יתרונות נוספים של החכמה על-פני הכסף

לפי פירושנו, הפסוק נותן המלצה להשקעה, שניתן להפיק ממנה תשואה כספית כמותית. פסוקים אחרים מדברים עם יתרונות איכותיים ומהותיים של החכמה והתבונה על-פני כסף וזהב, כך שהחכמה טובה יותר מכל השקעה, בלי קשר לתשואה שמפיקים ממנה. ראו:

• (משלי ג יג): "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה. כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף, וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ"(שם ההקבלה בין חכמה ובינה לבין כסף וזהב היא הפוכה מבפסוק שלנו; פירוט ).
• (משלי ח י): "קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף, וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר. כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים, וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ"( פירוט ).
• (משלי ח יט): "טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז, וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר"
• (תהלים קיט עב): "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ, מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף"
• " "מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו אלא בימי ילדותו, אבל בימי זקנותו הרי הוא מוטל ברעב, אבל תורה אינה כן, עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו" " (רבי נהוראי, תלמוד בבלי קידושין פב) .
• בתלמוד מסופר על חכם אחד שנסע באוניה עם סוחרים. כל אחד מהסוחרים התפאר בסחורתו. שאלו את החכם "ומה הסחורה שלך?" אמר להם "הסחורה שלי היא החכמה שלי". צחקו עליו הסוחרים. לאחר זמן מה התחוללה סערה, והנוסעים נדרשו להשליך לים את כל רכושם. הסוחרים נשארו חסרי כל, ורק החכם נשאר עם "סחורתו" ללא כל מחסור. רעיון דומה נמצא ב (משלי ט יב): "אִם חָכַמְתָּ - חָכַמְתָּ לָּךְ, וְלַצְתָּ - לְבַדְּךָ תִשָּׂא"( פירוט ) 
• " "אדם שמתעורר מהריצה אחרי הכסף, ומתחיל לנגוע בחכמה ובמוסר כמו שלמה המלך - הוא מבחין בטעות... הבעיה היא, שבדרך כלל מתעוררים אחרי מאה ועשרים שנה, כשמגיעים לעולם שכולו טוב, ופתאום האדם קולט שכל הריצה והדאגות סביב איסוף השטרות והפקדת המזומנים ופיתוח העסקים וכו' בעצם לא מועילה במאומה לחיי הנצח שלפניו. ואז הוא מתחיל לחפש את החכמה, שהיא הצלחת הנפש וקיומה לנצח נצחים - אבל זה מאוחר מדי, כי רק מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" " (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, כ"ג אב ה'תשס"ט) .

גם בעולם הרוח ישנם "אפיקי השקעה" שונים, וצריך להחליט במה להשקיע את הזמן - ראו לימוד לעומת מעשה .

חכמה לעומת בינה

" "החכמה היא הלמודים המקובלים איך להתנהג בכל תכונת הנפש והמדות, והבינה הוא מה שמבין דבר מתוך דבר מעצמו, הן בעניני חכמה שמוציא דבר מדבר, הן בדברים שהשכל שופט עליהם ע"פ ההיקשים התבוניים בין אמת ושקר. ויש הבדל בין הכסף והחרוץ, שכספא טבעא ודהבא פרי, הכסף ישתמשו בו להוצאה ולסחור בו דברים אחרים. הזהב יסגלוהו באוצרות ולא יוציאו אותו, כמ"ש כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה , והנה החכמה היא סגולה יאסוף אותה באוצרות לבבו ולא יוציאנה לסחור בה, רק היא התבואה שאוכלים לשובע הנפש, ועז"א קנה חכמה מה טוב מחרוץ , שהוא קנין יקר מן החרוץ, כי הוא הטוב בעצמו מצד עצמו. אבל הבינה עושים בה מסחר, שע"י ההיקשים מוציאים דבר מדבר ומבינים ומחליפים רעיון ברעיון מושכל במושכל ומרויחים כדבר שסוחרים בו, ועל זה מדמה הבינה כדמיון הכסף שאין טובו מצד עצמו רק מצד מחירו, שמקבלים בעדו סחורות אחרות, רק שקנות הבינה נבחר מכסף , כי בעדו יקחו דברים מושכלים יקרי הערך" " ( מלבי"ם ) .

" "החכמה היא נעלמת מעין כל חי, והיא נגבלת על-ידי הבינה, ומחמת הבינה יכול האדם להסבירה... וכן החילוק בין כסף לזהב... הזהב אינו להוצאה רק גנוז באוצרותיו.. וכסף הוא טבעא..." " (הגאון מווילנה) .

" "תלמוד קודם למשנה, ומה טעמא? קנה חכמה מה טוב מחרוץ, וקנה בינה נבחר מכסף" " (רבי יוחנן, ירושלמי הוריות ג ה)