מצודות על מלכים ב יח
<< · מצודות על מלכים ב · יח · >>
פסוק א
מצודת דוד
"בשנת שלש" - רצה לומר אחר שעבר שלש להושע בתחילת ד' למלכו מעצמו כי הושע מלך מעצמו בי"ג לאחז וימי מלכות אחז היו ט"ז שנה וכלו אם כן בד' להושע ואז מלך חזקיהפסוק ב
מצודת דוד
"ועשרים וגו'" - ומקוטעות היופסוק ד
מצודת דוד
"נחשתן" - כאומר מה זה הלא הוא רק נחושת ולהקטין מעלתו הוסיף הנו"ן כי כן דרך המקרא וכן (שמואל ב יג כ) האמינון אחיך
"אשר עשה משה" - בעת נשלח בישראל הנחשים השרפים צוהו ה' לעשות נחש נחושת להביט בו הנשוך וחי כמו שנאמר בתורה (במדבר כא ח)
"מקטרים לו" - בחשבם שיש בו אלהות על כי נתרפא הנשוך כאשר הביט בו
"את הבמות" - מה שהקריבו עליהם לגבוה ובאיסור נעשו כי מעת שנבנה הבית נאסרו הבמות
מצודת ציון
"וכתת" - ענין כתישה כמו (שם ב ד) וכתתו חרבותםפסוק ז
מצודת דוד
"ישכיל" - יצליח כי המצליח נראה הוא להבריות כאילו עושה מעשיו בהשכלפסוק ח
מצודת דוד
"ממגדל נוצרים" - מן המגדל שהצופים עומדים עליו ורצה לומר מקטן ועד גדולפסוק ט
מצודת דוד
"עלה שלמנאסר" - עם שכבר נאמר למעלה חזר לספר שוב כאומר מה שעלה שלמנאסר וגו' וגבר אשור על ישראל ויגל את ישראל וגו' עד סוף הענין הנה זה לא היה בכח ידיו כי אם על אשר לא שמעו בקול ה' וגו' שהרי בימי חזקיה עלה אשור על ירושלים וספו תמו ברצות ה'
"היא השנה השביעית להושע" - כי חזקיהו מלך בד' להושע
מצודת ציון
"ויצר" - מלשון מצורפסוק י
מצודת דוד
"מקצה שלש שנים" - כי צר עליה בתחלת ד' וכבשה בסוף ו'פסוק יא
מצודת ציון
"וינחם" - הניחםפסוק יב
מצודת דוד
"את בריתו" - התורה אשר נתן בברית
"על אשר לא שמעו וגו'" - ולא בכח ידםפסוק יג
מצודת ציון
"הבצרות" - מלשון מבצר
"ויתפשם" - לכדםפסוק יד
מצודת דוד
"וישם" - שם עליו עונש שלש מאות וגו'
"את אשר תתן וגו'" - רצה לומר העונש אשר תשים עלי אשא ואסבול
"חטאתי" - במה שמרדתי בךפסוק טו
מצודת ציון
"בית ה" - בבית הפסוק טז
מצודת דוד
"אשר צפה חזקיה" - כי כבר היה נפסד הצפוי שעשה שלמה
"קצץ" - קלף ציפוי הזהב מן הדלתות ומן מפתני הבית
מצודת ציון
"קצץ" - כרת וקלף
"האומנות" - מפתני הבית וכן תרגם יונתן סקופיאפסוק יז
מצודת דוד
"בתעלת" - בתעלה הנמשכת מהבריכה העליונה אשר היא במסילה ההולך אל השדה שמכבסים שם את הבגדים ושוטחים שמה מול השמש לנגבם
"וישלח מלך אשור" - ובמרמה שם עליו העונש כי עם כל זאת עלה עליו
מצודת ציון
"כבד" - ענין רבוי
"בתעלת הברכה" - הברכה היא מקום בנוי באבנים ובסיד ושם מתכנסים המים והתעלה היא החפירה הסמוך לה ובעת הצורך ממשיכים לה אמת המים מן הבריכה וכן (שם ז ג) אל קצה תעלת הבריכה
"במסלת" - בדרך הכבושהפסוק יח
מצודת דוד
"המזכיר" - הממונה על ספר הזכרונות
"על הבית" - ממונה על בית המלך
"אל המלך" - קראו אל המלך לצאת אליהםפסוק יט
מצודת דוד
"מה הבטחון וגו'" - אמור מה בטחונך אשר בעבורה מרדת בי לבל השמע לי לצאת מארצך אל ארץ אחרת וכאשר אמר בסוף דבריופסוק כ
מצודת דוד
"עתה" - הואיל והצורך הוא גם אל הגבורה ואיננה בך אם כן על מי בטחת שיתן בך גבורה
"אמרת" - אתה חושב שאך בדבר שפתים בעצת יועצים נעשה המלחמה לא כן הוא כי צריכים אליה עצה עם גבורהפסוק כא
מצודת דוד
"עתה הנה בטחת" - הואיל ואין בך גבורה מעצמך הנה מהו בטחונך על מצרים הלא הוא כמו משענת קנה רצוץ בראשו אשר אם יסמוך איש עליו באים עוד הקסמין והקרומיות בכפו ונוקבין אותה כן עזרת פרעה נהפך עוד לרעה
מצודת ציון
"משענת" - ענין סמיכה
"הקנה" - המטה
"הרצוץ" - השבור ומרוסס כמו (עמוס ד א) הרוצצות אביונים
"ונקבה" - מלשון נקב וחורפסוק כב
מצודת דוד
"הלא הוא" - הלא זה הוא אשר הסיר חזקיה את במותיו אשר היו בכל הארץ ואמר לישראל שרק למזבח העומד בבית המקדש אשר בירושלים תשתחוו ומיעט אם כן בעבודתו ונבאש בעיניופסוק כג
מצודת דוד
"לתת לך" - לתת מאנשיך
"התערב נא" - התחייב עצמך עם אדוני אם תוכל למלאות הדבר אשר ישאל
מצודת ציון
"התערב" - מלשון ערבון ומשכון כי כששנים חלוקים בדבר מה וכל אחד מחייב עצמו בממון באם לא יהיה כדבריו הדרך הוא שכל אחד נותן ערבון להיות בטוח ומקוייםפסוק כד
מצודת דוד
"ותבטח" - אם כן בוודאי כל בטחונך ברכב ובפרשים על מצרים אשר הוא כקנה רצוץ
"ואיך תשיב" - את פניך להלחם עם פני פחת וגו' הלא אף הקטן שבהם ממונה הוא על אלפים
מצודת ציון
"פחת" - ענין שררהפסוק כה
מצודת דוד
"ה' אמר" - כבר ניבא ישעיהוו (ישעיהוו ח ד) ישא וגו' ואת שלל שומרון וטעה לומר שכן יעשה לירושלים
"המבלעדי ה'" - וכי מבלי גזירת המקום
מצודת ציון
"המבלעדי" - ענינו כמו זולתפסוק כו
מצודת דוד
"יהודית" - בלשון יהודית
"באזני העם" - בפניהם כשהם שומעים כי הכל מכירים בו וכאומר הנה אין מהדרך לפרסם דברי מלחמה בפני המון העם
"כי שומעים" - כי מבינים אנחנו ארמית
"ארמית" - בלשון ארמיתפסוק כז
מצודת דוד
"עמכם" - רצה לומר גם הם גם אתם
"לאכול" - להזהירם כי יבאו במצור ומעקת רעבון וצמאון יוכרחו לאכול צואה ולשתות מי רגלים
"העל אדוניך" - וכי רק אל אדוניך ואליך שלחני אדוני לדבר דברי
מצודת ציון
"העל" - כמו האל
"חוריהם" - מלשון חור ונקב ורצה לומר צואה היוצאת מנקב פי הטבעת
"שיניהם" - הוא מי רגלים והוא קרוב מלשון שתןפסוק כט
מצודת ציון
"ישיא" - ענין הסתה ופתוי כמו (בראשית ג יג) הנחש השיאניפסוק לא
מצודת דוד
"ואכלו וגו'" - רצה לומר לא תהיו עוד כלואים בתוך העיר מבלי לצאת ללקוט פירות האילנות ולשאוב מי הבורות
"עשו אתי ברכה" - רצה לומר עשו עמי שלום לתת תשורת שלום
מצודת ציון
"ברכה" - ענינו מנחה ותשורת שלום כמו (שם לג יא) קח נא את ברכתיפסוק לב
מצודת דוד
"כי יסית" - אשר יסית
"וחיו" - מה שאין כן אם תעמדו במרד
"ולקחתי" - אקח אתכם מפה להוליך אל ארץ טובה כארצכם כי כן היה דרכו להעביר את האומות שכבש מארצם לארץ אחרת
מצודת ציון
"ותירוש" - ענבי היין
"זית יצהר" - זיתים המושכין שמן
"יסית" - מלשון הסתה ופיתויפסוק לג
מצודת דוד
"איש וגו'" - רצה לומר כל אלוה את ארצופסוק לד
מצודת דוד
"הנע ועוה" - הניעם ממקומם והעקימם
"כי הצילו" - וכי אלהי שמרון הצילו את שומרון מידי
מצודת ציון
"הנע" - מלשון נע
"ועוה" - מלשון עוות ועקוםפסוק לו
מצודת ציון
"והחרישו" - שתקופסוק לז
מצודת דוד
"קרועי בגדים" - על ששמעו דברי רבשקה המחרף ומגדף כלפי מעלה להדמותו לאלהי עמי הארצות
<< · מצודות על מלכים ב · יח · >>