מדרש משלי (בובר) לא א

<< · מדרש משלי (בובר) · לא א · >>

(משלי לא א): "דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ" - אמר רבי יוחנן: מלמד שכפפתו אמו על העמוד ואמרה לו:

'(משלי לא ב): "מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וּמֶה בַּר נְדָרָי" - אתה בן שנדרתי אותך להקב"ה - (משלי לא ג): "אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ" - למה? שלא יחלישו אותך ויגנבו דעתך'.

(משלי לא ד): "אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר", (משלי לא ה): "פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי" - מהו מחוקק? אמר רבי סימון: אלו דברי תורה, כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (שמות לב טו): "מזה ומזה הם כתובים".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "משא אשר יסרתו אמו" - אמר רבי ישמעאל: באותו הלילה שהשלים שלמה בית המקדש נטל בת פרעה, והיתה צהלה ושמחה בבית המקדש, ועלתה צהלת בת פרעה מצהלת בית המקדש, דין הוא דאמר מתלא "כוליה עלמא מחניפין למלכא", באותה שעה עלתה מחשבה לפני הקב"ה להחריבה, שנאמר (ירמיהו לב לא): "כי על אפי ועל חמתי היתה וגו'". ואמר רבי לוי: על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. כיצד עשתה בת פרעה? כמין פרוכת [שטחה לו למעלה ממטתו], וקבעה בה כמין כוכבים ומזלות, כל זמן שהיה רוצה שלמה לעמוד - היה רואה את הכוכבים ואת המזלות, והיה ישן לו עד ארבע שעות, אמר רבי לוי: באותו היום נתקרב התמיד בארבע שעות. [ועל אותה שעה שנינו: מעשה היה ונתקרב תמיד של שחר בארבע שעות, והיו ישראל עצבים, שהיה יום חנוכת בית המקדש, ולא היו יכולין לעשות מפני שהיה ישן שלמה, והיו מתיראים להקיצו מפני אימת המלכות, הלכו והודיעו לבת שבע אמו, והלכה היא והקיצתו והוכיחתו, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "משא אשר יסרתו אמו"].

<< · מדרש משלי (בובר) · לא א · >>