מלבי"ם על משלי כט יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | מלבי"ם על משליפרק כ"ט • פסוק י"ט | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


משלי כ"ט, י"ט:

בִּ֭דְבָרִים לֹא־יִוָּ֣סֶר עָ֑בֶד
  כִּי־יָ֝בִ֗ין וְאֵ֣ין מַעֲנֶֽה׃



"בדברים לא יוסר עבד כי יבין ואין מענה", העבד לא יקבל מוסר ע"י דברים, כי הבן חורין טבעו אנושי ויתיסר ע"י מוסר דברים, שמודיעים אותו יראת ה' וענשו, אבל העבד טבעו בהמי ששוט לסוס ומתג לחמור, לא דברים והגם שמותר לו מן הבהמה "כי יבין" הדבר, בכל זה "אין מענה", הדבור לא יכניע אותו, רק השוט והשבט. והמליצה מי שהוא כעבד הבלתי עובד, רק מיראת עונש, לא יכנע עד יקבל עונש:

ביאור המילות

"מענה". מענין הכנעה, כמו עד מתי מאנת לענות מפני:

 


<< · מלבי"ם על משלי · כט יט · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.