מלבי"ם על תהלים יח
<< · מלבי"ם על תהלים · יח · >>
פסוק א
- ב) עת שבאו עליו רעות רבות וצרות, ובזה מספר שני מיני השגחה וישועה,
- א) השגחה באמצעות הטבע, וזה כשאינו זוכה מצד מעשיו רק שה' יושיעהו ע"י תפלתו שאז יושיעהו ע"י אמצעיים טבעיים,
- ב) השגחה וישועה ע"פ נסים גלוים למעלה מדרך הטבע כשזוכה לזה ע"פ מעשיו, ואז א"צ לתפלה כלל, כי ה' אתו לתת לו נס להתנוסס:
פסוק ב
ביאור המילות
"ארחמך". פעל רחם לא נמצא בקל רק פה, והוא כמ"ש בפירוש:פסוק ג
- א) השמירה וההגנה מן האויב לבל יקרב אליו,
- ב) מדרגה יותר גדולה הוא שעוד ינצח הוא את האויב וימשול עליו, נגד ההגנה אומר " ה' סלעי ומצודתי ומפלטי" כי ההגנה תהיה בג' ענינים,
- א) המפלט מן האויב שעז"א מפלטי,
- ב) המבצר והמצודה שלשם ינוס וימצא מפלט, שעז"א ומצודתי,
- ג) המקום שעליו תעמוד המצודה על שן סלע גבוה, שעז"א ה' סלעי, ור"ל אתה הוא הסלע וגם המצודה הבנויה עליו וגם המפלט אותי אל המצודה, ונגד המדרגה השניה שהוא ינצח וימשול על האויב, שעז"א.
"אלי צורי אחסה בו", ששם אלי צורי בכינוי אל האדם מורה על השגחה מיוחדת יותר ועל הדבקות שי"ל עמו ומצד זה הלא תוסיף לעשות עמדי שעוד אנצח אני את האויב, וגם לזה צריך ג' דברים,
- א) המגן שנושא לפניו בעת קרב, שעז"א "מגני",
- ב) הקרן שבו ינגח את אויביו, שעז"א קרן ישעי,
- ג) החוזק והגבורה בעת קרב, שעז"א "משגבי":
ביאור המילות
"סלעי ומצודתי". וכן על שן סלע ומצודה (איוב ל"ט), מצודת סלעים משגבו (ישעיה ל"ג):פסוק ד
ביאור המילות
"אקרא". מענין קריאת השם:פסוק ה
ביאור המילות
"אפפוני". דבר רע המקיף, והוא מענין פאה, שבא עלי מכל פאה.
"ונחלי". כנחל שוטף:פסוק ו
ביאור המילות
"שאול, מות". השאול הוא קבר שהוא אחר המות, עז"א קדמוני מוקשי מות:פסוק ז
ביאור המילות
"אקרא ה', ואל אלהי אשוע". כבר בארתי בכ"מ ששם הויה יכוין בו על הנהגתו הכללית מצד שהוא בורא העולם, ושם אלהים הבא בכינוי יציין ההשגחה הפרטית, ויש הבדל בין אקרא ובין אשוע שפעל שוע מורה שצועק לישועה, וזה מצד שהוא אלהי המיוחד לי בהשגחתו המיוחדת, ושועתי לפניו תבא הוא מוסיף על ישמע קולי, שמורה ששומע מרחוק, ושועתי תבא לפניו הוא שיקבל את השועה:פסוק ח
ביאור המילות
"ותגעש, ותרעש". געש היא התנועה היתירה והרעש גדול מן הגעש, ותרגז קטן מן הגעש:פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
ביאור המילות
"ויעף, וידא". היא עפיפה במהירות גדול (ירמיה מ"ח מ'):פסוק יב
פסוק יג
ביאור המילות
"מנוגה". הוא האור הבא על גשם מן אור הזורח:פסוק יד
פסוק טו
ביאור המילות
"רב". מענין ריבוי, או מענין רובה קשת, "ויהומם". כמו והמם גלגל עגלתו (ישעיה כ"ח):פסוק טז
ביאור המילות
"אפיקי מים". המוגרים בחוזק:פסוק יז
ביאור המילות
"ימשני". כמו מן המים משיתיהו:פסוק יח
ביאור המילות
"מאויבי ומשונאי". האויב הוא יותר מן השונא, שימצא שונא בלתי דורש רעה, ונמצא גם על דברים הגיונים שונאי בצע שונא תוכחת, ומוסיף שישמרהו גם משונאיו שאין רעתם גלויה כ"כ, ובאו נרדפים בס' זה י"ח מ"א, כ"א ט', ל"ה י"ט, ל"ח כ', נ"ה י"ג, פ"ג י', פ"ט כ"ד, ק"ו מ"א:פסוק יט
פסוק כ
פסוק כא
ביאור המילות
"יגמלני, ישיב לי". הגמול הוא בצירוף איזה התפעליות איבה או אהבה וההשבה והתשלומין הוא בעד הפעולה עצמה, כמ"ש (ישעיה נ"ט י"ח) (יואל ד' ד') (ולקמן כ"ח ד', ק"ג י', קל"ז ח'):פסוק כב
ביאור המילות
"דרכי ה', מאלהי". כבר בארתי ששם ה' מורה הנהגתו הכוללת שמצד זה דרכיו הכוללים הם רחמים וחנינה וכדומה, "ואלהי". מורה היחוד הפרטי אל האדם שמצד זה הזהירו מן הרע והרשע:פסוק כג
ביאור המילות
"משפטיו וחקותיו" הבדל מבואר, שחקה הוא דבר שאין טעמו ידוע:פסוק כד
פסוק כה
פסוק כו
- א) שלפעמים תהיה ההנהגה העליונה מכוונת מול מעשה האדם, שאם הוא חסיד יעשה ה' עמו חסד, ואם הוא במדרגת תמים או נבר כן יתנהג עמו ה' ג"כ לפי הכנתו הן לטוב הן לרע:
ביאור המילות
(כו-כז) "חסיד, תמים, נבר". החסיד הוא העושה כל מעשיו ע"פ דרכי החסידות יתר מן הציוי והחיוב, והתמים ישמור מצות ה' כפי החיוב וגדרו הוא התמימות שיעשה תמיד בלי שינוי ובלי פניה, והנבר הוא הנזהר מרע, כמו כבור ידי, והזכותי בבור כפי, "תתפתל". הוא יותר מן עקש, שעל זה אמר דור עקש ופתלתל, ובשלילה אמר בהפך אין בהם נפתל ועקש (משלי ח'), שהוסיף ה' להתפתל עמו:פסוק כח
פסוק כט
- א) בענין הודעת האמתיות והוראת הדרך בו ישכן אור, ועז"א "כי אתה תאיר נרי", ר"ל כי האדם מצד טבע חמרו וכחותיו אינו מוכן שיתפלש עליו אור האלהי ושידע האמתיות, אולם מצד שכלו הוא מוכן לקבל האור, ומצד זה נמשל אור השכל לנר המאיר חשכת הנפש, כמ"ש נר אלהים נשמת אדם, אולם הנר הזה לא יאיר מעצמו רק ע"י אור ה' המעלה נר הנפש והאיר אל עבר פניו, שהשכל בחקירותיו א"א שישיג אור האמת, רק ה' יאיר נרו עד שיאיר באור ה', מצד זה אמר "כי אתה תאיר נרי", אולם החשך והערפל המסבבים את הנר הזה שהם כחות החמריים הסוככים עליו, הם חשך ממשי, עד שאינם מוכנים לקבל נוגה מן האור הזה, וגם לזה צריך עזר ה' שיעשה החשך הזה מוכן אל שיגיה מן האור הזה, ועז"א "כי אתה אלהי תגיה חשכי", ומשל הנר הוא הודעת האמונות האמתיות והנבואה אשר ישפיע על שכל האדם, ומשל הגהת החשך הם המצות שנתן ה' בם יוסרו ענני החומר ע"י הקדושה והזדככות, ושניהם הם מאת ה' מבלי ימתין על האדם:
ביאור המילות
"תאיר, יגיה". כבר בארתי (ישעיה נ"ט) ובכ"מ, שהנוגה הוא דבר חשוך המקבל האור מדבר מואר כמו הירח מן השמש:פסוק ל
פסוק לא
- א) החקים הטבעיים אשר גבל וחקק בעת הבריאה חק נתן ולא יעבור, למשל שהאש תבער והמים ירדו במורד והשמים יתנו טלם והארץ יבולה,
- ב) הדרכים אשר ינהיג לפי מעשה בני אדם הבחיריים אם טוב ואם רע שבעת שבעלי הבחירה עושים מעשים טובים לפניו יסדר את ההנהגה להיטיב להם ולחיותם, ובעת ירעו מעשיהם יסדר ההנהגה לרע, וכפי הנראה לעיני בשר שני החקים האלה נבדלים זה מזה ורחוקים הרחק רב, כי מה יהיה קשר למטר השמים עם מעשה בני אדם בעבודתם או במרים, או רעש הארץ ארבה שדפון וכדומה עם פעולות בעלי הבחירה, הלא חקי הטבע קבועים ומוכרחים ולא ישתנו, ופעולות בעלי הבחירה הם אפשריים, ומן המחזה המדומה הזאת יטעו בני אדם שאין מעשה ודעת וחשבון, כי איך תשתנה הטבע ע"י מעשה בני אדם, אבל אחר שנשים על לב כי חקי הטבע הם ערוכים מאת ה', וגם ההנהגה הבחיריית לפי המעשה שע"י יגמול ויענוש הוא ג"כ מאת ה', באין ספק כי היוצר אותם בודאי קשר שני ההנהגות בחבלים דקים רוחניים עד שיתפעלו זה מזה וימשכו זה מזה, וחקי הטבע הם תלוים ונמשכים וישתנו לטוב או לרע לפי שישנו בני אדם את מעשיהם, ובזה יש תקוה שהצדיק יהיה נשמר מכל רעות טבעיות כי הטבע תכנע תחתיו לפי מעשהו, וז"ש אחר "שהאל תמים דרכו", שהוא דרך ההנהגה הבחיריית התלויה לפי מעשי בני אדם האפשריים, שדרכיו המה חסד ורחמים וחנינה לטובים ודין ומשפט לרשעים ודרך הזה תמים אין בו חסרון, ואין חקי הטבע עוצרים בעדם "כי כל אמרת ה' צרופה", שהם המאמרים שבהם גזר שיתהוה העולם וגבל חקי העולם והטבע, הם צרופים מכל סיג, עד שלא יהיה סתירה ביניהם ובין ההנהגה הבחיריית, ומצד זה הוא "מגן לכל החוסים בו", כי חקי הטבע נכנעים אל החוסים בה', ומפרש שנית
פסוק לב
ביאור המילות
"אלהי, ה'". כבר התבאר בכ"מ ששם ה' יבא מצד שהוא בורא העולם ומנהיגו בכלל, ושם אלהי, אלהינו הבא בכינוי מורה על ההשגחה המיוחדת שהוא לפי המעשים:פסוק לג
- א) שיתן לו החיל והכח למלחמה ומ"מ "יתן תמים דרכי", יהיה דרכי בתמימות שלא אלחם ולא אעשה רע לשום אדם,
- ב) הזריזות והמרוצה, ועז"א הגם כי.
פסוק לד
- ג) העצה והלימוד בתכסיסי מלחמה, שהגם כי,
ביאור המילות
"משוה". כולל שימה וערך כמ"ש בגדר פעל זה בכ"מ, שנתן אותם להיות דומה כאילות, ותפס על במותי שדרך האילות לעמוד במקומות הגבוהים:פסוק לה
ביאור המילות
"ונחתה". כמו ו¡נ ח£ת¢ה, והוקל כמו ורחבה ונסבה (יחזקאל מ"א):פסוק לו
- א) המגן לשמירה,
- ב) יד הימין לנצוח, הנה תתן את המגן לי, כאלו אני החזקתי את המגן בעת המלחמה, הגם שהוא מגן ישעך, שישועתך אחזה את המגן לא אנכי, תתנהו לי כאלו היה שלי, וכן אל הנצחון "ימינך תסעדני", עד שאנצח בימיני ע"י סעד של ימינך, וזה תעשה יען "שענותך תרבני", כאלו מרוב ענותך אינך רוצה ליחס הנצחון לך שאתה נצחת, ותגדיל אותי לתלות את הנצחון בי ומצד זה שתרצה ליחס את הנצחון אלי.
פסוק לז
- ב) שהוא כאלו "תרחיב צעדי תחתי" היינו במקומי שבכ"ז אעמד במקומי כאילו רוח ה' יובילהו ע"י קפיצת הארץ אחר האויב שרודף, ובכ"ז עומד תחתיו, ובזה אמר "ולא מעדו קרסולי" כי בכ"ז אני עומד במק"א, ובענין זה.
ביאור המילות
"תרחיב". כאלו בצעד אחד הוא אצל האויב הגם שלא הלך רק עמד במקומו, כמו שפירשו חז"ל במליצתם פסיעותיו של א"א ג' מיל, ובכ"ז לא ימעדו הכרעים להנתק ממקומם על ידי הרחבת הצעד, ע"ז תפס קרסולי, שלא נמצא רק בשירה זאת:פסוק לח
פסוק לט
ביאור המילות
"אמחצם". מורה מחץ קטן כמ"ש דוגמתו (שופטים ה' חבקוק ):פסוק מ
ביאור המילות
(מ-מא) "קמי, אויבי, משנאי". הקמים הם הלוחמים עמו והם יכרעו במלחמה, ואויבי דורש רעה ועומד מרחוק וכשיראה מפלת הקמים יברח, והשונא הוא רק מואס בו, אבל משנאי מורה שממאסו גם בעיני אחרים ומוסיף שגם אותם יצמית וכ"ש לאויביו:פסוק מא
פסוק מב
פסוק מג
ביאור המילות
"אריקם". כמו ורקיקי מצות, והוא קרוב למ"ש בשמואל ב' אדיקם:פסוק מד
פסוק מה
ביאור המילות
"ישמעו". יתקבצו לשמוע, כמו וישמע שאול את העם:פסוק מו
ביאור המילות
"יבלו". כמו נבול תבול (שמות י"ח):
" ויחרגו". כמו ויחגרו (בש"ב כ"ב) יעשו חגרים:
"ממסגרותיהם". ממקומות שהם סגורים שם וכן מיכה (ז' י"ז):פסוק מז
פסוק מח
ביאור המילות
"וידבר". כמו ותדבר את כל זרע הממלכה (ד"ה ב' כ"ב):פסוק מט
ביאור המילות
"מאויבי". מן קמי, (כנ"ל פסוק מ"ט):פסוק נ
ביאור המילות
"אודך ולשמך אזמרה". התבאר למעלה (ז' י"ח):פסוק נא
ביאור המילות
"מלכו, משיחו". משיח הוא יותר מן מלך, שמורה שהמלכות לו בירושה ששאול נמשח בפך ושמן אפרסמון ולעומתו דוד נמשח בקרן ובשמן המשחה על כן לא נמשכה מלכותו של שאול ולעומתו מלכות דוד נצחית כמ"ש חז"ל:<< · מלבי"ם על תהלים · יח · >>