':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ו) (על המשנה) אבינו. שאנו זוכים ומקבלים טובה בזכותו זה שעמד בכל נסיונותיו, לפיכך קראו התנא בכאן אבינו. נ"ל:
(ז) (על המשנה) ועמד כו'. שלא הרהר אחר מדותיו. רש"י:
(ח) (על המשנה) להודיע כו'. שבזה אנו יודעים בודאי כמה חבתו. ובמ"ש רש"י בפירושו עתה ידעתי, להשיב לשטן ולגוים התמהים מה היא חבתי אצלך יש לי כו':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
עשרה נסיונות: הרמב"ם ז"ל יש לו דרך אחרת במנין העשרה נסיונות שלא כדרך ששירש רעז"ל ע"ש. ופי' הרב ר' משה אלשיך ז"ל בדרשיותיו פרשת שלח לך דף רכ"ח וז"ל ראוי להשכיל בעשרות אלו שכולן ברורים בכתובים וגם למה מביא סוף הפסוק ולא שמעו בקולי שאין בו צורך אל הענין אך הוא שבא לתת טעם למה ניסה הקב"ה את אברהם עשרה פעמים שאפילו אחד לא היה צריך כי הוא יתברך יודע תעלומות והיה אפשר לומר שהטריחו יתברך למען כנגדם יזכו להעשות עשרה נסים לבניו ביציאת מצרים על כן אמר אם מה שניסהו עשרה פעמים הוא על כי עשר נסים נעשו במצרים. אי אפשר כי הלא גם [הי'] עשרה על הים וא"כ היה צריך גם אברהם ב"פ י' ולמה נתנסה רק עשרה אלא אין הטעם אלא כי י' נסיונות נסו אבותינו להקב"ה על כן הקדים הקב"ה ונסהו י' נסיונות להגן על נסיונות שנסו בניו להקב"ה וסמך לזה הוא אומר בסוף הפסוק ולא שמעו בקולי שהוא לרמוז יבא מי שנאמר בו עקב אשר שמע אברהם בקולי ויגן על מי שנאמר בהם ולא שמעו בקולי עכ"ל ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם: כולן מנויין באבות דר"נ [פל"ג], והם
- (א) שהושלך לאור כשדים ומסר נפשו על קדושת שמו ית',
- (ב) לך לך,
- (ג) ויהי רעב,
- (ד) שנלקחה שרה,
- (ה) מלחמת (ה') [ד'] המלכים,
- (ו) כי גר יהיה זרעיך, שהראהו צרת בניו,
- (ז) שנצטוה לגרש הגר,
- (ח) שיגרש גם ישמעאל בכורו,
- (ט) מילה בן צט' שנים,
- (י) עקידה. ולמה נתנסה בכל אלה, אם לדעת את אשר בלבבו, מי איכא ספיקא קמי שמיא:
להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום: להכי נסהו הקב"ה כל כך, כדי להודיע להכל, כמה גדולה היתה אהבתו לאלהיו, ושלא לחנם בחר בו הקב"ה מכל דורו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
מגן אבות (רשב"ץ)
הפירוש עשרה דורות שהיו מנח ועד אברהם והם. שם וארפכשד שלח עבר פלג שרוג רעו נחור תרח אברהם אינם שוים בשנים עם עשרה דורות שמאדם ועד נח כי מאדם ועד המבול אלף ותר"נו שנים וכשהיה אברהם בן נ"ב שנים נשלמו אלפים שנה לבריאת עולם כמו שהוא מפורש בפסוקים וכן נח ראה אברהם והסימן בסדר עולם הוא בן נח היה אברהם כשמת נח ושניהם היו בימי דור הפלגה שהיתה בשנת מות פלג כקבלת רז"ל אבל הדורות הם עשרה במנין האבות והבנים כי אב ובנו הם שני דורות וענין דור לשון דירה שהאדם דר בזה העולם הזה מרובה בשנים או ממועט. ואמר כי אלו הדורות היו מכעיסין לפניו שהרי באותן הדורות היו דור הפלגה ועובדי ע"א היו כולם כמו שנזכר בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים והקב"ה האריך אפו עליהם כדי שיעשו תשובה ולפי שבא אברהם והיה צדקו כדאי למלא כל החסרונות מה שלא היה כן נח שנא' צדיק היה בדורותיו ולא בדורו של אברהם על כן דורו של נח נשטפו ואבדו ודורו של אברהם נתקיים בזכות אברהם שסיגל מעשים טובים כדי כולם וזהו שקבל עליו שרצה להטיל עליו עול כולם כדי שיקבל שכר כולם בעולם הבא ולא יאבדו כמו שאבדו בימי נח שהקב"ה ברא שני חלקים לכל אדם אחד בגן עדן ואחד בגיהנם זכה נטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן נתחייב נטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם כמו שנא' גם את זה לעומת זה עשה האלהים כמו שדרשוהו בפרק אין דורשין. ואברהם אבינו קבל עליו לעשות מה שהיו כולם חייבים לעשות ונתקיימו בזכותו בזה העולם והוא זכה בחלקם לעולם הבא. ודומה זה למה שאמרו שהמקדים לבית הכנסת נוטל שכר כולן ופי' בגמרא דברכות פרק ראשון שכר כנגד כולן שאי אפשר לפרש שכר כולן כפשוטו שהרי מכעיסין היו ולא היה להם שכר. ולמדנו בזה כמה צריך אדם להתחזק במצות כדי שיגין על בני דורו ועל זה נאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך כשהפרו תורתך אותו עת ראוי לעשות לה' לעסוק בתורה ובמצות כמו שדרשו באחרון מברכות כדי שיתקיים העולם בזכותו ויטול שכר כולן:
הפירוש לא הסכימו המדרשות במניינם אע"פי שכולם מודים שהם עשרה. ובפרקי רבי אליעזר מונה אותן. הראשון כשנולד אסרו נמרוד שלש עשרה שנה שלא ראה שמש וירח. השני שהפילו לכבשן האש ונצול אחר שנטמן שלש שנים בכותא ושבע שנים בקרדו וכן נזכר בפרק הספינה זה המאסר. והשלישי לך לך מארצך. הרביעי ויהי רעב בארץ. והחמישי ותוקח האשה בית פרעה. הששי מלחמת המלכים כשנשבה לוט. השביעי מעמד בין הבתרים. השמיני מילה. תשעי גרש האמה וירע הדבר לאברהם. העשירי העקידה וכן כתבם רבינו שלמה ז"ל. ואני תמיה למה לא נמנה לקיחת שרה בית אבימלך נסיון כמו לקיחתה בית פרעה ועוד מה שנאסר כשנולד אין מן הדין לקרות נסיון כי קטן היה ולא הראה חיבה בזה להקב"ה ואין בזה רמז בכתוב. ויש מוציאין זה ומכניסין במקומו שביית לוט כי הוא נסיון אחר זולת מלחמת המלכים ויש להוציא זה ולהכניס תחתיו לקיחת שרה בית אבימלך וכן כתבה רבינו משה בר נחמן ז"ל בדרשה שלו (אמר אהרן יעללינעק הרב המחבר רמז על דרשת תורת ה' תמימה אשר הדפסתי בשנת תרי"ג לפ"ק). וכן נהגו הפייטנים בפיוטיהם. וענין הצלת הכבשן נרמז בפסוק אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים שהיה דרך נס כמו אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים שהיה דרך נס ובמדרש תהלים ובאבות דר' נתן ג"כ מנו אותם בחילוף אבל כולם הם מודים שהנסיון הראשון היה בלך לך מארצך והאחרון היה בלך לך אל ארץ המוריה וכן במדרש חזית ובבראשית רבה מונה נסיון עשירי עקידה והוצרך להוציא ההצלה מהכבשן שאינה מפורשת בכתוב וגם מעמד בין הבתרים לא נחשב לו נסיון והוציאו והכניסו תחתיהן לקיחת שרה בית אבימלך וכן שלוח הגר מלבד גירוש ישמעאל ולא נראה זה נכון. ורבינו יונה ז"ל מצא בגמרא פרק השותפין שרצו וכן בפרק חלק וכן במדרש תהלים ובואלה שמות רבה כי נחשב נסיון מה שלא מצא מקום לקבורת שרה כי אם בדמים יקרים והיה אחר העקידה על כן מנאם כן. ראשון אור כשדים. שני לך לך. שלישי רעב. רביעי לקיחת שרה בית פרעה. חמישי מלחמת מלכים. ששי מילה. שביעי לקיחת שרה בית אבימלך. שמיני גרש האמה ואת בנה. תשיעי עקידת יצחק. עשירי קבורת שרה. וזה נכון ומה שנהגו הפייטנים ג"כ נכון ואין ביניהם חלוף אלא בין הבתרים לקבורת שרה:
להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו. שלא היה מהרהר כלל ולזה נקרא אוהב שנאמר זרע אברהם אוהבי ואמר הכתוב ומצאת את לבבו נאמן לפניך שלא היה מהרהר אחר מדותיו של הקב"ה וזכה להקרא אב המון גוים וכל העולם כולו הם מודים לצדקתו ומתברכים בו וכל שכן זרע ישראל האוחזים דרכו ונחלו לעולם הארץ אשר נתנה לו לנחלה וגם ארץ החיים הוא העולם הבא. ואמרו במדרש למה נתנסה אברהם בעשר נסיונות כנגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם לומר שהכל בזכותו כמו שדרשו בבראשי' רבה בהבראם באברהם ועשרה דורות שמאדם ועד נח שתלה הקב"ה הם כנגד עשרה מאמרות כדי שלא יחריב עולמו הנברא בעשרה מאמרות ואחר כך הביא עליהם המבול ואף נח לא היה זכותו גדול להציל העולם והאריך אפו להם עשרה דורות אחרים עד שבא אברהם והדריכם בדרך ישרה לעשות תשובה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן אברהם מגייר האנשים ושרה מגיירת הנשים ולזה נתנסה בעשרה נסיונות שיתקיים בזכותו העול' שנברא בעשרה מאמרות וכנגדן היו עשר מכות שהביא הקב"ה על המצריים במצרים ועשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים ובים וכנגדן נתן הקב"ה עשר הדברות נמצא שכל הדברים נשתלשלו מעשרה מאמרות שבהם נברא העולם ולזה סמכן התנא זה לזה ולא הוצרך להזכיר עשרה דברות נתן הקב"ה לישראל בכלל אלו ענייני העשרה דזיל קרי בי רב הוא ואין כאן חידוש ובעשרה נסיונות נסו אבותינו להקב"ה יש חידוש לומר שלא נזכר בכתוב שלא בדקדוק וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי כמו זה עשר פעמים תכלימוני שלא בדקדוק אלא לפי שהוא מספר שלם כלומר הרבה פעמים תכלימוני:
דרך חיים (מהר"ל)
עשרה דורות וכו'. פירוש מן אדם הראשון ועד נח ואדם ונח גם כן בכלל העשרה דורות, ואין זה דומה למה שאמר אחר זה עשרה דורות מנח ועד אברהם שאין נח בכלל עשרה דורות, כי כך דרך התנא כיון שאמר עשרה דורות עד נח אמר עשרה דורות מנח היינו מדור שאחר נח. אמנם עוד יתבאר לקמן למה אמר מנח עד אברהם אף שאין נח בכלל העשרה. ומה שאמר להודיע, כלומר דבר זה מה שהיה עשרה דורות הוא מודיע לנו כמה הש"י ארך אפים ואפשר לומר להודיע שאמר התנא היינו שכתוב זה בתורה, וכך פירושו עשרה דורות הכתוב מספר מן אדם עד נח ולמה הוצרך הכתוב לספר הדורות אלא להודיע וכן עשרה דורות שהכתוב מספר מנח ועד אברהם, אלא מה שאמר אחר זה עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו לא נוכל לפרש כך. ואפשר שגם כן פירושו שלכך נכתבו בתורה הנסיונות, שכולם נכתבו בתורה, ומה שהושלך לכבשן האש אע"ג דלא נכתב בפירוש מ"מ נרמז במה שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים:
ויש להקשות למה היה ארך אפים בדורו של נח ושל אברהם עד עשרה דורות דוקא לא פחות ולא יותר. כבר בארנו למעלה כי אין מספר שעולה יותר מן עשרה שמזה תדע כי כל אחד ממספר עשרה יש לו בחינה וחלוק בפני עצמו כמו שהתבאר למעלה באר היטב, ולפיכך הש"י האריך אף עד עשרה דורות כי עד עשרה דורות יש לומר כי באולי דור זה שהוא דור בפני עצמו יהיה דור צדיק וכן על כל דור ודור מן עשרה דורות, ולכך נתן הש"י ארך אפים עד עשרה דורות באולי דור זה יהיה צדיק. וכבר אמרנו כי אחר המספר של עשרה חוזר כבראשונה לגמרי ואין כאן השתנות, ולפיכך לא נתן הקב"ה עוד ארך אפים לדורות כי מאחר שהיו רשעים עד מספר עשרה שעד שם מגיע המספר שהוא מחולק, כי שנים מספר מחולק מן א' וכן ג' וכן ד' עד עשרה ולא יותר, שהרי אחר עשרה חוזר למנות כמו בראשונה אחד עשר, וכאשר לא היו שנוי בדורות אלו שהם עשרה שראוי שיהיה השנוי בהם מכ"ש שלא יהיה משם ואילך שחוזר המספר כמו בראשונה כי כבר נשחת העולם ולכך נפרע הקב"ה מן הרשעים ואבדם מן העולם. וכן מה שהאריך הקב"ה אף לדורות שהיו מנח עד אברהם גם בשביל דבר זה בעצמו, שהיה הקב"ה מאריך אף עשרה דורות באולי ימצא דור א' שיהיה מחולק מן הראשונים, וזה עד עשרה דורות דמכאן ואילך חוזר לקדמותו. ומפני זה סדר זה אחר שאמר בעשרה מאמרות נברא העולם שאמר הקב"ה ברא העולם בעשרה מאמרות כדי שלא יחסר בעולם כל החלקים עד שהוא שלם לגמרי ולכך נברא העולם בעשרה מאמרות שיהיה כולל הכל. ומטעם זה בעצמו הקב"ה היה מנסה את אברהם בעשר נסיונות שיהיה אברהם מנוסה בכל מיני נסיונות שהם מחולקים, שלפעמים אחד עומד בנסיון זה ואינו עומד בנסיון אחר, אבל הקב"ה היה מנסה את אברהם בכל חלקי נסיון, שהחלקים אשר הם מחולקים מגיעים עד עשרה ולא יותר כי אחר עשרה הוא חוזר אל א' ובזה נתנסה בכל נסיונות. וכן עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים מפני שהקב"ה רצה לעשות להם נסים בכל החלקים כי אין הנסים שוים, והש"י רצה לעשות נסים בכל החלקים שהם מגיעים עד עשרה. והנסים שנעשו לישראל הם המכות שהכה הקב"ה את מצרים שרצה להכות את מצרים בכל מיני מכה, וכמו שאמרו הפלשתים כאשר באה עליהם המכה (שמואל א', ד) הלא הוא האלקים שהכה מצרים בכל מכה ור"ל כי כל מיני מכות באו עליהם ונתבאר במקומו איך היו אותם המכות כוללים כל המכות. וכן הנסים שהיו על הים שרצה הקב"ה לעשות נסים לישראל בכל מיני נסים המחולקים כי החלוק מגיע עד עשרה. וכן עשרה נסיונות שנסו אבותינו למקום גם כן שהיו מנסים הקב"ה בכל צד ובכל מיני נסיונות שאפשר שינסו את המקום ולכך היו עשרה נסיונות. וכן עשרה נסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש גם כן דבר זה, שאלו הנסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש היו כל הנסים כי בעשרה נכללו כל מיני נסים ולפיכך סדר התנא המשניות האלו זו אחר זו כסדר. ובודאי המשנה של עשרה דברים נבראו בין השמשות היה לסדר במקומו, כי אין ספק כי המשנה הזאת של עשרה דברים שנבראו בין השמשות ג"כ בא לומר כי יש עשרה חלופי דברים שנבראו בין השמשות שגם אלו עשרה דברים שנבראו בין השמשות יש בהם כל החלקים וכמו שיתבאר בסמוך:
ויראה לומר כי בהך משנה איכא פלוגתא שמוסיפין עליהם, ולכך שנה ביחד כל אותם המשניות שאין מחלוקת בהם ואחר כך שנה המשנה שיש בה מחלוקת. אבל נראה דמעיקרא לא קשיא, כי התנא נקט הסדר לפי הבריאה, וזה כי התחיל בעשרה מאמרות נברא העולם דבר זה הוא התחלת הבריאה, ואחר כך עשרה דורות מאדם עד נח וכן עשרה דורות מן נח עד אברהם הכל המשך סדר העולם, וכן עשרה נסיונות נתנסה אברהם מה שהיה בהמשך העולם, וכן עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה נסים על הים הכל מה שהיה בהמשך סדר העולם, וכן עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום, וכן עשרה נסים נעשו לאבותינו במקדש, כל אלו הדברים מה שהיה נעשה ונתחדש כפי מה שהיה נמשך סדר העולם שברא הקב"ה. אבל עשר' דברים נבראו בין השמשות, הבריאה שהיא בין השמשות הוא יוצא מן סדר העולם ואין זה סדר העולם ולא נקרא עליו שם בריאה, שלכך אמר שנבראו בין השמשות שאינו נחשב מן עניני העולם הזה שנבראו בששת ימי המעשה כמו שהתבאר, כי כל אלו עשרה דברים אינם מן עולם הזה אבל הם נבדלים מן העולם ולפיכך חשב אותם באחרונה שאין שייכים אל העולם. ואינם דומים לשאר הנסים אף שגם הנס אינו מענין העולם שאינו בטבע, מ"מ הוא לשעה בלבד ולא נקרא זה שהוא יוצא מן סדר העולם, אבל הדברים שנבראו בין השמשות אינם לשעה אבל הם נבראים מתחלת הבריאה כמו שנברא בששת ימי בראשית כל העולם, ואלו דברים (אינם) יוצאים חוץ לסדר העולם וכאלו הם עולם בפני עצמו שאינו שייך אל העולם ולכך סדר אותם באחרונה. ועוד תדע כי אלו המשניות כולם באו אחר מה שאמר שהעולם נברא בעשרה מאמרות, וכבר בארנו כי העולם נברא בעשרה מאמרות שמורה זה על שדבק בעולם המעלה העליונה האלקית שמורה עליו מספר עשרה, וכך בעצמו מה שנתן השם יתברך ארך אפים להם עד עשרה דורות הוא בשביל המעלה העליונה שיש בעולם, כנגד זה יש להאריך אף שלא לכלות אותו מהר ולכך נתן להם ארך אפים עד עשרה דורות, וכן מה שאמר אברהם אבינו נתנסה בי' נסיונות הכל בשביל שהיה לאברהם המדריגה העליונה הזאת כמו שיתבאר, וכן עשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים, וכן עשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום הכל נמשך אחר דבר זה שנברא העולם בעשרה מאמרות, וכן עשרה נסים נעשו לאבותינו במקדש כמו שיתבאר:
ויש לשאול מה שאמר עשרה דורות מנח ועד אברהם וכו', הרי כבר יש ללמוד זה מעשרה דורות שהיו מן אדם עד נח ולמה צריך יותר, ועוד קשיא שאמר עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כולם מנין שקבל שכר כולם ולמה היה מקבל אברהם שכר כולם. אבל פירוש דבר זה, כי ארך אפים של הקדוש ברוך הוא נחלק לשני חלקים, האחד שהוא מאריך אף שלא לעשות השחתה כמו שהיה בדור המבול שהיה משחית הכל, והב' שמאריך אף בשביל הצדיק כמו שהיה בעשרה דורות מנח עד אברהם שהיה מאריך אף בשביל אברהם שיהיה נולד. ומעתה שני ארך אפים הן, כי אין דומה ארך אפים מאדם עד נח שלא להשחית את הכל, ואלו מנח עד אברהם נתן להם ארך אפים שיהיה נולד אברהם שמקבל שכר כולם ובשביל זה נתן ארך אפים ולא הביא עליהם שוב פורעניות. ומה שאמר שהיה אברהם מקבל שכר כולם, ודבר זה ענין עמוק מפני שאלו הדורות שהיו מנח עד אברהם כולם של הבל ותוהו אין בהם מציאות רק הבל ותוהו נחשבו, וכמו שאמרו ז"ל (עבודה זרה דף ט.) שני אלפים תוהו דהיינו עד שבא אברהם והי' אברהם התחלת וראש הבריאה, ואברהם בשביל זה שהיה התחלה יותר נחשב מציאות מכל בני אדם שבעולם במה שהיה התחלה והתחלה היא עיקר מציאות ועיקר העולם, והיו הדורות שלפני אברהם הפך אברהם כי כל אותן הדורות היו הבל אין בהם ממש ואברהם יסוד ועיקר כל העולם. ומפני זה קבל שכר כולם כי ההפך של דבר מקבל מה שכנגדו, וזה כי אלו היה נעשה אש ומים שהם הפכים מן דבר אשר טבעו חם ולח, בודאי היה מקבל האש חלק היובש שהיה לחלק הדבר שנעשה ממנו המים, והמים קבלו הלחות של חלק הדבר שנעשה ממנו האש, ולפיכך כיון שהיה אברהם ודורות אלו הפכים והיה להם ביחד עשרה דורות שהם כלל אחד, והדורות האלו היו מכעיסין לפניו, לכך נטל אברהם שכר של כל עשרה דורות ושאר הדורות כולם היו תוהו. אבל אצל נח לא היה לו לנח מעלה זאת שיהיה התחלת המציאות כמו שהיה אברהם, ולא שייך לומר עליו שהוא היה נוטל שכר כולם:
בשביל זה יתורץ מה שלא היה בא אבוד על הדור שהיה בימי אברהם, שהרי נח לא היה יכול להציל את דורו מפני שלא היו עשרה בדורו שהיו צדיקים, ולפיכך לא התפלל אברהם בסדום על פחות מעשרה, וכאן משמע שהיו כל הדורות מכעיסין ואיך יכול היה העולם לעמוד. כי שאני אברהם כי מאחר שהיה מקבל שכר כלם היה נחשב כמו שיש כאן עשרה דורות צדיקים, כי הוא היה עומד במקום כל הצדיקים ולפיכך היה קיום לעולם, אבל אצל נח שלא היה מקבל שכר כולם לכך לא היה עומד במקום הכל וזה נכון:
ויש לשאול למה היו הדורות שמתחילת הבריאה דוקא כל כך חוטאים, כי אלו עשרה דורות מאדם עד נח היו מתחילת הבריאה דוקא. ויש לך לדעת מן הדברים אשר בארנו למעלה אצל כל מי שמעשיו מרובים מחכמתו, שהכל נמשך אחר גוף האדם שהוא נחשב יסוד ועיקר האדם וכאשר היסוד הזה הוא לפי מה שראוי להיות מסולק מן הפחיתות, אחר כך מוסיף ומתעלה מעלה מעלה עד שקונה מדריגה העליונה. ודומה דבר זה אל השורש מן האילן שהוא חזק שהוא גדל ומתעלה מעלה מעלה, אבל כאשר אין מעלתו מצד השורש רק עיקר המעלה מצד שהוא מקבל מדריגה עליונה ואין לו המעלה מן השורש דבר זה אינו נחשב מעלה, וברוב הוא מגיע אל החסרון לגמרי, כמו שהתבאר למעלה שהוא דומה לאילן שענפיו מרובים משרשו שאין כאן עמידה וקיום לזה האילן ואדרבה הוא מהורס ומקולקל כאשר הענפים יותר מן השורש, כי צריך שיהיה השורש והיסוד לפי הענפים אשר הם לאילן. ומפני זה תבין הדברים האלו כי אדם הראשון אשר היה נברא בצלם אלקים והיה מקבל המדריגה העליונה, וכן כל הדורות שמן האדם ועד נח היו קרובים אל המדריגה העליונה הזאת, ולגודל המדריגה שהיתה בהם לא היה להם יסוד לפי ערך המעלה הזאת, ולפיכך היו דומים לאילן שענפיו מרובים מן השרשים והיה תוספות זה חסרון כמו שבארנו:
ויש לך להבין כי אלו שלשה כל אחד ואחד היה לו מדריגה בפני עצמו, ותמצא באדם הראשון שהיה לו צלם אלקים כמו שהתבאר למעלה מענין מדריגת הצלם הזה, ולמטה ממדריגה זאת היא מדריג' הצורה ואין זה הצלם רק אמיתת הצורה מה שהאדם בו אדם חי מדבר, ולמטה ממדריגה זאת הוא הגוף מן האדם אלו הם ג' מדריגות. וכאשר היה לאדם מדריג' הצלם הזה אשר הוא צלם אלקים שבו נברא האדם, וכמו שספרו חכמים עליו על אור של אדם הראשון, ולא היה לאדם יסוד ושורש אל המעלה הזאת ודבר זה חסרון בודאי כאשר הענפים היו מרובים מן השורש, ולפיכך היה מצורף לאדם הראשון ולדורות שלו חסרון. ואחר כך היה לנח מדריגת הצורה, ודבר זה מבואר כי לכך נקרא נח איש האדמה כאשר בארנו במקום אחר כי האיש הוא הצורה ונקרא נח איש האדמה שהאדמה היא חמרית והוא איש האדמה, וגם לא היה לו יסוד ושורש לפי מדריגה הזאת הוא בשלימות ומכ"ש אל עשרה דורות שלו, וימשך פחיתות וחסרון אחר זה. ואחר כך היה אברהם והיה לו מדריגת הגוף בשלימות ולפיכך היה מספר אברהם רמ"ח כנגד רמ"ח איברים שבאדם, וכמו שאמרו ז"ל (נדרים דף לב:) שהמליך אותו הקב"ה על רמ"ח אברים ולכך נתנה לאברהם ברית מילה בגופו של אדם, ודבר זה הוא המעלה היותר עליונה כי כאשר האדם בשלימות מצד גופו הגשמי אשר דבר זה נחשב יסוד ועיקר, אז מקבל בשלימות מדריגת הצורה שהוא כמו ענף לפי שלימות גופו, ומקבל הוד הצלם האלקי כפי המדריגה העליונה שראוי אליו, ואז מדריגת השכל רוכב על החמרי כי היה אברהם רוכב על החמור כמו שיתבאר בפרק הזה בעזה"י, והיה מתעלה תמיד מעלה מעלה. והיה אברהם הפך כל דורות הראשונים, כי אברהם היה דומה לאילן ששרשיו מרובים מן הענפים שלו ושאר דורות היו דומים לאילן שענפים מרובים מן שרשיו, ולפיכך אברהם היה יסוד כל העולם הכל לפי שהיו שרשיו מרובים. ומפני זה תדע להבין מה שאמר כאן כי היו עשרה דורות מאדם עד נח ומנח עד אברהם, שהיה לכל אחד מדריגה עליונה בפני עצמה שהיא כוללת עשרה דורות והיה נח בכלל עשרה דורות של אדם, אבל אברהם לא היה בכלל עשרה דורות של נח, וזה מה שהיה לאדם מעלת הצלם ולנח מעלת הצורה והם שייכים זה לזה ולכך היה נח בכלל עשרה, אבל אברהם נבדל לגמרי במעלתו ולכך לא היה בכלל עשרה דורות שהיו מנח עד אברהם. רק מפני כי אלו מדריגות שהיא צלם אלקים שהיה לאדם ומדריגת הצורה שהיה לנח ומדריגת שלימות ומעלת הגוף שהיה לאברהם שנמצאו בכל אדם, ולכך אמר התנא לשון זה עשרה דורות מאדם עד נח ועשרה דורות מנח עד אברהם שבזה הלשון מקשר את שלשתן זה בזה, אע"ג שאין דומה כי מאדם עד נח היה נח בכלל עשרה דורות, ומן נח עד אברהם לא היה אברהם בכלל עשרה דורות. ומפני כך יש להבין מפני מה היו כל עשרה דורות מאדם עד נח מכעיסין לפני הש"י וכן עשרה דורות מנח עד אברהם, כי עשרה דורות מאדם עד נח שהיה מדריגתם צלם אלקים ולא היה יסוד למעלה הזאת כמו שהתבאר למעלה ונמשך אחר זה חסרון, וכן עשרה דורות מנח עד אברהם אותם י' דורות מצד שהיו במדריגת הצורה ולא היה להם יסוד הראוי למעלה זאת ולכך מה שהם קרובים אל הבריאה הוא עצמו שגרם להם החסרון. ודברים אלו דברים ברורים מאד והם סתרי חכמה, רק שאי אפשר להאריך בזה רק פתחנו פתח חכמה, ואל יהא לך ספק באלו דברים ברורים האמתיים:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם וכו'. יש לשאול למה נתנסה אברהם יותר מיצחק ויעקב, ואף שמצאנו כי גם יצחק ויעקב נתנסו כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין דף קז:) מ"מ לא מצינו בפי' רק אצל אברהם, ועוד קשה מה ענין הנסיון כי הוא יתברך יודע הכל למה צריך לנסות את הצדיק. יש לך לדעת כי הנסיון שהקב"ה מנסה את הצדיק כדי שיהיה נמצא צדקתו בפעל נגלה ולא שיהיה צדיק נסתר, ולא היה ראוי אברהם לכל המעלות אשר נתן הש"י אליו רק כאשר היה נמצא צדקתו בפעל. ולפיכך נאמר אצל הנסיון (בראשית, כב) והאלקים נסה את אברהם ולא כתיב וה' נסה את אברהם, כי הנסיון הוא שרצה הש"י שתהיה הידיעה בצדקתו של אברהם במדת הדין לא במדת הרחמים, ואין הידיעה במדת הדין רק כאשר נמצא נגלה בפעל לגמרי ואז הידיעה בצדקתו הוא במדת הדין, וכאשר הידיעה בצדקתו במדת הדין דבר זה הוא טוב לו בודאי. וזהו שאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, פי' עתה ידעתי במדת הדין לגמרי כי ירא אלקים אתה. וזה אמרם במדרש והביאו רש"י ז"ל בפירוש החומש (בראשית כב, ב) עתה ידעתי להשיב לשטן ולאומות העולם המקטרגין עליך מה היא החבה שיש לך, שזכרו השטן ואומות העולם, ומפני שהש"י מאבד האומות מפני אברהם ולפיכך השטן והאומות מקטרגים במדת הדין למה דבר זה לאבד את האומות מפני אברהם והם מקטרגים במדת הדין, ועל ידי הנסיון יש להשיב במדת הדין, כי הנסיון עושה הדבר נגלה לגמרי עד שהדבר נמצא בפעל לגמרי ודבר שהוא נמצא בפעל לגמרי יש תשובה אף למדת הדין. ומאחר שעיקר הנסיון הזה להוציא אל פעל הנגלה צדקת הצדיק היה אברהם בפרט ראוי לנסיון. כי הדור שהיה בו אברהם כולו תוהו וחושך שלא היה בהם מציאות, והוא יתברך רצה שיהיה אברהם התחלת אור המציאות בעולם, ובזה שנתנסה אברהם בעשרה נסיונות יוצא צדקתו לפעל לגמרי היה אברהם אור המציאות. ולפיכך נתנסה אברהם בעשרה נסיונות דוקא, כי מאחר שהיה לו לאברהם חבור אל הדורות שהיו כלם חושך ולא אור, רצה הש"י להבדיל ביניהם שיהיה יוצא אור המציאות של אברהם לפועל לכך נתנסה:
וכן אמרו במדרש (ב"ר פנ"ה) והאלקים נסה את אברהם זה שאמר הכתוב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה נס להתנוסס לנסותם בעולם לגדלם כנס של ספינה וכל כך למה מפני קושט סלה שתתקשט מדת הדין בעולם שאם יאמר לך אדם למי שרוצה עשיר אותו עושה כי אברהם כשרצה עשה אותו עשיר כשרצה עשה אותו מלך יכול אתה להשיבו יכול אתה לעשות מה שעשה אברהם אבינו אברהם בן מאה שנה בהולד לו את יצחק אחר כל הצער הזה אמר לו הקב"ה קח נא את בנך את יחידך ולא עכב זהו ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו היוצר הזה אינו מקיש על קנקנים מרועעים שאינו מספיק להקיש עד שהוא שוברן רק הוא בודק קנקנים יפים שאפי' מקיש עליהם כמה פעמים אינו שוברם הפשתני הזה כל זמן שמקיש עליהם פשתנו נעשה יפה כך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים משל לבעל הבית שיש לו שתי פרות אחת כחה רע ואחת כחה יפה על מי נותן את העול לא על אותו שכחה יפה כך הקב"ה אין מנסה אלא הצדיקים ע"כ במדרש. הרי לך כי הנסיון הוא לצדיק בשביל מדת הדין שיהיה צדקתו במדת הדין ולכך צריך שיהיה צדקתו בפועל נגלה לגמרי ואז צדקתו במדת הדין ודבר זה מבואר. ופירוש המדרש שהכתוב אומר ה' צדיק יבחן, דמשמע שדוקא הצדיק הקב"ה מנסה אותו, ולכך הביא משלים שראוי דוקא שיהיה מנסה הצדיק. כי הנסיון הוא על ג' פנים, האחד מצד מדת הדין שיהיה צדקתו בפועל לגמרי ולא יהיה בכח ומצד זה ראוי שיהיה הקב"ה מנסה את הצדיק דוקא להוציא צדקתו אל הפועל, שאין הרשע עומד בזה ואם יש בו צדקות מעט אי אפשר שיוציא צדקתו יותר אל הפועל, ולכך מדמה אותו ליוצר שמקיש על הקנקנים שאותו שיודע בהם שאינם עומדים כאשר מקיש עליהם אינו מקיש עליהם כלל, אבל אותם שאפשר שיהיו עומדים ולא ישברו הוא מקיש עליהם, וכך אין הקב"ה מנסה להוציא צדקתו אל הפועל רק הצדיקים כדי שיהיה צדיקים במדת הדין. ויש עוד נסיון שהקב"ה מנסה את הצדיק שמביא עליו יסורין של אהבה למרק אותו על ידי יסורין לזכך נפשו והם נקראים יסורין של אהבה, וגם זה לא שייך רק בצדיק שהש"י חפץ לזכך את נפשו כמו שיתבאר בענין יסורין של אהבה בנתיבות עולם, לכך מביא ראיה מן הפשתני זה שאינו כותש רק הפשתן שהוא יפה ומפני שהוא מכה עליו נעשה לבן וצח, וכך כאשר באין יסורין על הצדיק נעשה נפשו זכה וטהורה, ויש לך להבין המשל הזה שהוא משל נכבד מאוד. ומביא עוד משל למי שיש לו שתי פרות, כי לפעמים באין יסורין ונסיון על הצדיק כאשר הש"י רוצה להביא גזירות רעות על העולם הוא מביא על הצדיק שהוא סובל הגזירה בשביל כל העולם, כמו שמצאנו אצל יחזקאל (יחזקאל, ד) שכב על צדך הימנית ונשאת עון ישראל וגו', וזה שמדמה לשתי פרות שנותן העול על הפרה שכוחה יפה, וכך כאשר הקב"ה רוצה להביא עול גזירתו בשביל חטא שהוא בעולם מביא הקב"ה על הטובים שהם יכולין לעמוד בגזירתו יתברך ובעולו, הרי לך מבואר ענין הנסיון שהקב"ה היה מנסה את אברהם בעשרה נסיונות:
אמנם לפי דעת חז"ל כל האבות נתנסו וכדאיתא בפרק חלק (סנהדרין דף קז.) רק באברהם פירש הכתוב, ודבר זה ענין מופלג, כי האבות במה שהם אבות אינם אנשים כמו שאר אנשים טבעיים רק הם אנשים אלקיים, ולפיכך נתנסו כי כל לשון נסיון מלשון נס שכשם שהנס הוא בלתי טבעי כך הנסיון הוא בלתי טבעי, כי אם אין המנוסה נוהג שלא בטבע אינו יכול לעמוד בנסיון, כי אין הטבע נותן שישחוט האדם בנו וכן כל שאר נסיונות, ולפיכך א"א שלא יהיו האבות מנוסים שאינם אנשים טבעיים כמו שאר אנשים ואם היו נוהגים בדרך הטבע לא היו ראוים לאותה מדריגה עליונה. אבל אברהם שהוא התחלה לאבות והוא עוד יותר מיוחד מכל האבות, שהיה אברהם על הטבע דהיינו שהיה אברהם מתעלה על עולם הטבעי, וכמו שרמז הכתוב במה שהיה רוכב אברהם על החמור, ובפרקי דר"א (פל"א) החמור הזה נברא בין השמשות, ובארנו זה בספר גבורות השם שכל ענין זה שהיה אברהם רוכב על עולם הטבעי ויתבאר עוד דבר זה אצל כל מי שיש בו ג' דברים וכו', ולפיכך באברהם נכתב הנסיון אצלו בפירוש שהיה צריך שיהיה נוהג שלא בטבע ולכך זכה למדריגה הזאת העליונה. ודוד היה בו בחינה מה גם כן להיות לו מדריגה זאת שיהיה על הטבע כאשר ידוע ממדריגת דוד, ולכך רצה שיהיה מנוסה כמו האבות, ולא עמד בנסיון כי מדתו קרובה אל הנהגת העולם הטבעי כמו שידוע ממדריגת דוד למי שיש בו חכמה ותבונה, ולפיכך לא עמד בנסיון, מכל מקום בשביל שהיה בו דבר מה שלא היה טבעי לגמרי היה מנוסה ודברים אלו מופלגים מאד בחכמה. ומכל מקום הנה הנסיון שייך לאבות בפרט שהם אנשים אלקיים לגמרי בלתי טבעיים ואצלם שייך נסיון ודבר זה מבואר:
וכבר בארנו לך עשרה נסיונות כי בעשרה הם החלקים אשר הם מחולפים שאין זה כזה, כי יש עומד בנסיון זה ואינו עומד בזה ובעשרה היה מנוסה בכל נסיונות ודבר זה מבואר. ועוד כמו שנברא העולם בעשרה מאמרות מפני שיש בעולם מדריגה עליונה נבדלת אשר מורה על זה מספר עשרה, כך נתנסה אברהם בי' נסיונות דוקא כי על ידי אלו עשרה נסיונות נעשה אברהם גם כן נבדל מן הטבע לגמרי שזהו ענין הנסיון כמו שהתבאר, וכן כל מספר י' שזכר שכולם באו לפרש דבר זה וכמו שיתבאר עוד. וענין אלו עשרה נסיונות כתב רש"י ז"ל בשם פרקי רבי אליעזר והוא הנכון ומדברי חכמי בעלי הקבלה אין לזוז, וז"ל תחלה בקש נמרוד להרגו ונחבא בקרקע י"ג שנה, שוב השליכו לכבשן האש באור כשדים, והגלהו ממולדתו, והביא הקב"ה רעב בימיו, ונלקחה שרה בית פרעה, ובאו המלכים והגלו את לוט בן אחיו, והראה לו בין הבתרים שעבוד מלכיות שימשלו בבניו, וצוה למול את עצמו ואת בנו, ואמר לו לגרש את ישמעאל עם אמו, וצוה לשחוט את בנו יצחק עכ"ל. ואין להקשות על זה למה לא נחשב גם כן מה שנלקחה שרה בית אבימלך, כי לפי מה שפי' לא קשיא כי אמרנו כי הנסיונות צריכין שיהיו מחולקים ולכן הם עשרה, אבל מה שנלקחה שרה לבית פרעה גם נלקחה לבית אבימלך הכל אחד הוא והיה בוטח אברהם בהקב"ה כי הוא יתברך אשר הצילה מבית פרעה יציל אותה גם כן מבית אבימלך ואין נסיון נחשב:
מדרש שמואל (אוזידא)
אמר מלת אבינו ולמעלה לא אמר רק מלת אברהם הכוונה לומר שתהיו אוחזים מעשה אבותיכם בידכם וכמעשה האבות שנתנסה ועמד בנסיונו יעשו בנים וכיוצא בזה היה אומר שהמע"ה מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו רצה בזה האיש המתהלך בתם לבבו ובנקיון כפיו צדיק מתקרי ואשרי האיש שבניו אחריו כלומר שאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם והולכים אחרי מעשיו הטובים להדמות אליו. ואפשר עוד כי אמר אבינו להודיענו כי צפה הקב"ה שהשטן וסיעתו עתידין לקטרג על ישראל במצרים ועל הים הללו עובדי ע"ז וכו' ע"כ השי"ת טרם מכה יציץ רפואה פרח ונסה את אברהם עשר פעמים וצורך הנסיון לא היה לצורך אברהם עצמו רק לפי שהיה אבינו ואנחנו בניו וזכות העשרה נסיונות יעמוד לנו להצילנו ולז"א אבינו. ואמר להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו כלומר מה שנסהו היה כדי להודיע למקטרגים על בניו כמה היתה חבתו של אברהם אבינו עם השי"ת וכל זה הוא ראוי שזכותו יעמוד להם ולבניהם וזהו שסמך לזה ואמר עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים ואלולי שקדמו הי' נסיונות של אברהם לא היו ישראל ראוים שיעשו נסים הללו לישראל ואף גם זאת עשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום במדבר כדכתיב וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי והיו ראוים ליענש אלא העשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו היא שעמדה להם. ומ"ש ועמד בכולן הכוונה כי מטבע האדם להיות מיצר ביסורין ואפי' הוא צדיק גמור ואיוב יוכיח ע"כ השמיענו כי אברהם אבינו אפי' שנתנסה עשרה נסיונות עמד בכולן כלומר לא היה מחשב הצרה לנפילה רק לקימה והעמדה שהיה שמח בהם. ואפשר עוד שמ"ש להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו הכוונה שנסהו השי"ת אף שהוא ית' אין צריך אליו הנסיון כי בלא נסיון היה מכיר אותו אלא כדי שמתוך הנסיון יודע החבה שמחבבו השי"ת וכמו שארז"ל גבי והאלהים נסה את אברהם כי בנסיון שהפילוהו לכבשן האש והצילו השי"ת אז נודע בשערים חבתו ית' אותו כיון שהצילו וכן בנסיון לקיחת שרה לבית פרעה כתיב ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו הרי נמשך אליו כבוד גדול וכן באבימלך כתיב ויקח אבימלך צאן ובקר ויתן לאברהם וכן בענין מלחמות המלכים נתעלה בעיני הכל עד ששם המליכוהו כמאמרם ז"ל בפסוק אל עמק שוה הוא עמק המלך וזהו שאמר התנא להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו כלומר כי עיקר הנסיונות לא היו רק כדי להודיע ולפרסם כמה גדולה חבתו ית' שהיה מחבב לאברהם אבינו וע"י הנסיונות היה נודע כמו שאמרנו. ובענין מנין העשר נסיונות שנתנסה אברהם אבינו רבו כמו רבו הפירושים והיותר נכון שבהם הוא כמו שמנה אותם רבינו עובדיה ז"ל. הא' אור כשדים שהשליכו נמרוד לכבשן האש. ב' לך לך מארצך. ג' ויהי רעב. ד' ותוקח האשה בית פרעה. ה' מלחמת המלכים. ו' מעמד בין הבתרים שהראהו שעבוד מלכיות. ז' המילה. ח' וישלח אבימלך ויקח את שרה. ט' גרש האמה הזאת ואת בנה. י' העקידה עכ"ל:
והרי"א ז"ל כתב כי הנסיון שמנסה השי"ת לאדם הוא או לתועלת המנוסה כי בהיות מחשבתו טובה והוא חזק ביראת ה' יביאהו לידי נסיון כדי שיצרף מחשבתו הטובה ויוציאה לידי מעשה ופעמים שיהיה הנסיון לתועלת הרואים כדי שיקחו ממנו משל ודוגמא ולמען ילמדו ליראה את ה' ומאלו השני מינים היו הנסיונות שנסה השי"ת לאברהם אם לתועלתו כדי שיוסיף בזכיותיו אם לתועלת הרואים שילמדו לעשות כמותו ולכן נקראים נסיונות מלשון נס שהוא הדבר הנגלה אשר אליו גוים ידרושו וכן אפשר לפרש והאלהים נסה את אברהם שהגדיל מעלתו בעיני בני אדם בכל הדורות העתידים והיה ענינו עומד לנס עמים עכ"ל:
והחסיד ז"ל כתב כי ע"י אלו העשרה נסיונות זכה אברהם ליטול שכר כלן כי הצדיקים פועלים מכחן ומכח התעוררות העליון המתחזק כפי פעולת התחתונים ובהתגדל ההתעוררות ימעט השכר ובהתמעט ההתעוררות יגדל השכר א"כ בזמן שיש צדיקים רבים איש את רעהו יעזורו והצדיק הנכנס עמהם דומה למי שנכנס תחת הקורה שהיו נושאים אותה מאה בני אדם כי זולתו הקורה היתה נשאת מ"מ צדיקו של עולם נותן להם שכר אבל אינו דומה שכר הצדיק ההוא לשכר הצדיק אשר הוא יסוד העולם כי אלמלא צדקתו העולם היה נחרב ובהיותו יחיד אין לו התעוררות ועזר לא מלמעלה ולא מלמטה אלא כל כחו מעצמו ואז הוא יסוד העולם דומה בכחו כאלהין די מדרהון עם בישרא לא איתוהי וזהו כי נטל עליו כי הוא נושא עול הקורה כלה עליו ואשריו שזכה להיות צדיק בדור שכלו רשע וזהו עת לעשות לה' כי אין שם סבה מסייעת אדרבה יש לו מעכבים ומונעים הרבה ועומד בצדקתו וזהו אברהם אבינו ע"ה שבהיותו בדור של רשעים עמד בצדקתו ובעשרה נסיונות וע"כ קבל ונטל שכר כלם עכ"ל:
והרב ר' שמואל ן' סיד ז"ל כתב עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו כתב מורי הרב ר' יצחק די ליאון ז"ל שהנסיון הוא כדי שידע המנוסה עצמו לאיזו מדרגה מהשלמות הוא משיג וז"ש לנסותך לדעת כלומר שתדע אתה את אשר בלבבך וגו' והנה נאמר לאברהם אל תשלח ידך אל הנער וגו' לפי שהנסיון או הוא להודיע למנסה או כדי שידע המנוסה עצמו מה בלבו ולכן אמר הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער כי אם הנסיון כדי שאדע ואכיר אותך דהיינו להודיע למנסה זה חלק שאיני צריך כי הכל גלוי וצפוי לפני וזה שאמר עתה ידעתי רוצה לומר עתה קודם שתשלח ידך בו ידעתי כי ירא אלהים אתה וא"ת שתשלח ידך כדי שתדע אתה דהיינו להודיע למנוסה מה בלבו אין צורך גם לחלק הזה כי אחרי שלא חשכת את בנך וגו' ובאת עמו עד המקום הזה לשוחטו כבר גם אתה מכיר את עצמך עכ"ל:
והרא"ם אלשקאר ז"ל כתב עשרה נסיונות נתנסה אברהם וכו' לשון נס כמו נסה עלינו אור פניך ה' והוא שידעו כל העולם שהיה עובד ה' מאהבה ולא על חנם היה אוהב הש"י אותו וז"ש עתה ידעתי מה להשיב לאנשים שכבר עכשיו הם יודעים כי ירא אלהים אתה ולא יבואו להרהר אחר מדותי. וג"כ לשון נסיון מענין הרגל והוא שהרגילו הש"י לעבודתו והנה העשר נסיונות בזכותם נעשו לבניו עשר במצרים. עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים וכו' כל אלו הנסים נעשו בזכות שיצאו ישראל לקבל את התורה שהיא כלולה בעשרת הדברות וזהו ענין אומרו מי אנכי כי אלך אל פרעה וגומר אשר ענין התשובה שהשיב משה להש"י כשרצה לשלחו אמר אני רואה ששלש סבות מונעות את ישראל מלצאת ממצרים אם מצד שאני כבד פה ומי שיעמוד לפני מלכים צריך שיהיה צח הלשון וז"ש מי אנכי. סבה שנית שפרעה היה מלך קשה וז"ש כי אלך אל פרעה. סבה שלישית וכי אוציא את בני ישראל כי איני רואה להם זכות כלל השיבו השי"ת אם למה שאמרת שפרעה קשה כי אהיה עמך. ולמה שאמרת שאינך צח הלשון וזה לך האות וגו' כלומר אם היותך צח הלשון אפשר שיאמרו כי צחות לשונו היתה סיבה שידבר לפני המלכים ואולי בא מדעתו ואינו נשלח מהשי"ת אמנם כשיראו אותך שאינך צח הלשון זה יהיה לך אות ממש כי אנכי שלחתיך כי אין טבעך לעמוד לפני מלכים לדבר אם לא שאתה מצווה ועומד. ולמה שאמרת שאין להם זכות אע"פ שאין להם עכשיו יש להם להבא והוא שבהוציאך את העם וגו' תעבדון את האלהים על ההר הזה והוא שיקבלו את התורה ובזכותם יצאו מן הגלות:
רוח חיים - הרב חיים מוולוז'ין
"עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו" – כאן אמר אברהם אבינו, ולעיל אמר מנח ועד אברהם. ולא אמר אבינו.
ירצה בזה, על פי מה שכתוב (משלי כ ז): "מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו". כי כמה מדות שהצדיק טרח ויגע להשיגם, לבניו אחריו המה כטבע מוטבע, ובקצת יגיעה יגיעו לזה. כמו שנראה בחוש, שרבים מעמי ארץ מהיהודים מוסרים את עצמם על קידוש השם. והוא מוטבע בנו מאברהם אבינו, שמסר נפשו לאור כשדים על אמונתו. וכן כל העשרה נסיונות היו להישיר הדרך לפנינו. וכן:
- ההתעוררות לאדם פתאום לילך לארץ הקודש הוא מנסיון (בראשית יב א): "לך לך".
- וקבלת "כל דעבדין משמיא לטב" - מנסיון הרעב, שלא להרהר אחר מדות השם יתברך.
וזה שאמר הכתוב (משלי כד טז): "כי שבע יפול צדיק וקם", ורשע יפול באחת (וכן מובא הלשון בסנהדרין ז א, ובמקרא כתיב "ורשעים יכשלו ברעה"). פירוש, כי:
- הצדיק, אף אם יפול, לא יחשוב מאומה כי נופל הוא, כי אם הוא קם ועומד על עמדו.
- ובאחת יפול הרשע, כי למפלה יחשב, ולא יחשוב זאת לתקומה להיטיבו באחריתו.