דרש ורמז / מטמוניות למשפחות סופרים

א. משל לחיי האבות - אברהם בן חכם, הרן בן כסיל

"דרש":

(א) משלי שלמה

בן חכם יְשַׂמַּח אב : אברהם אבינו היה בן חכם לתרח אביו ושימחו.

חכם – משום אמונתו בה', שעליה מסר נפשו והושלך לכבשן.

שימח אותו – משום שניצח את נמרוד וניצל מאור כשדים.

ובן כסיל תוגת אמו : הרן אחי אברהם היה בן כסיל, וגרם לאמו תוגת יגון.

כסיל – משום שאמונתו בה' היתה תלויה בדבר.

תוגה – משום שנשרף בחיי הוריו, במעמד של השלכת אברהם אחיו לכבשן האש.

אמו – ולא אביו, כי היה יחיד לה(?), על כל פנים, היא לא היתה אמו של אברהם אבינו.

"רמז":

בן חכם ישמח אב – אברהם החכם שימח את תרח אביו:

( סא " ר ו , מהד ' אי " ש שלום ) על תרח ועל אברהם בנו היו אומ', חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר (משלי כז יא) אילו בני דור הפלגה שמתוך דרכיהן הרגו את בני.

חכם – זה אברהם אבינו.

( ב " ר עא ז ) רבנן דרומאה בשם ר' אלכסנדרי בשם ר' יוחנן אמר (איוב טו) החכם יענה דעת רוח זה אברהם (ברא' טז) וישמע אברם לקול שרי וימלא קדים בטנו זה יעקב ויחר אף יעקב ברחל ויאמר וגו'

( קה " ר ב יז ) ד"א החכם עיניו בראשו זה אברהם אבינו והכסיל בחשך הולך זה נמרוד.

( קה " ר ז כח ) ד"א החכמה תעוז לחכם זה אברהם מעשרה שליטים מעשרה דורות מנח ועד אברהם לא בחר הקב"ה מכולן ולא כרת עמהם ברית אלא עמו.

( תנחומא לך לך טו ) וכן כתיב חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח (משלי י"ד) אל תהי קורא אלא חכם וסר מרע ירא זה אברהם שנאמר לו אל תירא.

( פדר " א כה ) ד"א הולך את חכמים יחכם זה לוט שהיה הולך עם אברהם אבינו עליו השלום ולמד מדרכיו וממעשיו הטובים.

• גם בפסוקים ח,יד,טו, כתוב ח.כ.מ. והכוונה לאברהם אבינו

אב – רומז לתרח אבי אב רהם:

( ברא ' יז ה ) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:

אסמכתא:

בראשית יא כח:  וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים, תרגום יונתן: " "והוה כד רמא נמרוד ית אברם לאתונא דנורא דלא פלח לטעוותיה ולא הוה רשותא לנורא למוקדיה ובכן אתפלג לבא דהרן למימר אילו נצח נמרוד אהא מן סיעתה ואלו נצח אברם אהא מן סיעתה וכדי חמון כל עממיא דהוו תמן דלא שלטת נורא באברם אמרו בלבהון הלא הרן אחוי דאברם מלא קוסמין וחרשין ואיהו לחש עלוי אישתא דלא למיקד ית אחוי מן יד נפלת אישתא מן שמי מרומא וגמרתיה ומית הרן למיחמי תרח אבוי היך אתוקד בארעא ילדותיה באתון נורא דעבדו כשדאי לאברם אחוי" "

בראשית כ יב: וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה:, רש"י: " "אך לא בת אמי - הרן מאם אחרת היה" "

ב. משל לבית דוד - דוד נלכד על עסקי נב, לכן שמח בשלמה שעתיד לבנות עיר מקדש במקום נב

"מדרש".

(א) משלי שלמה בן חכם ישמח אב : "שלמה בן" - הסמיכות מזהה את ה"בן" כשלמה. דוד שמח ב שלמה בנו משום שהוא חכם¹ ועתיד לבנות בירושלים "בתים"² , בית ה' ובית המלך. בזאת ישלים את האיחוד בעיר אחת, של הארון עם המשכן, ושל המלוכה עם הכהונה. ה"בן" יתקן את "נב", שנהרסה בגלל לשון הרע שאמר דואג על אחימלך כה"ג בעניין מעשיו עם דוד.

ובן כסיל תוגת אמו : בת - שבע הצטערה ב למואל (הוא שלמה) בנה, שהסיר מעליו עול א-ל והיה כסיל לבנות "בתים". בית לבת-פרעה אשתו, ובית שביקש לבנות לע"ז (במות לנשותיו הנכריות). ה"בתים" שבנה בכסילותו ערערו את יסודות ה"בתים" שבנה בחכמתו.

"רמז".

בן חכם…אב – זה שלמה בן דוד, ר' גם באסמכתא.

( מ " א ה כא ) בָּרוּךְ י-הוה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל הָעָם הָרָב הַזֶּה:

(מדרש משלי כג) גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו .אשרי דוד מלך ישראל ' , ' שזכה להוליד בן חכם לשמוע חכמתו . לכך נאמר , ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך .

• גם בפרקים: יג א, טו כ, כתוב המשפט: " בן חכם .. אב ", והוא מתייחס לשלמה או לכלאב בני דוד.

בן – רומז לשלמה, שהיה ה"בן" הממשיך של דוד אביו, ונפטר בן ב"ן שנים (ר' סע"ר יד, רד"ק דה"א כט א)

בן ... ' ובן – בן לשון בניה, שלמה הבן הבונה, ר' פרק כד ג.

בן – בן בהיפוך אותיות נב, רומז לנוב עיר הכהנים.

ישמח – ימי מלכותו של שלמה המלך הצטיינו בשמחה, ר' פסוק כח.

אמו – התוך של השם "ל מוא ל" הוא "אמו":

( משלי לא א ) דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ :

אסמכתא.

זהר חדש מדרש רות מאמר וישבי בנוב ( סנה' צה ב)

אלא הכי א"ר פנחס, מלמד, שבא על עסקי נוב, מפני שגרם עניין נוב עיר הכהנים, והקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה. אמר לו הקב"ה, דוד, אתה גרמת כל כך בנוב עיר הכהנים, חייך, או הדין יחול על עצמך, או על זרעך, ולא ישאר אלא אחד. תני ר' חייא, כתיב, וימלט בן אחד לאחימלך וגו'. שלא נשאר לאחימלך מכל בית אביו, זולתי אביתר לבדו, ועל עון זה מת שאול ובניו, וכמה אלפים ורבבות מישראל, ונגזר על דוד למות.

מלכים א יא ז אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן:

שבת דף נו/ ב

והכתיב אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב שבקש לבנות ולא בנה

משלי לא (א) דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ : (ג) אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין:

במדבר רבה פרשה י פסקה ד

...ולכך נקרא למואל שהשליך עול מלכות שמים מעליו כלומר למה לו א-ל ובאותו שעה עלתה במחשבה לפני הקב"ה להחריב את ירושלים הה"ד (ירמיה לב) כי על אפי ועל חמתי וגו' ...הה"ד אל תתן לנשים חילך כנגד נשים נכריות שלקח וסרו לבבו מן הקב"ה הוי חילך זה חילה של תורה שאמרה רק לא ירבה לו נשים וגו' ועבר עליה

מדרש משלי י: דבר אחר, בן חכם ישמח אב , זה שלמה , שהיה חכם ביותר ששמח הקב"ה בחכמתו

זוהר חלק ג דף עד/ ב

ורזא דמלה דכתיב דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו. (אמו ודאי) דא בת שבע והא אתמר. כתיב משלי שלמה בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו . תוגת אמו ודאי. חמי מה כתיב בן חכם ישמח אב . בעוד דהאי בר אזיל בארח מישר והוא חכימא ישמח אב (כלל) דא מלכא קדישא לעילא ישמח אב סתם. אשתכח האי בר בארחא תקלא מה כתיב ובן כסיל תוגת אמו . תוגת אמו ודאי דא כנסת ישראל ורזא דמלה כתיב ובפשעכם שלחה אמכם...

וביומא דשכלל שלמה ביתא לתתא. אתקינת מטרוניתא ביתא למלכא. ושוו מדוריהון כחדא ונהירו אנפהא בחדוה שלימו. כדין אשתכח חדוותא לכלא לעילא ותתא. וכל כך למה בגין דכתיב משא אשר יסרתו אמו דדברת ליה לרעותא דמלכא.