משנה שבת יב ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק יב · משנה ו | >>

[עריכה]

הכותב שתי אותיות בשני העלמות, אחת שחרית ואחת בין הערבים, רבן גמליאל מחייב, וחכמים פוטרין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנֵי הֶעְלֵמוֹת,

אַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת בֵּין הָעַרְבַּיִם,

רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּב,

וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הכותב שתי אותות - בשתי העלמות,

אחת - בשחרית,

ואחת - בין הערבים,

רבן גמליאל - מחייב.

וחכמים - פוטרין.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

הכוונה בזאת ההלכה, כי העושה קצת מן המלאכה בשעה אחת מיום השבת, ולא גמר אותה וגמרה בשעה אחרת, והוא שוגג בשתי שעות, אלא שנזכר בין שתי השעות כי אותה הקצת שעשה עבר, ואחר כן שגג וגמר המלאכה.

רבן גמליאל אומר, אין ידיעה לחצי שיעור, ואותה ידיעה הרי היא כאילו לא היתה ולא עשתה רושם כלל ובהעלם אחד עשה המלאכה כולה, ולפיכך הוא חייב חטאת.

וחכמים אומרים, יש ידיעה לחצי שיעור, ונבדל קצת המלאכה מן הקצת בידיעה ולפיכך הוא פטור מן הקרבן, אבל הוא חייב מכת מרדות על חצי שיעור כאשר בארנו, כי אמרו פטור זו היא כוונתו, במה דברים אמורים כשעשה חצי שיעור במזיד, אבל אם היה שוגג אינו לוקה.

והלכה כחכמים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

בשתי העלמות - לאחר שכתב אות אחת בשוגג נודע לו שעבר, וחזר ונעלם ממנו ושגג וכתב אות שניה בצדה:

אחת בשחרית ואחת בין הערבים - כיון דהוי ליה שהות בינתים כדי לידע הוה ליה כשתי העלמות ^יח:

רבן גמליאל מחייב - דסבר אין ידיעה לחצי שיעור לחלק שלא יצטרף עמו החצי האחר ^יט:

וחכמים פוטרין - דסברי הידיעה שבין שני חצאי שיעור מחלקת ביניהם ולא נעשה כאילו היו שני חצאי שיעור בהעלם אחת. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

אחת שחרית ואחת בין הערבים פי' הר"ב כיון דה"ל שהות בינתיים וכו' וקשיא לי ממ"נ אי איירינן בזדון שבת ושגגות מלאכות הא מפרש"י ברפ"ז דאפי' ימים שבינתיים לא הוי ידיעה לחלק. ואי בזדון מלאכות ושגגת שבת הא לא אמרינן התם אלא ימים שבינתיים הווין ידיעה שא"א שלא שמע וכו' ומשמע דדוקא ימים דהיינו ששת ימים שבין שבת לשבת אבל משחרית לערבית לא ותדע דאלת"ה א"כ העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה ויודע עיקר שבת שאינו חייב אלא על כל שבת ושבת. הרי אתה יכול למצוא שיתחייב על כל שבת שתי חטאות אם עשה שחרית וערבית ובתוס' הקשו דה"ל לפרש שיעור השהות כלומר דשחרית ובין הערבים אינו שיעור מפורש ועוד הקשו מגמ' דהתם וכתבו דנראה דמיירי שידע בינתיים ואחת שחרית ואחת ערבית נקט לרבותא דאע"ג דיש עם הידיעה הפסק ושהות גדול בינתים מחייב ר"ג ע"כ:

רבי גמליאל מחייב. פי' הר"ב דסבר אין ידיעה וכו' גמ'. וכתבו התוס' נראה דטעמו משום דכתיב (ויקרא ד') או הודע אליו חטאתו ידיעת חטאת הוא דשמה ידיעה אבל ידיעה דלאו חטאת לאו שמה ידיעה:

וחכמים פוטרין. עיין מ"ש בס"ד בס"פ דלעיל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יח) (על הברטנורא) וקשיא לי ממ"נ אי איירינן בזדון שבת ושגגת מלאכות הא מפרש"י ברפ"ז דאפילו ימים שבנתיים לא הוי ידיעה לחלק. ואי בזדון מלאכות ושגגות שבת הא לא אמרינן התם אלא ימים שבנתיים הויין ידיעה שא"א שלא שמע כו' ומשמע דוקא ו' ימים שבין שבת לשבת אבל משחרית לערבית לא. והתוספ' מסקי דמיירי שידע בנתיים ואחד שחרית ו, אחד ערבית נקט לרבותא דאע"ג דיש עם הידיעה הפסק ושהות גדול בנתיים מחייב ר"ג:

(יט) (על הברטנורא) טעמו משום דכתיב או הודע אליו חטאתו ידיעת חטאת היא דשמה ידיעה אבל ידיעה דלאו חטאת לאו שמה ידיעה. תוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

הכותב שתי אותיות וכו': בפ' אמרו לו איכא מאן דס"ל התם דר"א ס"ל כר"ג דאין ידיעה לחצי שיעור:

אחת בשחרית ואחת בין הערבים: פי' בקונטרס הא דנקט אות א' שחרית ואות א' בין הערבים כיון דהוי שיעור בינתיים כדי לידע חשוב כשתי העלמות. ואין נראה חדא דהו"ל לפרושי שיעור שהות ועוד דאמרינן לעיל בגמ' כתב אות א' בצפורי ואות אחת בטבריא חייב אע"ג דמסתמא יש שהות כדי לידע. ונראה דמיירי שידע בינתיים ואחת שחרית וא' בין הערבים דנקט לרבותא דאע"ג דיש עם הידיעה הפסק ושהות גדול בינתים מחייב ר"ג. תוס' ז"ל. ורבינו עובדיה ז"ל נראה דארכבה אתרי רכשי שפי' פי' רש"י ז"ל ותוס' ז"ל ואפשר לומר דרש"י ז"ל ס"ל דשתי העלמות הוי בבא בפני עצמה והדר תני אחת בשחרית ואחת בין הערבים דאע"ג דדמי להעלם א' פטריה ליה רבנן ומ"מ קושיות תוס' ז"ל במקומן עומדות ושמא ס"ל לרש"י דמשחרית ועד בין הערבים הוי שיעורא ותוס' ס"ל דהא לא מיקרי שיעור מפורש ולקושיא האחרת ג"כ מצפורי ועד טבריא אין השהות הנזכר בינתים ולכך חייב ודוחק:

וחכמים פוטרין: מקרבן אבל מכין אותו מכת מרדות. הרמב"ם ז"ל: