"כה אמר ה' עושה", העשיה היא גמר הדבר, והיצירה היא הוצאת צורת הדבר שהיא קודם העשיה, ר"ל אצל ה' כבר נעשה הדבר ונגמר כי דבר ה' הוא כאילו נעשה בפועל, ואצל התחתונים שאצלם יעשה ה' את הדבר על ידי סבות ומסובבים וע"י ההמשך בזמן "אני יוצר להכין את הדבר" שתצא לפועל בעולם השפל בבוא הזמן וקץ הימין:
ביאור המילות
"עושה יוצר אותה". בארתי (ישעיה מ"ח ז') שהיוצר הוא הצר צורת הדבר, והעושה גומר את הדבר, ור"ל עושה את הדבר, וההכנה היא על תכלית טוב, ועז"א ה' שמו, ר"ל שעשה זאת מצד שהוא ה' בעל הרחמים ומהוה את כל, לא להחריב ולהשחית:
"קרא אלי ואענך", נגד מ"ש למעלה (ט"ו ט"ז) שירמיה לא היה יכול לנבאות בכל עת שרצה, שע"י שנבא פורענות לא יכול לשמוח בשמחה של מצוה שע"י השמחה תחול עליו הרוח, ולא נבא רק בעת קראו ה' והכינו לזה, אמר אליו שעתה שיודיעו בשורות טובות יוכל לקרא וה' יענהו לנבאותו בעת שירצה.
"גדולות" מהיותם חוץ לטבע, "ובצורות" וחזקות כי לא ישתנו ויתקיימו לעד.
(ד-ה) "אל הסוללות ואל החרב באים להלחם" ר"ל שבתי העיר נתוצים ע"י הסוללות והחרב שהסוללות והחרב הם "באים עם הכשדים להלחם" על העיר, ולמלא את הבתים "פגרי האדם, אשר הכיתי" ר"ל שנענשו אם ע"י ה' בעצמו עונש השגחיי, ועז"א "אשר הכיתי באפי ובחמתי", ואם מעצמו ע"י הסתרת פנים, ועז"א "ואשר הסתרתי פני", כמ"ש והסתרתי פני מהם והיה לאכול, וכ"ז היה "על כל רעתם" בין ההכאה ובין הסתרת פנים לא היה מפני שמאסתים לעולם רק על כל רעתם, כרופא שמקיז דם שאינו כדי למחוץ רק כדי לרפא:
ביאור המילות
(ד-ה) "אל הסוללות". ר"ל ע"י הסוללות:
"והחרב". הוא הכשיל שמפילים בו הבנינים, וכן ומגדלותיך יתוץ בחרבותם, ומ"ש באים להלחם מוסב על הסוללות והחרב הם באים עם הכשדים להלחם על ישראל:
"במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא" החורבה שייך על הבנינים, והשממה שייך על כל הארץ, ושממה הוא יותר מן חורבה, ועז"א במקום הזה היינו בעיר ירושלים שעליו היו אומרים חרב הוא ע"י בניניו שנחרבו, ומוסיף גם בשאר "ערי יהודה" וגם "בחוצות ירושלים" (בחוצות הם אחורי הבתים) שהם היו "נשמות" שהוא יותר מחורבה:
(יא-יב) "קול ששון" ע"י הזווגים שיעשו, "קול אומרים הודו" על הנסים שיעשה להם, ונגד מ"ש חרב הוא מאין אדם אמר שישמע קול ששון וכו', ונגד מ"ש חרב הוא מאין בהמה אמר שיהיה "נוה רועים":
"אם תפרו", ביאר שברית המלוכה והכהונה הוא מוכרח לקיום כלל המציאות כמו שחקי הטבע מוכרחים, וכמו שא"א שיבטל את בריתו עם כלל המציאות כן א"א שיבטל ברית המלוכה והכהונה לא שיבטלם לגמרי כמו "שלא יפר בריתי היום והלילה", ולא שלא יבואו בזמן המוגבל אל הגאולה כמו שא"א "לבלתי היות יומם ולילה בעתם":
"אשר", עוד באר שירבו משרתיו בארץ כמשרתיו בשמים, עד ששתי המערכות העליונה והתחתונה יגבילו זה את זה שיהיה להתחתונה טבע קיים כמו לעליונה, וגם יהיה מרובה בכמות כמוה:
ביאור המילות
"אשר לא יספר". כמו כאשר, וכן אשר ראיתם את מצרים היום:
"שתי המשפחות", הם אמרו הלא משפחת דוד ומשפחת אהרן "אשר בחר ה'" להעניקם יתר שאת וכרת עמהם ברית מיוחד ובכ"ז "וימאסם", וכ"ש שמאס את העם בכלל שלא היו חשובים אצלו כשתי המשפחות האלה, ועי"כ "את עמי ינאצון" ויבזו אותם שא"א "שיהיו עוד גוי לפניהם", ר"ל לפני שתי המשפחות, שא"א שהם יהיו קודמים במעלה לפני שתי המשפחות והם ישארו להיות גוי קדוש לפני ה':
"כה אמר ה' אם לא בריתי" ר"ל אם יצוייר שלא יהיה עוד ברית היום והלילה במציאות, ואם יצוייר "שחקות שמים וארץ לא שמתי", שיתבטלו חקי הטבע והשמים והארץ כאילו לא שמתי אותם, אז יצוייר.
"שגם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס" (כי שתי הבריתות מוכרחים אל המציאות ומהלך השלמות הכללי) ור"ל "מקחת מזרע יעקב מושלים אל זרע אברהם יצחק ומזרע דוד מושלים אל זרע יעקב", שזרע דוד ימשלו על זרע יעקב, וזרע יעקב ימשלו על בני ישמעאל ועשו:
